1. שאלות לתלמיד

2. נספח טבלאות

מבוא הסוגיה בגמרא נאמר: "ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח ... – פוסלין בסוכה משום אויר. מאי טעמא? כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי, כמאן דליתהו דמי". הראשונים והפוסקים בררו על איזה סוג ירקות מדובר בסוגייתנו, על ירקות של פסח, או על כל ירק שעשוי להתייבש. כמו כן יש לברר, מהו שיעור היובש וזמן ההתייבשות של ירקות אלו. נקודה מרכזית בסוגיה זו היא סיבת הפסול, והאם זהו פסול מהתורה או גזירת חכמים. חלק א ירקות של פסח א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים בגמרא נאמר: "ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם חובתו בפסח וכו' ". הראשונים דנים האם מדובר דוקא בירקות אלו, או שהם מהווים דוגמא לירק שעשוי להתייבש מהר. דהיינו האם המשפט: "ירקות ... בפסח" הוא דין מיוחד, או שמשפט זה אומר שכל הירקות המתייבשים מהר – פסולים, כגון ירקות של פסח. ב. שיטות הראשונים לפתרון הבעיה שיטת הר"ן והמאירי הר"ן (ז, א בדפי הרי"ף ד"ה גרסינן), המאירי (על המשנה סוכה ה, ג) והמגיד משנה (הל' סוכה ה, ג) כותבים שאין הכוונה דוקא לירקות של פסח, אלא כל ירק העשוי להתייבש – פסול, ואפילו שאינו מאכל אדם ואינו מקבל טומאה. שיטת העיטור בעל העיטור (הל' סוכה שער ד עמוד 162) מסביר שהגמרא נוקטת ירקות של פסח משום שיש בהם חידוש מיוחד, וכל שכן שאר ירקות. כוונתו כפי הנראה שלא רק ירקות שהם דקים ומתייבשים יותר מהר, אלא אפילו ירקות של פסח – פסולים. (עי' בפתח הדביר, שם). אכן יש ראשונים (עי' ברבינו חננאל) שנראה מדבריהם שגרסו בגמרא רק "ירקות", ללא התוספת: "שאמרו חכמים אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח" (אשל אברהם). שיטת השפת אמת אולם השפת אמת כותב שיתכן שדוקא ירקות אלו פסולים, שהרי הם פסולים משום שהם אוכל, ולכן הוסיפו חכמים חומרא ופסלו אותם כדין אויר, אבל שאר ירקות שאינם מוגדרים כאוכל – כשרים, עיי"ש. ג. הנפק"מ בין השיטות לשיטת הראשונים שאין הכוונה דוקא לירקות של פסח הוא הדין לכל הירקות שמתייבשים מהר. אולם לפי האפשרות שהעלה השפת אמת , דוקא ירקות של פסח פסלו חכמים לפי שהם אוכל, אבל שאר יקרות שאינם ראויים למאכל – כשרים. ד. שיטת ההלכה הרמב"ם (סוכה ה, ג) והשלחן ערוך (תרכט, יב) פוסקים שכל הירקות שממהרים להתייבש פסולים כדין "אויר". חלק ב פסול ירקות - מדאורייתא או מדרבנן א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים בגמרא מבואר שהירקות פסולים לסיכוך, אולם לא נאמר במפורש אם פסול זה הוא בעצם מהותו של הסכך שנחשב כאויר, או שאכן מהתורה ירקות כשרים לסכך, אך חכמים חששו שכאשר יתייבשו הירקות לא תהיה לו סוכה אחרת, ולכך גזרו שסכך זה פסול לגמרי. ב. שיטות הראשונים שיטת הריטב"א הריטב"א תולה עניין זה בגרסאות השונות של הסוגיה לעיל לגבי טומאת ירקות (עי' בברור הלכה לעיל יג, ב בעניין ירקות כמחיצה לדיני טומאה). לפי הגורסים שם שירקות אינם מהווים מחיצה ואינם מקבלים ומביאים טומאה מדאורייתא לא לקולא ולא לחומרא, מאחר שהם מתייבשים מהר ואינם בני קיימא ונחשבים כאילו אינם, ודאי הוא שגם כן פסולים לסכך מדאורייתא מאחר שעומדים להתייבש. אך לפי הגורסים שמדאורייתא ירקות חוצצים ומביאים טומאה, אלא שרבנן החמירו שאינם חוצצים אבל מביאים טומאה, אף לגבי סכך הם כשרים מדאורייתא, וחכמים הם שפסלו אותם. שיטת הלבוש הלבוש (תרכט, יב) כותב שפסול ירקות הוא מדרבנן , שמא יתייבשו ותפסל סוכתו בחג, ולא יוכל לעשות סוכה אחרת (ועי' בהגהת רעק"א על השו"ע שם שהסיק כעין זה). שיטת הפרי מגדים והרש"ש הפרי מגדים והרש"ש כותבים שיש לפסול ירקות שמתייבשים מדין סוכה שאינה ראויה לשבעה. לשיטתם הירקות פסולים מהתורה אף לפני שהתייבשו, שכיון שהם עתידים להתייבש – הרי זו סוכה שאינה ראויה לשבעה ימים, וכדוגמת סוכה שעל גבי בהמה הפסולה מטעם זה. הם מוסיפים שאמנם בעיה זו נדונית לקמן (כג, א), ונחלקו בה רבי מאיר ורבי יהודה, ולכאורה נפסקה שם הלכה כרבי מאיר, שאין צריך שהסוכה תהא ראויה לשבעה. אך יש לחלק בין הסוגיות, שכן מחלוקת התנאים לקמן היא בסוכה שאינה ראויה לשבעה מחמת שיש בה איסור דרבנן, כגון סוכה הבנויה על גבי בהמה או אילן, שאסרו חכמים לעלות עליהם בשבת ויו"ט. אבל סוכה שאינה ראויה לשבעה מדאורייתא, כפי שהוא בירקות – פסולה לדברי הכל. מבואר מדבריהם שאמנם פסול ירקות לסכך הוא מדאורייתא, אך לא מטעם דין טומאה בירקות אלא מפני שאינם ראוים לשבעה. ג. הנפק"מ בין השיטות לסוברים שפסול זה הוא מהתורה, ממילא בכל מצב של ספק יש להחמיר, כפי הכלל ש"ספיקא דאורייתא לחומרא". אולם לסוברים שהפסול הוא מדרבנן בכל מצב של ספק ניתן להקל, שהרי "ספיקא דרבנן לקולא". בעל ספר בכורי יעקב (סקכ"ג) מוסיף שישנה נפק"מ חשובה אם הפסול הוא מהתורה או מדרבנן. אם הפסול הוא מהתורה הירקות נחשבים כאויר ממש, ולכן אין לצרף שני טפחים של ירקות ושני טפחים של סכך פסול לשיעור של ד' טפחים, שהרי אויר אינו מצטרף לסכך פסול . לעומת זאת אם הם פסולים רק מדרבנן הירקות מצטרפים לסכך פסול לשיעור של ד' טפחים , שחכמים שקבעו את האיסור לא הקלו להחשיבם כאויר ממש. ד. שיטת ההלכה הרמב"ם והשלחן ערוך אינם כותבים במפורש מהו גדר הפסול. שיטת הרמב"ם שיטת הרמב"ם תלויה בביאור דעתו בדין טומאה בירקות (עיין בירור הלכה לעיל יג, ב). הרמב"ם (הל' טומאת מת יג, ה) כותב: "ואילו לא מביאין ולא חוצצין: הזרעים והירקות המחוברים לקרקע וכו' ". בפשטות לדעתו הירקות אינם נחשבים לכלום, ולכך אינם מביאים ואינם חוצצים. אולם לפי הסבר ה"קרית ספר" דעת הרמב"ם היא שכאשר הירקות עדיין לחים הרי הם כמחיצה מדאורייתא. ניתן להסיק מכך לעניינו, שהפסול הוא רק מדרבנן. הפרי מגדים (אשל אברהם סקי"ג) והמשנה ברורה ( שער הציון סקנ"ב) כותבים שלדעת הרמב"ם ירקות פסולים מדאורייתא. המשנה ברורה מדייק זאת מלשון הרמב"ם בהל' סוכה (ה, ג): "סיכך בירקות שאם יבשו יבלו ולא ישאר בהן ממש, אף על פי שהן עתה לחים – הרי מקומן נחשב כאילו הוא אויר וכיאלו אינם". מלשונו "כאילו הוא אויר וכאילו אינם" משמע שדינם כאויר ופסולים גם מדאורייתא. כך הם כותבים גם בדעת הטור. לעומתם מסיקים ה"לבוש" ורעק"א (בהגהותיו לשו"ע תרכט, יב) שפסול ירקות בסוכה הוא מדרבנן, שמא לא יוכל לעשות סוכה אחרת בחג לאחר שיתייבשו. חלק ג זמן ההתייבשות הריטב"א והמאירי וראשונים נוספים כותבים שירקות אלו עתידים להתייבש עוד בתוך ימי החג. לעומת זאת הרמב"ם (טומאת מת פי"ג ג, ה) כותב לגבי דין חציצה וטומאה בירקות שצריכים הירקות להתקיים בימות הגשמים והחמה. מסתבר שאין ביניהם מחלוקת, משום ששיעור ההתייבשות נקבע בכל דבר כפי עניינו, בסוכה – לפי זמן קיום המצוה שהוא בשבעת ימי החג, ובטומאה – לפי משך תקופות השנה. הרא"ש (סוף סי' כו) והטור (תרכט) כותבים שירקות שאין דרכם להתייבש – דינם כסכך פסול. הב"ח (שם) הסיק מכך שאם הירקות אינם מתייבשים בתוך ימי החג – דינם כסכך פסול הפוסל בד' טפחים, ולא כדין אויר הפוסל בג' טפחים. שיטת ההלכה הרמב"ם והשלחן ערוך אינם כותבים במפורש מהו משך הזמן של ההתייבשות לגבי סוכה, אולם הרמ"א מוסיף (עפ"י הראשונים) את השיעור שעתיד להתייבש תוך שבעה. ערוך השלחן (סעיף כד) מוסיף להלכה שאם הירקות אינם מתייבשים תוך שבעה ימים דין הירקות הוא רק כסכך פסול ופוסלים בד' טפחים, ולא כדין אויר הפוסל בג' טפחים. נספחים 1. שאלות לתלמיד "ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח" – באר את הבעיה שהעסיקה את הראשונים בענין זה. כיצד מסביר בעל העיטור (הל' סוכה עמ' 162) את החידוש שיש בדברי הגמרא לגבי פסח. כיצד פירשו הר"ן (ד, א בדפי הרי"ף) והמאירי (על המשנה ה, ג) את דברי הגמרא. איזו אפשרות העלה ה"שפת אמת" לכך שהגמרא כותבת דוקא ירקות של פסח. פרט את הנפק"מ בין ההבנות השונות בגמרא. עיין ברמב"ם (סוכה ה, ג) ובשלחן ערוך (תרכט, יב) וכתוב כיצד הבינו את סוגייתנו בהקשר הנ"ל. מהם שני צדדי הבעיה בפסול ירקות לסכך – פרט. כיצד תולה הריטב"א בעיה זו במחלוקת הראשונים לגבי טומאה בירקות (העזר בברור הלכה לדף יג, ב בעניין ירקות כמחיצה לדיני טומאה). מהי דעת הלבוש (תרכט, יב) בענין זה (העזר גם בהגהות רעק"א לשו"ע שם). איזה טעם חדש העלו הפרי מגדים והרש"ש בפסול ירקות. כיצד יש לחלק בין מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה (כג, א) לבין הטעם שאחרונים אלו העלו. אלו נפק"מ עולות מההבנות השונות לגבי פסול ירקות. איזו נפק"מ נוספת מביא בעל ספר בכורי יעקב (ס"ק כג) בטעם פסול ירקות. עיין ברמב"ם (טומאת מת יג, ה) וכתוב מהי משמעות דבריו לגבי פסול ירקות. כיצד מדייק המשנה ברורה (תרכט שער הציון ס"ק נב) בדברי הרמב"ם (סוכה ה, ג) שירקות פסולים מהתורה מהו זמן ההתייבשות של הירקות (מעת קציצתם) לדעת הראשונים (עיין ריטב"א ומאירי). האם חייבים לומר שהרמב"ם (לה' טומאת מת יג, ג) סובר שזמן ההתייבשות שומה בירקות. מה דינם של ירקות שאינם מתייבשים מהר, עיין ברא"ש (סי' סי' כו), ובטור (סי' תרכט). מה מסיק מהנ"ל הב"ח (סי' תרכט) לגבי שיעור פסול של סכך כזה. 2. נספח טבלאות א סוג הירקות הפסולים שיטה דעה סברה ר"ן ומאירי כל ירק שמתייבש מהר ירקות של פסח הם דוגמא בעל העיטור כל ירק שמתייבש מהר אפילו ירקות של פסח, וכל שכן ירקות דקים שפת אמת דווקא ירק של פסח פסולים משום מאכל וחכמים פסלום כדין אויר פסק השו"ע כל ירק שממהר להתייבש כנ"ל ב פסול ירקות מהתורה או מדרבנן שיטה דעה סברה ריטב"א תלוי בדין טומאה בירקות הסוברים שלירקות אין שום טומאה – פסול סכך מהתורה שאינם כלום. הסוברים שיש להם טומאה וחכמים החמירו – פסול סכך מדרבנן לבוש פסול מדרבנן שמא יתייבשו ולא יוכל לעשות סוכה אחרת פמ"ג ורש"ש פסול מהתורה סוכה שאינה ראויה לשבעה ג הנפק"מ בין השיטות הנפק"מ הפוסלים מדרבנן הפוסלים מדאורייתא ספק לקולא לחומרא שיעור הפסול יש לצרף לסכך פסול, שחכמים לא הקלו בכך כדין אויר, ואינו מצטרף לסכך פסול