|
הסתירה בין הסוגיות
בסוגייתנו הגמרא דורשת את הפסוק "והייתם קדושים" כמקור לחיוב מים אחרונים. קודם לכן מובאים דבריו של רבי זוהמאי שידיים מזוהמות פסולות לברכה, ומכך עולה שיש ליטול ידיים קודם ברכת המזון. בפשטות נראה כי גם הדרשה של "והייתם קדושים" מתפרשת כחיוב לקדושת הידיים לפני ברכת המזון, וכפי שהגמרא ממשיכה לדרוש את הפסוק "אני ה' אלהיכם" - זו ברכה.
לעומת זאת, הגמרא במסכת חולין תולה את חובת נטילת מים אחרונים בכך שיש חשש שנשארו על ידיו של האדם שאריות של מלח סדומית, ויש סכנה שיגע בעיניו ויגרום להם נזק.
יש להבין האם ישנה מחלוקת בין הסוגיות או שמא הם משלימות זו את זו. להלן נביא שנחלקו בכך הראשונים. לדעת הסוברים שאין מחלוקת צריך להבין מה מוסיף כל טעם. בסיכום הסוגיה נראה כיצד המחלוקות באות לידי ביטוי בהלכה.
שיטת הרמב"ם והתוספות - עיקר הטעם משום מלח סדומית
התוספות (חולין ק"ה ע"א, ד"ה מים) כותבים שעיקר הטעם לתקנת מים אחרונים הוא משום מלח סדומית כמובא במסכת חולין והלימוד בברייתא כאן אינו אלא אסמכתא ואין להסיק מכך שיש טעם נוסף לחיוב נטילת מים אחרונים. הם מוכיחים זאת מהמשך הברייתא הלמדה מאותו פסוק גם את הצורך בסיכת שמן בסוף הסעודה, אף שודאי אין בכך חיוב.
התוספות (שם, וכאן ד"ה והייתם) מסבירים את דברי רבי זוהמאי שהמזוהם פסול לברכה שמדובר בזמנם שנהגו ליטול מים אחרונים משום שהיה מצוי אז מלח סדומית, וכיון שכן הרי שהידיים נחשבות למזוהמות ללא נטילה. על פי זה הם כותבים (כאן) שאם ידיו של האדם מלוכלכות, ובכוונתו לשוטפם אחר הסעודה, אזי נחשבות למזוהמות ופסולות לברכה עד שייטלום, וכך פוסק גם הרא"ש (סי' ו'). כלומר לשיטה זו הגדרת 'מזוהם' תלויה במנהגו של האדם, אם בכוונתו לרחוץ ידיו, ואפילו משום מלח סדומית, הידיים נחשבות מזוהמות ופסולות לברכה, ואם אין בכוונתו לרחוץ ידיו - אינם נחשבות מזוהמות.
הרמב"ם מביא בהלכותיו רק את הטעם של מלח סדומית ולא מביא כלל את הדרשה המובאת כאן. יתרה מזאת, בפרק י"א הל' ו' הוא כותב שאין מברכים על נטילת מים אחרונים מאחר ואינם מצווה אלא רק שמירה מסכנה, ואין מברכים על שמירה מסכנה. מכך עולה שהטעם היחיד לתקנה זו הוא משום סכנת מלח סדומית. עם זאת הרמב"ם בניגוד לתוספות לא מביא את דינו של רבי זוהמאי שידיים מזוהמות פסולות לברכה. בעל מרכבת המשנה מסביר שהרמב"ם הבין שרבי זוהמאי נדחה במסקנת הגמרא ולכן אין הלכה כמותו. בנוסף לזאת ישנה מחלוקת בין הגמרא במסכת חולין לבין הגמרא אצלנו מהו הטעם לנטילת מים אחרונים, ופסק כסוגית הגמרא במסכת חולין שהטעם הוא משום מלח סדומית.
שיטת הראב"ד - הסוגיות משלימות זו את זו
הראב"ד (בהשגותיו לרמב"ם) מסביר שישנן שתי סיבות לנטילה. סיבה אחת היא משום מלח סדומית, ועליה נאמר "מים אחרונים חובה" וחובה זו חלה על כל הסועדים. אך ישנה סיבה נוספת שנלמדת בסוגייתנו מהפסוק "והייתם קדושים" והיא כהתקדשות לפני הברכה, וזה כאשר ידיו מלוכלכות מתבשיל. בספרו תמים דעים (סימן ס"ו) הוא כותב שאם נוטלים רק משום מלח סדומית ניתן ליטול גם לאחר ברכת המזון כיוון שנטילה זו אינה קשורה ישירות לברכה, וכך כותב בשמו הטור. כשיטת הראב"ד סובר גם הרשב"א (תורת הבית הארוך בית ו', שער א'), ומוסיף שהמצווה משום נקיות חלה רק על המזמן שאוחז בידו כוס של ברכה. כמו כן הרשב"א כותב שאם לא אכל דבר מזוהם ולא מלח אינו חייב בשום נטילה.
גם המאירי (קונטרס בית יד, העניין השני, נדפס בסוף המסכת) כותב שישנן שתי תקנות שונות של נטילת ידיים בסוף הסעודה, אחת תקנה שאינה מצווה אלא חובה, משום מלח סדומית, ואחת מצווה, אך רק אם אכל דבר מזוהם וכן רק למברך, אך מי ששומע את הברכה מאחר ויוצא בכך ידי חובתו אינו צריך ליטול.
שיטת הרמב"ן - החובה משום מלח סדומית היא תוספת על המצווה
הרמב"ן (בחידושיו לחולין בתחילת דבריו), הרא"ש (שם בפירושו הראשון), רבנו יונה בשם רבני צרפת (ברכות מ' ע"א בדפי הרי"ף) ובעל ספר יראים (סימן תל"ד) כותבים שאמנם במים אחרונים ישנה מצווה בדומה למים ראשונים משום התקדשות כדרשת הגמרא במסכת ברכות, אך בנוסף לכך ישנה גם חובה משום מלח סדומית. מתוך דבריהם נראה שהמצווה בנטילה איננה רק הכנה לברכה, אלא קדושה ונקיות בסיום הסעודה, וכך כותב בעל ספר יראים "והתקדשתם והייתם קדושים... ללמד שלא ינוול אדם עצמו ביותר שהניוול הוא חסרון קדושה". לשיטתם נראה שההלכה נקבעה כברייתא ממנה ניתן להבין שחובת נטילת ידיים היא משום קדושה שאינה קשורה לברכה ולא משום שהמזוהם פסול לברכה כדברי רבי זוהמאי.
יתרה מזאת, מדברי הרמב"ן נראה שאפילו אם אין הידיים מזוהמות מהסעודה נוהגת מצווה זו. כלומר המצווה ליטול ידיים בסוף הסעודה בגלל התקדשות קיימת תמיד, ובנוסף לזה יש חובה משום סכנה. אלא שיש לשאול מדוע יש צורך בתוספת זו. ניתן לתרץ זאת על פי הגמרא במסכת עירובין (י"ז ע"ב), שם הגמרא דנה על מחנה היוצא למלחמה שפטרו אותו מארבעה דברים, ואחד מהם הוא נטילת ידיים. הגמרא מסייגת פטור זה רק למים ראשונים שהם מצווה, שכיוון שהם מצווה חכמים יכולים לפטור את המחנה ממצווה זו, אולם במים אחרונים שהם חובה כשמירה מפני סכנה גם היוצאים במחנה חייבים. נפקא מינה נוספת היא במקום שיש לו שיעור מים רק לנטילה אחת, שלשיטה זו אפשר שיש להעדיף את נטילת מים אחרונים שהם גם מצווה וגם חובה על פני המים הראשונים שיש בהם רק מצווה, ואכן דעה כזו מובאת במאירי (בחידושיו למסכת חולין).
הדין בזמן הזה
התוספות (כאן, ובעוד מקומות) כותבים שבזמננו שלא מצוי מלח סדומית אין חשש סכנה ולכן אין צריך ליטול מים אחרונים, וכך כותב גם בעל תוספות רבנו יהודה (למסכת ברכות). במסכת עירובין (י"ז ע"ב ד"ה מים) הם מוסיפים שהחובה ליטול מים אחרונים נבעה מהמנהג שהיה רווח בזמנם לטבול אצבעותיהם במלח לאחר הארוחה ולאוכלו, כמובא בגמרא לעיל (מ' ע"א), אך בזמננו איננו נוהגים כך, ולכן אין חשש סכנה.
הרא"ש והטור כותבים שכיום שאין מקיימים את התקנה שנלמדת מהפסוק בשלמות מאחר ולא סכים שמן לאחר הנטילה, ממילא אין חובה לקיים את כל התקנה.
עם זאת לשיטות אלו אדם שרגיל ליטול ידיו לאחר הסעודה, חייב גם בזמן הזה ליטול קודם ברכת המזון משום שידיים מזוהמות פסולות לברכה כדברי רבי זוהמאי וכפי שהובא לעיל.
שיטה מיוחדת מצינו למהר"ם (דפוס פראג, סימן תק"ז) שפוסק שבזמן הזה רק המברך צריך ליטול ידיו. נראה שהוא סובר בפירוש הסוגיה כשיטת הראב"ד שהובאה לעיל, שישנן שתי תקנות, ובזמן הזה התקנה משום מלח סדומית שמחייבת בנטילה את כל הסועדים ולא רק המברך בטלה מכיוון שאין מלח סדומית מצוי בינינו, ולכן נשארה רק התקנה השנייה שהיא משום קדושה כהכנה לברכת המזון, שהיא מחייבת רק את המברך.
לשיטת הרמב"ם, אף שעיקר הטעם הוא משום מלח סדומית, מכל מקום הוא כותב שיש לחוש למלח אחר שטבעו כמלח סדומית, ולכן נראה שגם בזמן הזה יש חובה ליטול מים אחרונים. נראה שהרמב"ם כותב כן מאחר והאמוראים שחיו בבבל חששו למלח סדומית, אף שהם לא היו מצויים בקרבת סדום, ומכאן שיש לחשוש בכל מלח שיש בו מלח שטבעו כמלח סדומית.
לשיטת הראב"ד הרי שאם האדם אכל תבשיל מלכלך, כלומד דבר לח, והוא מברך ודאי שצריך ליטול ידיים לפני הברכה. נראה שלדעתו יש לחשוש גם למלח סדומית אף בזמן הזה מאחר והוא לא אמר שהמציאות השתנתה בין זמן הגמרא לזמננו. עם זאת, הרשב"א אכן כותב שאדם שלא אכל מאכל לח, ולא אכל מלח כלל - אינו צריך שום נטילה.
אמנם לשיטת הרמב"ן נראה שהתקנה הראשונית משום מצווה נשארה קיימת, וגם בזמן הזה תמיד יש מצווה ליטול, וגם למי שאין ידיו מזוהמות ולא נגע במלח.
פסיקת ההלכה
השולחן ערוך בסעיף א' פוסק שמים אחרונים חובה, אך בסעיף י' מביא את הנוהגים להקל בזמן הזה בנטילה זו, ומסיים שגם לשיטתם הרגיל ליטול אחר הסעודה, יש לו להקדים נטילה זו לברכת המזון.
המהרש"ל (ים של שלמה, חולין פ"ח סימן י') מסיק שאין להקל במים אחרונים, וגם היום יש לחוש לסכנה כדברי הרמב"ם "שהוא היה אב לכל הטבעים" שכתב שיש לחשוש למלח אחר שטבעו כמלח סדומית. גם בעל ערוך השלחן כותב שהסכנה קיימת גם בזמן הזה, ומסביר שהמלח עליו דיברו בעלי התוספות שאין בו סכנה הוא מלח שהיה במקומם שהיו חוצבים אותו מההרים, אך במלח שמופק ממי ים יש חשש של מלח סדומית גם בזמן הזה, ולכן כיוון שהיום מלח כזה מצוי יש להיזהר בתקנת מים אחרונים.
המגן אברהם (סק"י) כותב שעל פי המקובלים גם היום אין לבטל תקנה זו.
גם הגר"א (ביאור הגר"א לסעיף י', ובמעשה רב סעיף פ"ד) פוסק שיש ליטול גם בזמן הזה מים אחרונים, וטעמו משום שתקנת מים אחרונים שווה לתקנת מים ראשונים כפי שעולה מהברייתא במסכת ברכות, אלא שבמים אחרונים יש טעם נוסף שהוא משום מלח סדומית, וממילא גם אם לא שייך מלח סדומית, עדיין התקנה הראשונה קיימת. לשיטתו תקנת מים אחרונים שווה לתקנת מים ראשונים גם בשאר הלכות הנטילה, כגון לגבי כמות המים שנצרכת ומקום הנטילה ביד.
בעל מור וקציעה (על הטור) לא מקבל את דברי התוספות שבזמננו שאין מצוי מלח סדומית ולא נוטלים מחשש הסכנה, גם הידיים לא נחשבות מזוהמות, אך אף על פי כן כותב שמי שמקפיד שידיו לא יזדהמו במהלך הסעודה, כגון שאוכל בעזרת מזלג וכף אין צריך ליטול מים אחרונים. הוא מוסיף שאף לדברי המקובלים אין צריך נטילה, מאחר וגם לדבריהם הנטילה היא רק כשיש זוהמה.
נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך
כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא - צריך נטילת ידים תחלה וסוף.
...כל פת שהמלח בו צריך נטילת ידים באחרונה שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית, ויעביר ידיו על עיניו ויסמא. מפני זה חייבין ליטול ידים בסוף כל סעודה, מפני המלח. וכו'.
(רמב"ם ברכות ו', א', ג')
מים אחרונים חובה.
יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים, ואפי' לנוהגים כן אדם שהוא אסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה - לדידיה הוו ידים מזוהמות, וצריך ליטול ידיו קודם ברכת המזון.
(אורח חיים קפ"א, א', י')
|