מבוא הסוגיה בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין חכמים לרבי אליעזר בדבר דינה של "סוכה גזולה" והמסכך ברשות הרבים. בגמרא מובאת העמדתו של רב נחמן שלא נחלקו בעניין "סוכה גזולה" במקרה שגזל את גוף הסוכה, דהיינו את דפנותיה והסכך שלה, שלדברי הכל יצא ידי חובה, אלא נחלקו בכגון שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו. חכמים סוברים שיוצא ידי חובה בסוכה זו, שהרי קרקע אינה נגזלת ויוצא אדם בסוכה שאולה של חבירו, ורבי אליעזר סובר שאין יוצאים ידי חובה בסוכה שאולה וכו'. הראשונים דנים בסתירה בין מסקנת סוגייתנו לבין מה שנאמר בגמרא לעיל (כז, א) שחכמים פוסלים סוכה גזולה. כתוצאה מהתרוצים השונים נידונים מספר דינים של "התוקף את חבירו והוציאו מסוכתו" שיש בהם נפק"מ להלכה. א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין חכמים לבין רבי אליעזר, ובדעת חכמים נאמר במפורש שסוכה גזולה כשרה . לעומת זאת בגמרא לעיל (כז, א) מובאת ברייתא בה נחלקו חכמים ורבי אליעזר, ושם מובאת דרשת חכמים: "חג הסוכות תעשה לך" - "לך" למעוטי גזולה, ואם כן גם לדעת חכמים סוכה גזולה פסולה . הראשונים כתבו שהברייתות אינן חולקות זו על זו, אך יש לברר האם מדובר על סוכות שונות, שהאחת כשרה והאחת פסולה, או שמדובר על אותה סוכה, שמבחינה דינית יש בה פסול וגם הכשר, לדוגמא מדאורייתא ומדרבנן. ב. פתרון הראשונים לבעיה זו 1. תירוצי רש"י רש"י בסוגייתנו (ד"ה אבל גזל) מיישב את הסתירה, שבגמרא לעיל (כז, ב) מדובר במי שגזל סוכה שאינה מחוברת לקרקע , כגון סוכה שעל גבי עגלה או ספינה, שבזה הסוכה עצמה נגזלת כיון שאינה מחוברת לקרקע . במצב זה עליו להחזיר את הסוכה עצמה, ולא את שוויה, שהרי לא טרח בה כלל ולא הוציא עליה הוצאות, ולא שייכת כאן "תקנת השבים". לכן בזה סוברים חכמים שסוכה גזולה – פסולה . לעומת זאת בסוגייתנו מדובר בכגון שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו, ולפי חכמים קרקע אינה נגזלת, ולכן הסוכה כשרה . כמו כן ניתן להעמיד את סוגייתנו בכגון שגזל עצים וטרח ובנה מהם סוכה, שלדברי הכל יוצא בה ידי חובה, משום תקנת השבים. לפי זה לא מדובר בסוגייתנו בסוכה שהיא גזולה, אלא שהעצים של הסוכה הם גזולים. 2. תירוצי תוספות התוספות (ד"ה אבל) מציינים שאין צריך לדחוק את הסוגיה לעיל, ולומר שמדובר בה דוקא בכגון שגזל סוכה שהיא בראש העגלה או בראש הספינה, אלא ניתן לפרש באחד משני אופנים: א. הסוגיה לעיל מדברת על מי שגזל עצים ובנה מהם סוכה, ומה שאמרו שם שסוכה זו "פסולה " היינו מדאורייתא משום שלא קנה עצים אלו, שהרי זהו "שינוי החוזר לברייתו" משום שלא עשה שינוי מהותי בעצים. ואילו בסוגייתנו מדובר לפי ההלכה שחכמים תקנו את "תקנת מריש" משום "תקנת השבים ", ולכן הסוכה כשרה . אם כי מהתורה בסוכה כזו צריך להחזיר את העצים והיא פסולה. ב. ניתן להסביר שהסוגיה לעיל פוסלת את הסוכה אף מדרבנן ולאחר "תקנת מריש", כגון שבנה ראובן בחצירו של שמעון שלא ברשותו (עיין להלן בהסבר הב"ח), ובא שמעון בעל החצר ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו. באופן זה התוספות מסבירים שהסוכה גזולה ופסולה אף מדרבנן, שהרי סוכה זו אינה שאולה מאחר שאינה ברשותו של ראובן, וכמו כן אי אפשר לומר שקרקע אינה נגזלת, שהרי עדיין הקרקע של שמעון, וכן אין כאן תקנה השבים שהרי שמעון לא טרח בבנייתה, ונמצא שהסוכה עצמה גזולה ופסולה. 3. הביאורים בשיטת תוספות א. הסבר הב"ח והמהרש"א הב"ח (בהגהותיו לגמרא) והמהרש"א (ד"ה אבל גזל) מעירים שיש לגרוס בתוספות שראובן בנה סוכה בחלקו של שמעון "שלא מדעתו", במקום הגירסה שלפנינו "מדעתו". בפירושו על הטור (סי' תרלז ד"ה כתב) מסביר הב"ח שאם אכן היה ראובן מבקש רשות משמעון לבנות סוכה בחצירו – היתה הקרקע שאולה לראובן בכל ימי החג, והרי זה כמו שבנה את הסוכה בקרקע שלו. משום כך אילו בא שמעון ותקף את ראובן והוציאו, דינו כגוזל קרקע מראובן, שהרי היא שאולה לראובן לימי החג, ודינו כגוזל קרקע, שכפי המפורש בסוגייתנו קרקע אינו נגזלת והסוכה כשרה . אולם כשבנה ראובן סוכה בחצר שמעון שלא ברשותו – אין לראובן שום זכות בקרקע, ומשום כך כשתקפו שמעון והוציאו מסוכתו, נמצא שרק הסוכה גזולה בידו, ודינו כגוזל סוכה הנמצאת בראש העגלה או בראש הספינה שהיא גזולה ועליה נאמר שהיא פסולה. משום כך מעיר הב"ח שיש טעות סופר בדברי התוספות וצריך לגרוס: "שלא מדעתו". הוא מביא לכך ראיה מדברי ההגהות אשרי (פ"ב סי' טז) בשם האור זרוע (הל' סוכה סי' שב), שם מובא דין זה כפי שהוא מציע לגרוס בתוספות (עיין גם בחכמת שלמה ובמהר"ם). ב. הסבר רעק"א והחתם סופר רעק"א (בהגהותיו על הגמרא) והחתם סופר (בחידושיו כאן) מקיימים את גירסת התוספות שלפנינו "מדעתו". לשיטתם נחלקו התוספות והאור זרוע (המצויין לעיל) בדינו של משכיר ומשאיל חצר, למי שייכת הסוכה מבחינה קניינית: לשואל או למשאיל, לשוכר או למשכיר, וגם הרמב"ם והראב"ד (שכירות ו, א) נחלקו בכך. התוספות סוברים שהחצר של המשאיל , ולכן גם כשבנה ראובן סוכה מדעתו של שמעון, עדיין החצר של שמעון. אולם האור זרוע סובר שהחצר של השואל , ולכן אי אפשר לומר שבנה הסוכה מדעתו, שהרי אז אם תקפו שמעון בעל החצר – אין זו סוכה גזולה, שהרי הקרקע של ראובן השואל, ובעצים לא עשה שום קניין. אולם תוספות מדגישים שמדובר דוקא כשבנה מדעתו משום שסוברים כשיטת הרשב"א (מובא בנימוק"י לב"מ קא, א, דף נח, א בדפי הרי"ף) שהיורד לשדה חבירו שלא ברשותו ובנאה, אם רוצה לתת לו דמי שווי הבנין – אינו יכול לומר עצי ואבני אני נוטל, ומשום כך כתבו התוספות דוקא במקרה שבנה מדעתו, כי בשלא מדעתו יכול שמעון בעל החצר לומר שרוצה לתת את דמי הסוכה, ונמצא שאינה גזולה. אף אם לא יתן דמים אלא רק יאמר כך, מכל מקום רק הדמים גזולים ולא הסוכה. לעומת זאת האור זרוע סובר שהחצר של השואל וכפי השיטות החולקות על הרשב"א. ג. הנפקא מינה בין השיטות לשיטת הגהות אשרי, האור זרוע והב"ח כשבנה ראובן סוכה בחצר שמעון מדעתו, ותקפו שמעון והוציאו ממנה - יצא שמעון ידי חובה, שהרי זה כגוזל מראובן קרקע שמהדין אינה נגזלת, והסוכה כשרה. אולם לשיטת החתם סופר, רעק"א והמגן אברהם (בהבנת הרמ"א, מובא להלן) אין הבדל אם בנה את הסוכה מדעתו של שמעון או לא, ובשניהם לא יצא ידי חובה. ד. שיטת ההלכה הרמב"ם (סוכה ה, כה) פוסק כפשטות הגמרא בסוגייתנו על פי חכמים וכהעמדת רבי יוחנן, שסוכה גזולה כשרה היינו שאם תקף את חבירו והוציאו וישב בה – יצא, שאין קרקע נגזלת. אולם הרמב"ם אינו מפרט מה הדין בגוזל סוכה שבראש העגלה או בראש הספינה. הרי"ף והרא"ש אינם מביאים סוגיה זו בהלכותיהם, וכבר תמה בעל המאור (טו, א בדפי הרי"ף) על הרי"ף מדוע לא הזכיר זאת. המחבר בשלחן ערוך (תרלז, ג) מצטט את הרמב"ם כפשטות הגמרא, אך הוא מוסיף שכאשר גזל סוכה שבראש העגלה או בראש הספינה – לא יצא, כפי דברי רש"י. הרמ"א (שם) מוסיף גם את הדין העולה מדברי התוספות שראובן הבונה סוכה בחצירו של שמעון, ובא שמעון ותקף את ראובן וישב בחצירו – לא יצא, ואין אומרים את תקנת השבים, כיון שלא היתה לו טירחה בסוכה זו. הסבר דברי הרמ"א הרמ"א בהשגתו לשלחן ערוך אינו כותב במפורש אם הוא מסכים לדינו של הב"ח ולהגהתו בתוספות, שמדובר דוקא בכגון שבנה ראובן סוכה בחצר שמעון שלא מדעתו. אולם ב"דרכי משה" (שם סק"א) הרמ"א מביא את גירסת ההגהות אשרי (פ"ב סי' טז) שהיא כגירסת הב"ח, ומוסיף שכך כתבו התוספות, ומכאן שהרמ"א מסכים לגירסת הב"ח בתוספות. לעומת זאת המגן אברהם (סק"ז) מדייק מכך שהרמ"א אינו כותב במפורש שראובן בנה דוקא "שלא מדעתו", שהוא סובר שהוא הדין כאשר עשה זאת מדעתו של שמעון, מפני שגם אז הקרקע אינה נחשבת כקנויה לראובן, ונמצא ששמעון גזל רק סוכה ולא יצא ידי חובה. כאמור, כך עולה מנוסח התוספות כפי שהוא לפנינו. לפי דבריו צריך לומר שהרמ"א חזר בו ממה שכתב ב"דרכי משה" (עיין גם במאמר מרדכי ובבכורי יעקב שהסכימו לפסק המגן אברהם החולק על הב"ח, ועיין גם בחתם סופר). נספחים 1. שאלות לתלמיד תמצת את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בדינה של סוכה גזולה, ואת העמדתו של רב נחמן באיזו סוכה נחלקו ובאיזו לא נחלקו. הסבר מדוע הברייתא (לעיל כז, א) סותרת לכאורה את העמדת רב נחמן. כיצד מיישב רש"י (ד"ה אבל גזל) סתירה זו, ואלו דוגמאות הביא לכך. כיצד תירצו תוספות (ד"ה אבל) את הסתירה (בתירוצם הראשון), ומהו ההבדל העקרוני בין תירוצם לבין תירוצי רש"י. הסבר את התירוץ השני בתוספות, על פי גירסת הב"ח (בהגהתו בשולי הגמרא). עיין בב"ח בפירושו על הטור (סי' תרלז ד"ה כתב) ובמהרש"א (ד"ה אבל גזל), וכתוב מדוע לשיטתם יש לגרוס בתוספות שראובן בנה "שלא מדעתו" של שמעון. עיין בהגהות אשרי (פ"ב סי' טז) בשם האור זרוע, וכתוב לאיזו גירסה בתוספות הוא מתאים. עיין בהגהות רעק"א (בשולי הגמרא) ובחידושי החת"ס (כאן), וכתוב מדוע לשיטתם יש לגרוס בתוספות שראובן בנה סוכה מדעתו של שמעון. מדוע אין להשוות את שיטת תוספות עם ההגהות אשרי (שם) והאור זרוע. סכם בטבלה את הנפק"מ להלכה בין שיטת הב"ח והמרש"א לבין שיטת רעק"א והחת"ס. כיצד פסקו הרמב"ם (סוכה ה, כה) והשלחן ערוך (תרלז, ג) לגבי סוכה גזולה, והאם ניתן להסיק מדבריהם לגבי תירוצי רש"י ותוספות. האם ניתן להסיק מפסק הרמ"א (שם) לגבי הסבר התירוץ השני בתוספות, העזר בדבריו בדרכי משה (תרלז סק"א). כיצד פסק המגן אברהם (תרלז סק"ז), וכיצד הסיק זאת מפסק הרמ"א בשלחן ערוך. 2. נספח טבלאות א מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בדין סוכה גזולה על פי העמדת רב נחמן   גזל עצי הסוכה טעם תקף חבירו והוציאו מהסוכה טעם רבי אליעזר יצא חייב לו רק כסף לא יצא אין אדם יוצא בסוכת חבירו, ואם קרקע לא נגזלת - סוכה שאולה פסולה חכמים יצא חייב לו רק כסף יצא יוצא בסוכת חבירו. קרקע אינה נגזלת - סוכה שאולה כשרה ב הסתירה בין הסוגיות ותירוצי רש"י   סוגייתנו דף כז, א רבי אליעזר סוכה גזולה פסולה כנ"ל חכמים סוכה גזולה כשרה סוכה גזולה פסולה תירוץ א ברש"י סוכה ע"ג קרקע סוכה ע"ג עגלה או ספינה תירוץ ב ברש"י גזל עצים ובנה מהם סוכה גזל סוכה כמות שהיא ג תירוצי תוספות   סוגייתנו סוכה גזולה - כשרה הסוגיה בדף כז, א סוכה גזולה - פסולה תירוץ א כשרה - אחר תקנת חכמים, שאדם שטרח בחומר שגזל יחזיר כסף ולא הגזילה: תקנת השבים פסולה - מדין תורה הסוכה פסולה כשלא עשה בעצים שינוי מהותי, אלא רק שינוי החוזר לברייתו תירוץ ב (להבנת הב"ח) כשרה - כשתקף את חבירו והוציאו מהסוכה, שהרי קרקע אינה נגזלת פסולה - אפילו אחר תקנת חכמים. כגון שבה ראובן בחצר שמעון סוכה שלא ברשותו, ובא שמעון ותקפו והשתמש בסוכה - פסולה, שהסוכה עצמה גזולה, ואין כאן "תקנת השבים" ד הביאורים בתירוץ השני בתוספות   תוספות: ראובן בנה סוכה בחצר שמעון, ובא שמעון והוציאו והשתמש בה ב"ח ומהרש"א יש לגרוס: "שלא מדעתו", שהרי אם ראובן היה מבקש רשות משמעון לסוכה, היתה הקרקע שאולה לראובן לכל ימי החג, והרי זה כמי שבנה בקרקע שלו. במקרה זה כששמעון תקפו - דינו כגוזל קרקע מראובן, וכיון שקרקע אינה נגזלת - הסוכה כשרה. אך כאן בנה שלא ברשות, ולכך כשתקפו נמצא שרק הסוכה גזולה, והרי זה כגוזל סוכה ע"ג עגלה או ספינה שהיא פסולה. רעק"א וחתם סופר יש לגרוס: "מדעתו". לדעת התוספות (בניגוד לאור זרוע) גם חצר שאולה או מושכרת שייכת עדיין למשאיל או למשכיר, ולענין קניינים נחשבת כחצר שמעון, ונמצא שגזל רק את הסוכה ולכך פסולה ה פסק הרמ"א בשלחן ערוך (תרלז, ג)   רמ"א: ראובן בנה סוכה בחצר שמעון וכו' – שמעון לא יצא ידי חובה דבריו בדרכי משה כגירסת הגהות אשרי: ראובן בנה סוכה ללא רשות שמעון מגן אברהם מכך שהרמ"א לא פירש, משמע שהוא הדין כשראובן בנה הסוכה ברשות שמעון וכו' – לא יצא שמעון ידי חובה, מפני שגם במקרה זה הקרקע קנויה לשמעון