מי מחוייב בכך

באיזה תרגום מדובר

פסוקים ללא תרגום

זמן הקריאה לכתחילה

הזמן בדיעבד

צורת הקריאה

מי מחוייב בכך דעת הראב"ן שהחיוב המוזכר בסוגיא לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום הוא רק על יחיד שלא מתפלל במנין. פירוש הגמרא לשיטתו הוא כפשוטו, גם היחיד צריך להשלים את פרשיותיו עם הצבור. אמנם שאר המפרשים חולקים על דעתו, וכפי שמבואר הדבר ברמב"ם ובשולחן ערוך, שאף על פי שאדם שומע את הקריאה בצבור, חייב לקרוא לעצמו את פרשת אותו השבוע. באיזה תרגום מדובר בפשטות יש מקום לומר שכל תרגום אשר הקוראו מבינו - מועיל וכך אכן דעת הריבב"ן (דעה זו מוזכרת גם בתוספות, אשר חולק עליה) שניתן לקרוא את הפרשה בצירוף כל תרגום לכל לשון, ובלבד שתהיה מובנת ללומד. הרא"ש כותב שלא רק בתרגום יוצא ידי חובה אלא גם בפירוש, ואילו הסמ"ג מוסיף שהפירוש אפילו עדיף על פני התרגום. הטור פוסק כדבריהם, ומסביר ש'פירוש' הכונה לפירוש רש"י. אמנם דעת רב עמרם גאון בסידורו (ח"ב, ל"א) והתוספות (ד"ה שנים) שיש לקרוא את המקרא בצירוף תרגום אונקלוס בלבד, ולא שאר תרגומים. הם כותבים זאת בעקבות הגמרא במסכת מגילה (ג' ע"א) שם מובאים דברים בשבח מעלתו של תרגום אונקלוס, ועוד נאמר שם שמטרת התרגום איננה רק תרגום מילולי, אלא גם תוספת ביאור של העניין. דברי הרמב"ם אינם מפורשים, אך נראה שכונתו לתרגום אונקלוס. השולחן ערוך מביא שפירוש רש"י חשוב כתרגום, אך מוסיף שירא שמים יקרא את שניהם. פסוקים ללא תרגום שיטת רש"י ורב האי גאון (מובא באוצר הגאונים) שיש לקרוא שלוש פעמים פסוקים שאין עליהם תרגום. כך פוסק גם הרמב"ם. אולם התוספות כותבים שהחידוש בחובה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום את הפסוק "עטרות ודיבון" הוא בכך שאין לו תרגום אונקלוס, אלא תרגום ירושלמי בלבד. מדבריהם משמע, שלפסוק שאין כלל תרגום, לא אונקלוס ולא שאר תרגומים, אין צורך לקוראו פעם נוספת לאחר שקראו כבר פעמיים. כך כותב גם הרא"ש, אך מוסיף שמנהג העולם להחמיר כשיטת רש"י ולקרוא שלש פעמים פסוקים שאין עליהם תרגום. אמנם יש לעיין לשיטה שהובאה לעיל הסוברת שיוצאים ידי חובה בקריאת פירוש רש"י (דעה שהובאה גם בשולחן ערוך), כיצד ניתן לצאת ידי חובה, הרי כידוע רש"י לא פירש את כל הפסוקים שבתורה, וגם לא את כל המילים שבכל פסוק. בעל כרחנו, שלשיטה זו אכן אין צרוך לקרוא בשלישית פסוקים שאין עליהם תרגום, או שאינם מפורשים על ידי רש"י. זמן הקריאה לכתחילה שיטת התוספות שיש לקרוא את הפרשה "עם הצבור", דהיינו בזמן שהפרשה נקראת בבית הכנסת. זמן זה מתחיל כבר במנחה של השבת הקודמת לשבת בה קוראים פרשה זו, שהרי בשבת במנחה קוראים את הקריאה של השבת הבאה. לשיטתם גם הקריאות בשבת במנחה ובימי שני וחמישי נחשבות לקריאת הצבור. הם מוסיפים על פי המדרש, שראוי להשלים את הקריאה לפני שיושב לסעודת שבת. אמנם דעת התשבץ שנחשב הדבר לכך שהצבור קורא את הפרשה רק באותה שבת בה קוראים אותה בבית הכנסת. עם זאת כבר מיום רביעי נחשב הדבר ל"לפני השבת", כמבואר בגמרא במסכת פסחים (ק"ו ע"א), ולכן אפשר לקרוא את הפרשה במשך ימי רביעי, חמישי שישי ושבת (דעה זו הובאה בתוספות, אך נדחתה). מהר"ם מרוטנבורג (שו"ת ח"א, רמ"ז, מהדורת כהנא) כותב שעיקר המצוה לקרוא את הפרשה היא באותה שבת עצמה בה היא נקראת בבית הכנסת. כך עולה גם מסידור רב נטרונאי גאון (מובא באוצה"ג, ט', ב') שכותב שנהגו לקום מוקדם כדי לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום עוד לפני הקריאה בציבור. המגן אברהם (סק"ה) מביא בשם השל"ה שיקרא ביום ששי אחר חצות, ובשערי תשובה (סק"א) מובא מנהגו של האריז"ל שהיה קורא ביום ששי מיד אחר שחרית. הזמן בדיעבד המהר"ם מרוטנבורג כותב (שם, סימן רמ"ח) שיכול להשלים עד יום רביעי של השבוע הבא, וכפי שהתבאר לעיל, שעד יום שלישי נחשבים הימים לחלק מן השבת שעברה, ומיום רביעי כבר נחשבים לחלק מן השבת הבאה. אולם רבינו פרץ חולק עליו, וסובר שבגמרא במסכת פסחים נאמר דין זה בהקשר למצות הבדלה, שניתן להבדיל עד ליום רביעי בשבוע הבא, אך אין ללמוד מכך לגבי קריאת הפרשה, שתלויה בקריאת הציבור, ומאחר ובמנחה בשבת כבר החלו לקרוא את הפרשה הבאה, לא ניתן להשלים את הפרשה הקודמת, שהרי אי אפשר לומר במקרה זה שהוא משלים פרשיותיו עם הציבור. נראה ששיטת רבינו פרץ מתאימה לשיטת התוספות שהתבארה לעיל, לפיה ההשלמה עם הצבור תלויה בזמן בו פרשה זו נקראת בבית הכנסת גם בקריאות של מנחה בשבת ושני וחמישי. אך המהר"ם מרוטנבורג לשיטתו, שעיקר המצווה היא לקרוא באותה שבת, והכוונה לקריאת הציבור בשבת בשחרית, ולכן ניתן להשלים גם בימים שעדיין נקראים על שם שבת זו. השולחן ערוך מביא את דעת מהר"ם מרוטנבורג. אולם מלבד זאת הוא מוסיף את דעת רבינו שמחה (מובאת בהגהות מיימוניות אות ש') לפיה יכול להשלים עד ערב שמחת תורה בו משלימים את מחזור הקריאה בתורה. רבינו שמחה מביא ראיה לשיטתו מהנאמר בגמרא לגבי רב ביבי בר אביי שרצה להשלים את פרשיותיו בערב יום הכפורים, ודחוהו רק כדי שלא יבטל את מצות הסעודה שביום זה. צורת הקריאה המגן אברהם (סק"א) מביא את דעות השל"ה ורש"ל שקורא את כל הפרשה פעמיים ואחר כך את התרגום. אבל בעל לחם חמודות (סעיף מ"א) כותב שקורא כל פסוק ופסוק בנפרד שנים מקרא ואחד תרגום, וכך נהג גם מרן הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה, ח"ב עמ' ט'). המשנה ברורה (סק"ה) מביא את שתי הדעות וכותב שאפשר לסמוך על שתיהן להלכה, ומוסיף שיכול בדיעבד לסמוך על קריאה של פעם אחת ממה ששומע מהש"ץ. אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור - חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת, שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום - קוראהו שלש פעמים, עד שישלים פרשיותיו עם הצבור. (רמב"ם תפילה י"ג, כ"ה) אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור - חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע, שנים מקרא ואחד תרגום, אפילו "עטרות ודיבון". אם למד הפרשה בפירוש רש"י - חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י. מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור. מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת, ואם לא השלים קודם אכילה - ישלים אחר אכילה עד המנחה, ויש אומרים עד יום רביעי בשבת, ויש אומרים עד שמיני עצרת, (דהיינו בשמחת תורה, שאז משלימים הצבור). (אורח חיים רפה, א'-ד')

' לע"נ ר' שלום ב"ר אליהו ואקיל (כח אדר תשמח) '