|
א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים
לשון הברייתא המובאת בסוגייתנו היא: "סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים ...חכמים מכשירין", אולם יש לדון אם סוכה זו כשרה אף לכתחילה או רק בדיעבד.
בירושלמי כאן (ג, א דף יב, א) מובא: "איזוהי גזולה – פסולה? כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא בדעתו, כהדא גמליאל זוגא (שם של איש) עבד ליה מטולא (סוכה) גו שוקא (בתוך השוק), עבר ר' שמעון בן לקיש אמר ליה: מאן שרא לך (מי התיר לך)".
גם את דברי הירושלמי ניתן לפרש באופנים שונים. ניתן לומר שריש לקיש אמר לבעל הסוכה: 'מי התיר לך לעשות כך לכתחילה', אך לא אמר לו שסוכתו פסולה. אך ניתן לומר שלדעת ריש לקיש הסוכה פסולה לגמרי, בניגוד לדעת הבבלי בסוגייתנו שחכמים מכשירים את הסוכה, ואולי אפילו לכתחילה.
ב. שיטת הראשונים
1. הסוברים שהירושלמי מדבר על "לכתחילה"
ה"אור זרוע" (הל' סוכה סי' שב) כותב בפירוש הירושלמי שרשב"ל אמר לו מי התיר לך לעשות כך לכתחילה , שהרי רבנן מכשירים סוכה גזולה רק בדיעבד אבל לא לכתחילה. את דברי האור זרוע מביא הרמ"א ב"דרכי משה" (תרלז סק"א).
בפירוש קרבן העדה (על הירושלמי, שם) מוכיח כפירוש ה"אור זרוע" שכוונת רשב"ל לפסול רק לכתחילה , מכך שרשב"ל לא אמר שהסוכה פסולה אלא רק שאל אותו: מי התיר לך, דהיינו לכתחילה.
2. הסוברים שהירושלמי פוסל לגמרי כשיטת רבי אליעזר
הפני משה (שם) ומפרשים נוספים כותבים שרשב"ל פסל את הסוכה אף בדיעבד, וכן משמע מלשון הירושלמי שמביא זאת אגב הדין של "איזוהי גזולה – פסולה". לדבריהם רשב"ל סובר כשיטת רבי אליעזר שסוכה שאולה פסולה.
לשיטה זו ניתן לכאורה לומר שלדעת חכמים אף לכתחילה מותר לשבת בסוכה כזו (כמובן שאין שום היתר לגזול עצים לצורך בניית סוכה).
3. הסוברים שהירושלמי פוסל לגמרי כשיטת חכמים
הראבי"ה (סי' תרנא) והגהות מיימוניות (הל' סוכה פ"ב הל' כה אות ב) פוסקים על פי הירושלמי שלא יוצא ידי חובה בסוכה גזולה, ועם זאת פוסקים כרבנן שיוצא בסוכה שאולה. מכאן שהם מפרשים בירושלמי שדברי רשב"ל הם גם לפי שיטת רבנן.
4. דברי התוספתא
בתוספתא (ב"ק ו, יג) המובאת גם בירושלמי (ב"ק סוף פ"ו) נאמר: "... כגון אלו מסככין על פתחי חנויותיהן ברשות הרבים בחג. אע"פ שיש להם רשות, בא אחר והוזק בהן - הרי זה חייב".
לכאורה ניתן להוכיח מהתוספתא שסוכה ברשות הרבים כשרה אף לכתחילה, אע"פ שדינה חשוב לסוכה גזולה.
אולם החתם סופר כותב (בחידושיו כאן) שאין להביא משם ראיה לעניינו, שהמדובר שם הוא דוקא בסוכה שבפתחי החנויות, ולא בסוכה שבאמצע רשות הרבים במקום מעבר הרבים, וכפי שנאמר "אע"פ שיש להם רשות", וכן כותבים מפרשים נוספים.
ג. הנפקא מינות להלכה
לדעת הסוברים שסוכה גזולה כשרה אף לכתחילה, יכול אדם להכנס סוכת חבירו אפילו שלא מדעתו (ועיין גם להלן בפרק על שיטת ההלכה), וכמו כן מותר לבנות סוכה ברשות הרבים.
אולם לדעת הסוברים שסוכה גזולה כשרה רק בדיעבד, אסור לכתחילה לעשות כן, ואסור לכתחילה לשבת בסוכה כזו.
לדעת הסוברים כירושלמי בדעת רבנן (הראבי"ה והגמי"י) שאף בדיעבד לא יוצא ידי חובה בסוכה גזולה, ודאי שאין לשבת בסוכה כזו, ואם ישב – לא יצא ידי חובה.
ד. שיטת ההלכה
הרמב"ם, הטור והשלחן ערוך אינם כותבים האם סוכה גזולה כשרה אף לכתחילה.
הרמ"א ב"דרכי משה" (תרלז סק"א) מביא את דברי ההגהות אשרי (פ"ב סי' טז) בשם האו"ז (שם) הכותב על פי דברי הירושלמי שסוכה גזולה פסולה לכתחילה וכשרה רק בדיעבד. כך גם פוסק הרמ"א בשלחן ערוך (תרלז, ג): "מיהו לכתחילה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו ...וכן בקרקע של רבים, מיהו בדיעבד – יצא".
הגר"א (כאן ס"ק ד-ה) כותב על דברי הרמ"א שיצא רק בדיעבד, שהרי בגמרא נאמר שחכמים מכשירים ויש לדייק מכך שזה רק בדיעבד, שהרי לא נאמר שסוכה גזולה – כשרה. כמו כן מביא הגר"א את דברי הירושלמי הסובר שסוכה גזולה – פסולה, ומעיר על כך שאף על פי שלא קיימ"ל כירושלמי אלא כבבלי וכשיטת חכמים, מכל מקום כל זה בדיעבד, אבל לא לכתחילה (ועיין גם בביאור דבריו בברכת אליהו שם הע' 2).
הט"ז (סק"ד) כותב שנראה לו פשוט שמותר לאדם להכנס לסוכת חבירו שלא מדעתו, כיון נוח לאדם שתעשה מצוה בממונו. הט"ז מדגיש שהיינו דוקא אם הבעלים אינו נמצא שם. אבל אם הוא נמצא שם יש חשש שמא הוא מקפיד על כך שלא יראו אותו אחרים בשעה שהוא אוכל ועסוק בענייניו.
לעומת זאת ה"אליה רבה" חולק על הט"ז, וסובר שלא אומרים כאן את הסברה שנוח לאדם לקיים מצוה בממונו, כיון שהבעלים צריכים את הסוכה כל הזמן, וכל שעה קיימת האפשרות שירצו להכנס אליה, ולכן צריך תמיד ליטול רשות מהבעלים.
להלכה המשנה ברורה (סק"ט) פוסק שאין להכנס לסוכת חבירו בלא דעתו שמא הוא מקפיד על כך, ורק בשעה שבעל הסוכה אינו נמצא במקום ואין חשש שיבוא לשם – יכול להכנס ולברך שם.
ה "בכורי יעקב" (סק"ו) כותב שהדבר תלוי בשיקול דעת הבעלים (ועיין עוד בבירור הלכה לדף כז, ב ציון ב סעיף א).
ה. המסכך ברשות הרבים
הפוסקים משוים את דין סוכה גזולה למסכך ברשות הרבים, כפי שעולה מדברי הברייתא. כאמור, הרמ"א אוסר בשניהם לכתחילה, ומכשיר בדיעבד.
כפי שנתבאר מקודם, מקור הדין הוא בירושלמי, וכביאורו של האור זרוע, שרשב"ל גער במי שעשה סוכה ברשות הרבים "מי התיר לך", אבל בדיעבד יצא ידי חובה.
הרמ"א בדרכי משה מביא דברים אלו, אך מוסיף שלא ראה שהרבים נזהרים בכך.
על פי דברי התוספתא, המובאת לעיל, למדנו גם שיש להבדיל בין סוכה בפתחי החנויות שהיא מותרת לכתחילה, לבין אמצע רשות הרבים במקום שבו עוברים האנשים.
המגן אברהם (סק"ג) כותב שברשות הרבים של ישראל מותר אף לכתחילה, שהרי ישראל מוחלים זה לזה, אבל ברשות הרבים שיש לגוי חלק בה – אסור, מפני שהם אינם מוחלים, ואין לברך בסוכה כזו.
ה"בית מאיר" (מובא גם בביאור הלכה) סובר שאף ברשות הרבים שיש לגוי חלק בה - מותר לכתחילה, כיון שהסיכוך הוא זמני לשבעה ימים ואחר כך מחזיר את הקרקע בלא שום חסרון, ולכן נחשב הדבר כשאלה מדעת, אפילו כשמדובר בגוי.
המשנה ברורה מכריע שניתן לסמוך על כך ולברך בסוכה כזו, ובודאי במקום שהרשויות נתנו לכך אישור.
בביאור הלכה (ד"ה וכן בקרקע) הוא מוסיף שאף לדעת ה"אור זרוע" שאוסר לכתחילה, ניתן לומר שהדברים אמורים רק במקום שהסוכה מפריע לעוברים ושבים, אך לא בסוכה שבצידי רשות הרבים בסמוך לפתח ביתו.
נספחים
1. שאלות לתלמיד
- תמצת בקצרה את הסיפור המובא בירושלמי כאן (פ"ג ה"א, דף יב, א) בקר לסוכה גזולה, והבונה סוכה ברשות הרבים, ומה ניתן להסיק מכך.
- מהי בעיית הראשונים בהבנת הבבלי והירושלמי בקשר לסוכה גזולה.
- כיצד מבין ה"אור זרוע" (הל' סוכה סי' שב) את דעת חכמים בבבלי ואת הירושלמי (עי' לעיל), ואיזו ראיה מביא בעל "קרבן העדה" (על הירושלמי שם) לשיטתו.
- כיצד מסביר בעל ה"פני משה" את הירושלמי (שם), והאם לדעתו ניתן להסיק מכך מהי דעת חכמים.
- כיצד מבינים הראבי"ה (סי' תרנא) וההגהות מיימוניות (הל סוכה פ"ב הל כה, אות ב) את הירושלמי. הוכח זאת מתוך פסקם בענין סוכה גזולה וסוכה שאולה.
- האם ניתן להסיק מהתוספתא (ב"ק ו, יג ובירושלמי סוף פ"ו) שסוכה גזולה כשרה אף לכתחילה, עיין בחידושי חתם סופר (כאן).
- מהן הנפק"מ היוצאות להלכה משיטת הראשונים בהבנת הירושלמי.
- היצד פסק הרמ"א בדרכי משה (תרחז סק"א) ובשלחן ערוך (שם, ג), וכאיזו שיטה מהראשונים הנ"ל.
- כיצד מדייק הגר"א כפסק הרמ"א מדעת חכמים בסוגייתנו.
- מדוע לדעת הט"ז (שם סק"ז) מותר לאדם לשבת בסוכת חבירו שלא מדעתו, ובאיזו תנאי.
- מהי דעת ה"אליה רבה" בעניין זה, ומדוע.
- כיצד פוסק המשנה ברורה (סק"ט) בעניין זה, וכיצד הוא מנמק זאת.
- מהי דעת הרמ"א (תרלז, ג) לגבי בניית סוכה ברשות הרבים, ומהי הערתו לגבי מנהג העם.
- מדוע לדעת המגן אברהם (שם סק"ג) יש לחלק בין רשות הרבים של יהודים לבין רשות הרבים שיש בה חלק לגוי.
- מדוע ה"בית מאיר" חולק על כך (דבריו מובאים בביאור הלכה ד"ה וכן בקרקע).
- מהי הכרעת המשנה ברורה בעניין זה, ומה הוסיף על כך בביאור הלכה (שם) בדעת האור זרוע.
2. נספח טבלאות
א
הסברי הירושלמי
בדין סוכה גזולה
|
שיטה במפרשים |
כאיזה תנא סובר הירושלמי |
הדין בדיעבד |
הסבר |
|
או"ז, קרבן העדה |
חכמים |
כשרה |
הירושלמי פוסל סוכה גזולה רק לכתחילה.
רשב"ל לא אמר שהסוכה פסולה |
|
פני משה |
ר' אליעזר |
פסולה |
לשיטת ר' אליעזר הסוכה פסולה לגמרי, אך אין הלכה כמותו |
|
ראבי"ה והגמי"י |
חכמים |
פסולה |
רשב"ל פסל את הסוכה לגמרי כשיטת חכמים עפ"י הירושלמי וכן יש לפסוק |
|
פסק הרמ"א |
חכמים |
כשרה |
כשיטת האור זרוע |
ב
כניסה לסוכת חבירו שלא מדעתו
|
שיטה |
דין |
סברה |
|
רמ"א |
לכתחילה - אסור |
כשיטת האור זרוע (לעיל) |
|
ט"ז |
מותר
כשהבעלים אינו שם |
נוח לאדם שיעשו מצוה בממונו |
|
אליה רבה |
אסור תמיד |
כל שעה הבעלים צריכים את הסוכה |
|
פסק
המשנה ברורה |
מותר
אם הבעלים כלל אינו במקום |
בכגון זה אין חשש שירצה להיכנס לשם |
ג
המסכך ברשות הרבים
|
שיטה |
דין |
סברה |
|
רמ"א |
לכתחילה אסור |
עיין לעיל |
|
מגן אברהם |
ברה"ר של ישראל - מותר.
כשיש לגוי חלק - אסור |
יהודים - מוחלים
גויים - לא מוחלים |
|
בית מאיר |
מותר לכתחילה גם כשיש גויים |
סיכוך לזמן מועט ללא חסרון - מותר |
|
פסק המשנה
ברורה |
מותר לכתחילה כנ"ל |
אפילו לשיטת האור זרוע - מותר, כשמדובר על צידי רה"ר בסמוך לפתח ביתו ואין זה מפריע לרבים |
|