הסוברים שההשכמה לשאול בשלום נאסרה על דברי רב שאוסר לתת שלום לחברו קודם שיתפלל הקשה רב ששת מהמשנה שם נאמר שניתן לשאול בין פרקי קריאת שמע בשלום חברו. רבי אבא מיישב קושיה זו בכך שמדובר במשכים לפתחו. הרי"ף ורש"י מבארים שהתירוץ הוא שרק במשכים לפתחו אוסר רב, ואת המשנה ניתן להעמיד כשלא השכים לפתחו, וכך עולה גם מתוך דברי הרמב"ם. לפי זה אם האדם משכים לפתח חברו אסור לו לשאול בשלומו, אך אם פוגשו באקראי מותר. טעם הדבר נראה, שכאשר האדם משכים לפתח חברו ושואל בשלומו, הדבר חמור יותר ומראה זלזול גדול יותר בתפילה מאשר שואל בשלומו כאשר פוגש בו באקראי. יתרה מזאת, בעל ערוך השולחן (סעיף י"ח, וראה עוד להלן) כותב שלדעת רבינו יונה, ישנו איסור בעצם ההשכמה לפתח חברו טרם התפילה, אף אם לא שואל בשלומו כלל. את איסור זה ניתן לבאר כחלק מהאיסור לעשות את חפציו לפני התפילה, שכולל גם את האיסור להתעסק בכבוד האדם קודם לכבוד קונו, וכלשונו הזהב של רש"י "כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום - אל תתעסקו בכבוד אדם". להבנה זו מובן ההקשר של דין זה בגמרא ביחד עם האיסור הכללי של עשיית חפציו לפני התפילה. יש לציין שהמשנה ברורה (סק"ט) פוסק שהשכמה לפתח חברו נחשבת גם אם הולך בבית הכנסת ממקומו הקבוע למקום חברו על מנת לשאול בשלומו. הסוברים שאין לשאול גם באקראי לעומת זאת הריטב"א מפרש שהתירוץ 'במשכים לפתחו' מתייחס לדין המשנה המתירה אמירת שלום. הכוונה היא שאם חברו השכים לפתחו, הרי שאז מותר לשאול בשלומו. מפירוש זה משמע, שגם אם פוגע בחברו בדרך באקראי אסור לו לשאול בשלומו, וההיתר היחיד הוא רק כאשר חברו משכים לפתחו. לשיטה זו, אין האיסור משום התעסקות וטורח שאסורים לפני התפילה, שהרי בנתינת שלום לחברו שפוגש בו באקראי בדרך אין שום טורח, אלא משום הקדמת כבוד רעהו לכבוד קונו. אלא שכאשר חברו הוא זה שהקדימו והשכים לפתחו, הרי שאז מותרת גם השאלה ואין בה משום העדפת האדם על פני הקב"ה. לשון שאלת השלום האסורה רבינו יונה כותב בשם חכמי פרובינצא שהאיסור הוא רק באמירת המילה 'שלום', שהיא אחת משמותיו של הקדוש ברוך הוא, אך אם מברכו בנוסח אחר - הרי שאין שום איסור בדבר אף אם הוא משכים לפתח חברו. הרמ"א (דרכי משה סק"א) מוסיף, שכשיטה זו משמע גם בזוהר פרשת פקודי. המשנה ברורה (סקי"א) מסביר שאין ראוי להזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא על האדם ולכבדו קודם שמכבד את הקדוש ברוך הוא. רבינו יונה עצמו מקבל חלקית את סברתם ומדבריו יוצא שישנם שלושה חילוקים בדבר: א. אם פגעו באקראי - מותר לומר אפילו 'שלום'. ב. אם משכים לפתחו של חברו לא לשם שאילת שלומו, ודרך אגב שואל בשלומו - אסור לומר 'שלום', אבל מותר לברכו בנוסח אחר. ג. משכים לפתחו של חברו על מנת לשאול בשלומו - אסור לשאול כלל בשלומו בכל נוסח שהוא. מדברים אלו לומד בעל ערוך השולחן כפי שהובא לעיל, שהאיסור הוא בעצם ההשכמה לפתח חברו על מנת לשאול בשלומו, שהרי בברכה שאיננה המילה 'שלום' אין לדעת רבינו יונה בעיה עצמית. כשיטה זו פוסק השולחן ערוך. הרשב"א מביא בשם הראב"ד שנהגו לשנות את נוסח הברכה הרגילה לנוסח 'צפרא דמרי טב' (=בוקר טוב), וזאת על מנת שישימו לב ויזכרו שאין להתעכב בדברים אחרים לפני התפילה. נראה שהכוונה לכך שאין שואלים בשלום השני, שמתוך כך ניתן לפתח שיחה ארוכה, אלא רק מברכים האחד את השני בברכה קצרה. כך נראה גם מתוך דברי המאירי שכותב שמי שמצא את חברו בדרך נותן לו שלום ואין בכך כלום, ואף על פי כן אין ראוי להאריך בכך, וכבר נהגו בעניין זה להקל בשאלת שלום ולומר 'צפרא דמרי טב', והלה משיב 'ודמרי טב ובריך'. שיטה זו מובנת על פי השיטה הסוברת שאם בפוגש באקראי את חברו מותר לו לשאול בשלומו, אלא שהמאירי מוסיף שמכל מקום נהגו לשנות את נוסח הברכה. כריעה בברכה רבינו ירוחם (נתיב ג' ח"ג) מבאר, שנתינת שלום האמורה בענייננו היא כריעה, כלומר שאין לכרוע בפני חברו לפני שהוא עצמו התפלל, אולם איסור זה נאמר רק במשכים לפתחו, אך אם פוגשו באקראי - הרי שאין איסור אפילו אם כורע. בעל ארחות חיים (הלכות תפילה סי' י"ד, מובא בב"י) חולק עליו וכותב שכריעה אסורה בכל עניין, אפילו ללא נתינת שלום. בעל דברי חמודות (על הרא"ש, אות כ"ט) מבאר, שלשיטתו האיסור לכרוע הינו איסור נוסף שאינו מוזכר בסוגייתנו, שהוא אסור בכל עניין אף אם אינו משכים לפתחו, אולם לא התבאר מהו המקור לאיסור זה. המשנה ברורה (סקי"ג) מביא בשם הב"ח ועולת תמיד שראוי להורות כדעה זו, ולאסור את הכריעה בכל מקרה. נספח: פסקי הרמב"ם והשו"ע ... וכן לא ישכים לפתח חברו לשאול בשלומו קודם שיתפלל תפלת שחרית, וכו'. (רמב"ם תפלה ו, ד) כיון שהגיע זמן תפלה - אסור לאדם להקדים לפתח חברו ליתן לו שלום, משום דשמו של הקדוש ברוך הוא שלום, אבל מותר לומר לו 'צפרא דמרי טב', ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק, אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה - אפילו זה הלשון אסור, וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו, ואם התחיל לברך הברכות - (אחר כך) אין לחוש כל כך, ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע בו בדרך - מותר ליתן לו שלום, ויש אומרים שאפילו במוצא חברו בשוק לא יאמר לו אלא 'צפרא דמרי טב' כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל. (אורח חיים פ"ט, ב')

' לע"נ ר' שמחה ב"ר נפתלי חיים גבל (כה אב תשמ) '