1. שאלות לתלמיד
2. נספח טבלאות

מבוא הסוגיה בסוגייתנו מובאת הדרשה: "ורפא ירפא" - "מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות". דרשה זו היא לכאורה המקור העיקרי למצות ריפוי. הראשונים הקשו על כך, מה הצורך המיוחד בדרשה זו שהרי מצאנו בחז"ל לימודים מקבילים שיש לאדם חובה להציל נפש חברו: במסכת סנהדרין (עג, א): "והשבותו לו" - שחייב אדם להציל חברו מטביעה וליסטים וכדו'. וכן: "לא תעמוד על דם רעך", שצריך להציל חברו ואף להוציא ממון לשם כך. וכן למדנו במסכתנו (פא, ב) שהפסוק "והשבותו לו", מלמד שיש חיוב להציל את חברו התועה בכרמים. לכאורה הלימוד: "ורפא ירפא - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות", אינו חזק יותר בחובת ההצלה שיש לאדם להציל את חברו, ואם כן נשאלת השאלה מהו הצורך המיוחד בדרשה זו. בראשונים מספר תשובות. כמו כן דנו הראשונים האם מצות ריפוי היא "רשות" או "חובה", שהרי לשון הגמרא "שניתן רשות לרופא", או אולי יש לחלק בין סוגי החולי. א. החידוש במצות ריפוי 1. חולי בידי שמים תוספות (ד"ה שניתנה) והרשב"א (פה, א) כותבים שכפל הלשון "ורפא ירפא" מלמדנו שמותר לרפא אפילו חולי הבא בידי שמים, ואילו לא היה נכתב כפל לשון זה, היינו אומרים שמותר לרפאות רק חולי בידי אדם, היות שאין זה נראה כסותר גזירת ה', וקמ"ל שכל חולי מותר לרפאות. לפי הנ"ל ניתן לומר שזהו החידוש העיקרי בהצלת חברו בריפוי אף בחולי בידי שמים. כעין זה נראה גם מרש"י (ד"ה שניתנה) הכותב שלא אומרים "רחמנא מחי ואיהו מסי", דהיינו שהקב"ה ש"הכה" והוא גם ירפא את החולי, אלא מותר להתרפאות בידי אדם. 2. רופא אחר רופא בעלי התוספות על התורה (בספר מושב זקנים שמות כא, יט) מביאים פירוש שדרשת "ורפא ירפא" באה ללמד שמותר לרפאות גם אחר שרופא ראשון ניסה לרפאות ללא הצלחה. 3. שכר לרופא הר"י מאורליינש (מובא בתוס' רא"ש לברכות ס, א וכן בר"י משרליאון שם) כותב שכונת הדרשה לומר שמותר לרפא בשכר, ואין מחייבים להציל את החולה דוקא בחינם, לעומת זאת שאר החיובים להציל חברו מסכנה, חיובם שיציל חברו אפילו בחינם. לעומת זאת הרמב"ן (תורת האדם, שער הסכנה) כותב שמותר לרופא ליטול רק שכר בטלה, אך לא שכר רגיל. 4. ריפוי לכתחילה הרמב"ן (תורת האדם, שער הסכנה) בפירוש השני כותב הפסוק בא ללמדנו, שמותר לרופא לרפאות, ואין חוששים שמא יזיקנו ברפואותיו. וכן מובא בבעלי התוספות לתורה (מושב זקנים שמות כא, יט). ב. רפואה רשות או מצוה 1. פשטות לשון הגמרא - רשות מלשון הגמרא בסוגייתנו: "שניתנה רשות לרופא לרפאות", ניתן לכאורה לדייק שאין זו מצוה או חובה אלא רק רשות בלבד להתרפאות. לפי זה יוצא שאף הרופא עצמו אינו מחוייב ללכת ולרפאות, שהרי לשון הגמרא: "שניתנה רשות לרופא לרפאות". 2. הסתירה למסקנה זו מסקנה זו לא ניתנת להאמר שהרי על פי הפסוק "והשבותו לו" לומדת הגמרא (סנהדרין עג, א) שחייב אדם להציל את חברו מטביעה, ליסטים או סכנה כלשהי (עי' במבוא). וכן מהפסוק "לא תעמוד על דם רעך" (עי' שם) למדנו שחובה על האדם להציל את חברו מסכנה המאיימת עליו. 3. רפואה - חובה ומצוה המסקנה המתבקשת מהסתירה הנ"ל, שרפואה היא חובה המוטלת על הרופא לרפאות ולהציל, אלא שיש בה גם רשות, כדברים דלעיל (עי' פרק א - החידוש במצות ריפוי) לקחת שכר על הריפוי, רפואה שעלולה אף להזיק או לשיטת חלק מהראשונים (עי' לעיל שם) בחולי הבא בידי שמים. אך ודאי שאין כונת הגמרא לומר שיש רק רשות על עצם מצות הריפוי. כך כתב אף הרמב"ן (תורת האדם, שער הסכנה) שמצות ריפוי כלולה במצות פיקוח נפש, שהרי מחללים על כך שבת ויום הכיפורים. ג. חובת ריפוי לרופא או לחולה או לפי החולי 1. הסוברים שהחיוב לרופא ולא לחולה הרמב"ן (פי' לתורה ויקרא כו, יא) מדייק מהדרשה שבסוגייתנו שניתנה רשות לרופא ולא אמרו לחולה. לשיטתו בזמן שעם ישראל במצב שלם, אינם צריכים לדרוש ברופאים, שכן כל עניינם בין בגופם ובין בארצם אינו בדרך הטבע הרגיל, אלא הקב"ה מברכם ומסיר מהם כל מחלה. כך גם מסיק להלכה בעל "עקידת יצחק" (פ' וישלח שער כו) שלכתחילה אין החולה צריך ללכת לרופא, אלא לצפות לישועת ה'. ועי' מהר"י ענגל (גליוני הש"ס ברכות ס, א). ה"ציץ אליעזר" (שו"ת חלק יא סי' לא, ג) כותב שאף הרמב"ן אינו מתכון לפסק הלכה לרבים, אלא כונתו שבמצב האידאלי כשעם ישראל שלם - אינם צריכים לרופאים. אמנם כיון שאין כולם במדרגה זו שיהיו ראויים להשגחה ניסית, ממילא צריך להשתדל ולהתרפאות על דרך הטבע. 2. הסוברים שיש חיוב אף על החולה להתרפאות "חובת הלבבות" (שער הבטחון פרק ב) כותב שיש לאדם לבטוח בבורא ולהשתדל ברפואתו כדרשת הכתוב "ורפא ירפא". היינו החובה היא כפולה להשתדל באופן טבעי ולבטוח בה' באופן רוחני. גם הריא"ז (פ' שמיני א, ז) כותב שדרשת הפס' באה ללמד לחולה שאין לו לסמוך על הנס, אלא יפנה לרופא וישים בטחונו בה'. ד. המחלקים בין סוגי המחלות 1. המחלקים בין חולי חיצוני לחולי פנימי לעומת דברי התוספות (עי' לעיל: החידוש במצוה ריפוי, סע' 1) הכותבים שיש להתרפא אף בחולי הבא בידי שמים, כותב האבן עזרא (שמות כא, יט) שיש להבדיל בין חולי שבפנים הגוף לחולי חיצוני. בפצעים ובמכות הנראים באופן גלוי יש רשות לרופא לרפאות, אמנם בחולי פנימי ביד ה' לרפאותו כנא': "כי הוא יכאיב ויחבש". בדומה לכך כותב ר' בחיי (שם) שדרשת חז"ל נא' על מכה שהיא חולי חיצוני, אמנם חולי מבפנים - אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד ה' - רופא כל בשר. 2. הסבר אפשרי בשיטתם יתכן שכונתם שבחולי פנימי אין כוחו של הרופא מועיל הרבה, ולכך אין לו להשתדל ברופאים אלא בה'. אמנם כאשר הרפואה מגיעה ליכולת ודאית לרפא אף חולי פנימי, גם על כך יש חובה להשתדל ברפואה ולבטוח בה'. 3. שליטת יד הרופא - ה"כרתי ופלתי" ה"כרתי ופלתי" (חו"מ קפח, סק"ה) כותב שהתורה דיברה על מכות של "שבר יד או פצע וחבורה" שאלו חוליים הניכרים לעין, והרופא יורד לתכלית, והן כמעט כמו מופת (הוכחה) חותך כהוכחות ההנדסה והמתמטיקה", אבל בחוליים של איברים פנימיים, שהעין לא שולט בם, הרופאים רק משערים כפי שכלם, עד כי "רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה", ולכך עדיף שלא יתרפא על ידם. העולה מדבריו כאשר אמצעי הרפואה משתכללים וניתן לרפא באופן ודאי גם בחוליים פנימיים, חזר הדין שמותר ומצוה לרפאותם. 4. קושית ה"מטה משה" על השיטות הנ"ל ה"מטה משה" (ענייני רפואות עמ' שנה, ח) כותב שאין לחלק בין חולי פנימי לחולי חיצוני, שהרי מוכח מהרבה מקומות בש"ס, שחז"ל הורו בענייני רפואות בין בחולי חיצוני ובין בפנימי, ובודאי לא עשו חז"ל תקנה לעוברים על ההלכה. ה. שיטת הרמב"ם 1. השמטת הרמב"ם הרמב"ם השמיט הלכה זו ולא כתב שישנה מצוה להתרפאות, ותמה על כך המהר"ץ חיות (חידושיו פה, א) מדוע הזכיר זאת הרמב"ם רק בהלכות נדרים (ו, ח) אגב הדין של מודר הנאה מחברו, שמותר לו להתרפאות מכיון שזו מצוה. יש לציין שגם בפירוש המשנה כותב הרמב"ם שיש חובה להתרפאות. בפירושו למשנה בפסחים (ד, ט) האומרת שחזקיהו גנז ספר רפואות והודו לו חכמים, מפרש הרמב"ם שאין הכונה לתרופות רגילות, אלא לאופנים שאסור להשתמש בהם, שהרי אי אפשר לומר לאדם שלא ישתדל ברפואתו, כשם שאי אפשר לומר לו שלא ישתדל במזונותיו. 2. הסברים להשמטת הרמב"ם - דברות משה, הסבר חדש ה"דברות משה" (ח"ב סוף סי' נז) כותב שלא לכולם נדרש הלימוד של "ורפא ירפא", שהרי רק לרבנן בתראי מחפשת הגמרא לימוד למה יש כפל לשון בלשון ריפוי, אך לתנא קמא ור' יהודה שדורשים פס' זה לדברים אחרים, יוצא שאינם צריכים דרשה זו. לפי זה ניתן ליישב את הרמב"ם, שהרי אינו פוסק כרבנן בתראי (עי' ברור הלכה פה, א ציון ב), וממילא יוצא שלרבנן ור' יהודה אין צורך בדרשה זו שיש רשות לרופא לרפאות. ניתן גם לומר שמצוה ריפוי כלולה בחיוב להציל את חברו, וכבר כתב זאת הרמב"ם (הל' רוצח א, יד) שכל היכול להציל ולא הציל עובר על "לא תעמוד על דם רעיך", ואף צריך להוציא ממון לשם כך (עי' בירור הלכה: סנהדרין עג, א ציון ה-ו) לפיכך אין חידוש מיוחד בדרשה זו. ו. פסק ההלכה 1. פסק השלחן ערוך בשו"ע (יו"ד שלו, א) מובאת הדרשה שניתנה רשות לרפאות, בתוספת הדגשה שזו מצוה השייכת למצות פיקוח נפש, ואלו דבריו: "נתנה התורה רשות לרופא לרפאות, ומצוה היא, ובכלל פקוח נפש הוא". 2. באור הט"ז לשו"ע הט"ז (שם סק"א) מעיר על סגנון השו"ע, שפתח תחילה בלשון רשות וסיים בלשון מצוה, והרי לכאורה הדברים סותרים. הט"ז מסביר זאת, שלכתחילה צריך לבקש מה' שירפאנו, אך מכיון שאין כל אדם זוכה לכך, צריך ללכת לרופא, ומכיון שניתנה לו רשות לכך נעשה הדבר למצוה שכל המונע עצמו מהרפואה הרי הוא שופך דמים. 3. דינים נוספים בענייני ריפוי השו"ע מוסיף (שם) שאין לאדם להתעסק ברפואה אלא אם כן הוא בקיא, ואם ריפא ברשות ב"ד וטעה, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים (עפ"י התוספתא פו, ו), ואם ריפא שלא ברשות ב"ד חייב אף בדיני אדם. שכרו של רופא מותר לרופא לקחת שכר עבור טירחה ושכר בטלה, אבל לא על עצם מעשה הריפוי, כוין שמצווה להציל את חברו אפילו בחינם. נספחים שאלות לתלמיד מהו החידוש בסוגייתנו לגבי מצות ריפוי, על פי תוספות (ד"ה שניתנה) ורשב"א (פה, א). עיין בחוברת (פרק א סעיפים 2-4) וכתוב 3 שיטות נוספות בקשר לעניין זה. האם ניתן לומר שאין חובה לרופא לרפאות על פי פשט לשון הגמרא שבסוגייתנו, עיין בחוברת (פרק ב, סעיף 2-3). מהי שיטת הרמב"ן (ויקרא כו, יא) בעניין זה. כיצד הסבירו את שיטתו הציץ אליעזר (שו"ת חלק יא סי' לא, ג) בהקשר לימינו (העזר בחוברת פרק ג סעיף 1). האם בעל חובת הלבבות (שער הבטחון פרק ב) סבור כרמב"ן או לאו - נמק. עיין באבן עזרא (שמות כא, יט) וכתוב מהי שיטתו בעניין הנ"ל. כיצד מסביר בכרתי ופלתי (חו"מ קפח סק"ה) ענין זה, ומה ניתן להסיק משיטתו לימינו (העזר בחוברת פרק ד סעיף 3). כיצד ניתן להסביר את השמטת הרמב"ם במצות ריפוי - 2 הסברים (עיין בחוברת פרק ה סעיף 2). 10. מה פסק השלחן ערוך (יו"ד שלו, א) לגבי מצות ריפוי. 11. כיצד מסביר הט"ז את לשון השלחן ערוך לעיל. 12. האם מותר לרופא לקחת שכר - הסבר הבעיה, ומהי ההלכה (העזר בחוברת פרק ו סעיף 3). 2. נספח טבלאות א. החידוש במצות ריפוי   "ורפא ירפא " שאר לימודים תוס' ורשב"א (משמעות ) אפי' חולי בידי שמים חולי בידי אדם תוספות על התורה רופא אחר רופא רופא ראשון ר"י מאורליינש מותר לקחת שכר דוקא בחינם רמב"ן שכר בטלה דוקא בחינם ב. חובת ריפוי   רשות חובה רמב"ן ועקידת יצחק חולה - צריך לבטוח בד' לרופא רמב"ן עפ"י ציץ אליעזר כשעם ישראל במצב אידיאלי במצב רגיל חובה גם לחולה חובת הלבבות וריא"ז   לחולה ולרופא, שאין לסמוך על הנס אבן עזרא חולי פנימי חולי חיצוני כרתי ופלתי כשאין הרפואה מסוגלת לרפא הרפואה מסוגלת לרפא פסק השלחן ערוך   חובה על החולה והרופא - בכלל פיקוח נפש

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300