בת כושי. בת שאול כדכתיב (תהלים ז) על דברי כוש בן ימיני דהיינו שאול כדאמרי' באלו מגלחין (מו"ק דף טז:): ולא מיחו בה חכמים. דהוי כתוספת על דברי תורה שפטרה נשים ממצות עשה שהזמן גרמא: של יונה. בן אמיתי: שלא הזמן גרמא. אלמא מצות תפילין כל שעה גם בלילה גם בשבת דאי מפקת חד הוי להו זמן קבוע: דר' יוסי. לקמן: נשים סומכות רשות. ואע"ג דכתיב (ויקרא א) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וסמיך ליה וסמך ידו בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות: אוסר בחדשות. לחלל עליהן שבת דילמא קמיע בעלמא נינהו: נשים סומכות רשות. דאין כאן בל תוסיף ומשום איסורא נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו: אין מעכבין. אין ב"ד מוזהרין למונען מלתקוע ביום טוב של ר"ה דבעו לחנוכינהו במצות: הא נשים מעכבין. אע"ג דלא חלול י"ט הוא כדתנא דבי שמואל (ר"ה דף כט:) יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה מיהו נראות כמוסיפות: סתם סיפרא. תורת כהנים:

הקדמה שיטת רבי יהודה ורבי מאיר דעת רבי יוסי ורבי שמעון פסיקת ההלכה במחלוקת התנאים פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך הקדמה הגמרא דנה לגבי הנחת תפילין בשבת, ובמהלך הדיון עוסקת בדעות השונות הסוברות שאין מניחים תפילין בשבת. לפי אותם דעות יש להגדיר את מצוות תפילין כמצוות עשה שהזמן גרמא שהרי היא תלויה בזמן, מכיוון שיש ימים שבהם אין מניחים תפילין, וממילא נשים פטורות ממצווה זו כדין כל מצוות עשה שהזמן גרמן, שנשים פטורות מהן. בעניין זה מביאה הגמרא מחלוקת האם נשים רשאיות לקיים מצוות שהן פטורות מהן. לדעת רבי יוסי ורבי שמעון הן רשאיות לקיימן, אך דעת רבי מאיר ורבי יהודה היא שאל להן לקיים מצוות אלו. יש לדון מהן הסברות של החולקים ובפרט סברתם של האוסרים, וכן באילו מצבים הן נחלקו. כמו כן יש לברר מהי פסיקת ההלכה במחלוקת זו. שאלה נוספת שיש לשאול היא לשיטת המתירים לנשים לקיים את המצוות שהן פטורות מהן: האם הן מברכות על קיום זה? שיטת רבי יהודה ורבי מאיר כאמור בסוגייתנו, רבי מאיר (במשנה במסכת ראש השנה לג ע"א) ורבי יהודה (בספרא) סוברים שנשים אינן רשאיות לקיים מצוות שהן פטורות מהן. רש"י (ד"ה ולא) כותב שהסברה לאסור עליהן לקיים מצוות אלו היא שזה נראה כהוספה על המצוות. יתירה מזאת, במסכת ראש השנה (שם, ד"ה הא) הוא כותב שאם הן מקיימות מצוות אלה, הן עוברות באיסור "בל תוסיף". בעל שאגת אריה (סימן ק"ה) נוטה להסביר שרש"י בסוגייתנו חוזר בו מפירושו במסכת ראש השנה, וסובר שאין בזה משום בל תוסיף ממש, אלא רק איסור דרבנן, שנראית כמוסיפה על המצוות. בדומה לזה מסביר הרי"ד (בספר המכריע, סימן עח) שלדעת רבי יהודה נשים המקיימות מצוות שהזמן גרמן עוברות בבל תוסיף. יתירה מזאת, הוא מחדש שאף לדעת רבי יוסי ורבי שמעון, מותר לנשים לקיים את המצוות דווקא בלי ברכה, אבל כשמברכות מגלות דעתן שעושות לשם חובה, ועוברות משום בל תוסיף, ולכן אסור להן לברך. התוספות (ד"ה מיכל) חולקים על שיטה זו, וסוברים שאין בקיום מצוות שפטורים מהם משום בל תוסיף. הם מוכיחים זאת מדברי רבי יהודה עצמו, שבהלכה אחרת במסכת סוכה מוכיח את שיטתו מהילני המלכה שישבה בסוכה, ומשמע שגם לדעתו אין לנשים איסור לשבת בסוכה אף שהן פטורות ממנה. לכן התוספות מסבירים שרבי יהודה אוסר לנשים לקיים מצוות שהן פטורות מהן רק כאשר יש בעייתיות בקיום המצווה. בהנחת תפילין, האיסור נובע מכך שכדי להניח תפילין נדרשת הקפדה יתירה על גוף נקי, וראה עוד להלן הרחבה בסברה זו. גם לעניין סמיכה, ראוי למנוע את הנשים מסמיכה מפני שיש בכך מראית עין, שנראה כאילו שנשים עושות עבודה בבית המקדש. לגבי תקיעת שופר, הטעם שאוסרים על הנשים לתקוע הוא משום שתקיעת השופר עצמה אסורה נחשבת למלאכה שאסורה מדרבנן ביום טוב, ורק למי שמחוייב במצוות תקיעת שופר חכמים התירו לתקוע. נראה שזו גם דעת הראב"ד בפירושו לתורת כהנים (פרשה ב, ב), שפוסק כרבי יהודה לגבי סמיכה על קרבן, אך מוסיף שבדרך כלל אין איסור לאשה לעשות מצוות שהזמן גרמן כשאין חשש זלזול וקלקול. דעת רבי יוסי ורבי שמעון בברייתא מובאת שיטת רבי יוסי ורבי שמעון שאף שנשים אינן חייבות בסמיכה על קרבן, הרשות בידן לסמוך. הגמרא מסיקה מכך שנשים רשאיות לקיים את כל המצוות שאינן מחויבות בהן, ובתחילת הסוגיה אף מסופר על מיכל בת שאול שהניחה תפילין ועל אשתו של יונה שעלתה לרגל. עם זאת, לא מבואר בגמרא האם הן גם מברכות על מצוות אלו בדומה לגברים המחויבים בהן. התוספות כותבים בשם רבנו תם, שאף שנשים אינן חייבות במצוות אלה, הן רשאיות לברך עליהן. רבנו תם כותב כדבר פשוט, שמן הסתם מיכל בת שאול שהניחה תפילין גם ברכה עליהן. במסכת ראש השנה (לג ע"א ד"ה הא), התוספות מנמקים זאת, שמהתורה, האיסור של הזכרת שם שמיים לבטלה אינו חל כאשר הוא נאמר בתוך ברכה, ולכן מותר לנשים לברך אף שהן מזכירות בברכה שם שמיים. הרא"ש במסכת קידושין (פ"א, סימן מ"ט) מקשה על שיטה זו: כיצד יכולות הנשים לברך על מצוות שהן פטורות מהן, כאשר בנוסח הברכה אנו אומרים "אשר... וציוונו"? הר"ן במסכת ראש השנה עונה על קושיה זו, בכך שכיוון שהגברים נצטוו במצווה זו, ואף הנשים נוטלות שכר בתור מי שעושה ואינו מצווה - יכולות לומר "וציוונו". נראה להטעים את דבריו, שהפירוש באמירת הנשים "וציוונו" הוא לכך שהציבור בכללותו הצטווה במצוות אלו, ואף הן בכלל הציבור. בניגוד לדעות אלו, כותב בעל הגהות מיימוניות (הלכות ציצית, פ"ג אות מ) שרש"י היה אוסר על נשים לברך. בפשטות, כוונתו לכך שאף לפי שיטת רבי יוסי שמותר לנשים לקיים מצוות - אל להן לברך על כך, שהרי להסבר רש"י בשיטת רבי יהודה הן אינן רשאיות כלל לקיים מצוות אלו. מלבד זה, כבר נזכרה דעת הרי"ד, שנשים שמברכות על מצוות שהן פטורות מהן עוברות על איסור בל תוסיף. לשיטתו, גם אם הלכה כרבי יוסי, אין הנשים מברכות על שום מצווה שהן מקיימות, והמברכות עוברות הן משום בל תוסיף והן משום איסור ברכה לבטלה. פסיקת ההלכה במחלוקת התנאים הגמרא מדייקת מהמשנה במסכת ראש השנה שהיא כדעת רבי מאיר שאוסר על הנשים לתקוע. על פי זה נראה שיש לפסוק כשיטה זו, על פי הכלל שפוסקים כדעה שמובאת במשנה בסתם ללא הבאת הדעה החולקת - "הלכה כסתם משנה". כפי שהובא לעיל, כך אכן פוסק הראב"ד, אלא שכאמור לשיטתו, מצוות שאין בהם חשש קלקול וזלזול, גם לפי רבי מאיר ורבי יהודה מותר לנשים לקיימן. מאידך, התוספות (שם) כותבים בשם רבנו תם שיש לפסוק כרבי יוסי. הם מנמקים פסק זה על פי הכלל שהלכה כרבי יוסי ש"נימוקו עמו". עוד סיבה לפסוק כרבי יוסי היא שכך נהגו בעניין הנחת תפילין ועלייה לרגל, כאמור בסוגייתנו, ובדומה לזה נאמר במסכת חגיגה (טז ע"ב) שנהגו נשים לסמוך על קרבנות. כך פוסקים גם הרא"ש (שם), הרשב"א והר"ן (במסכת ראש השנה). כך פוסק גם הרי"ד, ומוסיף שאף אין לומר שסתם משנה היא כדעת רבי יהודה, שהרי במשנה במסכת ראש השנה כתוב רק שאין מעכבים את התינוקות מלתקוע בראש השנה, ולא כתוב במפורש שמעכבים את הנשים, ואף שהגמרא מדייקת מכך שהמשנה לא מביאה שאין מעכבים גם את הנשים שהמשנה סוברת שמעכבים את הנשים, מכל מקום ניתן לומר שהמשנה כותבת את הדין שנכון לכל הדעות ולא מביאה דינים ששנויים במחלוקת, אך אין מכאן ראיה שהמשנה סוברת שמעכבים את הנשים. הרשב"א דוחה סברה זו מכח דברי הגמרא בסוגייתנו מהם עולה שהמשנה היא כדעת רבי מאיר שחולק על רבי יוסי ואוסר על הנשים לתקוע בשופר. פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך בהלכות מעשה הקרבנות פוסק הרמב"ם שנשים אינן סומכות, משמע שהוא פוסק כרבי יהודה שאסור להן לסמוך. אולם לגבי מצוות ציצית (הלכות ציצית ג, ט) הוא כותב שנשים שרוצות להתעטף מתעטפות בלא ברכה, ומוסיף שזה הכלל בכל המצוות שנשים פטורות מהן, שאם רצו לעשות בלי ברכה - אין מוחים בידן. נראה להסביר את שיטת הרמב"ם, שהוא פוסק כדעת רבי יהודה, אך מסביר את דעת רבי יהודה כהסבר התוספות, דהיינו שהנשים אסורות לקיים מצוות שהן פטורות מהן רק כשיש בעייתיות בקיום המצווה. וכך מסביר רבינו מנוח. אמנם בעל שאגת אריה (סימן ק"ד) מעלה אפשרות שהרמב"ם פוסק כדעת רבי יוסי, ומה שכותב שאינן סומכות הכוונה שאינן חייבות בסמיכה, אך רשאיות. המחבר בשולחן ערוך פוסק לגבי תקיעת שופר שנשים יכולות לתקוע, אך אינן מברכות. מכך עולה שהוא פוסק כדעת רבי יוסי, אך לגבי הברכה הוא מחמיר כדברי הרמב"ם. לעומתו, הרמ"א פוסק שיכולות אף לברך על תקיעת השופר, כשיטת רבנו תם. גם בהלכות ציצית פוסק הרמ"א שנשים רשאיות להתעטף בציצית ולברך. אמנם בהלכות תפילין כותב הרמ"א שנשים הרוצות להניח תפילין - מוחים בידן. לכאורה יש סתירה בפסקי הרמ"א, שהרי לפי מה שהוא פוסק בענין שופר וציצית כשיטת רבי יוסי וכהסבר רבנו תם, גם לגבי תפילין היה לו לפסוק כך, כפי שעולה מסוגייתנו שלדעת רבי יוסי נשים מניחות תפילין וכמעשה שמובא לגבי מיכל בת שאול. אכן, הבית יוסף מביא את דברי הפסיקתא שחכמים מחו במיכל בת שאול שהניחה תפילין, ומסביר שבתפילין יש הקפדה יתירה מפני שצריכים גוף נקי, ולכן גם החייבים במצוות תפילין אינם מניחים את התפילין כל היום, ומסתבר שזהו דין מיוחד בתפילין, שכל מי שפטור - לא יניח. בדומה לזה כותב הרמ"א (סימן לז, ג) שקטנים אינם מניחים תפילין אפילו כשהגיעו לגיל חינוך, אלא רק מגיל בר מצווה. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן ועבד ואשה, וכו'. (רמב"ם מעשה הקרבנות ג', ח') ... נשים ועבדים וקטנים - פטורין מן הציצית מן התורה... ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית - מתעטפים בלא ברכה. וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה - אין ממחין בידן, וכו'. (שם ציצית ג',ט') נשים ועבדים פטורים מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה. ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא, אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא, פרוש אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית. וכו'. (אורח חיים י"ז, ב') נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה. ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן - מוחין בידם. (שם ל"ח, ג') אף על פי שנשים פטורות - יכולות לתקוע... אבל אין מברכות ולא יברכו להן. הגה. והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא על כן גם כאן תברכנה לעצמן, אבל אחרים לא יברכו להן אם כבר יצאו ואינן תוקעין רק לנשים, וכו'. (שם תקפ"ט, ו')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300