צילום הסוגיה

מבוא הסוגיה

1. סוכה גזולה - סתירה בין שתי סוגיות

א. הסבר רש"י

ב. הסברי תוס'

ג. הגהת הב"ח בתוס'

ד. הסבר רעק"א והחתם סופר

ה. שיטת ההלכה

2. סוכה גזולה ומסכך ברה"ר - כשרה לכתחילה או רק בדיעבד

א. הירושלמי ובאוריו

ב. שיטת ההלכה

ג. המסכך ברה"ר

נספחים

א. צילומי מקורות

ב. טבלאות

מבוא הסוגיה

בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין חכמים לר' אליעזר, בדבר דינה של
"סוכה גזולה" ומסכך ברשות הרבים.

בגמרא מובאת העמדתו של ר' נחמן, שהמחלוקת ב"סוכה גזולה"
אינה מדברת שגזל את גוף הסוכה, דהיינו דפנותיה והסכך שלה,
אלא שתקף את חברו והוציאו מסוכתו. חכמים סוברים שיוצא
ידי חובה בסוכה זו, שהרי "קרקע אינה נגזלת", ויוצא אדם
בסוכה שאולה של חברוץ. לעומת זאת, ר' אליעזר סובר שאין
יוצאים בסוכה שאולה וכו'.

הראשונים דנים בסתירה שיש בין סוגייתנו לגמרא לעיל (כז, א - עי'
מקור מס' 1), בה נאמר שחכמים פוסלים סוכה גזולה. כתוצאה
מהתרוצים השונים לסתירה זו, נידונו מספר דינים של "התוקף
את חברו והוציאו מסוכתו", שיש בהם נפקא מינות להלכה.

כמו כן יש לדון האם דעת חכמים, שבפשטות הלכה כמותם,
להכשיר סוכה זו אף לכתחילה או רק בדיעבד.

בסוף הברור מובא דיון בדינו של הבונה סוכה ברה"ר, וחילוקי
דינים השייכים לדין זה.

1. סוכה גזולה - סתירה בין שתי סוגיות

בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין חכמים לר' אליעזר, ומפורש בה
שחכמים סוברים שסוכה גזולה - כשרה.

לעומת זאת בגמרא לעיל (כז, א - עי' מקור מס' 1) מובאת ברייתא
בה נחלקים חכמים ור' אליעזר, ומפורש בה שחכמים דורשים: "חג
הסוכות תעשה לך", "לך" למעוטי גזולה, שפסולה.

א. הסבר רש"י

רש"י בסוגייתנו (ד"ה אבל גזל - עי' צילום הסוגיה) מיישב סתירה
זו, שבגמרא לעיל (כז, א) מדובר במקרה שגזל סוכה שאינה
מחוברת לקרקע, כגון סוכה שנמצאת בראש עגלה או על ספינה,
שבכגון זה הסוכה עצמה נגזלת, שהרי אינה מחוברת לקרקע. במצב
זה עליו להחזיר את הסוכה עצמה, ולא את שוויה, שהרי לא טרח
בה כלום, ולא הוציא עליה הוצאות ואין כאן "תקנת השבים"
ולכך הסוכה גזולה ופסולה.

אולם בסוגייתנו מדובר שתקף את חברו והוציא מהסוכה, וקרקע
אינה נגזלת - לחכמים, או במקרה שגזל עצים וטרח ובנה מהם
סוכה, שאין חייב להחזירה משום "תקנת השבים", ויוצא ידי
חובה - לכולי עלמא.

ב. הסברי תוס'

תוס' (ד"ה אבל - ועי' צילום הסוגיה) מעירים על רש"י שאין צורך
לדחוק את הסוגיה לעיל, ולהעמידה דוקא בסוכה שבראש עגלה
וכדו', אלא ניתן להסבירה בשני אופנים:

א.

הסוגיה לעיל מדברת שגזל עצים ובנה מהם סוכה, ומה שנאמר שם
שסוכה זו "פסולה" היינו מדאורייתא לא קנה עצים אלו, שהרי
זהו "שינוי החוזר לברייתו", שכן לא עשה שינוי מהותי בעצים,
ולכך הסוכה מדאורייתא פסולה.

אמנם בסוגייתנו מדובר להלכה אחר שתקנו חכמים את "תקנת
מריש" משום "תקנת השבים" שאינו צריך להחזירה ויוצא בה ידי
חובה. אמנם מדאורייתא סוכה כזו צריך להחזירה ופסולה.

ב.

ניתן להסביר שהסוגיה לעיל מדברת אף מדרבנן לאחר "תקנת
מריש", ומדובר בה שראובן בנה סוכה בחצרו של שמעון, ברשותו
ובא שמעון בעל החצר, ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו. בכגון
זה מסבירים תוס' הסוכה גזולה ופסולה, שהרי סוכה זו אינה
שאולה מאחר שאינה ברשותו של ראובן. כמו כן, אי אפשר לומר
שקרקע אינה נגזלת, שהרי עדיין הקרקע של שמעון, וכן אין כאן
"תקנת השבים", שהרי לא טרח שמעון כלום בבנייתה, ונמצא
שהסוכה עצמה גזולה ופסולה.

סיכום הדעות - עי' טבלא מס' 1

ג. הגהת הב"ח ושיטתו בהסבר תוס'

הב"ח (בשולי העמוד, בהגהותיו) וכן המהרש"א (ד"ה: בד"ה אבל
גזל - עי' מקור מס' 2) מעירים שיש לגרוס בתוס', שראובן בנה
סוכה בחצרו של שמעון "שלא מדעתו". הב"ח בפירושו על הטור
(סי' תרלז, ד"ה כתב - עי' מקור מס' 3) מסביר שאם כן היה ראובן
מבקש רשות משמעון לבנות סוכה בחצרו, היתה הקרקע שאולה
לראובן לכל ימי החג, ונמצא שהיא כשלו וכאילו עומדת בקרקע
של ראובן. ומשום כך אילו בא שמעון ותקף את ראובן והוציאו,
דינו כגוזל קרקע מראובן, שהרי היא מושאלת לראובן לכלל ימי
החג, ודינו כגוזל קרקע, שמפורש בסוגייתנו ש"אינה נגזלת"
והסוכה כשרה. אמנם כשבנה ראובן ללא רשות בחצרו של שמעון,
נמצא שאין לראובן שום זכות בקרקע, ומשום כך כאשר תקפו
שמעון והוציאו מסוכתו, נמצא שרק הסוכה גזולה בידו, ודינו
כגוזל סוכה בראש עגלה או ספינה, שדינה כסוכה גזולה ופסולה.

משום כן מעיר הב"ח שטעות סופר בדברי תוס' ויש לגרוס "שלא
מדעתו". ראיה לגירסה זו הוא מביא מהגהות אשרי (פרק ב סי' טז;
מקורו מהאור זרוע הל' סוכה סי' שיב - עי' מקור מס' 4), ששם
מובא כגירסתו (ועי' גם חכמת שלמה ומהר"ם כאן - עי' מקור מס'
5).

ד. הסבר רעק"א והחתם סופר

רעק"א (בחידושיו - עי' מקור מס' 6) וכן החתם סופר (בחידושיו -
עי' מקור מס' 7) מפרשים שאכן הגירסה הרגילה שבתוס' "מדעתו"
נכונה היא.

הם מסבירים שתוס' נחלקו עם ה"אור זרוע" (מקורו של הגהות
אשרי מהאור זרוע, עי' לעיל) בדינו של שוכר או שואל חצר, למי
שייכת החצר לענין קנין, האם מבחינה קנינית היא שייכת לשוכר
והשואל, או ששייכת למשכיר והמשאיל היינו הבעלים, ובכך כבר
נחלקו גם הרמב"ם והראב"ד (עי' הל' שכירות ו, ה).

התוס' סוברים שהחצר שייכת למשאיל, ולכך גם כשבנה ראובן
מדעתו של שמעון, עדיין החצר של שמעון. ואמנם תוס' ציינו
שמדובר דוקא כשבנה "מדעתו", משום שסוברים כשיטת הרשב"א
(מובא בנמוקי יוסף, ב"מ קא, א - דף נח, א בדפי רי"ף) שיורד
לשדה חברו שלא ברשותו ובנאה, אם רצה הבעלים לתת לו דמי
שווי הבנין, אין היורד יכול לומר עצי ואבני אני נוטל. משום כך
כתבו תוס' דוקא כאשר בנה ראובן מדעתו של שמעון, שהרי אם
בנה שלא מדעתו, נמצא שראובן ירד לשדה שמעון ובנה שלא
מדעתו, ויכול שמעון בעל החצר לומר שיתן דמי שווי הבנין -
הסוכה, ואין ראובן יכול לעכב, ונמצא א"כ שהסוכה אינה גזולה.
ואף אם לא יתן דמים לראובן רק יאמר כך, מ"מ רק הכסף גזול ביד
שמעון ולא הסוכה.

לעומת זאת סובר ה"אור זרוע" שהחצר של השואל והשוכר, וכן
הוא סובר כשיטות החולקות על הרשב"א.

סיכום הסברי תוס' - עי' טבלה מס' 2

ה. שיטת ההלכה

הרמב"ם (הל' סוכה ה, כה - עי' מקור מס' 8) פוסק כפשטות
הגמרא בסוגייתנו על פי חכמים וכהעמדת ר' נחמן, שסוכה גזולה
כשרה, היינו כאשר תקף את חברו והוציאו, וישב בה - יצא, שאין
קרקע נגזלת. אמנם הרמב"ם לא מפרט מהו הדין בגוזל סוכה
שאינה מחוברת לקרקע, כגון סוכה שבעגלה או בספינה.

הרי"ף והרא"ש לא הביאו סוגיה זו כלל, ועי' בעל המאור שהעיר
זאת על הרי"ף (טו, א בדפי הרי"ף).

לעומת זאת פסקו הראבי"ה (סי' תרנא - עי' מקור מס' 9) והגהות
מיימוניות (הל' סוכה ב, כה אות ח - עי' מקור מס' 10) שהיושב
בסוכה גזולה לא יצא ידי חובה, "וגזולה" היא כל שנכנס אליה
שלא מדעת חברו, אמנם בסוכה שאולה יוצא יד"ח. פסק זה הוא
על פי דעת חכמים, ועל פי דברי הירושלמי (עי' להלן פרק מס' 2) על
פי הסברם.

המחבר בשו"ע (תרלז, ג - עי' מקור מס' 11) מצטט את הרמב"ם
כנ"ל, אך מוסיף לפרט, שכאשר גזל סוכה שבראש עגלה או ספינה -
לא יצא (על פי תרוץ רש"י לעיל).

הרמ"א (שם - עי' מקור מס' 11) מוסיף גם את דין התוס', שראובן
שבנה סוכה בחצרו של שמעון, ובא שמעון ותקפו וישב בסוכתו
לא יצא, ואין כאן "תקנת השבים", שהרי לא טרח כלום בסוכה זו.

הסבר דברי הרמ"א

הרמ"א בשו"ע אינו מפרט האם הוא מסכים לדינו של הב"ח (עי'
לעיל) ולהגהתו בתוס', שהמדובר דוקא במקרה שראובן בנה בחצר
שמעון "שלא מדעתו" אמנם ב"דרכי משה" (סי' תרלז סק"א - ועי'
מקור מס' 12) מביא הרמ"א את גרסת "הגהות אשרי" שהיא כגרסת
הב"י, ומציין שם שכן כתבו גם תוס', ומכאן שהרמ"א גם גרס
בתוס' כדברי הב"ח.

המג"א (כאן סק"ז - ועי' מקור מס' 13) מסיק מכך שהרמ"א לא
הדגיש בשו"ע שהמדובר דוקא במקרה שראובן בנה "שלא מדעת"
שמעון, משמע שסובר שהוא הדין כאשר עשה זאת מדעתו של
שמעון, שגם אז לא נחשבת הקרקע כקנויה לראובן, ונמצא
ששמעון גזל רק סוכה, ולא יצא ידי חובה, על פי דבריו צריך לומר
שהרמ"א חזר בו מדבריו ב"דרכי משה" (עי' מאמר מרדכי, בכורי
יעקב וחתם סופר שהסיקו גם הם דלא כב"ח, והסכימו לפסק
המג"א).

2. סוכה גזולה ומסכך ברה"ר - כשר לכתחילה או רק בדיעבד

בברייתא נאמר: "סוכה גזולה והמסכך ברה"ר... חכמים מכשירין",
אמנם לא נתפרש בגמרא, וכמו כן ברמב"ם האם סוכה כזו כשרה
אף לכתחילה או רק בדיעבד.

א. הירושלמי ובאוריו

בירושלמי כאן (פ"ג, ה"א דף יב, א - עי' מקור מס' 14) מובא:
"איזוהי גזולה - פסולה, כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חברו
שלא מדעתו, כהדא גמליאל זוגא (שם אדם) עבד ליה מטללא
(סוכה) גו שוקא, עבר רשב"ל אמר ליה: מאן שרא לך".

ה"אור זרוע" (הל' סוכה סי' שב - עי' מקור מס' 15) פירש את
הירושלמי, שרשב"ל לא אסר סוכה זו, אלא אמר לו מי התיר לך
לעשות כן לכתחילה, שהרי רבנן אינם מכשירים סוכה גזולה אלא
בדיעבד, אבל לא לכתחילה (וכך הובא בדרכי משה, סק"א). לשיטה
זו הבבלי אצלנו והירושלמי אינם חולקים.

ה"פני משה" (שם ועי' מקור מס' 14) ועוד, פירש כפשטות דברי
הירושלמי שכונת רשב"ל היתה שהסוכה פסולה לגמרי (וכמשמעות
לשון הירושלמי: "איזוהי גזולה - פסולה) אמנם הוא מציין
שרשב"ל סובר כשיטת ר' אליעזר. לעומת זאת "קרבן העדה" (שם -
ועי' מקור מס' 14) פירש שכונת רשב"ל היתה רק לכתחילה (כפי
האו"ז), שהרי רשב"ל לא אסר את הסוכה, אלא שאל מי התיר לך
היינו לכתחילה.

הראבי"ה והגהות מיימוניות - (עי' לעיל - ועי' מקור מס' 9 ומקור
מס' 10) פסקו על פי הירושלמי דלעיל, שלא יוצא יד"ח בסוכה
גזולה, ומצד שני פסקו כרבנן שיוצא בסוכה שאולה. משמע
שפירש את רשב"ל שפסק זאת לשיטת רבנן, ולפי"ז יוצא שלשיטתם
נחלקו הבבלי והירושלמי בדעת רבנן.

סיכום הסברי הירושלמי - עי' טבלה מס' 3

התוספתא

בתוספתא (ב"ק ו, יג) והובאה גם בירושלמי (ב"ק סוף פ"ו - ועי'
מקור מס' 16) נאמר: "...כגון אלו מסככין על פתחי חנויותיהן
ברשות הרבים בחג, אע"פ שיש להם רשות, בא אחר והוזק בהן -
הרי זה חייב". לכאו' מפורש כאן שיש רשות לכתחילה לבנות
ברה"ר, אע"פ שהמסכך ברה"ר דינו כסוכה גזולה.

אמנם אין להסיק מכך כלום לעניננו, שהרי המדובר שם דוקא על
פתחי חנויותיהם, אבל לא באמצע רה"ר ובמקום מעבר לרבים,
וכמשמעות הלשון "אע"פ שיש להם רשות" ובמקום מעבר לרבים
בודאי אי אפשר לומר כך (חידושי חתם סופר ועוד).

ב. שיטת ההלכה

הרמב"ם הטור והשו"ע לא פירשו האם סוכה גזולה כשרה אף
לכתחילה, אמנם הרמ"א ב"דרכי משה" (תרלז, סק"א - עי' מקור מס'
12) הביא את הגהות אשרי (פ"ב סי' טז - עי' מקור מס' 4) בשם
האו"ז, שפסק על פי הירושלמי הנ"ל, שסוכה גזולה פסולה
לכתחילה, וכשרה רק בדיעבד. וכן פסק הרמ"א בשו"ע כאן (עי'
מקור מס' 11): "מיהו לכתחילה לא ישב אדם בסוכת חברו שלא
מדעתו וכן בקרקע שהיא של רבים, מיהו בדיעבד יצא.

הגר"א (כאן ס"ק ד-ה - עי' מקור מס' 17) מדייק מהגמרא כפסק
הרמ"א, מכך שנאמר "וחכמים מכשירין", ולא נאמר: סוכה גזולה
כשרה ור' אליעזר פוסל. כמו כן מציין הגר"א את הירושלמי הנ"ל
שסוכה גזולה פסולה (שלא כהבנת ה"אור זרוע") ומעיר שלא קי"ל
כירושלמי אלא כבבלי, כשיטת חכמים (ועי' בביאורו בברכת
אליהו סי' תרלז הע' 2).

הט"ז (תרלז סק"א - ועי' מקור מס' 18) כותב שנראה לו פשוט
שמותר לאדם להכנס לסוכת חברו שלא מדעתו, שהרי ניחא ליה
לאיניש וכו' שיעשו מצוה בממונו, הט"ז מדגיש שזה דוקא כשאין
הבעלים שם. אבל אם הוא נמצא יש חשש שמא מקפיד שלא יראהו
חברו בעסקיו ואכילתו.

ה"אליה רבה" חולק על דברי הט"ז וסובר שהואיל והבעלים
צריכים לסוכה, ובכל עת יכספו להכנס אליה, נמצא שתמיד לא
ניחא ליה לאיניש, וצריך תמיד נטילת רשות.

המשנה ברורה (סק"ט) פוסק, שאין להכנס לסוכת חברו בלא
ידיעתו שמא הוא מקפיד על כך, ורק בשעה שאין בעל הסוכה
במקום, ואין חשש שיבוא לשם - יכול להכנס ולברך שם. ה"בכורי
יעקב" (סק"ו) כותב שהדבר תלוי באומדן דעת הבעלים (ועי' ברור
הלכה כז, ב ציון ב סעי' א).

ג. המסכך ברשות הרבים

הפוסקים הולכים בדרך הברייתא, ומשוים את המסכך ברה"ר
לדינה של סוכה גזולה.

כפי שנתבאר לעיל הרמ"א אוסר בשניהם לכתחילה, ומכשיר
בדיעבד. וכפי שכבר הובא, פסק זה בנוי על הירושלמי על פי הבנת
האור זרוע, שכוונת רשב"ל בירושלמי היתה: מי התיר לך
לכתחילה לעשות סוכה ברה"ר, אך בדיעבד כשרה, ועי' לעיל
בפירושים השונים.

הרמ"א "בדרכי משה" (סק"ו - עי' מקור מס' 12) מציין כנ"ל, אך
מוסיף שלא ראה שהרבים נזהרים בכך.

כפי שצויין לעיל (סעי' א') על פי התוספתא, יש להבדין בין פתחי
חנויות שמותר לכתחילה לסכך שם, לבין רה"ר ומקום מעבר
לרבים שאין לסכך שם.

המג"א (סק"ג) כותב שברה"ר של ישראל מותר אף לכתחילה לבנות
סוכה, שהרי ישראל מוחלים זה לזה. אמנם ברה"ר שיש גם לגוי
חלק בה - אסור, שהרי אינם מוחלים, ואין לברך על סוכה כזו.

ה"בית מאיר" (מובא גם ב"באור הלכה" ד"ה וכן בקרקע) סובר
שאף ברה"ר שיש בה חלק לגוי - מותר לכתחילה לסכך, כאשר לא
מוחים בו, שמכיון שהענין זמני רק לשבעה ימים ומחזירים את
הקרקע כמות שהיא ללא חסרון, נחשב הדבר כשאלה מדעת, ואפילו
מגוי, ומותר לברך בסוכה זו.

המשנה ברורה מכריע שניתן לסמוך על כך ולברך בסוכה כזו,
ובודאי במקום שהרשויות מסכימות לכך. ב"באור הלכה" (שם)
מוסיף שאף לדעת האור זרוע שאוסר לכתחילה, ניתן לומר
שהדברים אמורים רק במקום שמצויים עוברים ושבים שהסוכה
מפריעה להם, אך לא בסוכה שנמצאת בצידי רה"ר הסמוך לפתח
ביתו.

סיכום הדעות - עי' טבלה מס' 4

נספחים

א. נספח רשימת מקורות ב. נספח טבלאות

א. נספח רשימת מקורות

1. סוכה (כז, ב)

2. מהרש"א סוכה (דף לא, א ד"ה: בד"ה אבל גזל)

3. ב"ח (או"ח סי' תרלז, ד"ה כתב)

4. הגהות אשרי סוכה (פ"ב סי' טז)

5. חכמת שלמה, מהר"ם - סוכה (דף לא, א ד"ה תוס')

6. רעק"א סוכה (חידושים דף לא, א ד"ה ת"ר)

7. חתם סופר סוכה (חידושים דף לא, א ד"ה אבל)

8. רמב"ם (הל' סוכה ה, כה)

9. ראבי"ה (סי' תרנ"א)

10. הגהות מימוניות (הל' סוכה ב, כה אות ח)

11. שו"ע (או"ח סי' תרלז, ג) רמ"א (שם)

12. דרכי משה (או"ח סי' תרלז סק"א)

13. מגן אברהם (או"ח סי' תרלז סק"ז)

14. ירושלמי סוכה (פ"ג ה"א דף יב, א) "פני משה" וקרבן העדה"
שם

15. אור זרוע הל' סוכה (סי' שב)

16. ירושלמי ב"ק (פ"ו ה"ח דף ל, א)

17. באור הגר"א (או"ח סי' תרלז ס"ק ד-ה)

18. ט"ז (או"ח סי' תרלז סק"ד)