שמא תתעבר. בגולה קמיירי שמא יעשו ב"ד הגדול אלול מעובר ויהיו שני ימים טובים והוא צריך לילך בראשון לצד אחד ובשני לצד אחר: מערב שני עירובין. ומניחן בעי"ט זה לכאן וזה לכאן ואומר כו' כדלעיל: ולא הודו לו חכמים. דקסברי קדושה אחת הן:

מודים חכמים. אע"ג דפליגי עליה דר"א בשבת ויו"ט הכא מודו דב' ימים טובים של ר"ה ב' קדושות הן דחד מינייהו חול ומשום ספיקא דלא ידעינן אי עברוהו ב"ד וקדשו ירחא ביום ל"א והוה ליה ראשון חול או ביום ל' נקבע והוי שני חול הוא דעבדי להו: ור' יוסי אוסר. דקסבר לאו משום ספיקא דשמא באו עדים ביום ל' ספק ביום ל"א לחודיה איתקון אלא אף משום שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה איתקון דתרוייהו קדישי דאמור רבנן שהיו מצפין ביום ל' של אלול שמא יבאו עדים שנראית הלבנה בו ויקדשו ב"ד את החדש היום ונוהגין אותו היום קדש שמא י"ט הוא ותניא תמיד של ר"ה שחרית קרב כהלכתו תמיד של חול ושיר של חול המתוקן ליום בהשיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון כו' [תמיד פ"ז מ"ד] בתמיד של בין הערבים אומר שיר אחר הסירותי מסבל שכמו כדאמרינן בפרק בתרא של ר"ה (ד' ל:) ואם באו עדים אחר תמיד של בין הערבים שכבר קרב בשיר של חול תיקנו שיהיו מקדשין החדש מחר ומיום המחרת מונין קביעתו כדי לומר שיר הראוי לי"ט ומ"מ גמר יום שלשים נוהגין קדש כתחלתו שכך תקנו שיהו נוהגין אותו היום קדש ואפילו גמרו של יום ואע"פ שיודעין שידחה ליום המחרת ולמחר קדש והרחוקים מב"ד נוהגין שני ימים טובים לאו משום ספק נראית לבנה ביום ל' והוי שני חול ספק ביום ל"א והוי ראשון חול קא עבדי אלא משום שמא באו עדים אחר תמיד של בין הערבים ונהגו ב"ד שניהן קדש קא עבדי אלמא שניהן קדש: אי אתם מודים כו'. כדפרישית אלמא אנן דרחקינן מב"ד מספקא לן דילמא הכי הוה ותרוייהו קדש: ורבנן. אמרי לך התם נמי כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול ולא הוי קודש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא לזלזולי ביום ל' של שנה האחרת דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש ונמצא שעשו מלאכה בי"ט:

הקדמה נאכל העירוב ביום הראשון הסבר האור שמח למחלוקת הרמב"ם והראב"ד הסבר נוסף למחלוקת הרמב"ם והראב"ד פסק השולחן ערוך הקדמה במשנה ובברייתא נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי האם ניתן לערב בשני ימי ראש השנה שני עירובים שונים, אחד ליום הראשון ואחד ליום השני. לדעת רבי יהודה ניתן לעשות זאת מכיוון ששני ימי ראש השנה נקבעו מלכתחילה מספק, כלומר התקנה לעשות שני ימים של ראש השנה נבעה מכך שלא ידעו את איזה יום קידשו כראש השנה, האם את יום השלושים של חודש אלול או את היום השלושים ואחד, ולכן בשני הימים נוהגים קדושה. לפי זה, הרי שבאופן אמיתי רק יום אחד הוא באמת ראש השנה, אלא מכיוון שאין אנו יודעים איזה יום הוא זה אנו נוהגים בשני הימים קדושה, ולכן ניתן להניח עירוב אחד ליום הראשון ועירוב נוסף ליום השני. לעומת זאת דעת רבי יוסי שהיא דעת חכמים שבמשנה שאי אפשר לעשות זאת מכיוון ששני ימי ראש השנה נחשבים ל"קדושה אחת" שאי אפשר לפצלה לשני ימים, ולכן אם ביום הראשון קנה שביתה במקום מסוים - אינו יכול לשנות זאת ביום השני. להלכה, הפוסקים נוקטים כשיטת רבי יוסי ששני ימי ראש השנה "קדושה אחת" הם ואי אפשר לערב שני עירובים שונים לשני הימים. מסתבר שהלכה כמותו מפני שבמשנה הוא מובא כדעת "חכמים" וידוע שהלכה כרבים. כמו כן ישנו כלל שהלכה כרבי יוסי במשנה ש"נימוקו עימו". עם זאת יש לדון כיצד יש לנהוג על פי כלל זה ששני ימי ראש השנה הם "קדושה אחת" ביחס להלכות נוספות. נאכל העירוב ביום הראשון כידוע, על מנת שהעירוב יחול יש צורך שהעירוב יהיה קיים בזמן בין השמשות של כניסת השבת/החג. אמנם עם העירוב היה קיים בשעה זו, אף שנאכל לאחר מכן ניתן לסמוך עליו במשך כל השבת/החג. כאשר חל יום טוב סמוך לשבת צריך שיהיה העירוב קיים גם בערב יום טוב וגם בערב שבת, שאין העירוב של יום אחד מועיל לחברו. לאור ההלכה ששני ימי ראש השנה הם קדושה אחת נראה לומר שאם העירוב היה קיים בבין השמשות של היום הראשון ניתן לסמוך עליו גם ביום השני אף על פי שנאכל ביום הראשון ולא היה קיים בבין השמשות של היום השני. כך נראה מדברי האור זרוע (סימן ק"מ) שכותב בשם רבנו ישעיה ש"יום אחד הוא ראש השנה, לא שני ימים", וכך ניתן גם לדייק מתוך דברי הרמב"ם שכותב (הלכות עירובין ח', ט') ש"המערב לשני ימים טובים של גליות או לשבת ויום טוב, אף על פי שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני ימים - צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל ראשון ובליל שני כל בין השמשות... מפני שהן שתי קדושות, ואינן כיום אחד כדי שנאמר מליל ראשון קנה העירוב לשני ימים", ואילו לגבי ראש השנה הוא כותב (שם, הלכה ה'): "...הרי הן כיום אחד...". המגיד משנה כותב שכשיטת הרמב"ם סוברים גם הרשב"א ורבינו פנחס הלוי. על דברי הרמב"ם (בהלכה ט') משיג הראב"ד וכותב: "... שאפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, אף על פי שהן קדושה אחת צריך שיהא העירוב קיים בליל שני ובמקומו, דלחומרא אמרינן שהן קדושה אחת אבל לקולא לא אמרינן". כלומר לשיטת הראב"ד רק כאשר יש חומרא בדבר אומרים ששני ימי ראש השנה הם קדושה אחת, אך כשיוצא מכך קולא - אז אנו מחמירים ונוקטים שאדרבה הם שתי קדושות. לשיטה זו אם אדם הניח עירוב בערב יום טוב ראשון של ראש השנה על מנת לסמוך עליו בשני ימי ראש השנה, והעירוב נאכל ביום הראשון ולא היה קיים בבין השמשות של היום השני כותב בעל אור שמח שדינו ביום השני כ"חמר גמל", כלומר מחמירים עליו שמא שני ימי ראש השנה הם קדושה אחת והעירוב הועיל גם ליום השני ולכן הפסיד את התחום שבצד הנגדי לעירוב, וכן מחמירים שהעירוב לא קנה ולא הרוויח את התחום שבצד העירוב. לדוגמא אדם הניח את העירוב בסוף אלפיים אמה בצד מערב לעיר, הרי שאם העירוב קונה לו אינו יכול ללכת למזרחה של עיר, אלא רק למערבו של העירוב אלפיים אמה, אמנם אם העירוב לא קנה אינו יכול ללכת למערבו של העירוב כלום, וכיוון שמחמירים מספק הרי שמותר לו ללכת רק בין העירוב ולעיר. הסבר האור שמח למחלוקת הרמב"ם והראב"ד בעל אור שמח מסביר שאמנם בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הראב"ד חכמים תיקנו ששני ימי ראש השנה הם קדושה אחת, אלא שנחלקו איזה יום הוא עיקר הקדושה ואיזה יום עושים רק בגלל תקנת חכמים. דעת הרמב"ם שהיום הראשון הוא היום העיקרי, ואת היום השני חכמים הוסיפו, שהרי טעם התקנה הוא משום שמא יבואו עדים מן המנחה ולמעלה, הרי שלפי עדות העדים היום העיקרי הוא היום הראשון. כשיטה זו סובר גם רש"י במסכת ביצה (ה' ע"ב ד"ה מי לא מודה) שהיום הראשון הוא העיקרי ואת המועדים מונים מהיום הראשון, אלא שהשאירו את התקנה לנהוג קדושה גם ביום השני. לפי זה, כיוון שהיום הראשון הוא העיקרי מובן שעירוב מהיום הראשון מועיל גם ליום השני. לעומת זאת, דעת הראב"ד שהיום השני הוא העיקרי והוא ראש השנה מן התורה והיום השני אינו אלא מתקנת חכמים, וכיוון שכך אין עירוב מהיום הראשון שקדושתו מדברי חכמים מועיל ליום השני שקדושתו מן התורה. הסבר נוסף למחלוקת הרמב"ם והראב"ד הסבר נוסף ניתן לומר בביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד והוא שמחלוקתם האם שני ימי ראש השנה הם בוודאות קדושה אחת, או שיש ספק אם הם קדושה אחת או שני קדושות. לדעת הרמב"ם ודאי לנו שהם קדושה אחת, ולכן ניתן לערב מערב יום טוב ראשון של ראש השנה והעירוב יועיל ליום השני. אך לדעת הראב"ד ישנו ספק אם הם קדושה אחת או שני קדושות ולכן רק לחומרא אנו אומרים שהם שתי קדושות לעניין זה שאי אפשר להניח שני עירובים שונים לשני הימים, אך לקולא לא אומרים שהם שתי קדושות. פסק השולחן ערוך השולחן ערוך בהלכות עירובין (אורח חיים תט"ז, א') כותב כלשונו של הרמב"ם ש"שני ימים טובים של ראש השנה הרי הן כיום אחד". אולם בהלכות יום טוב (תק"ג, א') הוא פוסק שאין לבשל בשני ימים טובים מהיום הראשון לחברו, שמא היום הראשון הוא היום הקדוש ונמצא שבישל מיום טוב לחול, והוא מוסיף שכך הדין גם בשני ימים טובים של ראש השנה, ולפי השיטה שגם לקולא אנו פוסקים שהם כיום אחד היה נראה שיש להתיר לבשל מיום ראשון של ראש השנה ליום השני. המגן אברהם (סק"א) מתרץ שגם לשיטת הרמב"ם אמנם היום הראשון של ראש השנה הוא היום העיקרי ולכן אין לבשל מיום זה ליום השני, אלא שלגבי עירוב ניתן לסמוך ביום השני על העירוב של היום הראשון גם אם הוא נאכל מפני שאם נרצה להחמיר ולומר שהיום הראשון הוא העיקרי, הרי שדין היום השני כדין יום חול ואין צריכים כלל עירוב, אך אנו בכל זאת מחמירים ביום השני לנהוג בו קדושה אלא שניתן להסתמך על העירוב של היום הראשון. אמנם לבשל מהיום הראשון ליום השני אין להתיר שהרי מעיקר הדין היום הראשון הוא הקדוש, ונמצא שהוא מבשל מיום טוב לחול. עםזאת, מתוך דברי הגר"א בביאורו לשולחן ערוך נראה כי השולחן ערוך פוסק כשיטת הראב"ד, אך לשיטת הרמב"ם יהיה מותר לבשל מיום טוב ראשון של ראש השנה ליום השני. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך ...אבל בשני ימים טובים של ראש השנה - הרי הן כיום אחד ואינו מערב לשני הימים אלא לרוח אחת. (רמב"ם עירובין ח', ה') ...אבל בשני ימים טובים של ראש השנה - הרי הן כיום אחד ואינו מערב לשני ימים אלא לרוח אחת. (אורח חיים תט"ז, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300