|
הסתירה בין המנהג לפשט ההלכה
במשנה מבואר שתחילת זמן ק"ש הוא משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ובגמרא פרשו שזמן זה הוא צאת הכוכבים. לפי כללי הפסיקה, הרי שיש לפסוק כסתם המשנה, אולם רש"י מביא את דברי הירושלמי לפיהם נהגו לקרוא קריאת שמע מבעוד יום כאשר התפללו ערבית, אף שעוד לא הגיע צאת הכוכבים. מדברי הראשונים עולה, שמנהג זה להתפלל ולקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים היה מקובל גם בזמנם. בזמנינו מנהג זה אינו נפוץ כל כך, אם כי עדיין יש קהילות רבות שבשבתות הקיץ מקדימים להתפלל ערבית מבעוד יום. בתורתם של הפוסקים מצינו כמה שיטות כיצד יש לנהוג למעשה בדין זה. יש שיישבו את המנהג כמות שהוא, יש שפסקו כפי הנראה מפשט ההלכה, ויש שניסו למצוא דרך ביניים שתיישב גם את המנהג וגם את ההלכה, וכפי שיפורטו השיטות להלן.
שיטת רש"י - יוצאים ידי חובה בק"ש שעל המיטה
כאמור לעיל רש"י הביא את דברי הירושלמי, ופרשם כי בק"ש שקוראים בביהכ"נ אין יוצאים כלל ידי חובת קריאת שמע של ערבית מאחר והיא נאמרת לפני צאת הכוכבים. הוא מפרש שמטרת קריאת שמע במקרה זה היא לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה (בדומה למנהגנו לומר את מזמור "אשרי" לפני תפילת העמידה במנחה). אולם א"כ קשה, כיצד אנו מקיימים את מצוות קריאת שמע של ערבית. רש"י מתרץ זאת בכך שאנו יוצאים ידי חובת המצווה בקריאת שמע שאנו קוראים על המיטה. נמצינו למדים, שלפי רש"י אין כלל סתירה בין המנהג לבין ההלכה, מאחר וגם לפי המנהג, נוהגים לחזור ולקרוא קריאת שמע על המיטה, והיא העיקרית, ובה יוצאים ידי חובה.
התוספות (ד"ה מאימתי) מקשים על שיטה זו מספר קושיות: א. איך אפשר לומר שיוצא ידי חובה בקריאת שמע שעל המיטה, כשבזו קוראים רק את הפרשה הראשונה, בעוד שעל מנת לקיים מצוות קריאת שמע כתיקנה יש לקרוא את כל שלוש הפרשיות. ב. אין קריאה זו שעל המיטה חובה, אלא רק הגנה מפני המזיקין, ושתלמיד חכם אינו צריך לקרותה, כמבואר לקמן (ה, א). ג. כמו כן קשה שיוצא שהקריאה העיקרית אינה מלווה בברכות קריאת שמע. ד. קושיה נוספת היא שבכך מבטלים את הדין של סמיכת גאולה לתפילה, אשר ענינו סמיכות של קריאת שמע לתפילה.
מרן הרב קוק זצ"ל (מובא בספר טוב ראי) מיישב את כל קושיות התוספות ע"פ הנחת יסוד אחד. ישנו חיוב מדאורייתא בקריאת שמע, וחיוב מדרבנן. בקריאת שמע שחיובה מדאורייתא אכן א"א לצאת ידי חובה קודם לזמן צאת הכוכבים, אמנם מאידך, חיוב הקריאה הוא רק בפרשה ראשונה שבקריאת שמע, וכן אין צריך להוסיף ברכות על מנת לצאת ידי חובה מדאורייתא. אולם מדרבנן יש לקרוא את כל שלוש הפרשיות, וכמו כן להסמיך לקריאה את ברכות קריאת שמע, וכן לסמוך לברכת גאל ישראל את התפילה. א"כ לשיטת רש"י בבית הכנסת אנו מקיימים את מצוות קריאת שמע מדרבנן בקריאת כל השלוש פרשיות, ובה ניתן לסמוך על הדיעה שלאחר פלג המנחה נחשב כבר לערב. בקריאה זו אנו מקיימים גם את מצוות ברכות קריאת שמע, וכן את סמיכת גאולה לתפילה, ובכך מיושבות הקושיות הראשונה, השלישית והרביעית. לגבי הקושיה השניה, מחדש הרב זצ"ל שחיובו של תלמיד חכם בקריאת שמע הינו מדרבנן, וזאת על פי שיטתו של ר' שמעון בר יוחאי (שבת י"א ע"א) שתלמיד חכם שתורתו אומנתו פטור מקריאת שמע, ואף שדעתו של ר' שמעון בר יוחאי נדחתה מההלכה, וגם תלמיד חכם חייב בקריאת שמע, מכל מקום היא התקבלה לעניין זה שחיובו הוא רק מדרבנן. וכיון שחיובו מדרבנן, הרי שהוא יכול לצאת בקריאת שמע שלאחר פלג המנחה. [יש לציין שיסודות למהלך זה מצויים כבר בדברי הראשונים, אם כי הרב זצ"ל איחדם והוסיף נופך משלו].
שיטת רבינו יונה - יש לחזור ולקרוא בצאת הכוכבים
רבינו יונה מסכים עקרונית עם שיטתו של רש"י, לפיה אין יוצאים ידי חובה בקריאת שמע שקוראים בבית הכנסת כשזו נאמרת שלא בזמנה. אך בניגוד לרש"י, הוא סובר שאין להמתין לקריאת שמע שעל המיטה ובה לצאת ידי חובה, אלא כשיגיע זמן קריאת שמע יחזור ויקרא. טענותיו נגד רש"י הם, שאין להמתין עם קריאת שמע לאחר האכילה והשתיה. כמו כן יש חשש שבקריאה שעל המיטה לא יכוון לצאת ידי חובה. בנוסף לכך יש לחשוש שמא יסבור שהקריאה על המיטה נועדה רק לשם שמירה ממזיקים, והוא לא יחשוש מהם, ולפיכך לא יקרא.
מסקנתו היא, אפוא, שיקרא שנית בתחילת הערב בזמן צאת הכוכבים בביתו שתי פרשיות של קריאת שמע עם ברכת אהבת עולם.
שיטת בעלי התוספות - יוצאים ידי חובה בקריאה שבבית הכנסת
התוספות מביאים שתי שיטות כיצד ליישב את המנהג לקרוא קריאת שמע בבית הכנסת לפני צאת הכוכבים. שיטת רבינו תם, ושיטת ר"י. לפי שתי שיטות אלו אף שההלכה הפשוטה היא כפשט המשנה, מכל מקום מקילים וסומכים על שיטות אחרות על מנת ליישב את המנהג, וזאת מאחר וקשה לאסוף ציבור למניין בערב, ולכן מקילים לציבור שהתאסף להתפלל בשעה מוקדמת.
רבינו תם סובר שאנו סומכים על דעתו של רבי יהודה, לפיו זמן המנחה מסתיים בפלג המנחה, וממילא כל הזמן שלאחר מכן נחשב כבר לזמן של ערבית, הן לתפילה והן לקריאת שמע. ניתן לסמוך על דעת רבי יהודה מאחר ובגמרא לקמן (כז, א) נאמר שלא נפסקה הלכה לא כרבי יהודה ולא כחכמים, ואפשר לנהוג ככל אחת מהדעות. לכן גם אין לתמוה על כך שלעיתים מקדימים את תפילת ערבית, אף על פי שלפעמים מאחרים את המנחה גם לאחר פלג המנחה. המרדכי כותב בשם הראבי"ה כרבינו תם, ומוסיף שהמאחרים לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בלילה מיחזי כיוהרא, שכל העושה דבר שאינו צריך נקרא הדיוט, אלא אם כן הורגל בפרישות גם בשאר דברים.
התוספות עצמם מתקשים בשיטה זו, מפני שישנה סתירה בין המנהג לאחר את המנחה לבין המנהג להקדים בתפילת ערבית. מלבד זה, התוספות (ב' ע"ב ד"ה אמר ליה) מקשים, שרבי יהודה עצמו מחשיב את הזמן שלאחר פלג המנחה כחלק מן היום. הרשב"א והרא"ש מקשים על רבינו תם מכיוון שונה. הם לא מקבלים את ההשוואה בין זמן תפילה לבין זמן קריאת שמע מכיון שהתפילות מכוונות כנגד הקרבנות, קרבן התמיד למנחה, והקטרת חלבים ואברים לערבית, אך קריאת שמע מכוונת כנגד זמן שכיבה, שהוא בודאי מאוחר יותר מפלג המנחה.
התוספות מביאים לבסוף את שיטת ר"י. לשיטה זו, הקוראים קריאת שמע ומתפללים ערבית מבעוד יום סומכים על שיטת התנאים החולקים על המשנה, וסוברים שהזמן הוא משעה שקדש היום ומשעה שבני אדם נכנסים להסב בסעודת שבת. ראיה לפסק זה מכך שאמרו לקמן (כז, א) שרב התפלל של שבת בערב שבת. הרא"ש מבאר שכאן פוסקים כדברי רבי אליעזר בברייתא, אף שרבי יהושע חולק עליו, ולפי כללי הפסיקה הלכה כרבי יהושע במחלוקותיו עם רבי אליעזר, מפני שבתפילה הקלו, ומתוך הדחק נהגו כך כדי שלא יתפזר הציבור לאחר שמסיימים את תפילת המנחה ושוב לא יחזרו לתפילת ערבית. גם בעל המאור (דף א, ב בדפי הרי"ף) כותב כדברי הרא"ש להצדיק את המנהג, ומסיק שמשום כך יש להקל דוקא בציבור, אך יחיד צריך לקוראה רק לאחר צאת הכוכבים בזמנה.
א"כ, גם לשיטת בעלי התוספות המנהג מיושב, וזאת ללא כל צורך לחזור ולקרוא קריאת שמע פעם נוספת, ובלא להסתמך על קריאת שמע שעל המיטה. עם זאת, ישנם הסוברים שיש לסייג היתר זה רק לציבור, אך היחיד צריך להחמיר ולקרוא קריאת שמע בזמנה.
שיטת הרמב"ם - הלכה כפשט המשנה
בדברי הרמב"ם אין זכר למנהג של המקדימים, ובדבריו ההלכה ברורה שזמנה של קריאת שמע מצאת הכוכבים ולא קודם. דבריו מבוארים יותר בהלכות תפילה (ג', ז') שם הוא מחלק בין דיני קריאת שמע לדיני תפילה וכותב "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים". עם זאת, לא התבאר בדבריו האם כאשר מקדים להתפלל ערבית קורא גם כן קריאת שמע, אף שלא יוצא בה ידי חובה, וכדברי הירושלמי שהובאו לעיל, ואם כן, האם קוראה בברכותיה. כמו כן יש להסתפק בדבריו האם כשקורא את הקריאה בזמנה, אומר גם את הברכות.
פסק ההלכה
המחבר בשולחן ערוך מביא את המנהג של המקדימים, ולפי מנהג זה יש לקרוא קריאת שמע בברכותיה יחד עם התפילה, אף שהיא לפני צאת הכוכבים, וכותב שיחזור ויקרא קריאת שמע בזמנה בלא ברכות. מדבריו משמע שאינו נוטה לקבל את דברי רש"י שימתין ויסמוך על קריאת שמע שעל המיטה, כנראה בגלל החששות שמעלה רבינו יונה כמבואר לעיל, וכן פירש המשנה ברורה (סקי"ב).
המשנה ברורה (סק"ו) מביא את דברי האחרונים, לפיהם מה שפסק המחבר שיש לחזור ולקרוא קריאת שמע בזמנה אינם חומרא, אלא מעיקר הדין. כלומר, ההלכה נפסקה שלא כשיטת בעלי התוספות.
עוד מבאר המשנה ברורה (סק"ז) את הסיבה לכך שאומרים גם את הברכות עם קריאת שמע, אף שנאמרת שלא בזמנה, מפני שעיקרן לא נתקנו דוקא לקריאת שמע, ולפיכך בדיעבד אף אם קראם קודם לזמן קריאת שמע יצא. הוא מוסיף (סק"י) שיש להעדיף לאומרם מפני שעל ידי כך יסמוך גאולה לתפילה.
לגבי החיוב לחזור ולקרוא קריאת שמע בזמנה, מביא המשנה ברורה (סקי"א) את דברי המגן אברהם שפסק כדעת ר"ח, שיש לחזור ולקרוא את שתי הפרשיות הראשונות. אך הוא מביא גם את דעתו של בעל השאגת אריה שמסיק שראוי להחמיר ולקרוא את כל שלוש הפרשיות בזמנם.
כמו כן המשנה ברורה (סקי"ב) מציין מנהג ולפיו ישנם יחידים בקהל שאינם אומרים כלל עם הציבור את קריאת שמע וברכותיה, אלא רק מתפללים איתם תפילת עמידה, ולאחר שמגיע זמן קריאת שמע, קוראים את כולה בברכותיה. המשנה ברורה כותב שגם מנהג זה נזכר בדברי הקדמונים.
ומכל מקום כותב המשנה ברורה (סקי"ד) שלפני פלג המנחה לכל הדעות לא יוצא ידי חובה, לא בתפילה ולא בקריאת שמע וברכותיה. ולכן אם התפללו וקראו קריאת שמע לפני פלג המנחה, יש לחזור ולהתפלל, ולקרוא שוב קריאת שמע עם ברכותיה.
הביאור הלכה (ד"ה ומיהו) מתקשה בדברי הרמ"א, שכתב שאין ליחיד לחזור ולהתפלל בלילה, שהרי מכיוון שכבר התפלל עם הציבור, ודאי שאין לחזור ולהתפלל שנית, ואפילו הרגיל בפרישות וחסידות אין לו להתפלל פעמיים. לכן הוא מסיק, שיש להגיה את דברי הרמ"א וכך יש לגרוס: "ומיהו לא יאחר ויתפלל בלילה וכו'", וכוונתו שאין לאחר ולהתפלל בלילה ביחידות, אלא יש לו להתפלל עם הציבור, אף שלגבי קריאת שמע, אין מניעה מהיחיד להמתין עד הלילה ולפרוש מן הציבור, וכפי שהובא לעיל המנהג שכתב המשנה ברורה.
נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך
אי זהו זמן קריאת שמע בלילה? מצותה משעת יציאת הכוכבים, וכו'.
(רמב"ם קריאת שמע, א, ט)
זמן קריאת שמע בלילה - משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן - ימתין עד שיצא הספק מלבו, ואם קראה קודם לכן - חוזר וקורא אותה בלא ברכות, ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום - יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן - קורא קריאת שמע בלא ברכות.
הגה. ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אע"פ שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה, אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות, דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל.
(שו"ע אורח חיים, רלה, א)
|