|
צירוף ארבעה שאכלו ירק לזימון בעשרה
הגמרא מביאה בשם רב שאין צורך שכל העשרה שמזמנים יחד יאכלו פת, אלא די בכך שתשעה אכלו פת והעשירי מצטרף אליהם אפילו אם אכל ירק ולמסקנת הסוגיה ניתן לצרף גם מי שרק שתה. רבי זירא מסתפק האם גם שניים ושלושה שאכלו ירק מצטרפים לשמונה ושבעה שאכלו פת, ורב יהודה פושט לו שגם אז מצטרפים. אולם לגבי מצב בו ששה אכלו פת וארבעה אכלו ירק לא שאל רבי זירא את רב יהודה, וממילא לא ענה לו על כך. רבי ירמיה מסיק שאין להבדיל בין מה שהתבאר לפני כן ששלושה שאכלו ירק מצטרפים לשבעה שאכלו פת לבין מצב זה, שגם כאן יש רוב שהתחייבו בברכת המזון והמיעוט יכולים להשלים לזימון של עשרה.
מתוך דברי רש"י (ד"ה ואיהו) נראה שדין זה אמנם היה פשוט לרבי ירמיה, אך רבי זירא עצמו נשאר מסופק בכך מאחר שייתכן שלא כל רוב מועיל אלא רק 'רוב הניכר' שהוא רוב של לפחות שבעה. אלא שלפירוש זה קשה לשון הגמרא בדברי רבי זירא "ששה ודאי לא מבעיא לי", שהרי לשיטתו יש מקום להסתפק גם בששה. הצל"ח מסביר בשם זקנו ש"'ודאי" הם ראשי תיבות: "וד' אכלו ירק", ולפי דבריו רבי זירא אכן מסתפק גם במקרה זה. אמנם מסתבר שלפני רש"י הייתה גרסה שונה וכפי שמופיעה בספר דקדוקי סופרים "ששה לא בעיי מיניה" ללא המילה "ודאי".
האור זרוע (ח"א סימן קצ"ז) כותב שלפירוש זה יש לפסוק כרבי ירמיה שאף ששה אכלו פת וארבע ירק מצטרפים, מאחר שאף לרבי זירא הדין לא היה ברור, ובסוג מחלוקת כזה, שלדעה אחת הדין מסופק ולדעה השנייה הדין ברור יש לפסוק כדעה שאינה מסופקת. בנוסף לכך הוא מביא ראיה לפסק זה מדברי הירושלמי (הלכה ב') שם שאלו אפילו על מחצה שאכלו דגן ומחצה שאכלו ירק האם מצטרפים, ומשמע מזה שבששה אכלו פת וארבעה אכלו ירק אין ספק שמצטרפים, וכך הוא מסיק להלכה.
אולם בתחילת דבריו מביא האור זרוע שיש גורסים בגמרא: "ולא היא, רובא דמינכר בעינן", ולפי זה הגמרא עצמו דוחה את דברי רבי ירמיה ומסיקה שארבעה שאכלו ירק אינם מצטרפים. כך אמנם פוסקים התוספות (ד"ה תשעה), הרי"ף (ל"ה ע"ב), הרא"ש (סימן כ"א), הטור, הרמב"ם והמחבר בשולחן ערוך, שדווקא על ידי רוב הניכר שהוא לפחות שבעה שאכלו פת ניתן לצרף אחרים שאכלו ירק.
צירוף לזימון בשלושה
בסוגיה הדיון הוא רק לגבי צירוף מי שלא אכל פת לזימון של עשרה, אולם לא התבאר מה הדין בזימון של שלושה. ישנם הסוברים שכשם שמי שאכל ירק יכול להצטרף לזימון בעשרה (לפי המגבלות שהובאו לעיל), כך גם מצטרף לזימון בשלושה. הם מביאים ראיה לדבריהם מברייתא שמובאת בירושלמי. כך פוסקים ר"י (מובא בתוספות שם), רבינו יונה, הרא"ש הטור ועוד.
רבינו יונה מוכיח כך גם מסוגייתנו שמובאת בה הגבלה לגבי צירוף של האוכל ירק שהוא רק מצטרף לזימון אך אינו יכול להוציא אחרים, ואילו לעניין צירוף בזימון של שלושה לא הוזכר בגמרא כל סייג.
לעומת זאת סוברים הרי"ף, השר מקוצי (מובא בתוספות שם), הרשב"א, הרא"ה, הריטב"א והמאירי שבזימון של שלושה צריכים כולם לאכול דגן.
לגבי הברייתא שבירושלמי מבארים השר מקוצי והרשב"א שמסקנת הירושלמי היא שזו דעת רבן שמעון בן גמליאל אך חכמים חולקים עליו.
לדעתם החילוק בין שלושה לבין עשרה הכרחי, כי אחרת יש סתירה בין דברי רבי יוחנן בסוגייתנו, מהם משמע שמי שאכל ירק יכול להצטרף, לבין דבריו בירושלמי, מהם משמע שאינו מצטרף. בעל כרחנו שבירושלמי מדובר על צירוף של שלושה ובסוגייתנו על צירוף של עשרה.
הרי"ף כותב: "וקאמרי רבנן דוקא אצטרופי לבי עשרה, אבל לבי תלתא אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן", בעל המכתם מדייק מדבריו שהשלישי שמצטרף לזימון של שלושה אינו צריך לאכול דווקא פת, אלא כזית מכל דגן ואפילו דייסה ומעשה קדרה. אולם הרמב"ם כותב שבזימון של שלושה צריך שכולם יאכלו לפחות כזית פת.
המחבר בשולחן ערוך מביא תחילה את דעת הרמב"ם שאינו מצטרף עד שיאכל כזית פת, אחר כך את דעת הרי"ף שאם אכל כזית דגן מצטרף אף על פי שלא אכל פת, ולבסוף את השיטה המקילה שאף מי שאכל ירק מצטרף. מסקנת המחבר למעשה היא שלכתחילה עדיף לתת לשלישי לאכול פת כדי לצרפו, ואם אינו רוצה לאכול פת - לא יתנו לו לו לאכול דבר אחר או לשתות כדי שלא להכנס לספק אם מצטרף לזימון, ואם בכל זאת שתה או אכל - מצטרף (כך מובא בהגהות מיימוניות אות ז' בשם המהר"ם מרוטנבורג).
אמנם המגן אברהם (סק"ט) מביא בשם בעל כנסת הגדולה שרבותיו נהגו לתת לשתות למי שאינו רוצה לאכול פת וצירפו אתו לזימון, ומסיים שכן נוהגים.
שיעור האכילה והשתייה
המרדכי (סימן קע"ג) כותב דווקא אם אכל כזית או שתה רביעית. הגר"א (סק"ב) מביא ראיה לדין זה מהגמרא שמדברת על תשעה שאכלו דגן ואחד שאכל ירק, משמע שהחילוק הוא רק במין הנאכל ולא בשיעור, וכולם אכלו שיעור שמחייב בברכה אחרונה.
גם הראבי"ה (סימן קכ"ט) סבור כך, ומבאר שהקלו רק קולא אחת, לצרף מי שלא אכל דגן, ולא הקלו לצרפו כשלא אכל דגן ולא כשיעור המחייב ברכה אחרונה.
אולם הכל בו (סימן כ"ה) מסתפק בדבר, שמא אלה שאוכלים ירק או שותים מצטרפים גם בפחות מכשיעור, ורק מי שאוכל פת צריך לאכול כזית, או להיפך, שאוכלי פת מצטרפים גם אם לא אכלו כזית, ואילו אוכלי ירק מצטרפים דווקא כשאכלו כזית.
המשנה ברורה בביאור הלכה (ד"ה כזית ירק) מוכיח מדברי הרא"ה שאף מי שאכל פחות מכזית ירק מצטרף לזימון של עשרה. הגר"א ומהר"ץ חיות מוכיחים כך מדברי רבא בסוף הסוגיה שאפילו "אכל עלה של ירק... מצטרף", מכאן שאף בפחות מכזית מצטרף.
המחבר פוסק כמרדכי שרק מי שאכל כזית ירק ושתה רביעית מצטרף.
נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך
אין מזמנין אלא על מי שאכל כזית פת ולמעלה. שבעה שאכלו פת ושלשה אכלו עמהן ירק או ציר וכיוצא בהן - מצטרפין לזמן בשם, והוא שיהיה המברך מאוכלי הפת, אבל ששה שאכלו פת וארבעה ירק - אין מצטרפין עד שיהיו אוכלי הפת רוב הניכר. במה דברים אמורים? בעשרה, אבל בשלשה - צריך שיאכלו כל אחד ואחד מהן כזית פת ואחר כך מזמנין.
(רמב"ם ברכות ה', ח')
תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק - מצטרפין להזכיר שם, ואפילו לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד שיש בו רביעית מכל משקה, חוץ מן המים - מצטרף עמהם, והוא שיהיה המברך אחד מאוכלי הפת, ואפילו שבעה אכלו דגן ושלשה ירק - מצטרפין, אבל ששה - לא, דרובא דמינכר בעינן.
המצטרף צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל, ואינו נפטר בברכת המזון של אלו. במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל? להצטרף לעשרה, אבל לשלשה אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת, ויש אומרים דבכזית דגן מהני אפי' אינו פת, ויש אומרים דבירק ובכל מאכל מהני, הילכך שנים שאכלו ובא שלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת - מוטב, ואם אינו רוצה - לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר, ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר - יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת.
(אורח חיים קצ"ז, ב'-ג')
|