המביא ממקום למקום - בתוך התחום, או על ידי ערוב. לא יביאם בסל ובקופה - לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם, משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות. אבל מביא על כתפו - אחת או שתים, דמוכח דלצורך יום טוב. או לפניו - בידו. וכן המוליך את התבן - להסק או לבהמה, לא יפשיל קופה לאחריו דגנאי יום טוב, שנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך חול. ואם אי אפשר לשנות - כגון שזמן אורחים הרבה, וצריך להביא הרבה ביחד - מותר. דדרו בדוחקא - משאוי שאדם יחיד נושא על כתפו בחול בטורח, אם בא לשאת אותו ביום טוב לצורך יום טוב כגון חבית או שק מלא פירות - ישאנו ביום טוב ברגלא - עתר שקורין פורק"א, כדרכי נושאי מלח למכור, מפני שצריך לשנות, וכשהוא משנה - ישנה להקל משאו, ולא להרבות טורח ביום טוב, ועתר זה נוח הוא לשאת בו משא כבד, וכשנושא בו חבית הנשאת בכתף - משנה להקל הוא. דדרו ברגלא - משוי חבית גדולה, שרגילין לשאת אותה ברגלא. לדרו באגרא - ישאוה ביום טוב בשני בני אדם במוט על כתפיהם, דהיינו נמי שנוי להקל. דדרו באגרא - במוט על כתפיהם לדרו ביום טוב לאותו משוי באכפא, במוט בידיהם, משום שנוי, ואף על פי שאינו להקל - מכל מקום שנוי הוא, ואינו מרבה טורח בשנויו. נפרוס סודרא - קל הוא, ואינו מכביד, ושנוי הוא בעלמא, ולהצנע. ואם אי אפשר לשנות - שאין לו סודר לכסותו.

הקדמה שיטת התוספות - האיסור נאמר רק ביום טוב המחלקים בנשיאת הקופה בין המקומות תירוצים נוספים לסתירה פסיקת ההלכה האיסור לשאת בקופה ההיתר לשאת על כתפו שינויים נוספים שמובאים בגמרא הקדמה משנתנו אומרת שאסור לשאת ביום טוב כדי יין בקופה, אלא ישאם לפניו או בידו. לעומת זאת, אומרת משנה במסכת שבת (קכו, ב): "מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים, ומפני בטול בית המדרש", ולא אסרו לשאת משאות בקופה. הראשונים נותנים תירוצים אחדים ליישוב סתירה זו, ויש הבדלים להלכה בין השיטות השונות. בלימוד שיטות הראשונים השונות, יש לעמוד על הפירושים השונים שניתנו לדברי המשנה האוסרת להוליך משאות בקופה "ממקום למקום": מה נחשב כהולכה ממקום למקום. עוד יש לעמוד בביאור המשנה אלו דברים אסור לשאת בקופה. כמו כן, יש להבין מדוע התירו לשאת על כתפו ולפניו, ומתוך כך יש לדון עד כמה התירו לו לשאת באופן זה. הגמרא אומרת שרבא תיקן במחוזא שישאו משאות בשינוי, ויש לעמוד על פירוש השינויים השונים שתיקן רבא. שיטת התוספות - האיסור נאמר רק ביום טוב התוספות (ד"ה המביא) מקשים את הקושיה האמורה מהמשנה במסכת שבת שמתירה לפנות בקופה תבן ותבואה, ומתרצים שיש הבדל בין שבת ליום טוב: בשבת, שיש איסור להוציא לרשות הרבים, אין חשש מפני הרואים ולכן התירו פינוי בקופה. לעומת זאת, ביום טוב, שמותר להוציא מרשות לרשות לצורך יום טוב, יש חשש שהרואים אדם נושא משאות גדולים בחוץ יטעו ויסברו שעושה זאת לצורך חול. מדבריו מדייקים בעל תוספות יום טוב ובעל ראש יוסף, שביום טוב, שיש חשש של מראית העין, אסור לעשות כן אף בתוך ביתו, על פי הכלל שכל מה שאסרו חכמים משום מראית העין - אף בחדרי חדרים אסור, מה שאין כן בשבת, שמאחר שאסור לו להוציא, התירו לו לשאת בתוך ביתו. על פי זה כותב בעל ראש יוסף, שבעיר שיש בה עירוב, ומותר להוציא מהבית אף בשבת, אסור לשאת משאות בקופה בתוך הבית גם בשבת, שהרי הוא יכול להוציא את המשא החוצה ולבא לידי חשד. לפי שיטה זו, "ממקום למקום" שנאמר במשנה פירושה שמכל מקום לכל מקום - אסור. המחלקים בנשיאת הקופה בין המקומות רש"י (ד"ה המביא) מפרש שהאיסור הוא בהבאת הקופה בתוך התחום או על ידי עירוב (שאז מותר להביא אף מחוץ לתחום). מדבריו אלו משמע שהאיסור קיים רק בהבאת הכדים בקופה מחוץ לעיר, ולכן רש"י מפרש שמדובר שעושה כן בדרך היתר, היינו שאינו מביא מחוץ לתחום, אך הבאת דברים בתוך העיר - מותרת. על פי זה אפשר ליישב את הסתירה מהמשנה במסכת שבת, שכן שם מדובר על פינוי קופה בתוך אותו בית. גם רבנו נחמן בן הרמב"ן מיישב את הסתירה בדומה לזה, וכותב שביום טוב, שהוא מביא את הקופה דרך רשות הרבים - אסרו זאת, אך בשבת שהוא מפנה בתוך הבית - לא אסרו. כך כותבים גם הרשב"א (בחידושיו בהסבר הראשון ובספרו עבודת הקודש שער ג, ז), המאירי ועוד ראשונים. לפי שיטות אלו, ההיתר שנאמר במסכת שבת לפנות קופות תבן ותבואה בתוך הבית שייך גם ביום טוב. אולם עדיין יש לברר מה נכלל, לפי שיטות אלו, באיסור לפנות "ממקום למקום". מדברי רש"י שהובאו לעיל ניתן לדייק שהאיסור הוא רק בהבאה מחוץ לעיר, אך בתוך העיר לעולם מותר. לפי זה, איסור זה לא שייך בשבת, שהרי בלאו הכי ההוצאה אסורה בשבת, ואף בעיר שיש בה עירוב עדיין אסור להוציא ולהביא מחוץ לעירוב. על פי זה מובן מדוע דין זה הובא רק לגבי יום טוב. כשיטה זו סובר גם הריב"א (מובא באור זרוע, הלכות יום טוב, סימן שנט). לעומת זאת, ראשונים אחרים כותבים שביום טוב אסרו משום מראית העין אף ברשות הרבים שבתוך העיר. כך כותבים רבנו נחמן בן הרמב"ן, הרא"ה (בחידושיו) והרא"ש (בתוספותיו למסכת שבת, קכז, א). בבירור הלכה מובאת ראיה לשיטה זו, מתקנת רבא במחוזא שישאו בשינוי, והרי בפשטות נראה שהתקנה הייתה על הנושאים משאות בתוך העיר. אכן, גם לשיטה זו עדיין יש להסתפק מה הדין בנשיאה מבית לבית בתוך החצר, או אף דרך מבוי שאינו רשות הרבים. תירוצים נוספים לסתירה הרשב"א (בחידושיו) בתירוצו השני כותב שאמנם גם בשבת לכתחילה צריך לשנות, אלא שהמשנה שם עוסקת בכגון שאין לו שהות לשנות. כך נאמר גם בגמרא כאן: "אם אי אפשר לשנות - מותר". תירוץ נוסף יש ללמוד מתוך דברי הריטב"א בחידושיו למסכת שבת (מהדורת מוסד הרב קוק), שם הוא כותב שהתירו לפנות את הקופות מפני שעובדין דחול וטירחא יתירה מותרים לצורך בית המדרש או אורחים. מדבריו אלו משמע שאם אין צורך מצווה - הדבר אסור, כדברי משנתנו. לפי הרשב"א והריטב"א, האיסור שבמשנתנו הוא בין בשבת ובין ביום טוב, ומה שנאמר במשנה "ממקום למקום" כולל אף בתוך הבית, אלא שאיסור זה הותר אם אי אפשר לשנות, או כדברי הריטב"א, לצורך מצווה. עוד תירוץ כותב בעל שיטה מקובצת, שהאיסור הוא לשאת משא ללא שינוי. לכן, בנשיאת משא בתוך הבית, שהדרך היא למעט בטורח המשא, אף שעל ידי זה מרבים את ההליכה - הצריכו לשנות ולפנות הרבה יחד. לעומת זאת, בנשיאת משאות בחוץ, שהדרך היא למעט את מספר הפעמים שצריכים לשאת את המשא, אף שעל ידי זה מוסיפים במשקל המשא - יש לשנות ולשאת משא קטן יותר אף שעל ידי כך מרבים בהילוך. משיטתו עולה שאין שום הבדל בין שבת ליום טוב, ולא בין המקומות השונים, ותמיד צריך לשנות כאשר נושאים משא, אלא שהשינוי תלוי באופן שבו נושאים את המשא בדרך כלל, שהוא משתנה בין המקומות. פסיקת ההלכה הרמב"ם פוסק את האמור במשנתנו רק בהלכות יום טוב, ואילו בהלכות שבת אין הוא מביא דין זה, ואדרבה, הוא פוסק (שבת כו, טו) את האמור במשנה במסכת שבת שמותר לפנות תבן ותבואה בתוך קופה. מכך נראה ששיטתו היא כדעת התוספות שאיסור זה שייך רק ביום טוב. מאידך גיסא, הטור פוסק דין זה גם בהלכות שבת וגם בהלכות יום טוב. אולם אין מבואר בדבריו מהו היישוב לסתירה לדין זה מהאמור במסכת שבת, שנפסק בטור עצמו (סימן שלג); ונראה שניתן להסבירו כאחת מהשיטות שהובאו לעיל. גם השולחן ערוך פוסק דין זה בהלכות שבת ובהלכות יום טוב. אבל לעניין שבת, בסימן שכג, הוא מוסיף שיש אומרים שעדיף למעט בהילוך ולשאת הרבה ביחד בתוך קופה ולא לשנות. לפי מה שהובא לעיל נראה שזו דעת התוספות, שבשבת אין צורך כלל בשינוי, ואם כן, אדרבה, יש למעט ככל האפשר בהילוך. בסימן תקי פוסק הרמ"א שבהולכה בתוך הבית, או אף מבית לבית דרך חצר - אין צורך לשנות. פסיקה זו היא על פי השיטות שהובאו לעיל, שסוברות שרק במקום פרהסיא אסור לשאת בקופה. עם זאת, אין הרמ"א פוסק כדעת רש"י וריב"א שבתוך העיר תמיד מותר, אלא הוא מתיר רק בתוך החצר. המשנה ברורה (סקכ"ט) כותב בדעת הרמ"א שאף הולכה דרך מבוי אסורה, ולא התירו אלא בתוך החצר. המשנה ברורה (סק"ל) מוסיף שלפי פסיקת הרמ"א, לא זו בלבד שמותר לשאת בקופה אחת כמה כדים בתוך החצר, אלא שאף עדיף לעשות זאת כדי למעט בהילוך. האיסור לשאת בקופה כאמור, המשנה אוסרת לשאת כדי יין בתוך קופה. רש"י (ד"ה לא יביאם) מפרש שבתוך קופה אחת שמים שלושה או ארבעה כדים, מה שאין כן בידו או על כתפו, שנושאים אחד או שניים. מדבריו אפשר לדייק שהנחת כד אחד או שניים בקופה כבר נחשבת לשינוי, ודי בכך. יתירה מזו, בשיטה מקובצת מובא שהריטב"א גורס במשנה "לא יביאם בסל ובקופה, אלא יביאם אחד אחד", ובעל שיטה מקובצת מדייק מכך שהמביא אחד אחד, רשאי לשאתו אפילו בתוך קופה. לעומת זאת, דעת הריב"א (מובא באור זרוע שם) היא שבתוך קופה הכל אסור, אפילו לשאת כל פעם כד אחד בלבד. כך כותב גם בעל תוספות יום טוב, שכיוון שהדרך היא לשאת משאות בתוך קופה, הפחתת כמות הכדים ששמים בקופה אינה מועילה, ואינה נחשבת לשינוי. השולחן ערוך כותב (סימן תקי) כדעת רש"י, שאין להביא בקופה אחת ארבעה או חמשה כדים. אולם המשנה ברורה (סקכ"ח) מעלה אפשרותשאין לדייק מכך שפחות מכאן מותר, מפני שייתכן שנקט דבר ההווה. בשער הציון (סקכ"ט) הוא מביא את שיטת הריב"א, ומוסיף שהשולחן ערוך עצמו בהלכות שבת (סימן שכג) אינו כותב כדבריו כאן, שהאיסור הוא בנשיאת כמה כדים בקופה, אלא הוא כותב סתם שאסור להביא בקופה, ומכאן שלדעתו תמיד אסור לשאת בתוך קופה. ההיתר לשאת על כתפו לעיל הובאה גרסת הריטב"א שבשיטה מקובצת, לפיה האיסור לשאת בקופה הוא דווקא הרבה כדים, אך אחד אחד מותר. לפי גרסה זו, המשנה מוסיפה היתר נוסף, מלבד ההיתר לשאת בקופה כד אחד, על ידי נשיאה בכתף, ומכך מוסיף לדייק בעל שיטה מקובצת שההיתר לשאת על כתפו הוא אפילו להרבה כדים. כשיטה זו סובר גם בעל תוספות יום טוב אף על פי גרסתנו, כיוון שעצם הנשיאה על הכתף נחשבת לשינוי שמתיר את הנשיאה אף אם מדובר בהרבה כדים. כאמור, לשיטתו הכול תלוי בשינוי, ועל כן בנשיאה בקופה אין כל שינוי, ולכן אסור אף כד אחד, ואילו נשיאה על הכתף נחשבת לשינוי, ולכן מותרת אף נשיאת כדים מרובים. לעומת זאת, בעל שיטה מקובצת מדייק מהגרסה שלפנינו במשנה שאין היתר לשאת על כתפו אלא כד אחד כל פעם. כך סובר גם בעל אליה רבה (סימן שכג), ומדייק כן מלשון רש"י והר"ן שכותבים שבנשיאה על הכתף לוקחים כל פעם כד אחד או שניים. הוא מבאר את לשון השולחן ערוך שכותב (סימן שכג) שצריך לשנות בנשיאה אף אם אין בשינוי הקלה במאמץ, שהכוונה היא שבמקום שאי אפשר לשנות להקל - יש לשנות אף אם אין בזה הקלה, אך בנשיאה על הכתף, שאפשר לשנות להקל - יש להקל במשא ולא לשאת יותר מכד אחד. וראה עוד להלן באופן השינוי במקום שאין אפשרות לשנות להקל. שינויים נוספים בצורת הנשיאה בגמרא מסופר שרבא תיקן במחוזא שישנו באופן נשיאת המשאות. נחלקו הראשונים בהבנת הדברים. רש"י מפרש שהתקנה הייתה שהנושאים בכתף - ישאו על ידי מוט, הנושאים על ידי מוט ובאדם יחידי - ישאו על ידי שני בני אדם, והנושאים בשני בני אדם - ישאו במוט על ידי שני בני אדם. רש"י מדגיש שמדובר בכל אלו בשינויים שמקלים על הנשיאה. לעומת זאת, הפירוש העולה מתוך דברי הרמב"ם הוא, שהנושאים במוט ישאו על הגב, הנושאים על הגב - ישאו בכתף, והנושאים על הכתף - ישאו בידיהם לפניהם. בעל ים של שלמה (סימן א) כותב שבעוד שלפי רש"י תמיד יש צורך שהשינוי יהיה להקל במאמץ הנשיאה, הרי שלפי הרמב"ם די בעצם השינוי, אף אם אין בו משום הקלה במאמץ. יתירה מזו, מכך שהרמב"ם מצריך לשנות ולשאת בידו לפניו במקום לשאת על הכתף, משמע שאף אם על ידי השינוי נוצרת הכבדה בקושי הנשיאה, השינוי מועיל, שהרי ידוע שנשיאה בידו לפניו קשה יותר מנשיאה על הכתף. גם התוספות (ד"ה דדרו) כותבים שאף שינוי להכביד מועיל. מדברי הטור שכותב ש"ישנה מדרך חול, אפילו אין בשינוי קלות המשא", ומשמע שאם יש בשינוי הכבדה אין לשנות, ורק אם שתי הדרכים שוות מועיל השינוי, מדייק ים של שלמה ששיטתו כשיטת רש"י. השולחן ערוך פוסק מחד גיסא (בסימן שכג) כדברי הטור, ומאידך גיסא הוא פוסק (בסימן תקי) כפירוש הרמב"ם לשינויים שתיקן רבא. מכך נראה שלא כדברי בעל ים של שלמה, אלא שאף שהשולחן ערוך סובר כרש"י, שאין לשנות שינוי שמכביד על הנשיאה, הוא מפרש את השינויים שבגמרא כרמב"ם, הרי שהוא מבין שאף השינויים שכותב הרמב"ם אין בהם משום הכבדה על הנשיאה. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך אף על פי שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך - לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול, אלא צריך לשנות, ואם אי אפשר לשנות - מותר. כיצד? המביא כדי יין ממקום למקום - לא יביאם בסל ובקופה, אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו. המוליך את התבן - לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אבל מוליכה בידו. וכן משאות שדרכן לישא אותן במוט - ישא אותן על גבו מאחוריו, ושדרכן לישא אותן מאחוריו - ישא אותן על כתיפו, ושדרכן להנשא על הכתף - ישא אותן בידו לפניו או יפרוש עליהן בגד וכן כל כיוצא בזה משינוי המשא. ואם אי אפשר לשנות - נושא ומביא כדרכו. וכו'. (רמב"ם יום טוב ה, א-ב) אף על פי שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך - לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול, אלא צריך לשנות. כיצד? המביא כדי יין ממקום למקום - לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכו ארבעה או חמשה כדים, אלא יביאם על כתפו או לפניו אחד או שנים, דמוכח שלצורך יו"ט הביאם. הגה. ודוקא כשמוליכין ממקום למקום, אבל מזוית לזוית או מבית לבית באותו חצר - שרי בכל ענין. המוליך את התבן - לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אלא נוטלה בידו. וכן משאות שדרכן לישא אותם במוט - ישא אותן על גבו מאחוריו, ושדרכן לישא אותן מאחוריו - ישא אותן על כתיפו, ושדרכן להנשא על הכתף - ישא אותן בידו לפניו או יפרוש עליהן בגד וכל כיוצא בזה משינוי המשא. ואם אי אפשר, כגון שזימן הרבה אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם - עושה כדרכו. וכו'. (אורח חיים תקי, ח-י) המביא כדי יין ממקום למקום - לא יביאם בסל ובקופה כדרך חול אלא יביאם לפניו או על כתפו וכיוצא בזה, שישנה מדרך חול, אפילו אין בשינוי קלות במשא. ואם אי אפשר לו לשנות, כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביא לפניהם - מותר. ויש אומרים דלמעט בהילוך עדיף, ויותר טוב להביאם בסל ובקופה בפעם אחת מלהביא כל אחת ואחת בפני עצמה. (שם שכג, ה)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300