צילום הסוגיה

מבוא הסוגיה

1. סתירה בין סוגית הדס יבש לסוגית הדס קטום - לשיטת רש"י

א. יישוב הסתירה לשאר השיטות

ב. המשוים דין "קטום" לדין "יבש" בשיטת רש"י - "אור זרוע"

ג. המחלקים בין דין "קטום" לדין "יבש" בשיטת רש"י - מאירי

ד. מחלוקת "האור זרוע" והמאירי במקור פסול "יבש"

ה. שיטת ההלכה - טור ושו"ע

2. שיעור יבשות ההדס

א. פסק המחבר בשו"ע

ב. פסק הרמ"א

ג. הסברי פסק הרמ"א - מגן אברהם ובאור הגר"א

3. נספחים

א. רשימת מקורות

ב. טבלאות

מבוא הסוגיה

במשנתנו (עי' צילום הסוגיה) נאמר שהדס יבש - פסול. כמו שכבר
הובא לעיל (עי' סוגיית לולב היבש) פסול "יבש" משותף לכל
ארבעת המינים, וטעם פסול זה הוא משום ש"יבש" אינו נחשב
"הדר". דין זה נלמד בהיקש מאתרוג, כדברי הגמרא לעיל (לא, א עי'
סוגיית לולב היבש) לגבי לולב.

לכאורה בפשטות כך אף יש לפסוק להלכה - כ"סתם משנה". אמנם
מאידך, מצינו להלן בגמרא (לד, ב - עי' מקור מס' 1) שר' טרפון
מכשיר הדס קטום, ואפילו שלושתם קטומים, ובגמרא שם נפסקה
ההלכה כמותו.

רש"י (שם, ד"ה ר' טרפון - עי' מקור מס' 1) מסביר את דעת ר'
טרפון המכשיר "קטום", משום שאינו מצריך "הדר" בהדס. לפי
הסבר זה נוצרת לכאורה סתירה בין הסוגיות, שהרי פסול "יבש"
הוא בפשטות מטעם "הדר", מאידך מצינו שיש לפסוק כר' טרפון
שאינו מצריך "הדר", וא"כ לפי זה גם "יבש" אינו פוסל בהדס.

כמו כן יש לברר מהו שיעור היבשות הפוסל הדס, לשיטות
שסוברות (רוב הראשונים), שאכן יש לחלק בין "קטום" ל"יבש".

1. סתירה בין סוגיות הדס יבש לסוגית הדס קטום - לשיטת רש"י

כפי שכבר הובא לעיל (עי' מבוא הסוגיה), נפסקה בגמרא הלכה כר'
טרפון, שהדס קטום כשר, לפי הסבר רש"י שם (עי' מקור מס' 1),
הסיבה לכך היא משום שר' טרפון אינו מצריך דין "הדר" בהדס.

לכאורה לפי פסק זה צריך לומר שאין הלכה כסתם משנתנו
האומרת שהדס יבש פסול, וכן יש לברר האם פסק זה מתאים עם
הסוגיה לעיל (לא, א - עי' סוגיית לולב היבש) שפסול יבש הוא
מטעם שאינו הדר.

א. יישוב הסתירה לשאר השיטות

לשיטות שמסבירות את דעת ר' טרפון בשונה מרש"י (יובאו
בהרחבה בדף לד, ב - הדס שנקטם ראשו), שמקשר דין "קטום"
לדין "הדר" - לא קשה כלל, שהרי דין קטום לחוד ודין יבש לחוד,
ואף ר' טרפון יודה - ש"יבש" חמור מקטום, ולכן הוא פסול.

כעיקרון השיטות החולקות על הסבר רש"י, סוברות שר' טרפון
אכן מצריך "הדר", וכל דבר הפסול משום "הדר" כעין יבש פוסל גם
בהדס, אמנם "קטום" דין מיוחד לו, בכך שלמרות קטימתו עדיין
יש בו "הדר".

תוס' רי"ד (לד, ב ד"ה תניא - עי' מקור מס' 2) נסוג בגלל סתירה זו
משיטת רש"י, ומסביר כשאר שיטות, שאכן ר' טרפון מצריך "הדר",
אלא שלשיטתו קטום עדיין נשאר "הדר" (עי' שם ראייתו
מהירושלמי, ויורחב להלן בסוגיות הדס שנקטם ראשו).

ב. המשוים דין "קטום" לדין "יבש" בשיטת רש"י - "אור זרוע"

האור זרוע (סי' שז - עי' מקור מס' 3) מסיק מדברי רש"י, שאכן כך
הדין גם בהדס יבש שכשר, משום שאין צורך של "הדר" בהדס. הוא
מוסיף על כך, שממסקנה זו שאין צורך "הדר" בהדס, יש לפסוק
שלא כר' חסדא (להלן לד, ב) שדורש בהדס יבש, שיהיו בו ג' עלים
לחים בראשו, ולא באמצעיתו, אלא אפילו באמצעיתו כשר, שהרי
אין צורך ב"הדר".

ג. המחלקים בין דין "קטום" לדין "יבש" בשיטת רש"י - מאירי

המאירי (לג, ב ד"ה ר' טרפון - עי' מקור מס' 4) מביא סתירה זו בין
הסוגיות, כקושיה על שיטת רש"י: מדוע א"כ פסול "יבש", שהרי
אין צורך "הדר" בהדס.

המאירי עונה על כן לשיטת רש"י (המאירי עצמו סובר שלא כדעת
רש"י בדין קטום, עי"ש) שאכן יבש פסול, אך לא מטעם "הדר", אלא
משום שנחשב כמי שאינו, שהרי שיעור יבשותו כשנפרך ביד. לפי
זה, מוסיף המאירי, צריך להסביר ש"הדר" לא נאמר על הדס
וערבה, אלא רק על אתרוג וכן על לולב הסמוך לו.

(כתירוץ זה תירץ גם הרא"ם הורביץ, מובא בסוף הגמרא עמ' 34).

העולה מדבריו בשיטת רש"י:

בהדס וערבה אכן אין צורך ב"הדר", ולכך הדס וערבה קטומים -
כשרים. אמנם אין להסיק מכך שגם הדס וערבה יבשים כשרים,
שהרי שיעור יבשותם כדי שיפרכו ביד, וא"כ פסולם לא מטעם
"הדר", אלא משום שנחשבים כמי שאינם.

ד. מחלוקת ה"אור זרוע" והמאירי במקור פסול "יבש"

ניתן להסביר את מחלוקת ה"אור זרוע" והמאירי, כקשורה
לשיטתם בהסבר פסול "יבש".

לעיל (סוגיית לולב היבש) הובא שרוב הראשונים סוברים שמקור
הפסול של יבש הוא על פי הגמרא (לא, א - עי' שם מקור מס' 2)
שלולב הוקש לאתרוג שנאמר בו "פרי עץ הדר", וכן שאר מינים,
ולכן יבש פסול שהרי אינו "הדר".

אמנם רש"י שם פירש (על המשנה לא, א ד"ה יבש, וכן בדף לו, ב
ד"ה אלא לרב - עי' שם מקור מס' 2 ו- מקור מס' 7א), שיבש פסול
משום שנאמר "ואנוהו". המאירי (שם - עי' סוגיית לולב היבש,
הסברים בשיטת רש"י סעי' א', ושם מקור מס' 8) מסביר את שיטת
רש"י שאכן לשיטתו "יבש אינו פסול משום "הדר" הנאמר בפסוק
לגבי אתרוג, אלא שצריכה המצוה להיות מהודרת, ויבש פסול אפ'י
בדיעבד, שהרי ניטלה כל חיותו והדרתו.

לפי זה ניתן לומר שה"אור זרוע" מסביר בפשטות כרוב
הראשונים, שמקור פסול יבש הוא הלימוד בהיקש מאתרוג שנאמר
בו "הדר", ולכן אם נאמר שהדס אינו צריך "הדר", ממילא חייבים
לומר שאף "יבש" כשר בהדס, שהרי הם נלמדים מאותו מקור -
"הדר".

אמנם המאירי שהסביר לעיל את שיטת רש"י, שפסול "יבש" אינו
נובע כלל מהפסו' "הדר" שנאמר באתרוג, יכול לחלק בין קטום
שכשר בהדס שאינו צריך "הדר", לבין "יבש" שפסול בהדס, שהרי
אין מקורו בפס' "פרי עץ הדר", אלא בכך שצריכה המצוה להיות
מהודרת כמ"ש "זה אלי ואנוהו", ו"יבש" פסול לגמרי שהרי אין בו
שום "הדר" שניטלה כל חיותו והדרתו.

ה. שיטת ההלכה - טור ושו"ע

הטור (סי' תרמו) וכן המחבר בשו"ע (סי' תרמו, ו - עי' מקור מס'
5) פסקו שהדס יבש - פסול, ובכך ברור שלא פסקו כשיטת ה"אור
זרוע" בהבנת שיטת רש"י.

ניתן לדייק מהשו"ע שאינו סובר אף כשיטת המאירי בהסבר רש"י,
שהרי פסק (שם סעי' ז' - עי' מקור מס' 5) ששיעור היבשות דוקא
כשילבינו פני ההדס, אבל אם עדיין העלים ירוקים אפילו שנפרכים
בצפורן - כשר.

מדברי השו"ע עולה שהדס נפסל משום "יבש" כאשר יש בו שינוי
מראה, דהיינו שפסול "יבש" הוא משום "הדר", ולא כשיטת
המאירי בהבנת רש"י ששיעור היבשות הוא כאשר נפרך בצפורן,
שהרי לשיטתו טעם פסול יבש אינו משום "הדר" אלא משום
שנחשב כמי שאינו.

סיכום הדעות - עי' טבלה מס' 1

2. שיעור יבשות ההדס

א. פסק המחבר בשו"ע

הטור והשו"ע (סי' תרמו, ז - עי' מקור מס' 5) פסקו ששיעור
היבשות הוא כאשר ילבינו פניו, אמנם אפילו כאשר נפרך בצפורן
ועדיין עליו ירוקים - כשר.

פסק זה הולך לשיטתם כדעת הראב"ד (עי' בהרחבה בסוגיית לולב
היבש, פרק 2 שיעור היבשות, סעי' ו שיטת ההלכה) ששיעור
היבשות הוא כאשר כלה מראה הירקות והפך ללבן, הרי זה יבש
שנחשב כמת ופסול.

וכן פסקו גם לגבי לולב (סי' תרמה, ה' - עי' שם מקור מס' 14).

ב. פסק הרמ"א

הרמ"א כאן לגבי הדס (סי' תרמו, ז) לא העיר כלום על דברי
המחבר, ולכאורה יוצא שהוא מודה לדבריו. אמנם לגבי לולב (סי'
תרמה, ה עי' סוגיית לולב היבש - מקור מס' 14) חולק הרמ"א על
המחבר, וסובר כדעת תוס' ששיעור היבשות בלולב הוא כאשר
נפרך בצפורן (עי' בהרחבה לעיל סוגיית לולב היבש, פרק 2 שיעור
היבשות, סעי' ו' שיטת ההלכה, פסק הרמ"א).

לפי זה לא מובן מדוע כאן מודה הרמ"א לשיטת המחבר, שפסק
כדעת הראב"ד.

ג. הסברי פסק הרמ"א

המגן אברהם (סי' תרמו, ס"ק ה-ו - עי' מקור מס' 6) כותב (בשם
"משאת בנימין" סי' ז) שבפסק השו"ע מדובר שהלבינו פני ההדס
אחר שנפרך כבר בצפורן, שהרי טבעו הפוך מלולב, שקודם ההדס
נפרך ורק אח"כ מלבין, ובלולב הפוך.

העולה מדבריו שלרמ"א צריכים להיות שני תנאים בפסול יבש:

א. ילבינו פניו. ב. יפרך בצפורן.

על פי זה מובן מדוע בדיני לולב השיג הרמ"א על המחבר, שהרי
טבע הלולב שמשתנה מראהו ללבן, ורק אחר זמן רב נפרך בצפורן.
אמנם בהדס המצב הפוך כדלעיל שרק אחר שנהפך משתנה צבעו
מירוק ללבן, ולפיכך מסכים הרמ"א לדברי המחבר.

הגר"א בבאורו לשו"ע (סי' תרמו, ס"ק יב - עי' מקור מס' 7) כותב
שבאופן עקרוני מסכים הרמ"א לפסק המחבר, ששינוי מראה מירוק
ללבן הוא הקובע לפסול "יבש". אמנם לגבי לולב רצה הרמ"א
להביא דעה מקלה, כדי לקיים את מנהג העולם בשעת דחק, ולכן
כתב שרק משיפרך בצפורן פסול הלולב. אמנם לגבי הדס ששעור
שינוי המראה הוא לקולא (עי' לעיל) על פי טבע ההדס, לא ראה
הרמ"א צורך להביא דעה שתחמיר.

סיכום הדעות - עי' טבלה מס' 2

נספחים

א. רשימת מקורות ב. נספח טבלאות

א. רשימת מקורות

1. גמרא סוכה (לד, ב) רש"י (שם ד"ה ר' טרפון)

2. תוס' רי"ד סוכה (לד, ב ד"ה תניא)

3. אור זרוע הל' לולב (סי' שז)

4. מאירי סוכה (לג, ב ד"ה ר' טרפון)

5. שו"ע או"ח (תרמו, ו-ז)

6. מגן אברהם או"ח (תרמו, ס"ק ה-ו)

7. באור הגר"א או"ח (תרמו, סקי"ב)