מבוא הסוגיה בגמרא הקשו על דין המשנה ששנים אוחזים בטלית, כל אחד ישבע שאין לו בה פחות מחציה - מדוע ישבעו על כך, הרי שניהם מוחזקים. רבי יוחנן עונה על כך, כדי שלא יהא כל אחד הולך ותוקף טליתו של חברו. ומסיקה הגמרא מדבריו, שסובר שחשוד לממון לא חשוד לשבועה. בהמשך הגמרא (ו, א) הובאה דעת אביי שסובר שהסיבה היא משום שחוששים שמא ספק מילוה ישנה יש לו עליו, ויודע ששכח ממנה, ולכן הולך ותוקף טליתו של חברו. הראשונים דנו בדעתו של אביי האם הוא חולק על רבי יוחנן בדין חשוד על ממון - חשוד לשבועה, והאם כתוצאה מכך יש נפק"מ להלכה. וכמו כן כיצד להסביר לדעות השונות את הפסול של גזלן ממש לשבועה. א. במה נחלקו רבי יוחנן ואביי הגמרא מסיקה מדברי רבי יוחנן (עי' מבוא) שלדעתו חשוד על ממון - אינו חשוד על השבועה. אמנם אביי מסביר את דברי הגמרא באופן אחר, שיש לשנים האוחזים בטלית להשבע, משום שחוששים שמא ספק הלואה ישנה יש לו על חברו, ולכן תפש בטלית. לפי זה לא נתברר מה סובר אביי בקשר לחשוד על ממון, האם חשוד גם לשבועה. 1. שיטת רש"י, תוס' - אביי חולק על רבי יוחנן רש"י (ד"ה אביי), תוספות (ד"ה ספק), אבי העזרי (מובא באור זרוע סי' טו) ורבינו יואל (מובא במרדכי סי' רכה) ועוד סוברים שאכן אביי חולק על רבי יוחנן, וסובר שחשוד על ממון כן חשוד על שבועה. הרא"ש (סי' ט), הרשב"א ועוד מדייקים כך גם בדעת הרי"ף, שהיות שלא הביא את שיטת רבי יוחנן, אלא רק את שאלת הגמרא: האם חשוד על ממון חשוד גם על שבועה, ומיד אחר כך מביא את דברי אביי - משמע שאכן אביי חולק על רבי יוחנן, וסובר שחשוד לממון חשוד אף על שבועה. תוס' (ד"ה ספק) שהולכים בשיטה זו, מסבירים בדרך זו את כל הדינים שנזכרו בסוגיה: משביעים אותו שלוש שבועת, שניהם נשבעים ונוטלים, ועוד. אבל בגזלן ודאי וכופר בפקדון אין לקבל שבועה מהטעם של ספק מילוה ישנה יש לו עליו. 2. יש מפרשים - אביי אינו חולק על רבי יוחנן הרמב"ן מביא דעה אחרת הסוברת שאביי אינו חולק על רבי יוחנן, וגם לשיטתו חשוד על ממון אינו חשוד על שבועה, אלא שלשיטתו לא ראוי שנחשוד שיבוא אדם סתם ויתקוף את טלית חברו, ולכן מביא את סיבת החשש: שמא ספק מילוה ישנה יש לו עליו. פירוש זה מובא בראשונים נוספים (ריטב"א החדשים, ר"ן) והם מסבירים לשיטה זו ששאלת הגמרא: "ולאו אמרינן תפיס ממונא מספיקא, משתבע נמי מספק", שאין הכונה שיש לחשוד בו, אלא שיש חשש שישבע מפני אותו ספק, וממילא תצא האמת לאור. 3. פסקי הראשונים התוספות כותבים בכמה מקומות (לעיל ב,ב ד"ה אי, ג, ב ד"ה בכוליה, גיטין נא, ב ד"ה בכוליה, כתובות יח, ב ד"ה ובכוליה), וכן הראב"ן (קצו,י), מאירי (כאן) ורבינו ירוחם (מישרים נתיב ב ח"ד) שחשוד על ממון אינו חשוד על שבועה. התוספות מוכיחים זאת מההלכה שמשביעים אותו שלוש שבועות, שהרי אחת מהשבועות היא שלא שלח בו יד וזו שבועה מהתורה, משמע שחשוד לממון אינו חשוד על לשבועה. כמו כן הם כותבים (כאן ד"ה דחשיד) ששבועה היא כה חמורה, שהרי העולם נזדעזע כששמע את הציווי של "לא תשא את שם ד' וכו'", ולכן אין להמנע מלהשביע על הממון. ב. האם יש נפקא מינה בין רבי יוחנן לאביי בגמרא הובאה שיטת רבי יוחנן שמשביעים אותו, כדי שלא יהא כל אחד הולך ותוקף טלית חברו. ואילו לשיטת אביי חוששים שמא ספק מילוה ישנה יש לו עליו. הראשונים בררו האם במחלוקת זו יש נפק"מ להלכה או רק פרשנות שונה. 1. שיטת הרא"ש - אין נפק"מ הרא"ש (סי' ט) כותב שאין נפק"מ בין השיטות, שהרי אם החשוד הוא גזלן ויש עדים על כך, בודאי שפסול לשבועה. ואם אין עדים שגזל, הרי יש להשביעו משום שחוששים לספק מילוה ישנה שיש לו עליו. 2. שיטת ריטב"א, ר"ן ועוד - יש נפק"מ הריטב"א (החדשים), ר"ן והנימוקי יוסף (ב, ב) כותבים שישנה נפק"מ במצב שידוע שהנתבע מחל לתובע על כל החובות שיש לו, או כאשר ידוע שאין לו כלל חובות - לפי אביי אין להשביעו, שהרי אין שום חשש שמא מילוה ישנה יש לו עליו, לעומת זאת לפי רבי יוחנן כן משביעים אותו. ג. פסול גזלן ממש לענין שבועה בגמרא לעיל (ה, א) הובא סיפור על רועה שהיו מוסרים לו הבעלים את צאנם שיוציאו לעדר. בכל יום עשו זאת בפני עדים וספרו את בעלי החיים בפניהם. פעם אחת מסרו לו בלי עדים וכשהיה אמור להחזירם באו אליו, וטען "לא היו דברים מעולם". אחר כך הגיעו עדים שהעידו שאכל שני כבשים מהעדר שנמסר לו. ומסיקה הגמרא שעל שאר העדר הרועה אינו יכול להשבע שלא פשע בהם, שהרי הוא גזלן, אלא הבעלים ("שכנגדו") ישבע ויטול את שוויו של העדר, כדין החשוד על השבועה שתקנו חכמים ש"כנגדו" ישבע ויטול (שבועות מ, ב). הסבר הגמרא לשיטות השונות לסוברים שחשוד על ממון חשוד גם על שבועה, מסקנת הגמרא פשוטה ומובנת, וכדברי התוספות (ו, א ד"ה ספק), שבגזלן ודאי וכופר בפקדון לא שייך לומר שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. אמנם לסוברים שחשוד על ממון אינו חשוד על שבועה, יש לברר מדוע מסקנת הגמרא שגזלן אינו יכול להשבע. 1. הסבר התוס' בגיטין תוס' (גיטין נא, ב ד"ה בכוליה) מסבירים שאכן מבחינת עיקר הדין היה ניתן להשביע גזלן, שהרי לשיטה זו אינו חשוד על השבועה, משום שהיא חמורה ואין חשש שישבע לשקר. אמנם חכמים פסלוהו, מכיון שגנאי הדבר שגזלן שפסול לעדות ישבע בשם ד'. 2. הסבר ר' יהודה החסיד תוס' (שם) מביאים את הסבר ר"י החסיד, שחשוד על ממון נשבע לשיטה זו, משום שחושבים שאולי עי"ז שישביעוהו יפרוש מהגזל עליו הוא נחשד, אבל כאשר הוא גזלן ממש, מכיון שודאי שלא יפרוש מגזל, שהרי הוא כבר גזלן, שוב אין משביעים אותו מעיקר הדין. כך אף משמעות: רמב"ן, ריטב"א, ר"ן שכותבים שגזלן פסול לשבועה מהתורה. 3. הסבר הרי"ד הרי"ד (פסקים כאן) מסביר שאין שיטה זו סוברת שבאופן ודאי חשוד על ממון אינו חשוד על שבועה, אלא שיש להטיל הדברים לחומרא לשני הצדדים. דהיינו: כשמוטלת על הגזלן שבועה מהתורה, שהיא במקום תשלום - הולכים לחומרא, ו"שכנגדו נשבע ונוטל". אמנם במשנתנו מדובר ששניהם מוחזקים ולכך מחמירים על שניהם שישבעו. הרי"ד מקשה על דבריו, שאם כן מדוע בשבועה דרבנן, אין משביעים גזלן, שהרי אי אפשר להטיל שבועה על "שכנגדו". הוא עונה על כך, שבית דין לא מטילים שבועה מדרבנן אצל מי שיש ספק על נאמנותו. ובמשנתנו שזה מקרה מיוחד, שאין אנו ידועים מי הוא החשוד, ולכך משביעים את שניהם. ד. שיטת ההלכה 1. פסק הרמב"ם הרמב"ם (טוען ונטען ט, ז) פוסק בענין של שנים אוחזים בטלית, כדברי רבי יוחנן, כדי שלא יהא כל אחד תוקף טליתו של חברו. ולפי זה משמע שפוסק כמותו גם בדין שחשוד על ממון לא חשוד על שבועה. 2. פסק השלחן ערוך השו"ע (חו"מ צב, ג) פוסק את דברי אביי שנשבע משום חשש מלוה ישנה שיש לו עליו. אך במצב שיש עדים שגזל ממון אין משביעים חשוד על ממון, שהרי הוא חשוד גם על שבועה. פסק זה מתאים להסבר רש"י, תוס' ועוד (עי' לעיל) שאביי חולק על רבי יוחנן, גם בענין חשוד על ממון שחשוד גם לשבועה. נספחים 1. שאלות לתלמיד סכם את דעותיהם של רבי יוחנן ואביי, מדוע משביעים שנים האוחזים בטלית. עי' רש"י (ד"ה אביי) ותוס' (ד"ה ספק) וכתוב, האם לדעתם אביי חולק על ר' יוחנן, ובמה. עי' ברא"ש (סי' ט) וכתוב, כיצד דייק כן בדעת הרי"ף. הרמב"ן הריטב"א והר"ן מביאים דיעה נוספת. עיין בדבריהם וכתוב: מהי הדעה, וכיצד מוסברת לפיה הגמרא: "ולאו אמרינן תפיס ממונא כו'". כיצד פוסקים תוס' (ב, ב ד"ה אי; ג, ב ד"ה בכוליה) בהשבעת חשוד על ממון - פרט. האם לדעת הרא"ש (סי' ט) ישנה נפק"מ בין הטעמים של ר' יוחנן ואביי - פרט. מהי דעת הריטב"א (החדשים) והנמוק"י (ב, ב) בקשר לכך - פרט. מדוע הגמרא (ה, א) המספרת על רועה שגזל, פשוטה יותר לסוברים שחשוד על ממון חשוד על שבועה. כיצד מסבירים תוס' (גיטין נא, ב ד"ה בכוליה) את פסול גזלן בשבועה. כיצד מסביר (שם) ר"י החסיד פסול זה. כיצד מסביר תוס' רי"ד (בפסקים כאן) פסול זה. כיצד פוסק הרמב"ם (טוען ונטען ט, ז) בענין נאמנות בשבועה של חשוד על ממון - הוכח. כיצד פוסק השו"ע (חו"מ צב, ג), וכאיזו שיטה בראשונים - פרט. 2. טבלאות סיכום א האם נחלקו ר' יוחנן ואביי בחשוד לממון חשוד לשבועה שיטה דעת ר' יוחנן דעת אביי רש"י ותוס' אינו חשוד גם לשבועה חשוד לשבועה יש מפרשים אינו חשוד גם לשבועה ב הנפקא מינה בין ר' יוחנן לאביי שיטה נפקא מינה רא"ש אין נפקא מינה ריטב"א ור"ן כשהנתבע מחל וכדו' - לאביי אינו נשבע, לרבי יוחנן ג פסול גזלן בשבועה שיטה פסול גזלן בשבועה הסוברים שחשוד לממון חשוד לשבועה ודאי פסול שהרי גזל ממון תוס' (גיטין) מהתורה כשר, שהרי שבועה חמורה מממון, אך חכמים כללוהו משום גנאי ר' יהודה החסיד פסול מהתורה. סיבת השבועה כדי שיפרוש מהגזל עליו נחשד, אך גזלן ממש - ודאי לא יפרוש רי"ד חשוד לממון חשוד לשבועה, אך במשנתנו שניהם מחוקים ולא יודעים מי החשוד ולכן נשבעים