מסכת ברכות, דף י' ע"ב

סוגיה מספר 5

תוקף האיסור

מה נאסר

קודם תפילה או קודם קריאת שמע

תוקף האיסור הגמרא לומדת שיש איסור באכילה לפני התפילה מהפסוק "לא תאכלו על הדם", ובפשטות נראה כי זהו לימוד גמור והאיסור הינו איסור תורה, וכך אכן כותב הרא"ה בחידושיו. כך נראית גם דעתו של בעל ספר החינוך (מצוה רמ"ח) אשר מונה מספר לאווים שנלמד מפסוק זה, ובכללם האיסור לאכול לפני התפילה. אמנם הוא כותב שאין לוקים על לאו זה מאחר וזהו "לאו שבכללות", כלומר פסוק אחד המלמד מספר איסורים, ובמקרה כזה אין לוקים על אף אחד מהאיסורים. לעומתם, דעת רבינו יונה (דף ה', ע"א בדפי הרי"ף) הריטב"א והמאירי שהאיסור הינו איסור דרבנן, והלימוד הוא בגדר "אסמכתא", שכן עיקרו בא ללמד על איסור אבר מן החי. בעל המנחת חינוך (שם) מחדש שלדעה הסוברת שהאיסור הינו מדאורייתא, הרי שנאסרה גם חצי טעימה, שהרי באיסורי אכילה שאסורים מדאורייתא גם חצי שיעור נאסר. אמנם אלמלא דבריו ניתן לומר שאין להשוות איסור אכילה זה לשאר איסורי תורה, מאחר וכאן האיסור הוא באכילה שיש בה משום גאווה כשזו באה לפני התפילה, וזה קיים רק בטעימה חשובה. אך אם אוכל פחות משיעור טעימה לא נחשב הדבר לכך שאכל והתגאה ואח"כ התפלל. לפי הסבר זה מובן גם פסק הרמב"ם שלרעב וצמא מותרת האכילה והשתייה, מאחר ואכילתו או שתייתו אינה מוגדרת ככזו שיש בה גאווה מאחר וכוונתה לאפשר לו לכוון בתפילתו. יש להעיר שהבית יוסף מסתפק האם גם בזמננו שבו אין הכוונה בתפילה מצויה קיים היתר זה, אך למרות זאת בשולחן ערוך הוא מביא היתר זה. מה נאסר דעת רבינו פרץ שהאיסור הינו מוחלט, ואין לשתות או לאכול שום דבר לפני התפילה. לדבריו, האיסור הוא בהקדמת מילוי רצונו של האדם לתפילה. כדבריו ניתן לדייק גם מדברי הרמב"ם שסתם וכתב שאסור לטעום כלום לפני התפילה. אמנם, הראבי"ה (דבריו מוזכרים גם ברא"ש) כותב ששתיית מים מותרת, כיון שאין בשתיית מים גאווה, וכן פסק גם השולחן ערוך. בדברי הפוסקים מצינו הרחבה להיתר זה לכל המשקים שאינם משביעים ואינם משכרים, ומתוך כך דנים לגבי שתית קפה ותה בלי סוכר (באר היטב סקי"א). רבים מפוסקי זמננו כתבו, שכיום שהמנהג המצוי הוא לשתות משקים ממותקים, הרי שהדבר מותר גם קודם לתפילה, כדי שתתיישב הדעת (ראה ספר אשי ישראל פרק י"ג סעיף כ"ה), אלא שהמשנה ברורה (סקכ"ב) מסייג היתר זה רק לשותה שלא באסיפת חברים. אפשר שיש לתלות את מחלוקת הראבי"ה ורבינו פרץ בשאלה מאיזה פסוק נלמד עיקר איסור זה. לדעת הראבי"ה וסיעתו, עיקר הלימוד הוא מהפסוק השני המובא בסוגיה, ולכן נאסרו רק אכילה ושתייה שיש בה גאווה, ואילו לדעת רבינו פרץ עיקר הלימוד הוא מהפסוק "לא תאכלו על הדם" שמובא בתחילת הסוגיא, ולכן כל אכילה ושתייה אסורה. קודם תפילה או קודם קריאת שמע במימרא האחרונה שבסוגיה מודגש הדבר שבא לקבל עליו עול מלכות שמים לאחר שהתגאה, ומשמע שעיקר האיסור הוא במה שאוכל לפני קריאת שמע, שיש בה קבלת עול מלכות שמים. ואכן הסמ"ג (עשין י"ח) מזכיר איסור זה רק לגבי קריאת שמע, ומוסיף בשם בעל הלכות גדולות, שאיסור זה נוהג רק בקריאת שמע של שחרית ולא של ערבית. לעומת זאת בעל ארחות חיים (תפילה סי' י"א) מביא איסור זה הן לגבי קריאת שמע והן לגבי תפילה ואילו הרמב"ם והשולחן ערוך כתבו איסור זה לגבי תפילת שחרית. למעשה מסיק המשנה ברורה (שם, ובביאור הלכה ד"ה ולא) שמי שמוכרח לאכול לפני התפילה, לכל הפחות יקרא קודם את פרשת שמע. בסידור עולת ראיה (ח"א עמ' קפ"ו) מובא מנהגו של מרן הרב קוק זצ"ל שאמר ברכות התורה, ברכות השחר, קריאת שמע קטנה ומזמור שיר חנוכת הבית, שיש בו את הפסוק "מה בצע בדמי וגו'" ואחר כך שתה. הוא מסביר (בשם אביו) שלאחר שאומר את כל הסדר הזה שוב אין לומר עליו שאוכל ושותה לפני שמתפלל על דמו. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפילת שחרית, וכו'. (רמב"ם תפילה ו, ד) וכן הצמא והרעב - הרי הן בכלל חולים; אם יש בו יכולת לכוון את דעתו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל עד שיאכל וישתה. וכו'. (רמב"ם תפילה ה, ב) אסור לו להתעסק בצרכיו... ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים - מותר לשתות קודם תפילה, בין בחול בין בשבת ויום טוב, וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר. הצמא והרעב - הרי הם בכלל החולים, אם יש בו יכולת לכוון דעתו - יתפלל, ואם לאו - אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה. (אורח חיים פט, ג-ד)

' לע"נ אריקה בת אליעזר גבל (ב חשון תשס) '