1. שאלות לתלמיד
2. נספח טבלאות

הסוגיה מכות ב, ב ת"ר, ארבעה' דברים נאמרו בעדים זוממין: אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, ואין גולין לערי מקלט, ואין משלמין את הכופר, ואין נמכרין בעבד עברי; משום רבי עקיבא אמרו: אף אין משלמין על פי עצמן. .... משום ר"ע אמרו וכו'. מאי טעמא דר"ע? קסבר: קנסא הוא, וקנס אין משלם ע"פ עצמו. אמר רבה: תדע, שהרי לא עשו מעשה, [ונהרגים] ומשלמין. אמר רב נחמן: תדע, שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים. מאי ניהו? דלא עשו מעשה, היינו דרבה! אימא: וכן אמר ר"נ. אמר רב יהודה אמר רב: עד זומם משלם לפי חלקו. מאי משלם לפי חלקו? אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם פלגא, תנינא: משלשין בממון ואין משלשין במלקות! אלא, כגון דאיתזום חד מינייהו, דמשלם פלגא דידיה. ומי משלם? והא תניא: אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם! אמר רבא: באומר עדות שקר העדתי. כל כמיניה? כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד! אלא, באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני. כמאן? דלא כר"ע, דאי כר"ע, הא אמר: אף אינו משלם ע"פ עצמו! אלא, באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני וחוייבנו ממון, ס"ד אמינא: כיון דלחבריה לא מצי מחייב ליה, איהו נמי לא מיחייב, קמ"ל. רש"י ואין משלמין כופר - אם העידו בשור המועד שהרג את האדם והוזמו והיו מחייבין את הבעלים כופר דכתיב (שמות כא) אם כופר יושת עליו וגו'. ואין נמכרין - אם העידוהו שגנב ואין לו מה לשלם ונגמר דינו לימכר כדכתיב ונמכר בגנבתו. אין משלמין ע"פ עצמן - אם הוזמו בב"ד ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד שברחו ובאו בב"ד אחר והודו שהוזמו בב"ד פלוני ולקמן מפרש טעמא ..... וקנס אינו משלם ע"פ עצמו - דכתיב גבי כפל אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו (ב"ק דף סד:). תדע - דקנסא הוא שהרי המעידים בנפש לא הרגו אדם ולא נהרג אדם על פיהם ונהרגין ומשלמין ממון. משלשין בממון - אם שלשה עדים הן או ארבעה משלשין ביניהם בית דין נעשין שליש ביניהן להשוותם בפרעון איש לפי חלקו אי נמי האי משלשין לישנא בעלמא הוא מחלקין הפרעון בין שלשתן והוא הדין נמי אם ארבעה הן מרבעין. כל כמיניה - בתמיה וכי יכול הוא לחזור בו ויפטר הנדון מלשלם. העדנו - אני ופלוני וחבירו אינו מודה. וחוייבנו ממון - בב"ד שהוזמנו והעמידנו הנדון בדין על הזמתנו וחייבונו בב"ד ומההיא שעתא ממונא הוא גבייהו ואין זה מרשיע את עצמו שכבר הרשיעוהו אלהים. כיון דלחבריה לא מצי מחייב ליה - שאינו נאמן על חבירו. רמב"ם עדות יח, ח חיוב העדים זוממים לשלם במקום שחייבין לשלם- קנס הוא ולפיכך אין משלמין על פי עצמן. כיצד: הרי שהעידו ונחקרה עדותן בבית דין ואחר כך אמרו שניהם עדות שקר העדנו ואין לזה אצל זה כלום, או שאמרנו העדנו על זה בכך וכך והוזמנו- אין משלמין על פיהן, אבל אם אמרו העדנו על זה והוזמנו בבית דינו של פלוני ונתחייבנו ליתן לו כך וכך- הרי אלו משלמין, שזו הודאה בממון שנגמר דינו ליתנו, ואם אמר האחד כך- משלם חלקו. מבוא הסוגיה דין "עדים זוממים" הוא חידוש שחידשה התורה, שיש להאמין לעדותם של העדים האחרונים כנגד העדים הראשונים, ואע"פ שהם שנים כנגד שנים. לא זו בלבד, אלא אף מענישים את העדים הראשונים בעונש חמור כפי שהם זממו לעשות לנידון שהעידו עליו. בדין מחודש זה נחלקו התנאים,האם דין זה הוא בגדר קנס שחידשה התורה, כשאר דיני קנסות שחידוש הם, כדוגמת גנב שחייב כפל, ואם טבח או מכר מתחייב ב"ארבעה וחמשה" וכדו'. לדעת ר' עקיבא חיוב עדים זוממים הוא קנס, ואילו לדעת חכמים חיובם הוא מדין ממון. למחלוקת זו ישנן השלכות רבות, הן בזמן הזה שלא דנים דיני קנסות, והן בזמן שהיו דנים דיני קנסות (עי' להלן). הראשונים נחלקו כיצד יש לפסוק במחלוקת זו, ובגדרים השונים של עדים זוממים. א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים בסוגייתנו הובא שרבי עקיבא סובר שעדים זוממים אינם משלמים על פי עצמם. בגמ' מבואר שישנה מחלוקת בין חכמים הסוברים שעדים זוממים חייבים מטעם ממון, ולכך אפי' הודו בבית דין משלמים, ואילו לר' עקיבא חיובם מטעם קנס, ולכן אם הודו פטורים כדין כל מודה בקנס (עי' רש"י ד"ה וקנס עפ"י הגמ' בב"ק סז, ב). הראשונים נחלקו כיצד יש לפסוק במחלוקת זו, שהרי לכאורה פשטות סוגייתנו שהאמוראים פסקו כר' עקיבא (עי' להלן), אמנם מצד שני ישנן סוגיות מהן משמע לכאורה שהלכה כרבנן. ב. פתרון הראשונים לבעיה 1. הפוסקים הלכה כר' עקיבא הרי"ף (א,א ), הרמב"ם (הל' עדות יח, ח), הרא"ש (סי א), רשב"א (שו"ת ח"ב סי' רכח ), מאירי (כאן), ר' ירוחם (מישרים נתיב ב חלק ו) והטור (חו"מ סי' לח) פוסקים כשיטת ר' עקיבא שחיוב עדים זוממים מטעם קנס. ראיותיהם הבית יוסף (חו"מ, שם) מבאר שהיות שבגמ' בסוגייתנו (ג, א) הובאו דברי ר' יהודה בשם רב האומר: עד זומם משלם עפ"י חלקו, ועל כך הובא בגמ' פי' שלא כשיטת ר' עקיבא, ואח"כ דחו זאת ופי' את דברי רב עפ"י שיטת ר' עקיבא, משמע שהלכה כמותו. הבית יוסף (שם) מוסיף שכך גם משמע מהגמ' (שם) שהביאה את דברי רבה ור' נחמן המוכיחים מסברה כדעת ר' עקיבא, שעדים זוממים הם תשלום מדין קנס ולא ממון. הרשב"א (שו"ת ח"ב סי' רפח) מוסיף על כך, שלא זו בלבד שהאמוראים נותנים טעם לר' עקיבא, אלא אף אומרים זאת כדבר ברור שטעמו מסתבר, שהרי אמרו "תדע שהרי" וכו'. וכן הביא הגר"א (חו"מ סי' א סקכ"א) בשמו. הרדב"ז (על הרמב"ם הל' עדות יח, ח) מוסיף ראיה מהגמ' להלן (ד, ב) שמשוה בין עד זומם למוציא שם רע, שבשניהם יש צד שוה שהם תשלום קנס, וזה כשיטת ר' עקיבא. 2. הפוסקים הלכה כחכמים ר' יונתן מלוניל (ב"ק דף נו,א ד"ה והשוכר), "חכמי הדורות" (הובאו במאירי כאן, ולא נתברר למי כונתו) סוברים שיש לפסוק כחכמים. כך גם מסביר הגר"א (חו"מ סי' א סקכ"א) את דברי הרמ"א (שם) עפ"י המרדכי (ב"ק, פ"ח סי' פ) ראיותיהם הגר"א בבאורו (חו"מ שם) כותב שמוכח מכמה סוגיות שאין הלכה כר' עקיבא, ולא פי' את מקורותיו. להלן יובאו מספר מפרשים המבארים את דבריו. בברייתא (ב, ב) נא': "ארבעה דברים נא' בעד זומם", ואילו ר' עקיבא מוסיף דבר חמישי שעד זומם מטעם קנס, משמע שסתמא של הברייתא כדעת חכמים, שעד זומם – ממון, ובדרך כלל הלכה כסתם ברייתא. (הראי"ה זצ"ל, באר אליהו (חו"מ שם). הגמ' בב"ק (ה,א) הגמ' שואלת מדוע ר' אושעיא אינו מונה בין אבות הנזיקין עד זומם שהוא ממון, ועונה הגמ' שסובר כר' עקיבא, משמע שהגמ' בסתמא אינה סוברת כן, ולכן הקשתה (באר אליהו, שם). בגמ' להלן (ד, ב) הובא שר' מאיר מחייב עד זומם במלקות ובתשלומין בלימוד ממוציא שם רע שדינו כך. על כך מקשה הגמ' שאין לדמותם, שהרי "מוציא שם רע" הוא מדין קנס, ואילו עד זומם הוא חיוב ממון. על כך עונה הגמ' שר' מאיר סובר כר' עקיבא שעד זומם הוא קנס. מדברים אלו לכאורה עולה שבסתמא סוברים שעד זומם חיובו מטעם ממון, אלא שר' מאיר סובר לא כך וכו' (באר אליהו, שם). כמו כן יש להסיק שהמחלוקת במשנה (ד,א) בין רבנן לר"מ, האם עד זומם לוקה ומשלם, תלויה לכאורה במחלוקת חכמים ור"ע האם עד זומם הוא חיוב קנס או ממון. כך מבארים גם תוס' (ד,ב ד"ה סבר לה), ועי' להלן פרק ד שיטת ההלכה. ג. הנפק"מ בין שיטות הראשונים ההבדלים שישנם בין הסוברים שחיוב עדים זוממים הוא קנס לסוברים שהוא ממון, נובעים מההבדלים הכלליים שישנם בין שני סוגי חיובים הללו: דיני קנסות לא דנים בזמן הזה, אלא בזמן שישנם ב"ד סמוכים. לעומת זאת דיני ממונות ודאי שדנים. עדים שהוזמו והודו בכך (עי' בתנאים לכך: ברור הלכה ב,ב ציון ח אות ב–ד) פטורים מדין מודה בקנס פטור. לעומת זאת בממון אינם פטורים אף אם הודו בכך. חיוב ממון חל משעת ה"מעשה", לעומת זאת חיוב קנס חל רק משעה שהתחייב על כך בבית דין. בכך יש נפק"מ לענייני מחילה ושיעבוד שונים. אין ללמוד דינים מענייני קנס על ממון, וכן לא מענייני ממון על קנס (עי' גם ד, ב מחלוקת ר"מ ורבנן). ד. שיטת ההלכה האם יש קשר הכרחי בין מחלוקת ר"מ וחכמים לעד זומם קנס או ממון? עפ"י המובא לעיל (חלק ב אות ג) שישנה מחלוקת בין ר"מ לחכמים האם ללמוד עד זומם ממוציא שם רע שמשלם וגם לוקה, ומחלוקת זו תלויה האם עד זומם חיובו מטעם קנס – ר"מ, או מטעם ממון – חכמים, לפי"ז לכאורה יש לפסוק שעד זומם חיובו ממון, שהרי פסק הלכה כחכמים, לגבי עד זומם שאינו לוקה ואינו משלם. כך לכאורה מתבאר גם מתוס' (דף ד, ב ד"ה סבר לה, וכן בתוס' במס' כתובות לב, א ד"ה דאין). אמנם אין הכרח גמור לקשר בין הדברים: הריצב"א (מובא בתוס' כתובות שם) סובר שאף רבנן הסוברים שאין ללמוד עד זומם ממוציא שם רע, יכולים לסבור שעד זומם חייב מטעם קנס. מפני שעיקר הטעם לשיטתם הוא מהפסוק: "כדי רשעתו" – על רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעויות". הירושלמי מביא סיבה אחרת לכך שאין ללמוד עד זומם ממוציא שם רע, שהרי עד זומם הוא חידוש, שמתחייב על דיבור אע"פ שלא נעשה שום מעשה עפ"י דיבור זה, לעומ"ז בעד זומם שכן בדיבורו נגרם הפסד. הרשב"א (שו"ת ח"ב רפח) מסביר עפ"י סברה זו את הסתירה ברי"ף וברמב"ם בענין זה. בסוגייתנו פסק הרי"ף כר' עקיבא, ומאידך פוסק כרבנן שעד זומם אינו משלם ואינו לוקה. גם הרמב"ם מוסבר עי"ז, שהרי פוסק שעד זומם קנס ועם זה פסק כרבנן (הל' עדות יח,א) שעד זומם אינו לוקה ומשלם. פסיקת ההלכה הרמב"ם (הל' עדות יח ,ח) וכן הטור (חו"מ סי' לח) פוסקים כר"ע, שחיוב עד זומם מטעם מטעם קנס. השו"ע (שם סעי' לא) בהל' דיני הזמה, קיצר בענין זה ולא הביא דינם של עדים זוממים. הרמ"א (שם) העיר על כך: "הרב המחבר קיצר כאן, במקום שהיה לו להאריך, כי אע"פ שאין אנו דנין דין עדים זוממים האידנא, משום שהוא קנס מ"מ, איכא נפקותא דעד זומם פסול להעיד... . וע"כ כתב בעל הטור הרבה דינים מעדים זוממים, והרוצה לעמוד עליהם יעיין שם". הרמ"א (חו"מ סי' א סעי' ז) כותב שהיות שדנים דין "גרמי" בזמן הזה, לכך עדים שהוזמו וא"א להחזיר את הדין, מחייבים אותם לשלם מדין "גרמי". (דין זה עפ"י המרדכי ב"ק תחילת פ"ח בשם הראבי"ה). הגר"א (שם סקכ"א) כותב שדברי הראבי"ה המובאים ברמ"א אינם לפי שיטת ר"ע, אלא כחכמים ומוסיף שכך מוכח מכמה סוגיות בש"ס (עי' לעיל). הראי"ה קוק זצ"ל (באר אליהו כאן) מבאר שדעת הגר"א שהסובר עד זומם קנס, סובר גם שדין גרמי כלול בקנס שלו, ולכן לא ניתן לחייבו בזה"ז . שכן חכמים תיקנו תשלומים מדין גרמי, רק בדברים שהתורה פטרה לגמרי, כגון מוסר ממון חברו בדבורו ועוד. אמנם עד זומם שבעיקרו חייב מהתורה, אלא שפעמים התורה פטרתו מדין מודה בקנס – פטור, אם כן אין סברה לחייבו גם מדין גרמי, שהרי התורה עצמה כבר פטרתו במיוחד במקרה זה. ועי' עוד בענין זה (ברור הלכה דף ב ,ב ציון ח אות ט). נספחים 1. שאלות לתלמיד מהו החידוש המיוחד שיש בדין "עדים זוממים". מהי מחלוקת ר"ע וחכמים בחיובם של "עדים זוממים", ומה הנפק"מ מכך. מהן הראיות שהביא הבית יוסף (חו"מ סי' לח), שהלכה כר' עקיבא. איזו ראיה הביא הרשב"א (שו"ת ח"ב סי' רפח) לפסק זה. מה הוסיף על כך הרדב"ז (על הרמב"ם הל' עדות יח, ח) מהגמ' להלן (ד, ב). עי' ברור הלכה כאן, וכתוב כיצד הסביר הראי"ה קוק זצ"ל את דברי הגר"א (חו"מ סי' א ס"ק כא), שמכמה סוגיות מוכח שהלכה כחכמים ולא כר"ע. אילו נפק"מ ישנן בין הסוברים שחיוב עד זומם - קנס, לסוברים שהוא ממון (העזר באנצי' תלמודית ערך בית דין ועי' ברור הלכה ב, ב ציון ח אות: ב-ד, ועי' גם מחלוקת ר"מ ורבנן ד, ב). האם מחלוקת ר"מ וחכמים (ד,ב) קשורה בהכרח למחלוקת האם חיוב קנס או ממון - עי' דעת תוס' (ד, ב ד"ה סבר לה) מהי דעת הריצב"א בכך (מובא בתוס': כתובות לב, א ד"ה דאין). כיצד הסביר הרשב"א (שו"ת ח"ב סי' רפח) את הסתירה ברמב"ם והרי"ף, עפ"י ענין זה. כיצד פוסקים הרמב"ם (הל' עדות יח,ח) והטור (חו"מ סי' לח). מדוע לא הביא דינים אלו השו"ע (חו"מ סי' לח), ומה השיג ע"כ הרמ"א (שם סעי' לא). האם ניתן לחייב בזמן הזה עדים זוממים, עי' רמ"א (חו"מ סי' א, סעי' ד) מהי דעת הגר"א על דברי הרמ"א הנ"ל (שם סקכ"א). כיצד הסביר הראי"ה את סברת הגר"א, עי' ברור הלכה (ד, ב ציון ח אות ט). 2. טבלאות סיכום א פסק הלכה בחיוב עד זומם דעה פסק הדין רי"ף רמב"ם ועוד כר' עקיבא קנס ר"י מלוניל ועוד כחכמים ממון טור (חו"מ סי' לח) ורמ"א שם כר' עקיבא קנס משמעות הגר"א (שם) כחכמים ממון ב הנפקא מינות בין חיוב קנס לחיוב ממון הדין קנס ממון לדון בזה"ז שאין סמוכים לא דנים כן דנים עד זומם שהודה פטור כמודה בקנס חייב חיוב חיוב בבית דין משעת המעשה לימוד א"א ללמוד מממון א"א ללמוד מקנס ג הקשר בין מחלוקת ר"מ וחכמים למחלוקת ר"ע וחכמים דעה הקשר היוצא מכך תוס' יש קשר יש לפסוק כדעת חכמים שעד זומם ממון ריצב"א אין קשר ניתן לפסוק כר' עקיבא רשב"א אין קשר כנ"ל ועפי"ז מובנים פסקי הרי"ף והרמב"ם