סוגיה מספר 14

הקדמה

מתוך כובד ראש

מתוך הלכה פסוקה

מתוך שמחה של מצוה

פסק ההלכה

הקדמה המשנה עוסקת בהכנות לתפילה, וכותבת שיש להתפלל מתוך כובד ראש. בנוסף לכך מובאות בגמרא שתי ברייתות נוספות שגם הן עוסקות בעניין זה. הברייתא הראשונה אוסרת להתפלל מתוך דין או דבר הלכה, אלא רק מתוך הלכה פסוקה, והברייתא השנייה שוללת עמידה לתפילה מתוך מצבי רוח שאינם תואמים, אלא רק מתוך 'שמחה של מצוה'. יש להבין את פירושם של הדברים, וכמו כן יש לברר האם ישנה מחלוקת בין מקורות אלו ומהי פסיקת ההלכה. מתוך כובד ראש רש"י מפרש שכובד ראש הוא הכנעה. ניתן להבין את הצורך בכך בשני אופנים: או כהדגשת מעמדו הנחות של האדם מול הקב"ה, בפרט כשעומד בתפילה, או כמצב נפשי שמאפשר תפילה ביתר רצינות וכוונה. מדברי רבינו חננאל, והמאירי המפרשים 'כובד ראש' כפשוטו, שהכוונה לכך שהאדם יכפיף מעט את ראשו כאילו ראשו כבד שלא יהיה נראה כמתפלל בעזות מצח נראה כמו הצד הראשון, שכובד ראש הינו ביטוי לענווה של המתפלל מול הקב"ה. אולם הריטב"א מפרש שכובד ראש הוא הכנעה וישוב הדעת, שמטרתו היא שיוכל לכוון את דעתו לדברים שהוא עתיד להוציא מפיו. לפי פירוש הריטב"א המשך המשנה המביאה את מנהגם של חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת לפני התפילה כדי שיכוונו ליבם הוא המשך לדין המוזכר קודם לכן, שגם הוא עוסק בהכנות האדם לתפילה כדי שיוכל לכוון. אך להסבר שהובא לעיל שמטרת כובד הראש היא להראות הכנעה וענווה לפני הקב"ה בשעת התפילה הסיפא של המשנה מתפרשת כענין חדש. מתוך הלכה פסוקה לפי הגירסה שלפנינו בגמרא נראה כי רב אשי נהג כדברי הברייתא הראשונה ועמד לתפילה מתוך הלכה פסוקה, וכך מפרש רש"י. עם זאת ניתן להבין שברייתא זו מוסיפה על המשנה ורב אשי עמד מתוך הלכה פסוקה מלבד כובד הראש שנהג בו. אולם גירסת הרי"ף והרא"ש היא: "רבנן עבדי כמתניתין ורב שימי בר אשי עביד כברייתא, דתניא: אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש... אלא מתוך שמחה של מצוה". לפי גירסה זו נראה כי רב שימי (לגירסתו) נהג כברייתא השנייה שאין לעמוד לתפילה מתוך קלות ראש וכדומה. הפני יהושע (ל"א ע"א ד"ה לעיל) כותב שלגירסת הרי"ף והרא"ש הברייתא הראשונה לא באה כלל ללמדנו מהי ההכנה הנחוצה לאדם לפני שהוא עומד להתפלל, אלא להורות לנו שאסור לעמוד לתפילה מתוך הלכה שאינה פסוקה מכיוון שזו יכולה לטרוד את דעתו אך אין עניין מיוחד לעמוד לתפילה דווקא מתוך דבר הלכה. אמנם נראה כי לפי גירסת רש"י שרב אשי נהג לעמוד מתוך הלכה פסוקה בניגוד לרבנן שעמדו מתוך כובד ראש, יש צורך חיובי בלימוד הלכה פסוקה לפני התפילה. נראה כי ביאור הדבר הוא כפי שכותבים הטור והרמ"א שיעמוד לתפילה מתוך עיסוק בדברי תורה שזוהי שמחה של מצוה. מתוך שמחה של מצוה הריטב"א גורס כגירסת הרי"ף והרא"ש שרב שימי נהג כברייתא השנייה ועמד להתפלל מתוך שמחה של מצוה בניגוד לרבנן שנהגו כמשנה. מדבריו עולה שהברייתא השנייה חולקת על המשנה, וסוברת שעדיפה שמחה של מצוה על פני כובד ראש ורבנן ורב שימי נחלקו כאיזו ברייתא יש לפסוק. אמנם מדברי התוספות (ד"ה רבנן) נראה כי אין מחלוקת בין המשנה ובין הברייתא השנייה, שהרי הם פוסקים כמשנה ויחד עם זאת מביאים שיש לעמוד מתוך שמחה של מצוה. הם מבארים שלכן נהגו לומר פסוקי דזמרא ומזמור 'אשרי' לפני התפילה, כדי לעסוק לפני התפילה בדברי תורה שזוהי שמחה של מצוה. גם הטור (סימן צ"ג) פוסק כך והב"ח מסביר את דבריו שאמנם הצורה הטובה ביותר לעמוד לתפילה היא מתוך כובד ראש, אלא שהרבה בני האדם מתקשים להכניס בליבם הכנעה ואימה, ולכן תקנו להם שלכל הפחות לא יעמדו מתוך שחוק וקלות ראש אלא מתוך שמחה של מצוה. רש"י פירש ששמחה של מצוה הם דברי תנחומים שאומרים לפני התפילה, כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך למזמור 'אשרי' שיש בו פסוקי שבח ותנחומין כגון "רצון יראיו יעשה"; "שומר ה' את כל אוהביו". פסק ההלכה הרמב"ם לא כתב את דין המשנה שיש לעמוד לתפילה מתוך כובד ראש, ומאידך העתיק את הברייתא השנייה שאין לעמוד להתפלל מתוך שחוק קלות ראש וכו', אלא מתוך דברי תורה. בנוסף לזאת הוא מביא את האיסור לעמוד מתוך דין והלכה שטורדים את המחשבה, אלא רק מתוך הלכות פסוקות שאינן טורדות. נראה כי הרמב"ם מבין שהברייתא השנייה חולקת על המשנה, ופסק כמותה. אמנם מתוך דבריו עולה שהוא גרס בסיום הברייתא השנייה "אלא מתוך דברי תורה", בדומה לגירסת ברייתא זו המובאת בירושלמי. הרמב"ם מביא להלכה גם את הנאמר בברייתא הראשונה, ונראה שלדעתו אין מחלוקת בין הברייתות אלא כל אחת אומרת דין אחר. השולחן ערוך פסק כמשנה שיש לעמוד לתפילה באימה והכנעה, וכן לא מתוך שחוק וקלות ראש וכו' אלא מתוך שמחה והרמ"א מביא בהקשר לכך את פירושו של רש"י. נראה כי הוא סובר שהמשנה והברייתות לא חולקות וכפי שהתבאר לעיל ולכן אין מניעה לפסוק גם כמשנה וגם כברייתות. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו, ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים... חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה... וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס, אלא מתוך דברי תורה. ולא מתוך דין והלכה, אף על פי שהם דברי תורה, כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה, אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון, כגון הלכות פסוקות. (רמב"ם תפילה ד', ט"ז, י"ח) ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל, כדי שיכוין לבו למקום... לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו "רצון יראיו יעשה", "שומר ה' את כל אוהביו". אין עומדים להתפלל מתוך דין ולא מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה, אלא מתוך הלכה פסוקה. הגה: והיינו נמי כמו מתוך שמחה, כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב". (אורח חיים צ"ג, א'-ג')

לרפואת גבריאל שמואל צבי בן לאה