מבוא הסוגיה בסוגייתנו מובא שרב חסדא אומר שמספר העצים באגודה, הפסולה לסכך, הוא שלשה. הוא לומד דין זה מאגודת אזוב, שצריך לפחות שלשה קלחים לאגודת אזוב לשם הזאת אפר פרה אדומה, ומכאן שגם גדר אגודה לענין סיכוך הוא לפחות בשלשה עצים. לעומת זאת בירושלמי מובא שמספר העצים בחבילה הוא לפחות עשרים וחמשה. הראשונים דנים ביחס שבין הבבלי לבין הירושלמי, ובהבנת דבריהם. א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים המסקנה הברורה העולה מסוגייתנו היא שחבילה בעלת שלושה עצים - אסורה בסיכוך. לעומת זאת הירושלמי (כאן א, ו) מביא את דברי רבי חייא רבה הסובר שאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה. השאלה היא האם הירושלמי והבבלי מדברים על אותו ענין, ואז בהכרח שיש ביניהם מחלוקת, או שהבבלי מדבר על עניין אחד ובירושלמי מדובר על עניין אחר. ב. פתרון הראשונים לבעיה זו 1. הסוברים שהבבלי והירושלמי חולקים הראב"ד (בהשגתו על הרמב"ם הל' סוכה ה, י), הרא"ה, הריטב"א (באחד מתירוציו) וראשונים נוספים, סוברים שישנה מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, וממילא הם פוסקים כשיטת הבבלי, כפי שמקובל בדרך כלל. כך גם מוכיח הקרבן נתנאל (סי' כה אות ו) מדברי הרי"ף שאינו מביא את דברי הירושלמי. 2. הסוברים שאין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי שיטת בעל העיטור והמאירי בעל העיטור (הל' סוכה שער ד, מובא במכתם) והמאירי כותבים שהבבלי והירושלמי עוסקים בסוגים שונים של חבילות. הירושלמי מדבר על חבילה של זרדים דקים שאינם נראים כחבילה, אלא אם כן יש בה עשרים וחמשה זרדים. בעוד שהבבלי מדבר על קנים עבים, שבשלשה מהם נחשב האגד ל"חבילה" הפסולה לסיכוך. שיטת רבינו מנוח רבינו מנוח (על הרמב"ם) כותב שיש לחלק בין חבילה העשויה מזרדין שאינה פחותה מעשרים וחמשה, לבין אגודה שפסולה בשלשה, וכן משמעות הפני משה בפירושו לירושלמי. יתכן שכוונתם לקנים עבים לעומת זרדים. שיטת הרא"ש והריטב"א בדרך אחרת מסבירים הרא"ש (סי' כד–כה) והריטב"א (בתרוץ השני), שהירושלמי מדבר על ענפים שמתפצלים מבד אחד, כאפקותא דדקלא ודוקרני דקני, וכיון שאגד בידי שמים אינו אגד – אינם פסולים עד שיהיו שנים או שלשה ענפים נפרדים. גם רב חסדא בבבלי סובר שיש עשרים וחמשה זרדים בחבילה, אלא שדורש שיהיו לפחות משלשה ענפים שונים (לשיטת הרא"ש (סי' כה) יש לפסוק כרבנן, ששנים הרי הם אגודה, ולכן מסקנתו ששני ענפים נפרדים הם חבילה). לשיטה זו יוצא שהירושלמי מגדיר את גודל החבילה, ואילו הבבלי מגדיר את המבנה הפנימי שלה. 3. מחלוקת הרמב"ם והראב"ד הרמב"ם (הל' סוכה ה, י) פוסק ששיעור חבילה הוא לפחות עשרים וחמשה בדים. הראב"ד משיג עליו שזו היא דעת הירושלמי, אבל לפי הבבלי החבילה נפסלת אפילו בשלשה קנים. כפי שנתבאר לעיל, הראב"ד סובר שקיימת מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, ולכן מקשה על הרמב"ם מדוע פסק כירושלמי, בעוד שלדעתו יש לפסוק כבבבלי. הסברי הרמב"ם המגיד משנה כותב הסבר שונה לגמרי ברמב"ם, לפיו רב חסדא בבבלי אינו עוסק כלל בדיני חבילה לענין סוכה, אלא באגודה של אזוב לצורך הזאה של מי חטאת, אבל חבילה לענין סכך היא רק בעשרים וחמשה כדברי הירושלמי. הלחם משנה מקשה על כך ממה שנאמר בגמרא (יג, א) שאפקותא דדקלא – מותר בסיכוך, אף על פי שאגדן בעצמו, שאגד באחד – לא נקרא אגודה, וכן הרי פסק הרמב"ם במפורש (הל' יא): "האוגד עץ אחד אינו חבילה". מכאן משמע שאם היו שנים – הרי זו אגודה שפסולה לסכך לדעת רבנן. אולם הוא מתרץ שאין ראיה מדברי הגמרא, וניתן לבאר אותה בשני דרכים: מדובר שיש ב"אפקותא דדקלא" עשרים וחמשה קנים אלא שהם יוצאים משורש אחד, ולכן מכנה זאת הגמרא "אחד באחד" שלא נקרא אגד, אבל אם הם היו נפרדים לגמרי – היה נחשב כאחד. כיון שיש ב"אפקותא דדקלא" עשרים וחמשה קנים היוצאים משורש אחד – לא נחשב כאחד, אבל אם מצרפים יחד אתם קנה אחד נוסף – נחשב כאגד, וכפי שיטת הרא"ש שהובאה לעיל. ג. הנפקא מינה להלכה בין השיטות לשיטת הראב"ד והרא"ה וראשונים נוספים, הסוברים שהדבר נתון במחלוקת הבבלי והירושלמי, ויש לפסוק כבבלי, כל חבילה בעלת שלושה קנים, אפילו דקים – פסולה. לשיטת הרמב"ם (סוכה ה, י) פסול חבילה הוא רק בעשרים וחמישה בדים, וחבילה של שלושה – כשרה. לשיטת בעל העיטור והמאירי קנים עבים – פסולים בשלושה, ודקים – רק בעשרים וחמשה. לשיטת הרא"ש והריטב"א חבילה פסולה כשיש בה לפחות שנים או שלושה ענפים נפרדים, המתפצלים לעשרים וחמשה ענפים. ד. פסק הטור והשלחן ערוך הטור (סי' תרכט) כותב שגזירת חז"ל היא רק על חבילה העומדת לייבוש, ואין זה בפחות מעשרים וחמשה קנים, ואף על פי כן היא כשרה כל עוד כולם יוצאים מאותו הגזע. ואפילו אם קשרה בצידה השני הרי היא כשרה, ורק כאשר אגד עמם קנה נפרד הרי זו פסולה. בפשטות הטור פוסק כשיטת אביו הרא"ש, וכן כותב הבית יוסף (אך הדרכי משה מבאר באופן אחר, עיי"ש). מלבד זאת כותב הבית יוסף שדברי הרמב"ם סתומים ואין בהם הכרע, כלומר שלא ברור אם הרמב"ם סובר כשיטת הרא"ש וסיעתו שאין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, או שהם חולקים והוא פוסק כירושלמי. למעשה גם השלחן ערוך (תרכט, טו) פוסק כדעת הרא"ש, וכפי שהסבירו הטור. נספחים 1. שאלות לתלמיד הבא את דברי הבבלי והירושלמי בקשר למספר העצים הפסולים בחבילה. מהי הבעיה שהעסיקה את הראשונים בענין זה. אם נאמר שהבבלי והירושלמי חולקים, כמי מקובל לפסוק להלכה בדרך כלל. מהי דעת הראב"ד (הל' סוכה ה, י) והריטב"א בקשר לנ"ל. כיצד הוכיח ה"קרבן נתנאל" (סי' כה אות ו) שהרי"ף סובר כראב"ד. עיין במאירי (כאן) וכתוב כיצד הסביר שהבבלי והירושלמי אינם חולקים. כיצד מסביר הרא"ש (סי' כד-כה) את הסתירה שקיימת לכאורה בין הבבלי לירושלמי. עיין ברמב"ם (סוכה ה, י), וכתוב האם פסק כדברי הבבלי או הירושלמי. מדוע הראב"ד (שם) משיג על דבריו. כיצד מסביר ה"מגיד משנה" (שם) את דברי הרמב"ם. כיצד מסביר ה"לחם משנה" (שם) את דברי הרמב"ם. סכם את השיטות העיקריות, ומהן הנפק"מ להלכה (העזר בטבלה – נספח טבלאות). כיצד פסק הטור (סי' תרכט), ומהו המקור לדבריו. כיצד פסק השלחן ערוך (תרכט, טו), וכאיזה שיטה. מדוע לא פסק השלחן ערוך כדברי הרמב"ם (עי' בית יוסף סי' תרכט). 2. נספח טבלאות א דברי הירושלמי והבבלי   מספר עצים בחבילה אפשרויות הסבר בבלי 3 באותו ענין של הירושלמי ויש מחלוקת בענין אחר מהירושלמי ואין מחלוקת ירושלמי 25 באותו ענין של הירושלמי ויש מחלוקת בענין אחר מהירושלמי ואין מחלוקת ב השיטות השונות והנפק"מ להלכה שיטה הסבר הבבלי והירושלמי פסיקת ההלכה ראב"ד ורא"ה חולקים כבבלי: חבילה של 3 קנים - פסולה רמב"ם חולקים (ישנם הסברים נוספים) כירושלמי: חבילה של 25 קנים - פסולה (ישנם הסברים נוספים) העיטור והמאירי אינם חולקים כשניהם: קנים עבים - 3 קנים דקים - 25 רא"ש וריטב"א אינם חולקים כשניהם: שנים או שלושה ענפים נפרדים, שמתפצלים ל-25 ענפים פסק הטור והשו"ע אינם חולקים כרא"ש