שניהן קנו עירוב. אלמא משום דבין השמשות ספק הוא וספק דדבריהם להקל ועירוב מדבריהם הוא לגבי האי שנאכל עירובו בין השמשות משוינן ליה ליליא ואמרינן כבר קנה עירוב ולגבי האי שעירב עליו בין השמשות משוינן ליה יום ועדיין הוה לו שהות לקנות שביתה.

הקדמה שיטת רש"י - רבא עוסק בעירוב תחומין שיטת רבנו חננאל ועוד ראשונים - רבא עוסק בעירובי חצרות פסק ההלכה עירוב שהונח בין השמשות ונאכל בין השמשות הקדמה בהמשך לדיון בגמרא על ספקות בהנחת עירובי חצרות, מביאה הגמרא את דברי רבא לגבי שניים שהניחו עירוב בערב שבת, אחד הניח מבעוד יום אך עירובו נאכל בין השמשות, והשני הניח בין השמשות ועירובו נאכל משחשכה. בין השמשות עצמו הוא ספק יום ספק לילה. רבא מחדש שלגבי כל אחד דנים את בין השמשות לקולא, דהיינו לגבי הראשון דנים מספק את בין השמשות כלילה, וממילא דינו כמי שהניח עירוב מבעוד יום ונאכל עירובו משחשכה שעירובו עירוב. לעומת זאת לגבי השני דנים את בין השמשות כיום ולכן גם כן דינו כמי שהניח עירוב ביום ונאכל משחשיכה. בדברי רבא לא מפורש באיזה עירוב הוא עוסק. יש להתייחס לשאלה זו גם על פי הגמרא במסכת שבת (ל"ד ע"א). הגמרא שם מעירה על סתירה במשנה בין תחילתה שבה נאמר שבין השמשות אפשר לערב, לבין סופה שבה נאמר שיש לבעל הבית להזהיר את בני ביתו לפני שתחשך שיערבו, ומשמע שכשמתחיל להחשיך אף שעדיין בין השמשות אין להניח עירוב. הגמרא מתרצת שיש להבחין בין עירובי חצרות ובין עירובי תחומין. לגבי תירוץ הגמרא מצינו מחלוקת בראשונים. הדעה הפשוטה היא שתחילת המשנה שמתירה לערב עוסקת בעירוב חצרות שהוא קל יותר, ואילו בסוף המשנה מדובר על עירוב תחומין שהוא חמור יותר שהרי יש לו סמך מן הפסוק ולכן אין להניח אותו בין השמשות. כך מפרש רש"י במסכת שבת, וכך היא גם דעת רבינו חננאל, רבנו תם ועוד ראשונים. לעומת זאת, רש"י עצמו במסכת גיטין (ו' ע"ב) מפרש שתחילת המשנה עוסקת בעירובי תחומין, והם קלים יותר, ואילו סוף המשנה עוסק בעירובי חצרות שהם חמורים יותר שהרי בהם החמירו שניתן לערב רק בפת ובהם החמירו שאין להניחם בין השמשות. שיטת רש"י - רבא עוסק בעירוב תחומין רש"י במסכת שבת (שם ד"ה שעירב עליו) מפרש שרבא עוסק בעירוב תחומין, ולגביו הוא מקל להחשיב את בין השמשות לקולא כיום או כלילה. כך יש לדייק גם מדבריו כאן שכותב שמטרת העירוב היא "לקנות שביתה" וזה שייך בעירוב תחומין. התוספות (ד"ה שניהם) מביאים ראיה לפירוש זה מהלשון של רבא "אמרו לו שנים: צא וערב עלינו" - משמע שהוא צריך לצאת ממקומו, וזה שייך בעירוב תחומין שצריך לצאת ולהניח את העירוב מחוץ לעיר. אמנם התוספות במסכת שבת (ד"ה שניהם) מקשים על פירוש זה מהגמרא במסכת שבת ממנה עולה על פי פירושו של רש"י עצמו שאין להניח עירובי תחומין בין השמשות, וכותבים שצריך לומר שלפירוש רש"י האיסור להניח עירוב בין השמשות הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד העירוב חל. בדרך שונה כותב הרא"ש בסוגייתנו שרש"י מפרש כך על פי שיטתו במסכת גיטין שהאיסור שנאמר במשנה לערב הוא בעירובי חצרות ולא בעירובי תחומין. אלא שעל כך מקשים התוספות והרא"ש שמפירוש זה עולה שעירוב חצרות שהונח בין השמשות לא חל, ואם כן דברי רבא אמורים רק לגבי עירובי תחומין ואינם יכולים להיות נידונים בהקשר לעירובי חצרות שבהם עוסקת סוגייתנו. אולם הרא"ש במסכת שבת (פ"ב סימן כ"ב) סבור שלפירוש רש"י דינו של רבא נכון גם בעירובי תחומין וגם בעירובי חצרות. ההבדל להלכה בין הפירושים הוא האם גם בעירוב חצרות דינו של רבא נכון. לפי התוספות במסכת שבת וודאי שגם בעירובי חצרות אפשר להקל, שהרי אם בעירובי תחומין שהם חמורים יותר רבא מקל, קל וחומר שיש להקל בעירוב חצרות החמור. אולם על פי פירוש הרא"ש בדברי רש"י ניתן לומר שהקלנו רק בעירובי תחומין שהם קלים יותר, אך לא בעירובי חצרות החמורים, אם כי כאמור ניתן לומר שגם בעירובי חצרות מקלים, וכפי שעולה מסוגייתנו. שיטת רבנו חננאל ועוד ראשונים - רבא עוסק בעירובי חצרות רבנו חננאל (בפירושו למסכת שבת), רבינו תם (מובא בתוספות במסכת שבת), הרמב"ן, הרשב"א והר"ן מפרשים את דברי רבא בעירובי חצרות, שהם קלים יותר. הם מבססים פירוש זה על פי הגמרא במסכת שבת שאין לערב בין השמשות, וכפי שהובא לעיל הפירוש הפשוט הוא שמדובר בעירוב תחומין, ומשמע שעירוב תחומין שהונח בין השמשות - לא חל. בנוסף לכך כותבים התוספות והרשב"א שמסוגייתנו עולה שדברי רבא עוסקים בעירוב חצרות. את הלשון "צא" הם מיישבים שגם בעירוב חצרות שייך לומר לשון זה, שהאדם צריך לצאת מביתו ולהניח את העירוב באחד הבתים. לשיטה זו יש לעיין מה הדין בעירובי תחומין בכגון זה. הרשב"א והריטב"א כותבים שיש להבדיל בין עירוב שהונח מבעוד יום לבין עירוב שהונח בין השמשות. בעירוב שהונח מבעוד יום - העירוב הונח בכשרות ומכיוון שיש חזקת כשרות לעירוב אין לפוסלו מספק שמא בין השמשות דינו כיום והעירוב נאכל לפני שחשכה. לעומת זאת אם העירוב הונח בין השמשות העירוב לא חל, שהרי אין חזקת כשרות לעירוב. לעומתם, סוברים התוספות ששניהם לא קנו עירובם. המהרש"א (במסכת שבת) מסביר שאין לדון כאן על פי הכלל שכשיש חזקת כשרות לעירוב מקלים בספק מכיוון שחזקת העירוב אינה מועילה לברר שבין השמשות הוא לילה. אמנם אם היה ספק אימתי נאכל העירוב, האם נאכל בין השמשות או לאחר בין השמשות - היינו תולים לקולא שנאכל לאחר צאת הכוכבים על סמך החזקה של העירוב, אך כאן שידוע שנאכל בין השמשות - יש להחמיר בספק. פסק ההלכה מדברי הרמב"ם עולה שהוא סובר כשיטת רש"י שהובאה לעיל, שמצד אחד כותב שאין להניח עירובי תחומין בין השמשות, ומצד שני מכשיר בדיעבד את העירוב שנעשה, ועל כך דיבר רבא שאמרו לו שניים שיערב עבורם עירוב תחומין. השולחן ערוך בסימן תט"ו (ס"ג) מביא תחילה את דעת רש"י והרמב"ם שכשאמרו לו שניים 'צא וערב עלינו' עירוב תחומין, והיה כל המעשה כדברי רבא בגמרא שניהם קנו עירוב, אך מסיים שיש חולקים. מלשונו נראה כי לשיטת החולקים העירוב לא חל גם כשהונח בין השמשות, והרי זה כשיטת התוספות ולא כשיטת הרשב"א והריטב"א. אמנם המחבר עצמו פוסק בסעיף ב' שאם הניח עירוב תחומין בין השמשות - הרי זה עירוב ואינו כותב שיש מי שחולק. בכך יש לכאורה סתירה, שבסעיף ב' נראה שהוא מקבל את שיטת רש"י והרמב"ם שעירוב תחומין שהונח בין השמשות חל, ואילו בסעיף ג' הוא מביא מחלוקת בעניין זה. המגן אברהם (סק"ג) מיישב שדברי המחבר בסוף סעיף ג' שיש מי שחולק על המתירים מכוונים גם להלכה שבסעיף ב'. עם זאת לגבי עירובי חצרות הוא כותב בסימן שצ"ג (ס"ג) ששניהם קנו את העירוב. בסימן ת"ט (סעיף ו') פוסק המחבר שספק עירוב כשר כאשר יש לו חזקת כשרות, וצריך להבין איך מתיישבת הלכה זו עם ההלכה בסימן תט"ו שעירוב שהונח בין השמשות כשר למרות שאין לעירוב חזקת כשרות. בעל אליה רבה (בסימן תט"ו) מחלק בין סוגי הספקות, ומיישב שבסימן ת"ט מדובר על ספק חמור יותר ובו אין מכשירים את העירוב אלא אם כן יש לו חזקת כשרות. עירוב שהונח בין השמשות ונאכל בין השמשות במסכת שבת (ל"ד ע"ב) למדנו שבין השמשות ספק כולו יום, ספק כולו לילה, ספק חלקו יום וחלקו לילה. על פי הגדרה זו נראה כי גם אם העירוב הונח בתחילת בין השמשות ונאכל אחר כך עדיין בבין השמשות יש לדון את העירוב כספק עירוב, שהרי קיים הספק שמא בין השמשות חלקו יום וחלקו לילה, ובשעה שהונח העירוב עדיין היה יום, וכשנאכל היה זה כבר לילה. אמנם הרא"ש (במסכת שבת) מביא את דברי רבנו יונה שבכגון זה אין להקל, וכך פוסק גם השולחן ערוך. הגר"א מוכיח כשיטה זו מדברי רבא שאמר את דבריו שני אנשים ולא על אחד, מכאן שאי אפשר להקל עד כדי כך. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך אמרו לו שנים 'צא וערב עלינו', אחד עירב עליו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות, זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשיכה - שניהם קנו עירוב, שבין השמשות ספק הוא, וספק העירוב כשר, ואף על פי כן ספק חשיכה ספק לא חשיכה - אין מערבין עירובי תחומין לכתחלה, ואם עירב - הרי זה עירוב. (רמב"ם עירובין ו', י"ג) ספק חשיכה, והיא בין השמשות...- ואין מערבין עירובי תחומין... אבל... ומערבין עירובי חצירות, וכו'. (אורח חיים רס"א, א') אחד עירובי חצרות ואחד שיתופי מבואות - מערבין אותם בין השמשות, ואפילו אם כבר קבל עליו תוספת שבת, ויש אוסרים אם קבל עליו תוספת שבת. עירב לשנים, לאחד מבעוד יום ונאכל העירוב בין השמשות, ולאחד עירב בין השמשות - שניהם קנו עירוב, שלאותו שנאכל עירובו בין השמשות אנו חושבים אותו לילה, ולאותו שהניח עירובו בין השמשות חושבים אותו יום. אבל אם עירב עליו בין השמשות ונאכל עירובו בין השמשות - אסור. (שם שצ"ג, ב'-ג') אין מערבין עירובי תחומין בין השמשות, ואם עירב - עירובו עירוב. אמרו לו שנים 'צא וערב עלינו', אחד עירב עליו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות, זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות, וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשכה - שניהם קנו עירוב, ויש חולקים. (שם תט"ו ב'-ג')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300