קנקנתום. אדרימנ"ט: אסרה עלי. ולקמן מפרש: כתב שיכול למחוק. וקנקנתום רישומו ניכר מאד: חוץ מפרשת סוטה. אפילו בספר תורה דקסבר אם בא למחוק לה מן התורה מוחק: שבמקדש. מגילה של כל סוטה וסוטה:

ביאור דעת רבי עקיבא דעת רבי יהודה בשם רבי מאיר פסיקת ההלכה ביאור דעת רבי עקיבא בברייתא הראשונה שבסוגיה מובאת דעת רבי עקיבא שאין לכתוב ספר תורה בדיו שיש בו קנקנתום. בברייתא זו לא מוזכר טעם האיסור, אולם בברייתא השנייה לפיה האוסר הוא רבי ישמעאל, מבואר שהאיסור הוא משום שהכתב צריך להיות ראוי להימחות כמו שמצינו שנאמר בפרשת סוטה: "וכתב ומחה". רש"י במסכת סוטה (כ' ע"א ד"ה כתב) מפרש שהאיסור להוסיף קנקנתום לדיו שבו כותבים את ספר התורה קיים רק כאשר כותבים את פרשת סוטה ולא בכתיבת שאר הספר. לפי זה יוצא שדעת רבי עקיבא היא כדעת רבי יהודה בשם רבי מאיר שמובאת בסוף הסוגיה לפיה האיסור לכתוב בדיו עם קנקנתום הוא רק בפרשת סוטה שבספר תורה. לעומת זאת, דעת התוספות (ד"ה חוץ) שלדעת רבי ישמעאל אין לכתוב את כל ספר התורה בדיו שיש בו קנקנתום כפי שמשמע מפשט הברייתא שלא מחלקת בכך. בטעם הדבר התוספות מעלים שתי אפשרויות, או שישנו לימוד של גזירה שווה מפרשת סוטה לכל התורה, או שזוהי גזירה מדרבנן שמא יבוא לכתוב גם את פרשת סוטה בדיו זה. גם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (סוטה פ"ב מ"ד) וכן מדבריו בתשובה (מהדורת בלאו, סימן קל"ו) עולה שלדעת רבי ישמעאל האיסור הוא בכתיבת כל התורה. יתירה מזו, מדבריו בהלכות (הלכות תפילין, א', ד') עולה שאיסור זה נוהג גם בכתיבת תפילין ומזוזות, וראה עוד להלן לגבי פסיקת הרמב"ם במחלוקת התנאים. עם זאת יש לעיין האם לדעת רבי ישמעאל איסור זה פוסל את הכתיבה גם בדיעבד. בעל חידושים וביאורים (על מסכת סוטה, י"ז ע"ב) כותב שהאיסור הינו רק לכתחילה אך בדיעבד הכתיבה כשרה. אולם מלשונו של הרמב"ם (שם ושם) נראה כי לדעת רבי ישמעאל הכתיבה פסולה גם בדיעבד. דעת רבי יהודה בשם רבי מאיר בסוף הסוגיה מובאת ברייתא נוספת שבה אומר רבי יהודה בשם רבי מאיר שאת כל ספר התורה ניתן לכתוב בדיו שיש בו קנקנתום מלבד פרשת סוטה, שפרשה זו צריכה להיות ראויה להימחק. התוספות במסכת סוטה (כ' ע"א ד"ה אמר) כותבים שאיסור זה נוהג גם בזמן הזה בכתיבת פרשת סוטה שבתוך ספר תורה אף שלא נוהגת השקאת סוטה מכיוון שלמדים מהפסוק שכתיבת פרשת סוטה צריכה להיות כתיבה כזו שיכולה להימחק. כשיטה זו משמע גם מדברי הרמב"ן (בחידושיו לגיטין, י"ט ע"א) שמפרש שאנו נוהגים להוסיף קנקנתום לתוך הדיו בכתיבת כל ספר התורה משום שאין אנו פוסקים כשיטת רבי יהודה, ומשמע שלדעת רבי יהודה הוספת קנקנתום פוסלת את אותה הפרשה אף בזמן הזה. הרש"ש (בהגהותיו לסוטה, שם) מקשה על שיטה זו שמצריכה בפרשת סוטה שבספר תורה את דיני כתיבת פרשת סוטה לצורך השקאת סוטה שלפי זה יש להצריך את כל ההלכות של כתיבת פרשת סוטה, כגון שהכתיבה תהיה על ידי כהן. בעל קרן אורה (סוטה, שם) מתרץ על פי הגמרא בהמשך הסוגיה המפרשת שלדעת רבי יהודה ניתן למחוק פרשת סוטה מתוך ספר תורה משום שהעשייה שנאמרה לגבי פרשת סוטה מתייחסת למחיקה ולא לכתיבה ולכן אין צורך בכתיבה לשמה. לפי זה הוא מוסיף שלדעת רבי יהודה גם אין צורך להקפיד בכתיבת פרשת סוטה על שאר הדינים שנאמרו בה אלא רק במחיקתה. אמנם הריטב"א (בחידושיו לסוגייתנו) כותב שבזמן הזה לכל הדעות מותר להוסיף קנקנתום לדיו גם בפרשת סוטה מכיוון שהשקאת סוטה אינה נוהגת עתה. מדבריו נראה שגם לדעת רבי יהודה בשם רבי מאיר הוספת קנקנתום לדיו בפרשת סוטה אינה פוסלת את ספר התורה, אלא שבזמן שנהגה השקאת סוטה ראוי לכתחילה לא להוסיף קנקנתום לדיו על מנת שיהיה אפשרי להשתמש בפרשת סוטה לצורך השקאת סוטה. פסיקת ההלכה בעל האשכול (מהדורת אלבק, הלכות ספר תורה, ע"מ 152) כותב שההלכה היא כדעת האוסרים להוסיף קנקנתום לדיו כיוון שזוהי דעת רבי עקיבא שהלכה כמותו. מדבריו נראה שאיסור זה נוהג בכל פרשיות התורה וגם בזמן הזה. אלא שיש להעיר שכפי שמבואר בסוגיה יש סתירה בין הברייתות לגבי השאלה מהי דעתו של רבי עקיבא, ונראה כי הוא נוקט לחומרא כברייתא שסוברת שרבי עקיבא הוא המחמיר. כשיטה זו נראה גם מתוך דברי התוספות במסכת מגילה (י"ח ע"ב ד"ה קנקנתום). לעומת זאת, הרמב"ם פוסק שלכתחילה אין להוסיף קנקנתום לדיו ואפילו בכתיבת תפילין ומזוזות, אלא שבדיעבד כתיבה בדיו שהוסיפו לו קנקנתום כשרה. את פסיקתו זו הוא מסביר בפירוש המשניות (שם) ובתשובה (שם), אלא שהוא מביא טעמים שונים לפסיקה זו. בפירוש המשניות נראה כי הסיבה לכך שלכתחילה אין להוסיף קנקנתום לדיו היא מפני שהגדרת דיו היא דבר שניתן למחיקה, ואם מוסיפים לו קנקנתום הוא אינו נמחק ולכן לכתחילה אין להוסיף זאת. אולם בתשובה הוא כותב שאף שפסק ההלכה הוא כדעה שמובאת בסוף הסוגיה, דהיינו דעת רבי יעקב בשם רבי מאיר שאין להוסיף קנקנתום רק לפרשת סוטה שבמקדש, מכל מקום ראוי להוציא את נפשנו ממחלוקת ולכתחילה לכתוב בדיו שאין בו קנקנתום שהוא כשר לכל הדעות. כדעת הרמב"ם שלכתחילה ראוי שלא להוסיף קנקנתום לדיו סובר גם המאירי בפירושו לסוגייתנו וכן במסכת סוטה. אולם בחידושיו למסכת מגילה (י"ח ע"ב ד"ה המשנה השלישית) וכן בספרו קרית ספר (מאמר ראשון חלק ד') הוא כותב שלכתחילה ניתן לכתוב בדיו שיש בו קנקנתום. השולחן ערוך פוסק כדעת הרמב"ם שלכתחילה ראוי שלא להוסיף קנקנתום לדיו, אלא להכינו מעשן שמנים שרוי במי עפצים אך בדיעבד כתיבה בדיו עם קנקנתום כשרה. הרמ"א באורח חיים (ל"ב, ג') כותב באופן דומה לדברי המחבר ביורה דעה שיש לכתחילה להכין דיו מעשן שרוי במי עפצים. הביאור הלכה (ד"ה בין שיש בו) מעלה שתי אפשרויות בהבנת דברי הרמ"א, האחת שהוא בא לאסור לכתחילה להוסיף קנקנתום מכיוון שדיו עם קנקנתום אינו ראוי להימחק ולפי זה הרמ"א מסכים לדעת הרמב"ם והמחבר. והשנייה שהרמ"א פוסק לכתחילה כשיטת רבינו תם שמותר להכין דיו רק מחומרים שמופקים מן העץ. על ההסבר השני יש להעיר ששיטת רבינו תם כפי שמובאת בתוספות (שבת כ"ג ע"א ד"ה כל, גיטין י"ט ע"א ד"ה דיו, מגילה י"ט ע"א ד"ה על) היא שיש להחמיר לא לעשות דיו אף ממי עפצים, וזה שלא כדברי הרמ"א כאן. אמנם ניתן לפרש את דברי הרמ"א על פי שיטת המהרי"ל (שו"ת, סימן קי"ט) לפיה יש להחמיר להכין דיו רק מדברים הבאים מן העץ על פי המבואר בספר הזוהר (פרשת תרומה, דף ע"א ע"ב). הרמ"א עצמו מביא את דברי המהרי"ל על פי הזוהר בדרכי משה (יורה דעה רע"א, אות ח') ונראה כי הם גם מקור דבריו בשולחן ערוך ביורה דעה. למעשה המשנה ברורה (סק"ח) מקבל את הפירוש הראשון שמובא בביאור הלכה שהרמ"א פוסק כדעת הרמב"ם, אך הוא מסיים שבזמנינו מקובל להוסיף קנקנתום לדיו מכיוון שהדיו שמכינים מעשן בלבד ללא קנקנתום אינו מחזיק מעמד ונמחק בנקל. נספח: פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך כיצד מעשה הדיו? מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן, וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש, ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין, ומיבשין אותו ומצניעין אותו. ובשעת כתיבה שורה במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו, שאם תמחקנו יהיה נמחק, וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות. ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק - כשרים. (רמב"ם תפילין, א, ד) ספר תורה - צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים שרוי במי עפצים. (ולכתחילה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ). ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום - כשר ... (יורה דעה רע"א, ו')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300