1. שאלות לתלמיד
2. טבלאות סיכום

מבוא הסוגיה בסוגיה הובאה מימרא בשם רב הונא שיש לאדם להוציא מממונו עבור מצוה עד שליש. למסקנה נתברר שכונת המימרא ל"הידור מצוה" (עי' להלן), אך לא לעצם קיום המצוה עצמה. הראשונים דנו מהו אכן שיעור הוצאה לעצם קיום המצוה, כגון: אתרוג, מצות ועוד. האם יש להשוותן למצות צדקה, שבסיסה הוא שעור "עשירית" ועד לשיעור המקסימלי - "חומש", או אולי שאר מצוות שונות מצדקה, ושיעורן שונה. א. מסקנת הגמרא בסוגיה אדם אינו חייב להוציא שליש מממונו לקיום מצוה מסויימת, שהרי יצא מכך שיצטרך לתת את כל ממונו עבור מצוות נוספות ויצטרך לאסוף צדקה מהבריות. אמנם מצד שני לא נתפרש בגמרא האם ישנו שיעור אחר להוצאה על מצוות. ב. שיעור הוצאה למצות צדקה והשיעור למצוה רגילה בגמרא בכתובות (נ, א; סז, ב) נאמר שאין לאדם לבזבז למצות צדקה יותר מחומש מנכסיו, כדי שלא ירד מנכסיו ויעשה עני, ויצטרך לבריות. יש לברר האם, שיעור זה אמור גם לגבי מצוה רגילה? 1. דעת התוספות התוספות (ד"ה אילימא) מביאים מהגמרא בסוכה (מא, ב) שרבן גמליאל הוציא על קניית אתרוג אלף זוז, ודבר זה היה חריג ולכך שיבחוהו באופן מיוחד. מלשון תוספות משמע שאין חיוב להוציא חמישית ממונו למצוה רגילה (שהרי רבן גמליאל היה עשיר והיו לו יותר מחמשת אלפים זוז), ולכך שיבחוהו בכך. הסבר דעתם נראה להסביר שישנו הבדל בין מצוה רגילה למצות צדקה, שהרי מצות צדקה עיקרה - נתינת כסף, לעומת שאר המצוות שקיומן אינו תלוי דוקא בכסף ויתכן שלא יוציא אף פרוטה עליהן. לכן למצות צדקה יש לקבוע שיעור מקסימלי גבוה, אמנם שאר מצוות אף שבדרך כלל זקוק להוצאה כספית, מכל מקום שיעור זה אינו צריך להיות גבוה כל כך. מסקנה לפי זה נראה ששיעור מצוה רגילה מסור לכל אדם לפי רצונו, ומכל מקום נקבע גבול מקסימלי ש"הידור מצוה" עד שליש (עי' להלן). 2. דעת רבינו ירוחם שיטה שונה מצינו לרבינו ירוחם (נתיב יג, חלק ג; מובא בבית יוסף סי' תרנו) הסובר שצריך להוציא על כל מצוה עד עשירית מנכסיו, כשם שמצינו במצות צדקה כך. דהיינו כשם שבצדקה חייב במעשר, ושיעור חומש נאמר רק כשיעור מקסימלי על הרוצה להדר, כך בשאר מצוות (עי' אליה רבה סק"ה בהערתו על הבית יוסף). ג. פסק ההלכה 1. פסק הרמ"א בשלחן ערוך הרמ"א (אורח חיים סי' תרנו, א) כותב שאדם שאין לו אתרוג או חסרה לו שאר מצוה עוברת, אין צריך לבזבז עליה הון רב, וכשם שאמרו בגמ': "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". משמעות דעתו נראה שדעתו נוטה יותר לדעת התוספות, שלמצוה רגילה אין שיעור מוגדר להוצאה, שהרי לא הזכיר "עשירית" כשיטת רבינו ירוחם. אמנם גם אם יפסיד לגמרי את המצוה אינו חייב להוציא יותר מחומש, קל וחומר ממצות צדקה. 2. פסק המשנה ברורה המשנה ברורה (סי' תרנו סק"ח; ועיין ביאור הלכה ד"ה יותר מחומש וד"ה אפילו למצוה) פוסק שחייב אדם להוציא על מצוה רגילה עד עשירית מנכסיו, וזה כשיטת רבינו ירוחם (ועי"ש באריכות דבריו). פסק זה כפי הנראה מבוסס על הבנתו שכך פסקו המגן אברהם והאליה רבה, ועי"ש שכוונת רבינו ירוחם שמצוה עוברת דומה לצדקה, דהיינו ששיעור "עשירית" הוא שנה ראשונה מהקרן, ומכאן ואילך מהרווח. נספחים 1. שאלות לתלמיד עיין בגמרא (ט, א - ט, ב) וכתוב כיצד פירשו למסקנה את דברי רב הונא, ומדוע לא פירשו את דבריו כפשוטם. עיין בגמרא כתובות (נ, א) וכתוב מהו שעור מצוה צדקה, ומדוע. עיין בתוספות (ד"ה אילימא) וכתוב מה ניתן להסיק מדבריהם לגבי שעור של מצות צדקה. כתוב מדעתך סברה לחילוק בין שיעור מצוה צדקה לשיעור מצוה רגילה. עיין בחוברת (פרק ב סעיף ג) וכתוב מהי דעת רבינו ירוחם בשיעור מצוה רגילה, ומניין הסיק זאת. מה פסק הרמ"א (או"ח סי' תרנו, א), וכאיזו שיטה בראשונים - נמק. מה הוסיף המשנה ברורה (תרנו סק"ח) על פסק הרמ"א. 2. טבלת סיכום שעור הוצאה למצות צדקה ולשאר מצוות דעה צדקה מצוה רגילה מינימום מקסימום מינימום מקסימום תוספות עשירית חומש כפי רצונו שליש רבינו ירוחם עשירית חומש עשירית שליש משמעות רמ"א עשירית חומש כפי רצונו שליש משנה ברורה עשירית חומש עשירית שליש

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300