אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת - נקרא רשע, שנאמר: "סביב רשעים יתהלכון". אמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא - לית לן בה. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא, חלף אליהו חזייה, אידמי ליה כטייעא, אמר ליה: כדו בר קיימת קמי מרך? שלף ספסרא וקטליה.

אחורי בית הכנסת. כל פתחי בית הכנסת היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה (פרק ג) מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח והמתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו והא דרב הונא מוקי לה לאביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא: חלף ההוא טייעא. סוחר ערבי: כדו בר. כדו שתי בר רשות כי האי דאמרינן בסוכה (ד' מה:) הא דעיילי בבר:

מהי הבעיה בתפילה אחורי בית הכנסת

שיטת רש"י - האיסור בהפניית הגב לארון הקודש

שיטת התוספות - יש לכוון לאותו כיוון אליו מכוונים הקהל

שיטת רבנו יונה - צירוף של רש"י ותוספות לקולא

שיטת רב האי - צירוף של רש"י ותוספות לחומרא

פסק ההלכה

מהי הבעיה בתפילה אחורי בית הכנסת בגמרא מבואר שאדם שמתפלל אחורי בית הכנסת נקרא 'רשע', אלא אם כן מחזיר את פניו לכוון בית הכנסת, ובהמשך מבואר שכאשר לא מחזיר פניו לבית הכנסת נראה הדבר כשתי רשויות. את הבעיתיות בכך ניתן להבין בשני אופנים, או בגלל שהוא לא מתפלל לאותו כיוון שכל הציבור פונים אליו, או בגלל שמפנה את גבו לבית הכנסת ולארון הקודש, וכל זאת בנוסף לכך שהוא עומד מחוץ לבית הכנסת. על מנת להקל על הבנת העניין, ננקוט דוגמה המובאת בפוסקים שבה בית הכנסת בו הקהל מכוונים פניהם לצד מזרח, ובכותל זה נמצא ארון הקודש, ואילו הכניסה לבית הכנסת נמצאת בצד האחורי של בית הכנסת, בצד מערב. שיטת רש"י - האיסור בהפניית הגב לארון הקודש מדברי רש"י נראה, כי האיסור להתפלל אחורי בית הכנסת הוא במקרה בו המתפלל נמצא בקדמת בית הכנסת ומחוצה לו בצד המזרחי, ומתפלל לאותו כיוון אליו מכוונים כל המתפללים, כלומר לצד מזרח. לפירושו 'אחורי' בית הכנסת, הוא הצד שאיננו הכניסה הראשית, מאחר והכניסה הייתה בצד מערב. הבעיה בכך היא שנמצא אותו אדם מפנה את גבו לארון הקודש. כך היא גם שיטת ר"י הזקן. התוספות (ד"ה אחורי) דוחים את פירושו, מאחר והם סוברים שבמקרה זה שהאדם מתפלל לאותו כיוון שכל הציבור מכוונים אליו לא נראה הדבר כשתי רשויות. אדרבה, אם הוא אכן יחזיר פניו לבית הכנסת, אז יראה הדבר כשתי רשויות. הרא"ש (בתוספותיו) אף שמסקנתו היא כפירוש התוספות (המובא להלן), מכל מקום מיישב את שיטת רש"י, ומסבירה שאכן יש עניין לכוון אל ארון הקודש בדומה למה שלמדנו (לקמן דף ל' ע"א) שיש לכוון לכיוון הארון והכפורת שבבית המקדש. שיטת התוספות - יש לכוון לאותו כיוון אליו מכוונים הקהל התוספות מפרשים שמדובר במקרה בו האדם עומד מאחורי הכותל המערבי, וכל הציבור מכוונים פניהם לצד מזרח אך הוא הופך את פניו ומפנה את גבו לבית הכנסת ומתפלל לצד מערב. אך אם אותו אדם אכן יתפלל לכוון בית הכנסת, הרי שאז יכוון את פניו לאותו צד אליו מכוונים כל המתפללים. מכך שהתוספות נוקטים שאם עומד מאחורי הכותל המזרחי, ומתפלל לצד מערב נראה הדבר כשתי רשויות, עולה שלשיטתם אין כלל חשיבות בכיוון לצד ארון הקודש, אלא רק לכך שהאדם יכוון לאותו צד אליו מכוונים כל הציבור. נמצא שמחלוקת תוספות ורש"י מתי קיים החשש של מראית עין של שתי רשויות, לשיטת רש"י החשש קיים כאשר המתפלל אינו מכוון את פניו לכיוון ארון הקודש, אף אם מכוון לכיוון ארץ ישראל. לעומתו, שיטת התוספות היא, שכאשר האדם מכוון פניו לכיוון הפוך מהציבור, אז נראה הדבר כשתי רשויות אף אם יכוון פניו לכיוון ארון הקודש, אך אם מכוון לאותו כוון כמו כל הציבור, אז אין חשש זה אף שמפנה את גבו לארון הקודש. שיטת רבנו יונה - צירוף של רש"י ותוספות לקולא רבנו יונה מבין את שיטת רש"י בדומה לשיטתם של התוספות שמדובר כשהאדם עומד מאחורי הכותל המערבי של בית הכנסת ומתפלל לצד מערב, אך לדבריו רק במקרה זה, בו מתקיימים שלשה תנאים ניתן להחשיב את האדם כ'רשע': 1. הוא מתפלל מחוץ לבית הכנסת. 2. כל העם מתפללים לצד אחד והוא לצד אחר. 3. הוא אינו מכוון לכיוון ארון הקודש. שלוש תנאים אלו מתקיימים רק כאשר האדם עומד מאחורי הכותל האחורי - המערבי של בית הכנסת, והוא מכוון לכוון שונה מכל המתפללים. במקרה בו לא מתקיימים כל שלושת התנאים, הרי שאף שהאדם נהג שלא כהוגן, מכל מקום אינו נקרא 'רשע'. שיטה זו היא למעשה שילוב של סברת רש"י וסברת התוספות, וסוברת שהסוגיה עוסקת רק במקרה שמצטרפים שתי סברות אלו. שיטת רב האי - צירוף של רש"י ותוספות לחומרא דעה מחמירה מובאת בשם רב האי (בבית יוסף ובהגהות מיימוניות אות כ') לפיה מותר להתפלל בחוץ רק כאשר מכוון גם לצד בית הכנסת וגם לצידה של ארץ ישראל. לשיטה זו אין למעשה אפשרות להתפלל בצד המזרחי של בית הכנסת, שהרי אם יתפלל לכיוון מזרח - נמצא שגבו מופנה לארון הקודש, ואם יתפלל לצד מערב - נמצא מתפלל לכיוון הפוך משאר המתפללים. גם שיטה זו היא צירוף של סברות רש"י והתוספות, אך בניגוד לדעת רבנו יונה, היא מחמירה שדי בסברה אחת על מנת להחשיב את האדם כרשע. פסק ההלכה הרמב"ם בהלכה שלפנינו העתיק את דברי הגמרא, ולא ניתן להסיק מהם כיצד הוא פירשה. אולם מדבריו בתשובה (מהדורת בלאו סי' ר"צ) עולה כי הוא פירש כשיטת רש"י שהובאה לעיל, שהאיסור קיים כאשר אינו מכוון לכוון ארון הקודש. חידוש נוסף נמצא בתשובה זו, ולפיו איסור זה אינו קיים כאשר האדם נמצא בחדר הצמוד לבית הכנסת, והמחבר בשו"ע פסק כן להלכה. בשולחן ערוך הובאו דעת רבנו יונה ודעת רש"י, ומסקנת השולחן ערוך שראוי להחמיר כדברי שניהם, ולכן גם כשמתפלל בצדדי בית הכנסת יחזיר פניו לכיוון בית הכנסת. נראה שהשולחן ערוך דחה את שיטת תוספות, שהרי לשיטתם גם כאשר מתפלל בצדדי בית הכנסת ראוי שלא יחזיר פניו לכיוון בית הכנסת אלא יכוון לאותו צד שכל הקהל מכוונים. אמנם דעת החיי אדם (כלל י"ז, ב'), שגם לשיטת התוספות אם אינו מתפלל לכיוון הפוך משאר המתפללים אינו נראה כשתי רשויות, ולכן בעומד בצדדים יכול לכוון לצד בית הכנסת, וממילא פסק השולחן ערוך יכול להתפרש גם כשיטת התוספות. אולם המשנה ברורה (סקי"ט, על פי הפמ"ג) מעמיד את דברי השולחן ערוך במקרה בו אינו יכול לכוון לכיוון מזרח כשאר הציבור, מאחר ולפניו בכיוון זה צואה וכדו' שאז יכוון את פניו לכיוון בית הכנסת, ולא יפנה את גבו אליו. אולם אם אפשרי הדבר, יש לו לכוון לכיוון מזרח אליו מכוונים שאר הציבור. הרי לנו שהמשנה ברורה פסק כשיטת התוספות במחלוקתו עם רש"י. בדומה לזה פוסק גם בעל ערוך השולחן (סעיף יא) שאם עומד בצדדי בית הכנסת בצפון ובדרום, יכוון לאותו צד אליו מכוונים שאר המתפללים, ולא לכיוון בית הכנסת. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך תיקון המקום כיצד... ולא אחורי בית הכנסת, אלא אם כן החזיר פניו לבית הכנסת, וכו'. (רמב"ם תפילה ה', ו') ולא אחורי בית הכנסת, אם אינו מחזיר פניו לבית הכנסת, ואחורי בית הכנסת הוא הצד שפתח פתוח בו, והוא הפך הצד שפונים אליו הקהל כשמתפללים, ויש מפרשים בהפך, וראוי לחוש לדברי שניהם, וגם כשמתפלל בשאר צדדים חוץ לבית הכנסת יש להחמיר שיחזיר פניו לבית הכנסת. וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לבית הכנסת, אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לבית הכנסת ופניו כנגד ארץ ישראל כראוי ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל בית הכנסת - מותר, שאינו ניכר שמחזיר פניו מבית הכנסת. (אורח חיים צ', ז')

' לע"נ נפתלי יוסף דוד ב"ר גבל (כז שבט תשסה) '