דין הפטור של שן ורגל ברשות הרבים נזכר מספר פעמים בסוגיות. בפשטות טעם הפטור הוא עפ"י גזירת הכתוב "ובער בשדה אחר", היינו מקום שאינו שייך למזיק כרשות הרבים. הרי"ף מוסיף טעם פטור מחודש שלכאורה אינו נזכר בגמרא. המפרשים ביררו מהי כוונתו, והאם ישנה נפק"מ להלכה כתוצאה מטעם חדש זה. א. טעמי הפטור של שן ורגל ברשות הרבים 1. רש"י רש"י (ה, ב ד"ה לפוטרם) כותב ששן ורגל פטורים ברה"ר משום שנאמר "ובער בשדה אחר" (שמות כב), דהיינו שאינן חייבים אלא ברשות האחר - הניזק. 2. רי"ף הרי"ף (א, ב בדפי הרי"ף) כותב ששן ורגל פטורים ברה"ר משום שדרכם ללכת שם. העולה מדבריו לכאורה ניתן להסיק מהרי"ף שכל נזק שעושה הבהמה כדרך הילוכה הרגיל יש לפטור עליו. טעמו של רש"י נזכר בגמרא (יד, א), אמנם דברי הרי"ף לא נזכרו, ויש לברר האם יש נפק"מ בין שני הטעמים. בעל "תרומת הכרי " (סי' שצא) מביא ראיה לדברי הרי"ף שיש לפטור כל נזק שנעשה כדרך הילוך הבהמה, מהגמרא (יט, ב) האומרת שבהמה שהזיקה ע"י שכשכשה בזנבה - פטור. טעם הפטור הוא משום הסברא: "וכי יאחזנה בזנבה וילך"! א"כ משמע מהגמ' שנזק הנעשה כדרך הילוך הבהמה יש לפטור עליו. ב. הנפק"מ בין דברי רש"י לדברי הרי"ף - רא"ש, שלטי גיבורים 1. רא"ש הרא"ש (פרק א סי' א) תמה על דברי הרי"ף, מדוע שינה מדברי הגמ' שהביאה את הפסוק: "ובער בשדה אחר" לפטור שן ורגל ברה"ר, וכתב טעם אחר. הרא"ש הסיק מכך שכנראה כונת הרי"ף לתת טעם לכך שהתורה פטרה שן ורגל ברה"ר, משום שדרכן להלך ברה"ר ואי אפשר שהבעלים ילכו תמיד אחריהם. מכך מסיק הרא"ש נפק"מ להלכה, שכאשר היה עץ ארוך, קצהו האחד מונח ברה"ר וקצהו השני ברשות היחיד ולידו כלים, ודרסה הבהמה על העץ ושבר העץ את הכלים שברשות היחיד - פטור, שהרי דרכה ללכת ברה"ר ולדרוס על העצים וכדומה. אך לעומת זאת לרש"י יהא חייב שהרי הנזק נעשה ברשות הניזק (משמעות הרא"ש). הרא"ש מוסיף וכותב שעל הנפק"מ הזו, שיוצאת מדברי הרי"ף, חולק ר' יצחק ב"ר שמואל (מבעלי התוס'), בפי' לקמן (ו, א) שור יוכיח, אך אינו מפרט את דבריו. הב"ח (על הרא"ש אות ד) מבין שכוונת הרא"ש לדברים המובאים בתוס' (ו,א ד"ה תאמר בהני) הכותבים שבמקרה שהבהמה הלכה ברה"ר והתיזה והזיקה ברשות היחיד - חייב, עיי"ש. מסקנת הרא"ש לדעת הב"ח עפ"י הבנה זו (של הב"ח ועוד מפרשים) בדברי הרא"ש, עולה שלדעת הרא"ש יש להשוות בין המקרה של עץ ארוך שהזיק ברשות היחיד, למקרה של התיזה ברה"ר לרשות היחיד (ועי' להלן בקושיות הב"ח ועוד על השואה זו - לפי הבנתם ברא"ש). 2. שלטי הגבורים שלטי הגבורים (א, ב בדפי הרי"ף סי' ב) כותב שודאי כוונת הרי"ף כדברי הרא"ש, שהרי הגמרא (יט, א) מביאה את בעית ר' ירמיה ששאל: מה הדין כשהבהמה התיזה מרה"ר והזיקה ברשות היחיד, והסיקו בגמרא שחייב. אמנם הרי"ף השמיט בעיה זו, משמע שסובר שפטור, ולפי הסבר הרא"ש ברי"ף מובו הדבר, שהרי "אורחיה הוא", דהיינו משום שטעמו של הרי"ף הוא ששן ורגל פטורים ברה"ר משום שהזיקו בדרכם הרגילה, ואם כן הוא הדין כשהתיזה הבהמה דרך הילוכה, שפטור על כך. העולה מדברי ה"שלטי גבורים" לשיטתו עולה שדין עץ ארוך שדרסה הבהמה עליו ברה"ר והזיקה ברשות היחיד, ודאי שוה לדין התזה מרה"ר לרשות היחיד, ומי שיפטור במקרה הראשון יפטור במקרה השני, וכן להיפך. כן מבינים גם המהרש"ל והב"ח את שיטת הרא"ש, עי' להלן. ג. המחלקים בין "עץ ארוך" ל"התזה" 1. מהרש"ל המהרש"ל (ים של שלמה סי' ד) כותב שיש לחלק בין דריסה על עץ ארוך להתזה מרה"ר לרשות היחיד, שדוקא בדריסה על עץ פטור, מכיון שהנזק נעשה תוך כדי הליכה רגילה. אמנם כשהתיזה מרה"ר לרשות היחיד, אין לומר שדבר זה נחשב כהליכה כדרכה, ויש לחייב על כך. 2. ב"ח הב"ח (בהגהותיו על הרא"ש אות ג) מחזק את דברי המהרש"ל, ומקשה על הרא"ש מנין לו שר' יצחק ב"ר שמואל (מבעלי התוספות) מחייב בעץ ארוך, הרי בתוספות המובא לפנינו (ו, א ד"ה תאמר בהני) נאמר שחייב רק לגבי התיזה מרה"ר לרשות היחיד, משום שהוכרחו התוספות לומר כן על פי מסקנת הגמרא לקמן (יט, א) בבעית ר' ירמיה. יש להעיר : הב"ח ועוד מזהים את דברי תוספות עם דברי ר' יצחק ב"ר שמואל, אמנם בתוספות לא נאמר בשם מי הדברים, וכפי הנראה לרא"ש היה מקור אחר, ועיין רשב"א ותוס' רבינו פרץ שהביאו את שני המקרים בנפרד. (ועיין ברא"ש עצמו (סי' א) שהביא את המקרה של עץ ארוך בשם תוספות). 3. תרומת הכרי מעין זה כותב "תרומת הכרי" (סי' שלא) שדוקא בהיזק על ידי עץ ארוך פטור, מפני שהנזק נגרם מיד, ודנים אותו לפי המקום שנעשה, היינו רה"ר. אמנם בהתיזה מרה"ר לרשות היחיד אין הנזק מיידי, ולכך דנים זאת לפי מקום הנזק ולא לפי מקום המזיק. ועיין בחידושי ר' מאיר שמחה (יט,א), אבן האזל (נזקי ממון א,ח) ובית זבול (סי' ז) שחילקו אף הם בין המקרים. ד. הסוברים שאין כלל נפק"מ בין טעם הרי"ף לדברי רש"י ה"פלפולא חריפתא" (פ"א אות ט) תמה על דברי הרי"ף, מנין הוציא "טעמא דקרא" מליבו והוציא דין מכוח טעם זה (על פי הבנת הרא"ש) שלא על פי מסקנת הגמרא (יט,א). אמנם לבסוף הוא (פ"ב סי' ט אות א) הוא מסיק שאין בעצם שום נפק"מ מדברי הרי"ף, שהרי גם בחצר שאינה של שניהם (המזיק והניזק) פטורים שן ורגל, והרי שם אין טעם של מהלכת כדרכה. לכן מסיק ה"פלפולא חריפתא", שודאי צריך את הטעם של הפסוק "ובער בשדה אחר" - הניזק, ועל כך לא נתן הרי"ף טעם של "אורחיה הוא". אמנם הוסיף זאת על היזק ברשות הרבים, כדי שלא תקשה הרי רה"ר מותרת להילוך לכל, ואם כן הוי כשדה אחר, שהרי יש רשות לניזק ללכת שם, ולכך כתב שמשום שדרך הבהמה להלך כך, לכן פטרה אותה התורה. ועיין גם אבן האזל (נזקי ממון א, ח) שפירש שכוונת הרי"ף רק לתת הגדרה מה נקרא רה"ר ומה לא. ועיין אמרי משה (סי' לו אות ג) וחזון איש (סי' יא סקי"ד). ה. פסקי הראשונים הרא"ש עצמו (פ"ב סי' ב) פוסק שכאשר התיזה הבהמה מרה"ר לרשות היחיד - חייב, ומכאן לכאורה גם שמחייב בעץ ארוך שהזיק מרה"ר לרשות היחיד (על פי השוואתו של השלטי גיבורים, ומשמעות דברי הרא"ש לגבי דעת ר' יצחק ב"ר שמואל), ואם כן חולק להלכה על דברי הרי"ף. הטור כותב במפורש (חושן משפט סי' שפט) שחייב על נזק שנעשה על ידי עץ ארוך מרה"ר לרשות היחיד, וכן כותבים: ר' פרץ (בתוספותיו ו, א), תוספות שאנץ והרשב"א (ו, א) האומרים שיש לחייב על כל נזק שנעשה ברשות היחיד, למרות שהפעולה נגרמה מרה"ר. ו. דעת הרמב"ם הרמב"ם (נזקי ממון א, ח) כותב את סברת הרי"ף "מפני שיש לה (לבהמה) רשות להלך בכאן", אמנם מצד אחר הוא כותב (שם ב, ד) לגבי התיזה ברה"ר והזיקה ברשות היחיד שחייב כמסקנת הגמרא. אמנם לגבי עץ ארוך לא כתב דעתו. ניתן לומר שהוא הדין כדין התיזה לרשות היחיד, ומאידך ניתן לחלק ביניהם, כדעות שהובאו לעיל. ז. פסק השלחן ערוך השלחן ערוך (חושן משפט שפט, טו) פוסק בשני הדינים: התיזה מרה"ר לרשות היחיד, ועץ ארוך שהזיק מרה"ר לרשות היחיד שחייב, הואיל ונעשה הנזק ברשות הניזק. נספחים 1. שאלות לתלמיד עיין ברש"י (ה, ב ד"ה לפוטרם) וכתוב מהו הטעם לפטור שן ורגל ברה"ר. עיין ברי"ף (א, ב בדפי הרי"ף) וכתוב מהו הטעם לפטור שן ורגל ברה"ר. עיין בגמרא להלן (יד, א) וכתוב האם דבריה תואמים לדברי רש"י או הרי"ף. עיין בחוברת (פרק א סעיף ג) וכתוב את ראית "תרומת הכרי" לדברי הרי"ף. עיין ברא"ש (פרק א סי' א) וכתוב מהי תמיהתו על הרי"ף, ומה הסיק מדבריו להלכה. עיין ברא"ש (שם) המציין שר' יצחק ב"ר שמואל (מבעלי התוס') חולק על הנפק"מ היוצאת מדברי הרי"ף. עיין בב"ח (על הרא"ש אות ד) וכתוב על פי דבריו לאיזה תוס' נתכון הרא"ש בדבריו. עיין בשלטי הגיבורים (א, ב בדפי הרי"ף, סי' ב) וכתוב כיצד הוכיח שאכן כונת הרי"ף היא כהבנת הרא"ש. עיין ב"ים של שלמה" (ב"ק סי' ד) וכתוב כיצד הבין את שיטת הרא"ש, ובמה חולק עליו, ומדוע. עיין בב"ח (הגהות על הרא"ש אות ג) וכתוב מדוע לדעתו יש להסכים לדברי המהרש"ל המחלק בין "עץ ארוך" ל"התזה". עיין בחוברת (פרק ג סעיף ד) וכתוב מהי סברת "תרומת הכרי" לחלק בין המקרים הנ"ל. עיין ב"פלפולא חריפתא" על הרא"ש (פ"א אות ט) וכתוב את תמיהתו על הרא"ש. עיין שם (פ"ב סי' ט אות א) וכתוב מה הסיק לבסוף לגבי הבנת דברי הרי"ף, ומדוע. עיין ברא"ש (פ"ב סי' ב) ובטור (חו"מ סי' שפט) וכתוב כיצד פסקו להלכה וגבי עץ ארוך שהתיז ברשות היחיד. עיין ברמב"ם בהלכות דלהלן: נזקי ממון (א, ח), שם (ב, ד), וכתוב כיצד לדעתך ניתן להבין את שיטתו. כיצד פסק השלחן ערוך (חו"מ שפט, טו) לגבי דין התיזה מרה"ר לרה"י, ולגבי "עץ ארוך". 2. טבלאות סיכום א. טעמי הפטור של שן ורגל   טעם הפטור נפקא מינות עץ ארוך התיזה מרה"ר לרה"י רש"י הפסוק "ובער בשדה אחר" חייב חייב רי"ף דרכם להלך ברה"ר פטור פטור להבנת ב"ח, שה"ג ברא"ש, ועוד חייב להבנת מהרש"ל ועוד ר' יצחק ב"ר שמואל   חייב להבנת הב"ח, שה"ג ברא"ש, ועוד פטור להבנת ב"ח, תרומת הכרי ועוד חייב ב. האם נחלקו רש"י והרי"ף   רש"י רי"ף רא"ש הטעם: "ובער בשדה אחר". עץ ארוך והתיזה מרה"ר לרה"י - חייב הטעם: דרכם להלך ברה"ר. עץ ארוך והתיזה מרה"ר לרה"י - פטור פלפולא חריפתא, אבן האזל כדלעיל ברא"ש הטעם: "ובער בשדה אחר", וכן שדרכם להלך ברה"ר. עץ ארוך והתיזה מרה"ר לרה"י - חייב ג. פסקי הראשונים וההלכה   התיזה מרה"ר לרה"י עץ ארוך רא"ש חייב משמעות - חייב טור, ר' פרץ, רשב"א ועוד חייב חייב רמב"ם חייב ? (לא נתפרש) שו"ע חייב חייב