מבוא קנין ארבע אמות הוא תקנת חכמים שיסודה במציאה ובהפקר, כדי שלא יבואו המוצאים לידי ריב, תיקנו חכמים שארבע אמות של אדם קונות לו. הפוסקים דנים אם אחר שתוקן קנין זה הוא מועיל אף במקומות שאין חשש שיבואו לידי ריב, או לאו. כמו כן נחלקו האמוראים באילו רשויות מועיל קנין זה, בכל מקום או דוקא במקומות מסוימים. כמו כן יש לברר כיצד מתבצע קנין זה: הליכה או דוקא עמידה, האם צריך לומר דבר מה או לאו וכדו'. א. כמי נפסקה ההלכה בסוגייתנו ישנה מחלוקת בין ריש לקיש הסובר שקנין ארבע אמות מועיל בכל מקום, לבין רב פפא הסובר שאין הקנין מועיל בשדה של בעל הבית, ובין רב ששת הסובר שהקנין אינו מועיל ברשות הרבים שהכל דוחקים שם. 1. פסק הרי"ף והסבר הנימוקי יוסף הרי"ף (דף ה, א בדפיו) פוסק כדעת רב ששת, וכותב שאין הקנין מועיל בכל מקום אלא "בשדה דעלמא או בסימטא או בצידי רשות הרבים שאין הרבה שנדחקים שם. הנימוקי יוסף מבאר שכונת הרי"ף ב"שדה דעלמא", היינו שדה של הפקר, וכל שאינה מעין זה - הרי היא כשדה חבירו, ואין תופס שם קנין כזה. כך כותב אף הרמב"ם (זכיה ומתנה ד, ט) שהקנין מועיל בשדה שאין לה בעלים וכו' (ועי' שיטמ"ק בשם הרמב"ם ששדה חברו אף שאינה משתמרת - אינו קונה). 2. יש אומרים בשטמ"ק השטמ"ק מביא דעה ששדה שאינה של שניהם אלא של אדם אחר, כגון בימות החמה שיש רשות להכנס לשם לכל אדם, שאינה משתמרת לבעליה - ניתן לקנות שם בקנין ארבע אמות. 3. פסק השלחן ערוך השלחן ערוך (חו"מ רסח, ב, רמג, ב) פוסק כלשון הרמב"ם, שאין קנין ארבע אמות מועיל אלא בשדה שאין לה בעלים, ומכאן שאף אם אינה של שניהם ויש לכל רשות להכנס לשם - אינו קונה. 4. אדמות מדינה יש לדון באדמות מדינה שבימינו, שכל השדות שאינן בבעלות פרטית אינן הפקר, למרות שיש רשות לכל אדם להכנס לשם, מכל מקום הן בבעלות המדינה. יש לדון האם "שדה דעלמא" הכוונה שאינה שייכת לאף אחד, או שגם שדה השייכת לכולי עלמא מועיל בה קנין זה. יש לתלות דבר זה בהבדל שבין הגדרת "שותפים" להגדרת "ציבור". אם נגדיר שדות מדינה כשדה "שותפים גדול" אם כן הקנין לא מועיל בזה, ואם כן בימינו בטל קנין ארבע אמות. אמנם אם נאמר ש"ציבור" הוא מושג אחר, שהרי אינו מוחלט לשותפים מסויימים דוקא, יהיו רבים ככל שיהיו, אלא לכל מי שחפץ לדור במדינה, ניתן לומר שהדבר כעין סימטה וצידי רשות הרבים, שגם בזמן חז"ל היו השלטונות דואגים לתיקונם, וכפי הנראה אף בבעלותם. ב. באלו סוגי "העברת בעלות" מועיל קנין ארבע אמות 1. יסוד התקנה - מציאה והפקר כפי שנכתב לעיל יסוד התקנה של חז"ל בקנין זה היה דוקא במציאה ובהפקר (עי' גם רמב"ם גזילה ואבידה יז, ט) כדי שלא יבואו לידי ריב. אמנם יש לדון אם אחר התקנה מועיל הקנין אף לשאר דברים ,אף שלא קיים חשש זה, כגון במתנה, מקח וממכר, חיובי גנב ועוד. 2. שיטת רבינו פרץ והמאירי - רק בענייני הפקר רבינו פרץ, תוספות הרי"ד, רבינו יונתן ועוד (עי' רמב"ן בשם "ראשונים") סוברים שקנין זה מועיל רק בענייני הפקר, שתיקנו זאת משום חשש שיגיעו לידי ריב, אך לא בעניין אחר. כך מדייק אף הרשב"א מלשון רש"י (י, א ד"ה קונות). סיבה נוספת הם מביאים שהרי בסימטא תיקנו חכמים קנין משיכה (ב"ב עו, ב) שאינה אלא שם, והרי זה מיותר אם נאמר שקנין ארבע אמות מועיל במכר. 3. שיטת הרא"ש, רשב"א, ועוד - בכל העניינים הרא"ש (סי' כח), הרמב"ם (זכיה ומתנה ד, ט), הרשב"א, הריטב"א ועוד סוברים שקנין זה מועיל אף במכר ובמתנה (ועי' רא"ש שם שמפרט אף קידושין וגיטין). הם מתבססים על הירושלמי (פאה ד, א) המביא מחלוקת בכך, שרבי יוחנן סובר שרק במציאה תקינו זאת, ואילו ריש לקיש סובר שגם במתנה מועיל ענין זה מקל וחומר: מה במציאה שאין דעת אחרת מקנה - מועיל הקניין, קל וחומר כשיש דעת אחרת. ואף שהטעם שיבואו לידי ריב אינו שייך כאן, מכל מקום לא פלוג רבנן. ויש לפסוק כדעת ריש לקיש בגלל שבבבלי הזכירו רק אותו (ריטב"א). 4. קנין ארבע אמות בגניבה התוספות (י, א ד"ה ארבע) מקשים מדוע גנב אינו קונה את החפץ לענין חיובי אונסים בקנין ארבע אמות. הם מתרצים שני תירוצים: קנין זה מועיל רק במציאה וגט. מדובר שהיה ברשות הרבים שקנין זה אינו מועיל לשיטת רב ששת. מתרוץ זה עולה שאכן באופן עקרוני הקנין מועיל אף בגניבה, אך כשמדובר ברה"ר אין הוא מועיל. הרא"ש (סי' כח) כותב שקנין זה מועיל בדברים נוספים אך לא לענין גניבה. ניתן לומר שלדעתו גנב שונה משאר קניינים, שהרי זה בא כדי לחייבו באונסין והוא אינו מעוניין בכך, והרי זה כאומר אי אפשי בתקנת חכמים (ס' המקנה). השטמ"ק (כתובות לא, א) כותב שבענין איסור לא תקינו חכמים שיועיל הקנין, ועל ידי זה יעבור איסור. הש"ך (חו"מ רנג, ט) כותב שחז"ל לא תיקנו בגניבה, שהרי החפץ עומד ברשות בעליו, והבעלים לא סילקו את עצמם ממנו, כדי שיוכל הגנב לקנות. 5. פסק הרמב"ם והשלחן ערוך הרמב"ם (זכיה ומתנה ד, ט) וכן השלחן ערוך (חו"מ רמג, כב) מביאים את קנים ארבע אמות לגבי מתנה, ומכאן שהוא מועיל לא רק במציאה והפקר. אמנם לא נתבארה דעתם לגבי גניבה בקנין זה. ג. אופן הקנין 1. עמידה והילוך הראב"ד (מובא בטור חו"מ סי' רסח) וכן משמעות הרמב"ם (גזילה ואבידה יז, ח) שיש לקונה לעמוד בצד החפץ, ואם הילך - לא קנה. אמנם הרא"ש (מובא גם הוא בטור שם) סובר שהקנין מועיל אף שמהלך. 2. מדידת ארבע אמות משמעות רש"י (יא, א ד"ה קונות) וכן כותב בעל המאור (עירובין פ"ד) ששיעור ארבע אמות הוא לכל צד, דהיינו שמונה על שמונה אמות והוא באמצען, חוץ ממקום רגליו, שגם שם קונה (בית יוסף או"ח סי' ר). בחידושי תלמיד הרשב"א אף הוא כן, ומוסיף שמודדים לכל אדם כפי אמה שלו. 3. אמירה בקנין ארבע אמות לגבי קנין חצר ישנו דיון בגמרא (יא, א) אם צריך אמירה כדי שתקנה לו החצר, או שניתן לקנות ללא אמירה. לכאורה גם בקנין ארבע אמות שייך דיון זה. אמנם הרמ"ך (הובא בשיטמ"ק) וכן תלמיד הרשב"א כותבים שאין צורך באמירה זו. כוונתם לומר שאין זה דומה לקנין חצר. ניתן להסביר שחז"ל תיקנו קנין זה כדי שלא יריבו, אם כן הקנין מועיל אף כשלא אמר כלום, וזה נכלל בתקנה עצמה שאף שלא אמר כלום - קנה, ואין האחר יכול לחטוף החפץ שעל ידו. פסק הרמב"ם והשלחן ערוך הרמב"ם (שם) והשלחן ערוך (שם) אינם מזכירים שצריך הקונה לומר שיקנו לו ארבע אמותיו. הגר"א (על הגמרא יא, א אות א) כותב שהרמב"ם מחלק בין קנין חצר לקנין ארבע אמות (עיי"ש ובסי' רסח סקי"א). נספחים 1. שאלות סיכום כיצד פסק הרי"ף (ה, א בדפיו) במחלוקת היכן מועיל קנין ארבע אמות - פרט. כיצד פירש הנמוקי יוסף (שם על הרי"ף) את כונת הרי"ף במושג "שדה דעלמא", ומהי הסתירה בענין זה, העזר גם בדברי הרמב"ם (זכיה ומתנה ד, ט). כיצד פוסקת הדעה המובאת בשטמ"ק במושג "שדה דעלמא". פרט מהי הנפק"מ משתי השיטות הנ"ל בהסבר "שדה דעלמא". כיצד פסק השו"ע (חו"מ רסח,ב וכן רמג, ב), וכיצד לפי זה יפסוק בנפק"מ דלעיל (עי' שאלה מס' 4). באר מהי הבעיה בהגדרת אדמות מדינה כ"שדה דעלמא", מהם צדדי הספק ובמה הדבר תלוי (העזר בחוברת פרק א סעיף 4). מהי הסיבה העיקרית של תקנת חז"ל בקנין ארבע אמות, העזר גם ברמב"ם (גזילה ואבידה יז, ט). מהי דעתם של רבינו פרץ, תוס' רי"ד לגבי התחומים שבהם מועיל קנין זה, ומדוע. מהי דעתם של הרא"ש (סי' כח) והרמב"ם (זכיה ומתנה ד, ט) לגבי הנ"ל. כיצד לשיטתם יש להוכיח זאת מדברי הירושלמי (פאה ד, א), העזר בריטב"א (כאן). האם קנין זה מועיל בגניבה, פרט דעתם של: תוספות (י, א ד"ה ארבע). רא"ש (סי' כח), שטמ"ק (כתובות לא, א). ש"ך (חו"מ רנג, ט). מהי דעת הרמב"ם (זכיה ומתנה ד, ט) והשו"ע (חו"מ רמג, כב) לגבי התחומים בהם מועיל קנין זה, האם זה דוקא במציאה והפקר או גם בשאר דברים. האם יש דוקא לעמוד בשעת קנין זה - פרט מחלוקת הראב"ד (מובא בטור חו"מ סי' רסח) והרא"ש (שם). כתוב מסברה מדוע יש לחלק בין קנין חצר המצריך אמירת קנין, לבין קנין ארבע אמות שאינו מצריך זאת. ב. טבלאות סיכום א פסק ההלכה במקום הקנין של "קנין ארבע אמות" שיטה דעה נפק"מ נמוק"י בהסבר הרי"ף ורמב"ם שדה הפקר - ללא בעלים יש לה בעלים ויש רשות לכל להכנס - לא קונה י"א בשטמ"ק שדה שאינה משתמרת לבעליה ויש רשות לכל להכנס לשם יש לב בעלים ויש רשות לכל להכנס - קונה פסק השו"ע שדה הפקר - ללא בעלים יש לה בעלים ויש רשות לכל להכנס - אינו קונה ב התחומים בהם מועיל קנין ארבע אמות שיטה דעה סיבה משמעות רש"י ור' פרץ מציאה והפקר התקנה רק בחשש ריב רא"ש ורמב"ם גם במכר ובמתנה לא פלוג רבנן ג קנין ארבע אמות בגניבה שיטה דעה סברה תירוץ ב בתוס' מועיל כשאין זה ברה"ר   רא"ש (עפ"י ספר המקנה) לא מועיל אינו מעוניין להתחייב באונסין שטמ"ק לא מועיל חז"ל לא תקנו בענין איסור כדי שלא יעבור איסור ש"ך לא מועיל חז"ל לא תיקנו, הבעלים לא סלקו עצמם שיוכל הגנב לקנות ד "אמירת קנין" בקנין ארבע אמות סוג הקנין הצורך באמירה הסברה קנין חצר צריך אמירה אמירה מראה על הכונה לקנות קנין ארבע אמות אין צריך אמירה התקנה כדי שלא יריבו ולכן מועיל אף בלא אמירה