מיהו המזיד שאין לו תקנה הגמרא עוסקת באפשרות להשלים תפילה שאדם החסיר על ידי צרופה לתפילה אחרת. מסקנת הסוגיה שאם אדם ביטל את התפילה במזיד - שוב אין לו תקנה, ורק מי שלא התפלל בשוגג יכול להשלים. רבינו יונה מוסיף (דף י"ח ע"א בדפי הרי"ף) שכך הדין גם אם היה אנוס בזמן התפילה, כגון שהיה חולה או בבית האסורים. הנמוקי יוסף (ב"ק י' ע"ב בדפי הרי"ף) דן במי שטעה והיה סבור שיש לו די זמן עד שיעבור זמן התפילה ומשום כך לא הספיק להתפלל. הוא מביא את דעת הרמ"ה שסובר שבמקרה זה יכול להשלים תפילתו. אולם הוא עצמו מסיק שאדם זה נחשב לפושע שביטל תפילה במזיד ואין לו תקנה. להלכה הבית יוסף (סוף סימן ק"ח) מקבל את דעת הרמ"ה, ומסביר שרק מי שביטל במזיד ובשאט נפש הוא אשר אין לו תקנה, וכך גם הוא פוסק בשולחן ערוך (ק"ח ח'). בעל תרומת הדשן דן במקרה דומה בו האדם היה עסוק בויכוח בענייני ממון, ובתוך כך עבר זמן התפלה. הוא מסיק שאף שהיה עליו להפסיק ולהתפלל ולא לחשוש להפסד הכספי, מכל מקום אינו מוגדר בשל כך כמזיד שאינו יכול להשלים. השולחן ערוך לשיטתו שהובאה לעיל שרק מי שמבטל במזיד ובשאט נפש מקבל גם פסק זה (שם). הפטור מהתפילה בגמרא לעיל (י"ז ע"ב) מבואר שאדם אונן פטור מהתפילות בזמן אנינותו, וכך נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות אבל ד', ו') ובשולחן ערוך (יו"ד שמ"א, ב'). הרא"ש (שו"ת כלל כ"ז סי' א') כותב שכיון שהיה פטור בזמן אנינותו מן התפילה - אינו יכול להשלימה. הוא מבאר שיש הבדל בין מצב בו האדם חייב בתפילה אך מסיבות שונות לא התפלל, שאז יכול להשלים את התפילה שהחסיר. למצב בו האדם כלל לא היה חייב בתפילה - שאז אין לו שום צורך להשלימה, וממילא כיון שאינו צריך גם אינו רשאי. כך פסקו גם הטור והשולחן ערוך (יו"ד שם). האחרונים נחלקו במקרה אחר בו האדם פטור מן התפילה. בסימן צ"ג (סעיף ד') למדנו שהעוסק בצרכי ציבור פטור מן התפילה. על פי זה כתב הדרישה (יו"ד שם, סק"ג) שאם אדם ביטל תפילה מחמת שעסק בצרכי הציבור - אינו צריך להשלימה. גם המגן אברהם (או"ח צ"ג, סק"ה) והש"ך (יו"ד שם בנקודות הכסף) סוברים כמותו. הש"ך מבאר שכיון שהפטור של העוסק בצרכי ציבור הוא מדין העוסק במצוה שפטור מן המצווה, אם כן הגדרתו היא כפטור לגמרי שאינו מחויב כלל בתפילה. לעומתם, הט"ז (יו"ד שם סק"ה, או"ח ק"ח סק"א) חולק וסובר שאינו מוגדר כפטור מן התפילה, אלא כאנוס. הוא מסביר שדווקא אונן שיכול להתפלל, אלא שחכמים פטרוהו מוגדר כפטור שאינו בן חיוב, אך כל שאינו מתפלל מחמת טרדותיו ועסקיו מוגדר כחייב שאינו מתפלל מחמת אונס. מתי ניתן להשלים את התפילה רבי יוחנן כותב שניתן להשלים את תפילת ערבית - בשחרית ואת תפילת שחרית - במנחה. מכך אפשר לדייק שהשלמת התפילה אפשרית רק בתפילה הסמוכה לתפילה שהפסיד בדומה לדוגמאות שנקט רבי יוחנן, אך לא יכול להשלים תפילה לאחר שעבר זמן התפילה הסמוכה, כגון במקרה שלא התפלל שחרית - לא יכול להשלימה בערבית כיון שאיננה סמוכה לתפילת שחרית. ואכן כך סוברים התוספות (ד"ה טעה), הרא"ש (סימן ב'), וכך היא משמעות לשון הרמב"ם. אולם הרשב"א סובר שאפשר להשלים גם לאחר שתי תפילות. נראה שלדבריו הדוגמאות שנקט רבי יוחנן הן הדוגמאות המצויות, אך הוא לא בא לומר שדווקא בתפילות הסמוכות ניתן להשלים ("אורחא דמילתא נקט"). בהגהות מיימוניות (אות כ') מובא בשם רבינו שמחה שאפילו אם נזכר לאחר עשרה ימים יכול להשלים. אמנם הרשב"א עצמו בתשובה (ח"א סימן תמ"ז) כותב שניתן להשלים רק ביום שאחרי היום שבו ביטל את התפילה, אך הוא לא מסביר מדוע דווקא יום אחד. הראב"ד (בהשגה) כותב שבמקרה בו לא השלים בתפילה הסמוכה במזיד - אינו יכול שוב להשלים בתפילה שאחריה, ואפשר שגם הרשב"א ורבינו שמחה יודו לדבריו. השולחן ערוך לא התייחס במפורש לנושא זה, אך לגבי השלמה של מספר תפילות (על כך ראה להלן) הוא כותב שיכול להשלים רק את התפילה הסמוכה לזו שמתפלל עכשיו, כגון אם ביטל שחרית ומנחה, ועתה זמן ערבית, יתפלל ערבית ובנוסף תפילת השלמה למנחה, אך לא לשחרית. מדבריו בבית יוסף עולה שהוא משוה דינים אלו, ומכך נראה שהוא פוסק כשיטת רוב הראשונים החולקים על הרשב"א. כך פוסק גם המשנה ברורה (סקי"ז) על פי הפמ"ג. כמה תפילות יכול להשלים רבינו יונה מביא שיש מפרשים שאפילו אם הפסיד הרבה תפילות - יש תשלומין לכולן, וחולה שהתרפא או מי שיצא מבית האסורים משלימים את כל התפילות שהפסידו. בעל פרי חדש מביא ראיה לשיטה זו, שאם אין תשלומין לכל התפילות שהחסיר - הייתה הגמרא יכולה לתרץ את הקושיה מהברייתא, שמעוות לא יוכל לתקון היינו בכגון שעבר זמן התפילה הסמוכה, ומכך שהגמרא לא תירצה כך מוכח שגם במקרה זה יש תשלומין. אולם רבינו יונה עצמו, הרא"ש והרמב"ם סוברים שאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה. כדבריהם משמע מדברי רבי יוחנן שנקט דוגמאות של השלמת תפילה אחת בלבד, ולא השמיענו חידוש גדול זה שיכול להשלים יותר מתפילה אחת, וכך כותב הגר"א (סק"ד). עם זאת רבינו יונה מוסיף שאף על פי כן במקום התפילה שאי אפשר כבר להשלימה ראוי להתפלל תפילת נדבה, ויחדש בה דבר כדין תפילת נדבה. כדבריו פוסק השולחן ערוך (ק"ח, ד'-ה'). אמנם המשנה ברורה (סקי"ט) כותב על פי הפמ"ג, שעל מנת לצאת ידי חובת כל הדעות, גם הסוברות שיש תשלומין ליותר מתפילה אחת נכון שלפני שיתפלל יתנה - אם הוא מחויב בתפילת השלמה, תהא תפילה זו כתפילת השלמה, ואם איננו מחויב בכך, תהא תפילה זו בתורת נדבה. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך כל מי שעבר עליו זמן תפלה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלם בשוגג או שהיה אנוס או טרוד משלם אותה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה ומקדים תפלה שבזמנה ואחריה מתפלל את התשלומין: כיצד טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים ראשונה תפלת מנחה והשנייה תשלומי שחרית טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה יתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית ושנייה תשלומי מנחה טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר מתפלל שחרית שתים ראשונה שחרית והשניה תשלומי ערבית: טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה אינו משלם אלא אחרונה בלבד כיצד טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית והאחרונה תשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפלות: (רמב"ם תפלה, פרק ג', ח'-י') טעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים: הראשונה מנחה, והשניה לתשלומין; ואם היפך, לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין. טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים: הראשונה ערבית, והשניה לתשלומין; טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים: הראשונה שחרית, והב' לתשלומין. לאחר שאומר יוצר וי"ח ברכות, יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח לתשלומי ערבית. (וכן כשמתפלל ערבית שתים, משום שלא התפלל מנחה, יאמר אשרי בין תפלה לתפלה) (סמ"ק וריב"ש סי' ק"מ). אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד, שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים: אחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין, וכן בשאר תפלות. אע"פ שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה, ותפלות (אחרות) שהפסיד אין להם תשלומין, אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו; ונכון לעשות כן. הזיד ולא התפלל תפלה אחת, אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה, ואם רצה יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה. מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה; וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד, ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל; וכן מי שהוא שכור ולא התפלל, כולם חשובים אנוסים, ויש להם תשלומין. הגה: מיהו לכתחלה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון (ת"ה סי' ה'). (או"ח ק"ח, א'-ב', ד'-ה', ז'-ח')

' לע"נ __________________ '