בטרקלין אחד. וחלקוהו לחמשה וכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר וצריך לערב עם שאר בני חצר: ב"ש אומרים. רשויותיהן חלוקין וצריך לכל חבורה ליתן פת בעירוב החצר דהוו להו כה' בתים וה"ה דאם באו להוציא מרשות זו לזו צריכין עירוב ביניהן: וב"ה אומרים. אין מחיצה זו חילוק רשות דמחיצה שפלה היא כדמפרש בגמ' הלכך עירוב אחד לכולן ובתוך הטרקלין נמי מוציאין מזו לזו בלא עירוב שהטרקלין מחברן וכיון דביניהן א"צ עירוב נעשה אחד מהן שליח לכולן דאמרי' לקמן חמשה שגבו את עירובן כלומר ששרויין בחמשה בתים בחצר ועירבו ביניהן והוו להו חדא ואם באין לערב עם אחרים עירוב אחד לכולן: ומודין כשמקצתן שרויין כו'. דהוו להו כה' בתים ולא דמו לה' שגבו את עירובן שהרי לא עירבו ביניהן:

פליגי בה. אמתניתין קאי: מחלוקת. בית שמאי ובית הלל כו': אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה. אפילו הן עשרה דברי הכל עירוב אחד לכולן ופליגי אתרוייהו לישני דרב נחמן דהא לישנא קמא קאמר דבמחיצה עשרה מודו דחלוק הוי והכא אמרינן אפילו במגיעות לתקרה פליגי וללישנא בתרא קאמר דבמסיפס נמי פליגי ואסרי בית שמאי והכא אמרי דאפילו במחיצות עשרה לא אסרו אלא במחיצות המגיעות לתקרה: הסבר. על שם חורפיה קרי ליה הכי: הלכה כרבי יהודה. דבמחיצות המגיעות לתקרה מודו: חדרים ממש. שלא היו מחוברין מעולם: במה דברים אמורים. דאסרי ב"ש כשהם מוליכין העירוב באחד משאר בתי החצר: אבל אם היו. שאר בני החצר מביאין פיתן לטרקלין דברי הכל כו' והאי תנא מדקא מפליג בין מקום אחר לבא אצלן סבירא ליה טעמייהו דב"ש ובית הלל לאו במחיצות פליגי אלא אפי' לבית שמאי נמי טרקלין מחברן ואין צריך עירוב בינייהו והוו להו כחמשה שגבו את עירובן וסבירא להו דחמשה שעירבו את חצירן ובאין לערב עם חצר אחרת אם מוליכין שם את עירובן אין א' מהן שליח לכולן אלא כולן צריכין ליתן פת ואם עירוב בא בבית א' מהן כולן שוין שם והנך דטרקלין נמי כיון דרשות אחת היא להני דמו דאי לבית שמאי רשויות חלוקות הן והן לא עירבו כי עירוב בא אצלן מאי הוי:

הקדמה הסבר רש"י ל"כעין חדרים ועליות" הסבר התוספות ל"כעין חדרים ועליות" כשהעירוב בא אצל החבורות שבטרקלין פסיקת ההלכה הקדמה המשנה עוסקת בחמש חבורות ששובתות יחד בטרקלין אחד, והטרקלין פתוח לחצר שבה יש צורך לערב על מנת להתיר את הטלטול בו. כידוע, בעירוב חצרות כל בית שבחצר צריך להשתתף בעירוב ולאחר מכן מניחים את העירוב באחד הבתים. השאלה הנשאלת היא האם כל החבורות דינם כבית אחד וממילא די לכל החבורות בנתינת עירוב אחד, או שכל חבורה צריכה לתת עירוב בפני עצמה. בעניין זה יש חילוק בצורת המגורים המשותפת, דהיינו האם הם מחולקים בחדרים נפרדים, ואם כן איזה סוג מחיצה יש ביניהם. במשנה מובאת מחלוקת בין בית הלל ובין בית שמאי בעניין זה. לדעת בית שמאי כל חבורה צריכה לתת עירוב בפני עצמה, אך בית הלל מקלים וסוברים שדי בעירוב אחד לכל החבורות. אמנם גם בית הלל מודים שאם החבורות מחולקות כך שחלקם גרים בחדרים ובעליות נפרדות אז כל חבורה צריכה עירוב בפני עצמה. עם זאת לגמרא פשוט שגם כאשר בית הלל מקלים שמספיק עירוב אחד לכולם מדובר בכגון שישנן מחיצות כלשהן בין החבורות, והגמרא דנה לגבי טיב המחיצות בהן נחלקו בית שמאי ובית הלל. בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי חייא ובין רבי שמעון ברבי לגבי גובה המחיצות בהן נחלקו בית שמאי ובית הלל. לדעה אחת המחלוקת היא כאשר המחיצות מגיעות עד לתקרה, אך כשאינן מגיעות לתקרה - לדברי הכל אין החבורות נחשבות למחולקות ודי להן בעירוב אחד. לעומת זאת הדעה השנייה סוברת שכאשר המחיצות אינן מגיעות לתקרה נחלקו בית שמאי ובית הלל האם החבורות נחשבות למחולקות, אך כאשר המחיצות מגיעות לתקרה - לדברי כולם החבורות נחשבות למחולקות וכל חבורה צריכה לתת עירוב בפני עצמה. מסקנת הסוגיה היא כדעה השנייה, דהיינו שגם בית הלל מודים שכאשר המחיצות מגיעות לתקרה יש צורך בעירוב לכל חבורה בפני עצמה. רב נחמן בר יצחק מדייק כך מהמשך המשנה שם נאמר שמודים בית הלל כאשר מקצת החבורות בחדרים ועליות שנותנים עירוב לכל חבורה וחבורה, ומסתבר שאין הכוונה לחדרים ועליות ממש, שאם כך הדין פשוט שצריכים עירוב לכל חבורה, אלא מכאן יש ללמוד שהמשנה עוסקת ב"כעין" חדרים ועליות, דהיינו שהמחיצות מגיעות לתקרה. אמנם בגמרא לא נאמר מהו ההבדל בין "כעין חדרים ועליות" לבין חדרים ועליות ממש, וכפי שנראה להלן נחלקו בזה הראשונים, ולמחלוקת זו תיתכן השלכה להלכה. עוד מובאת בהמשך הגמרא ברייתא שמסייגת את ההלכה שצריכים עירוב לכל חבורה רק כאשר העירוב מונח בבית אחר שבחצר והחבורות מוליכות את עירובן לשם, אולם אם כל בני החצר מניחים את העירוב באותו טרקלין שבו שובתות החבורות - אין החבורות צריכות לתת אלא עירוב אחד לכולן. יש לעיין בברייתא זו האם היא נאמרה בדעת בית שמאי, אך לדעת בית הלל שהלכה כמותם אין חילוק בזה, או שמא גם בדעת בית הלל חילוק זה נכון. הסבר רש"י ל"כעין חדרים ועליות" רש"י (ד"ה חדרים ועליות ממש) כותב שחדרים ועליות ממש מעולם לא היו מחוברים. ההסבר הפשוט בדבריו הוא שיש מקום לחלק בין חדרים ועליות שמתחילת גמר הבניין היו מחוברים, ובין חדרים ועליות שרק לאחר שהושלם הבניין הוסיפו מחיצות וכך נוצרו חדרים חדשים וכך מפרשו רבנו פרץ (בתוספותיו). לעומת זאת החזון איש (אורח חיים סימן צ"ג, ג') מפרש שהחילוק הוא בין מחיצה שהיא קבועה בבניין, לבין מחיצה שנעשית רק לצורך השובתים והיא זמנית בבניין. ההסבר בדברי רש"י לפירושו הוא ש"כעין חדרים ועליות" היו מחוברים לפני שבאו החבורות, וחולקו רק לצורך שביתת החבורות, בניגוד לחדרים ועליות ממש שגם לפני ששבתו החבורות בטרקלין זה לא היו מחוברים. אמנם לפי שני הפירושים עולה מדברי רש"י שהסוגיה עוסקת גם במחיצה שעשויה מחומר טוב וחזק. גם האור זרוע (הלכות עירובין, סימן קע"ב) מסביר שבית שמאי ובית הלל נחלקו במחיצות גמורות. על פי זה יש מקום לומר שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא רק במחיצות גמורות וקבועות, אך במחיצות חלשות ועראיות אפשר שגם בית שמאי מודים שאינן חשובות לחלק בין החבורות ולכן די לכל החבורות בעירוב אחד. אכן דעה כזו מובאת במאירי, וכך מביא גם הבית יוסף (בסימן שע"ג) בשם רבנו הלל. עם זאת, אין הכרח לומר זאת בשיטת רש"י, ואכן האור זרוע, אף שכאמור מפרש שהסוגיה עוסקת במחיצות גמורות, מכל מקום סבור שהמחלוקת היא גם במחיצות עראיות. עוד נראה מהסבר רש"י שלשיטת בית הלל שהלכה כמותם, אם המחיצות אינן מגיעות לתקרה - אין החבורות נחשבות למחוברות אף אם מדובר במחיצות קבועות, שהרי כל הסוגיה עוסקת במחיצות קבועות, ואף על פי כן סוברים בית הלל שרק כאשר המחיצות מגיעות לתקרה הן מפרידות בין החבורות ומזקיקות כל חבורה לעירוב בפני עצמה. כך פוסק למעשה המשנה ברורה (סקכ"ז, ובשער הציון אות י"ז). אמנם אפשר שאם מדובר במחיצות שהיו מתחילת הבניין להבנת רבנו פרץ, וכן מחיצות שעשויות להתקיים בקביעות להבנת החזון איש, גם לשיטת רש"י ניתן לומר שהמחיצות מחלקות בין החבורות אף אם אינן מגיעות לתקרה. הסבר התוספות ל"כעין חדרים ועליות" התוספות (ד"ה במחיצות, וכן לקמן ע"ט ע"א ד"ה שמע מינה) מסבירים שהסוגיה עוסקת במחיצות עראיות, ולפי זה למסקנה שכאשר המחיצות מגיעות לתקרה גם בית הלל מודים שמערבים לכל חבורה בפני עצמה מדובר אפילו במחיצה עראית. כך כותב גם המרדכי (סימן תקי"ח) שהחילוק בין חדרים ועליות ממש לבין כעין חדרים ועליות הוא בין "חדרים ועליות ממש החלוקים במחיצות גמורות" ובין "מחיצות גרועות המגיעות לתקרה, כגון יריעות פרוסות". עם זאת הבית יוסף כותב שגם לדעתם צריך שיהיה על היריעות שם מחיצה, ואם היריעות אינן מחוברות למטה ומתנפנפות בכל רוח מצויה - אינן נחשבות לדופן, וכך פוסק הרמ"א (בסעיף ד'). לדעת התוספות אפשר שאם מדובר במחיצות גמורות וקבועות, המחיצות יפרידו בין החבורות ויזקיקו כל חבורה לעירוב בפני עצמה אפילו כאשר הן אינן מגיעות לתקרה. אכן, כך החזון איש (או"ח סימן צ"ג, ח') מסביר בדעת התוספות וחולק על פסק המשנה ברורה שהובא לעיל. הוא מביא ראיה לדבריו גם מדברי התוספות לקמן (ע"ט ע"א ד"ה שמע מינה) מהם עולה שבית הלל מקלים כאשר אין המחיצות מגיעות לתקרה רק בכגון שאין המחיצות קבועות, אך במחיצות קבועות - גם אם אינן מגיעות לתקרה הן מחלקות את החבורות. כשהעירוב בא אצל החבורות שבטרקלין כאמור, הברייתא בגמרא מסייגת את הדין שכל חבורה צריכה לערב בפני עצמה רק כאשר הם מוליכים את העירוב למקום אחר, אך כאשר כולם מניחים את העירוב בטרקלין - אין החבורות צריכות להניח אלא עירוב אחד לכולן. רש"י (ד"ה אבל) מסביר שהתנא של הברייתא סובר שגם לדעת בית שמאי החבורות נחשבות כנמצאות בבית אחד ולכן אם מניחים את העירוב אצלן אין הם צריכים לתת יותר מעירוב אחד. אולם בית שמאי ובית הלל נחלקו כאשר הם מוליכים את העירוב למקום אחר במחלוקת אחרת, והיא כאשר בני חצר אחת שמערבים עם חצר אחרת יכולים לעשות שליח אחד שייתן עירוב אחד בשביל כולם, שהרי כל בני החצר האחת נחשבים כדרים בבית אחד, או שמא צריכים עירוב לכל אחד ואחד. כך בית שמאי סוברים שלמרות שבני הטרקלין נחשבים כגרים בבית אחד, מכל מקום כשבאים לערב עם בני החצר אינם יכולים לעשות שליח וצריכים לתת עירבו לכל אחד ואחד. ואילו בית הלל סוברים שמכיוון שדינם כדרי בית אחד די להם בעירוב אחד. על פי זה אין בברייתא זו השלכה למצב בו החבורות נחשבות לבני בתים שונים כפי שהובא לעיל בסוגיה, ונראה כי בכגון זה אין חילוק בין אם העירוב בא אצלן או שהם מוליכין את העירוב למקום אחר. כך כותב בעל תוספת שבת (סק"י) בשיטת רש"י שלהלכה שאנו נוקטים שישנם מצבים בהם גם לדעת בית הלל נחשבים החבורות למחולקות וכל חבורה צריכה לתת עירוב בפני עצמה, אין הבדל בין אם העירוב בא אצלן או שהם מוליכים את העירוב למקום אחר. לעומת זאת, התוספות (ד"ה אבל), הרא"ש (י"ז) והמרדכי (שם) סוברים שהחילוק קיים גם לדעת בית הלל כאשר החבורות מחולקות ב"כעין חדרים ועליות", והיינו לשיטתם במחיצות גרועות המגיעות לתקרה. עם זאת הם כותבים שחילוק זה קיים לבית הלל רק במחיצות גרועות, אך במחיצות קבועות, דהיינו ב"חדרים ועליות ממש" אין חילוק היכן מניחים את העירוב, ותמיד צריכים לערב לכל חבורה בפני עצמה. לפי זה לדעת בית הלל שהלכה כמותם, אם המחיצות אינן מגיעות לתקרה - די בעירוב אחד לכל החבורות, אם המחיצות מגיעות לתקרה, אך מדובר במחיצות גרועות - אז יש חילוק בין אם העירוב בא אצלן שאז די בעירוב אחד ובין אם הם מוליכים את העירוב למקום אחר שאז יש צורך בעירוב לכל חבורה בפני עצמה, ואם מדובר בחדרים ועליות ממש - אז תמיד כל חבורה צריכה לתת עירוב בפני עצמה. הרשב"א (עבודת הקודש ד', ב') והריא"ז (פ"ו הל' ד') כותבים שברייתא זו עוסקת רק בכגון שאין המחיצות מגיעות לתקרה, שאז אם העירוב בא אצלן אין החבורות צריכות אלא עירוב אחד. אולם אם מדובר במחיצות גמורות שמגיעות לתקרה - תמיד צריכים עירוב לכל חבורה בפני עצמה אף אם העירוב בא אצלן. לפי זה יוצא שלהלכה שאנו פוסקים כשיטת בית הלל שרק כאשר המחיצות מגיעות לתקרה צריך עירוב לכל חבורה בפני עצמה אין השלכה להלכה לברייתא זו. הריטב"א גם מסביר את הברייתא בשיטת בית שמאי, ומכך מדייק החזון איש (שם, ג') שלדעת בית הלל אין השלכה הלכתית לברייתא זו מאחר ולדעתם רק כאשר המחיצות מגיעות לתקרה צריכים לערב לכל חבורה בפני עצמה, ואז גם לדעת הברייתא אין חילוק בין אם העירוב בא אצלם או שהם מוליכים את העירוב למקום אחר. הרי"ף השמיט ברייתא זו, וגם הסמ"ג (עשין דרבנן א') והסמ"ק (סימן רפ"ב) לא הביאו את הדין המוזכר בה. נראה כי ההסבר לכך הוא כפי שהובא לעיל בשיטת הרשב"א, הריטב"א והריא"ז שברייתא זו היא רק בשיטת בית שמאי ומכיוון שאנו פוסקים כבית הלל אין השלכה למעשה לברייתא זו. פסיקת ההלכה הרמב"ם אינו מחלק בין סוגי המחיצות השונים, ומכך נראה שהחילוק היחיד הוא האם המחיצות מגיעות לתקרה שאז אפילו אם המחיצה היא גרועה היא מחלקת בין החבורות השונות, או שהמחיצות אינן מגיעות לתקרה, שאז נחשבות לחבורה אחת אפילו אם מדובר במחיצה קבועה. כמו כן הרמב"ם אינו מביא את החילוק בין אם העירוב בא אצלן או שהם מולכים את העירוב למקום אחר, ונראה שגם הוא סובר שברייתא זו שמחלקת בכך היא רק בשיטת בית שמאי. השולחן ערוך מפרש שכאשר המחיצות מגיעות לתקרה, אפילו אם מדובר במחיצות גרועות המחיצות מחלקות בין החבורות וכל חבורה צריכה עירוב בפני עצמה. אמנם הוא לא מבאר מה הדין כאשר המחיצות אינן מגיעות לתקרה אך מדובר במחיצות קבועות, וכפי שהובא לעיל נחלקו בזה המשנה ברורה והחזון איש. לגבי החילוק בין אם העירוב מונח בטרקלין או בבית אחר שבחצר, השולחן ערוך פוסק כשיטת התוספות שגם לפי בית הלל שהלכה כמותם חילוק זה נכון כאשר החבורות מחולקות ביניהם ב"כעין חדרים ועליות", אך כאשר הן דרות בחדרים ועליות ממש - תמיד צריכים עירוב לכל חבורה וחבורה. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד, אם היה מפסיק בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה - הרי כל חבורה מהן כאילו היא בחדר בפני עצמה או בעלייה בפני עצמה, לפיכך צריכין פת מכל חבורה. ואם אין המחיצות מגיעות לתקרה - ככר אחד לכולן, שכולן כאנשי בית אחד חשובין. (רמב"ם עירובין ד', ז') חמש חבורות ששבתו בטרקלין וחלקוהו במחיצות... אם המחיצות מגיעות לתקרה בתוך שלושה טפחים, דהוי כל אחד חדר בפני עצמו אפילו הן של יריעות, אם בני החצר נותנים העירוב באחד משאר בתי החצר - צריך כל אחת ואחת מחבורות שבטרקלין ליתן עירוב. אבל אם נתנו העירוב בזה הטרקלין - אין צריכין ליתן עירוב כלל, שכולם דרים בבית זה ובית שמניחים בו העירוב אין צריך ליתן עירוב... חלקוהו במחיצות שאין נוגעות לתקרה, (אפילו) אם בני החצר נותנים עירובן באחד משאר בתי החצר די בעירוב אחד לכל החמש חבורות... ואם היו דיורין בעליות ממש, אפילו נתנו בני החצר העירוב בטרקלין, צריכה כל חבורה וחבורה לתת עירוב... (אורח חיים ש"ע, ג')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300