1. שאלות לתלמיד
2. נספח טבלאות

א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים במשנה נאמר: "חבילי קש וחבילי עצים ... אין מסככין בהן ". לכאורה ניתן לדייק מלשון זו, שאם אכן סיכך בחבילות עצים, הפסולות מדרבנן משום גזירת אוצר - הסוכה כשרה בדיעבד, שהרי נאמר "אין מסככין" ולא נאמר "פסולה, או "אינה סוכה" (כדרך שנקטה המשנה לגבי החוטט בגדיש – "אינה סוכה"). מדיוק זה אף הסיק רבי יוחנן שפסול המשנה מדבר על גזירה מדרבנן, שהרי לגבי פסול "החוטט בגדיש", שהוא מהתורה, נאמר "אינה סוכה". מאידך ניתן לומר שחכמים פסלו סוכה זאת לגמרי, אף בדיעבד. ב. פתרון הראשונים לבעיה זו 1. שיטת התוספות גירסת הגמרא שלפנינו היא: "ורבי יוחנן אמר לך, הכא דקתני אין מסככין בהן - לכתחילה הוא דאין מסככין". לפי זה מפורש שכל האיסור הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד הסוכה כשרה ויוצאים בה ידי חובה. אולם התוספות (יב, ב ד"ה אין) כותבים שאין לגרוס "לכתחילה", אלא הגירסה היא: "אין מסככין בהן משום גזירת אוצר", אך רבנן פסלו סוכה זו אף בדיעבד. התוספות מוכיחים זאת מכך שבהמשך הגמרא נאמר :".... שפיר דמי", משמע אבל מדרבנן היא פסולה לגמרי . יתכן שניתן לדייק כך גם ברש"י (ד"ה אמר) שגם הוא לא גרס "לכתחילה", ועיין בדקדוקי סופרים המביא כתבי יד שיש בהם גירסה כזו. ברור שיטת תוספות לכאורה יש להביא ראיה כנגד התוספות מהגמרא לקמן (יג, א) האומרת שסכך שריחו רע – אין מסככין בו, מפני החשש שיעזוב את הסוכה באמצע הסעודה, ושם נאמר במפורש שהאיסור הוא רק לכתחילה (עיין על כך ברמב"ם סוכה ה, א-ב ובברור הלכה לקמן יב, ב ציון א-ב). אם כן גם בנידון של סוגייתנו נאמר שכיון שהאיסור הוא מדרבנן הסוכה כשרה בדיעבד, מה עוד שגם שם נוקטת הגמרא בלשון הדומה לנאמר בסוגייתנו: "בשווצרי – לא מסככין, מאי טעמא? כיון דסרי רייחיהו" (רש"י: מבאיש ריחם). אולם הבית יוסף (סי' תרכט) סובר שקיים הבדל בין הסוגיות, מפני שגזירת אוצר נתקנה כסייג לאיסור תורה, שלא ישתמש באוצר לשם סוכה ותהא פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי", ולכן העמידו חכמים דבריהם ופסלו אף בדיעבד. לעומת זאת סוכה שנעשתה מדבר שריחו רע אינה פסולה מהתורה, אלא שקיים חשש שיעזוב את הסוכה, לכן בדיעבד אם ישב בה – יצא ידי חובתו. 2. שיטת הטור והדרכי משה הטור (תרכט, יד) כותב: "ויש דברים שכשרים מן התורה אלא שחכמים ז"ל אסרו לסכך בהם לכתחילה, ובדיעבד יצא, כמו מיני עשבים... וריחן רע... וחבילה גם כן אסרו חכמים לסכך בה". מדבריו עולה ששתי ההלכות שוות, וכשם שבדברים שריחן רע האיסור הוא רק לכתחילה, ובדיעבד יצא, כך גם באיסור חבילות כך גם מסביר את דעתו ה"דרכי משה" (ס"ק ז). לפי זה מסתבר שגירסתו בגמרא היתה כמו בגמרא שלנו, שכתוב בה: "לכתחילה הא דאין מסככין (בחבילות)". אולם הבית יוסף (שם) מבאר את הטור לפי דרכו, כמובא לעיל. 3. שיטת הב"ח הב"ח (שם) כותב שהסבר הבית יוסף מתאים לשיטת התוספות שלא גורסים "לכתחילה", ומוסיף שכך גם משמע מהרמב"ם (ריש פ"ה) ומהר"ן בפירושו למשנה. הר"ן אכן כותב כך (ו, ב בדפי הרי"ף) במפורש, אך בדברי הרמב"ם הדברים אינם מפורשים, וכנראה שכוונתו לכך שהרמב"ם כותב (פ"ה הל' א-ב) במפורש שבדיעבד כשסיכך בדבר שריחו רע - הסוכה כשרה, ואילו לגבי ההלכה שלנו אינו כותב כן. ג. הנפקא מינה בין השיטות לשיטת התוספות והבית יוסף , כשסיכך בחבילות – הסוכה פסולה מדרבנן לגמרי, ואינו יוצא בה ידי חובה. אולם לשיטת ה"דרכי משה ", בדיעבד - יצא ידי חובה, משום שרק לכתחילה אין מסככין בחבילות. לדעתו, זוהי גם שיטת הטור. ד. פסק השלחן ערוך והמשנה ברורה השלחן ערוך (תרכט, טו) אינו כותב במפורש מה הדין בדיעבד כאשר סיכך בחבילות, אך בהלכה הקודמת (סעיף יד) כותב את הדין של המסכך בעשבים שריחם רע שאסור לסכך בהם רק לכתחילה, ובהמשך כותב: וכן אסור לסכך בחבילה. אולם אין לדייק מכך שמשווה בין הדינים, מפני שמסתבר שנוקט את לשון הטור, כפי שמפרש את דעתו ב"בית יוסף", שהטור סובר שיש לחלק בין הדינים, כאמור לעיל. כך גם כותב המשנה ברורה (ס"ק מ) בפרוש דעת השלחן ערוך, שהרי לא מסתבר שרבי יוסף קארו יסתור את עצמו מה"בית יוסף" לדבריו ב"שלחן ערוך". בשער הציון (אות סב) מוסיף המשנה ברורה, שדעת הרמ"א בדרכי משה היא דעת יחיד. נספחים 1. שאלות לתלמיד כיצד ניתן לדייק מהמשנה שפסול חבילות הוא רק לכתחילה, העזר גם בדברי רבי יוחנן בגמרא להלן. מהי המשמעות הפשוטה של גירסתנו בגמרא: "ורבי יוחנן אמר לך... לכתחילה הוא דאין מסככין". כיצד לפי תוספות (ד"ה אין) יש לגרוס בגמרא, מדוע, וכיצד הוכיחו זאת מתוך המשך הגמרא. מה ניתן לדייק מרש"י (ד"ה אמר) לגבי הנ"ל. מה ניתן להקשות על שיטת תוספות מהגמרא להלן (יג, א) האומרת שבסכך שריחו רע אסור לסכך רק לכתחילה. כיצד תירץ קושיא זו הבית יוסף (סי' תרכט). מה ניתן להוכיח מדברי הטור לגבי הנ"ל (תרכט, יד), עיין גם בדרכי משה שם (ס"ז). מדוע לדעת הב"ח (שם) סוברים הר"ן (ו, ב בדפי הרי"ף) והרמב"ם כשיטת תוספות. סכם את הדעות והנפק"מ ביניהן בדין סיכוך בחבילות בדיעבד. מה ניתן לכאורה לדייק מלשון השלחן ערוך (תרכט יד-טו). כיצד מפרש המשנה ברורה (שם ס"ק מ) את דברי השלחן ערוך, וכיצד פוסק להלכה. 2. נספח טבלאות א דין המסכך בחבילות בדיעבד שיטה דעה סברה תוספות, בית יוסף פסול אף בדיעבד חכמים פסלו אף בדיעבד דרכי משה כשר בדיעבד חכמים גזרו רק לכתחילה פסק המשנה ברורה פסול אף בדיעבד דעת הדרכי משה - יחידית ב פסול סיכוך בחבילות לעומת מסכך בדבר שריחו רע שיטה סיכוך בחבילה סיכוך בדבר שריחו רע בית יוסף וב"ח סייג לאיסור תורה, וחכמים פסלו אף בדיעבד קיים חשש שמא יצא, ולכן פסול רק לכתחילה דרכי משה והטור (להבנתו) פסול רק לכתחילה פסול רק לכתחילה