הקדמה

הסוברים שטרימא היא תמרים שלא התרסקו לגמרי

הסוברים שטרימא היא תמרים כתושים לגמרי

שיטת הדרישה - האם הרסק הפך לנוזלי

פסיקת ההלכה

הקדמה הסוגיה עוסקת בברכה על פרי שהתרסק. לסוגיה זו השלכות רבות לגבי סוגי מאכלים שונים שמקורם מן הצומח ועוברים תהליכים שמשנים את צורתם המקורית. הנושא הנדון כאן הוא עד כמה ישתנה הפרי ועדיין לא יאבד את ברכתו המקורית. אמנם ראוי להקדים שישנם עוד שיקולים בפסיקת ההלכה הסופית, כגון האם הפרי מיועד לאכילה בצורה כזו, האם מעורבים במוצר הסופי דברים נוספים, ועוד. על כן אין לפסוק הלכה על פי סוגיה זו בלבד, וראוי להתייעץ עם פוסק הלכה בשאלות הלכה למעשה. הסוברים שטרימא היא תמרים שלא התרסקו לגמרי מסקנת הסוגיה שעל טרימא יש לברך את הברכה המקורית של הפרי, מכיוון ש"במלתייהו קיימי כדמעיקרא". רש"י מפרש שטרימא היא פרי "הכתוש קצת ואינו מרוסק". כך פרשו גם בעל ספר המאורות והרי"ד בפסקיו. בעל תרומת הדשן (ח"א סי' כ"ט) מדייק מלשון זו שאם הפרי התרסק לגמרי - ברכתו שהכל כיוון שאי אפשר לומר עליו ש"במלתייהו קיימי" וכך כותבים גם הרא"ה ותלמידו הריטב"א. עם זאת בעל תרומת הדשן מסייג זאת רק לפרי שאינו עומד לכך, אך פרי שעיקר גידולו לשם שימוש על ידי ריסוק אינו מאבד את ברכתו כאשר הוא מרוסק. הב"ח מחדש, שגם לשיטת רש"י שאמנם אין מברכים על תמרים שהתרסקו לגמרי בורא פרי העץ, מכל מקום יש לברך עליהם בורא פרי האדמה, כיוון שסוף סוף הוא אוכל את גוף הפרי, ולא 'זיעה בעלמא' כלשון הגמרא לעיל לגבי מיץ היוצא מן הפירות. הסוברים שטרימא היא תמרים כתושים לגמרי הרמב"ם כותב שמדובר בתמרים שמעכן "והוציא גרעינין שלהן, ועשאן כמין עיסה", ומכך נראה שהוא סובר שגם פירות שהתרסקו לגמרי ואבדו את צורתם המקורית ברכתם לא משתנה. כך עולה גם מתוך דברי הערוך (ערך טרימא) והאור זרוע (ח"א סי' קס"ו). הב"ח סובר שהטור פסק כשיטה זו. הט"ז (סק"ד) סובר שגם רש"י מסכים לדעה זו, ואין לדייק מדבריו כדיוקו של בעל תרומת הדשן שבמרוסקים לגמרי מברך שהכל, אלא יש לפרש שרש"י מדבר על כתושים קצת רק משום שכך עושים טרימא, אך הוא הדין כשריסקם לגמרי. כך מוכח לדעתו ממה שאמרו בסוגיתנו שמותר לעשות טרימא מתמרים של תרומה ואסור לעשות מהן שיכר ולא השמיעונו חידוש גדול יותר שאסור לרסקם לגמרי, מכאן שאף ריסוק גמור מותר כל עוד נמצא בו כל ממשות הפרי. שיטת הדרישה - האם הרסק הפך לנוזלי בעל הדרישה (סק"ד) מחדש שגם רש"י מסכים שפרי שהתרסק לגמרי ברכתו בורא פרי העץ, וכוונתו בכך שהתמרים לא התרסקו לגמרי היא שלא נעשו משקה. אמנם אם התמרים התרסקו עד שנעשו משקה אז אכן אבדו את ברכתם ומברכים עליהם שהכל נהיה בדברו, כפי שנאמר בגמרא שעל דבש תמרים מברכים שהכל נהיה בדברו. לשיטה זו הדבר הקובע האם הפרי איבד את ברכתו היא לאיזה מצב הגיע הרסק, אם נשאר מוצק - הברכה לא משתנה, אך אם הפך לנוזלי - איבד את בירכתו הראשונה. פסיקת ההלכה השולחן ערוך מעתיק את לשון הרמב"ם שגם אם מעך את התמרים עד שנעשו עיסה לא משתנית ברכתם. הרמ"א מביא את דברי בעל תרומת הדשן שעל פווידל"א (=בלשוננו ריבת פירות) יש לברך שהכל על פי שיטת רש"י, אך מסיק שהעיקר כדברי המחבר שגם עליה יש לברך בורא פרי העץ, אלא שיש לחשוש לשיטת בעל תרומת הדשן ולכן לכתחילה יש לברך שהכל. המשנה ברורה (סקמ"ב) כותב שנחלקו האחרונים בביאור דעת הרמ"א, יש הסוברים שבתמרים כיוון שמתוך העיסה ניכר הפרי המקורי הלכה כמחבר, ורק בפווידל"א חלק הרמ"א על המחבר כיוון שהפרי המקורי התבשל ונימוח לגמרי עד שאיננו ניכר כלל. ויש הסוברים שהרמ"א חלק על המחבר גם לגבי תמרים שנכתשו לגמרי, וגם בזה יש לברך לכתחילה שהכל. למעשה בעל כף החיים (סקנ"ז) מסיק שכיוון שהדין תלוי במחלוקת עדיף לברך על כל דבר שהתרסק עד שאין צורת הפרי קיימת שהכל, ובכך יוצאים ידי חובה לכל השיטות. לעומתו המשנה ברורה מסיק שבתמרים שהתרסקו יש לפסוק כשיטת הרמב"ם והמחבר ולברך עליהם בורא פרי העץ, ורק על פווידל"א יש לברך שהכל. בהסבר החילוק בין פווידל"א ובין תמרים שהתרסקו מצינו ארבעה טעמים בדברי האחרונים: א. מגן אברהם (סקי"ח) ובעל מחצית השקל (שם) - התמרים רוסקו בעודם חיים ולכן הריסוק אינו מוחלט, אך פירות שהתבשלו ונימוחו היטב אבדה צורתם לחלוטין. ב. פרי מגדים (משב"ז סק"ד) - התמרים נמעכו בפני עצמם ולכן לא איבדו את מהותם המקורית, אך לפווידל"א נוספו סוכר ותבלינים וכדו' ולכן השתנתה לגמרי הצורה המקורית. ג. נהר שלום (סק"י) - התמרים נמעכו ביד כפי שכותב המחבר (ע"פ הרמב"ם), ולכן הריסוק לא מוחלט, אך הפווידל"א רוסקה בכלי מיוחד לשם כך, ולכן הריסוק יותר טוב ומאבד לגמרי את הצורה הראשונה של הפירות. ד. ערוך השולחן (סעיף כ"ז) - פוסק כדברי בעל הדרישה שהובאו לעיל לפיהם יש לחלק בין מצב בו הרסק עדיין מוצק, שאז הפרי לא איבד את ברכתו, וזוהי המציאות עליה דיבר הרמ"א כשדן לגבי פווידל"א, לבין מצב בו הפך לנוזלי שאז איבד את ברכתו. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך ... אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה - מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. (רמב"ם ברכות ח', ד') תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם - אפילו הכי לא נשתנית ברכתן, ומברך עליהם בורא פרי העץ ולבסוף ברכה מעין שלש. הגה: ולפי זה הוא הדין בלטווער"ן הנקרא פווידל"א - מברכין עליהם בורא פרי העץ, ויש אומרים לברך עליהם שהכל, וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל, אבל אם בירך בורא פרי העץ - יצא, כי כן נראה עיקר. (אורח חיים ר"ב, ס')

לרפואת משה בן חנה

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמה | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | צרו קשר

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | השיטה | EXAMPLE |
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US