לפי שאין בקיאין לשמה - אין בני מדינת הים בני תורה ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה וקרא כתיב וכתב לה ספר כריתות (דברים כד) לה דהיינו לשמה הילכך אומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה והוא אומר אין ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי למימר לשמה.

מאן האי תנא - דמתניתין. אי רבי מאיר - דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו. חתימה - לשמה בעי דכי כתיב וכתב לה אחתימה כתיב כדקתני לקמן /גיטין/ (דף כא:) כתב גט על המחובר כשר ואע"ג דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שהוא מחוסר כתיבה קציצה ונתינה אפ"ה כיון דחתמו בתלוש מכשר ליה ר"מ אלמא וכתב דקרא אחתימה הוא. ואי ר' אלעזר - דאמר מדאורייתא גט שאין עדיו חתומין עליו כשר אלמא וכתב כתיבה היא דמשמע. כתיבה בעי - לשמה ולא חתימה. והא שלשה גיטין פסולין - דקא חשיב בפ' בתרא /גיטין/ (לקמן פו) וחד מינייהו אין עליו עדים. דרבנן - כלומר פסולייהו אפי' לת"ק לא הוי אלא מדרבנן מדקתני אם ניסת הולד כשר. ולא בעי רבי אלעזר חתימה - ופליג עלה ר"א דאפילו לכתחילה תנשא אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה. שלשה גיטין פסולין - לכתחילה. כתב בכתב ידו - ידי הבעל. ואם נישאת הולד כשר - אלמא ת"ק גופיה לא פסיל אלא מדרבנן ומדפליג ר"א עליה שמע מינה אפילו לכתחילה מכשיר. וגובה מנכסים משועבדים - גובה כתובתה בגט זה מנכסים משועבדים דתנן - בכתובות (דף פט) הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה לישנא אחרינא גובה מנכסים משועבדים אם שטר מלוה הוא גובה מנכסים משועבדים שט"ח נמי קרי גט כדאמר בעלמא (ב"ק דף צה) וגט חוב שאין בו אחריות. אלא מפני תיקון העולם - שמא ימותו עדים ושוב אין לו עדות לפיכך נהגו לחתום דאם ימותו תראה חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו. יש ה"ג וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה היכא דליכא עדים כלל - כלומר כי לא חתימי סהדי עליה כלל שפיר טפי מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה דהוה ליה מזוייף מתוכו. במזוייף מתוכו - שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה.

הקדמה כתב בכתב ידו לדעת רבי מאיר האם לפי רבי מאיר צריכים עדים על המסירה הסוברים שלרבי אלעזר גם כשיש עדי חתימה צריכים עדי מסירה דעת הרי"ף והרמב"ם שלפי רבי אלעזר די בעדים החתומים על השטר דעת רבי אלעזר בגט שנכתב בכתב ידו ונמסר שלא בעדים הקדמה המשנה בתחילת המסכת מלמדת ששליח המביא גט ממדינת הים צריך שיעיד שבפניו נכתב ונחתם לדעת רבה, הסיבה היא שחוששים שמא לא נכתב הגט לשמה כנדרש. לפי זה, יוצא שהמשנה סוברת שצריך שגם הכתיבה וגם החתימה ייעשו לשמה. הגמרא מביאה שתי אפשרויות לזיהוי התנא שסובר כך. האפשרות הראשונה היא שזהו רבי אלעזר שסובר שעדי מסירה, דהיינו העדים שבפניהם נמסר הגט, הם העיקר, ולכן הכתיבה צריכה להיות לשמה, מפני שהיא עיקר הגט, ולא החתימה. עם זאת, גם לדעתו יש צורך בחתימה לשמה, משום שאף שגט שאין עליו עדים כלל, ונמסר בפני עדים, כשר לשיטתו, מכל מקום אם חתמו עליו עדים יש צורך שיחתמו לשמה, שאם לא כן הגט "מזויף מתוכו". כפי שיובא להלן, יש שלמדים מכאן שכאשר העדים אכן חותמים על הגט, הרי שיש משמעות לחתימתם מעבר לעדות על כשרות הגט. האפשרות השנייה היא שמשנתנו היא בשיטת רבי יהודה שמצריך שגם הכתיבה וגם החתימה בגט ייעשו כתיקנן. דעת רבי אלעזר מובאת במשנה לקמן (פו, א), ושם תנא קמא מכשיר מן התורה גט שכתב הבעל בכתב ידו ולא חתמו עליו עדים, אך פוסלו מדרבנן. יש לברר האם תנא קמא מסכים לדעת רבי מאיר שמצריך עדי חתימה על הגט. כאמור, רבי אלעזר סובר שעדי מסירה הם הכורתים בגט, ועל כן אין צורך שעדים יחתמו על הגט. אמנם, גם רבי אלעזר מסכים שהעדים חותמים על הגט "משום תיקון העולם". יש להבין מהו תיקון העולם בכך, וכן האם לאחר שחתמו העדים בגט יש צורך בעדים על המסירה. כתב בכתב ידו לדעת רבי מאיר אחד מהגיטין הפסולים מדרבנן לדעת תנא קמא במשנה לקמן (פו, א) הוא גט שנכתב בכתב ידו של הבעל ולא חתמו עליו עדים, ואילו רבי אלעזר חולק ומכשיר גט כזה כשניתן בפני עדים. רש"י (לקמן פו, א ד"ה ואם ניסת) מבאר שתנא קמא חולק על רבי מאיר, שכן לפי רבי מאיר שסובר שעדי חתימה כרתי - גט שנכתב ללא חתימה של שני עדים פסול מן התורה, ואם האישה נישאת על סמך גט זה ילדיה מנישואין אלו ממזרים. גם מדברי הרשב"ם (בבא בתרא קעו, א ד"ה ואין) משמע שתנא קמא במשנה חולק על רבי מאיר, שכן הוא מבאר שתנא קמא מכשיר בדיעבד שטר שאין בו עדים כיוון שסובר שבדיעבד עדי מסירה כרתי. לפירוש זה יוצא שישנן שלוש דעות בדבר, דעת רבי מאיר שעדי חתימה כרתי, דעת רבי אלעזר שעדי מסירה כרתי ודעת תנא קמא במשנה לקמן שלכתחילה צריכים עדי חתימה אך בדיעבד עדי מסירה כרתי אף שאין עדי חתימה. לעומת זאת, התוספות (ד"ה שלשה) כותבים שניתן לבאר את המשנה כדעת רבי מאיר, וחתימת ידו של הבעל חשובה כעדים. כך כותבים גם הרשב"א (יבמות לא, ב) והר"ן (מו, א בדפי הרי"ף). יש להעיר שלפי הנוסח שלפנינו בדברי רש"י, גם רש"י עצמו מביא פירוש זה לקמן בנוסף לפירוש שהובא לעיל. האם לפי רבי מאיר צריכים עדים על המסירה רבנו תם (מובא בתוספות ד"ה דקיימא לן) סובר שגם לדעת רבי מאיר שנוקט שעדי חתימה כרתי, והעדים החותמים על השטר הם העיקר, עדיין צריך שיהיו עדים על המסירה של הגט, כיוון ש"אין דבר שבערווה פחות משניים" (קידושין סו, א), דהיינו כל דבר שיש לו משמעות לענייני עריות צריכים להעיד עליו שני עדים. לעומת זאת, מדברי הרי"ף (מז, ב בדפי הרי"ף) עולה שלפי רבי מאיר כיוון שיש עדים שחתומים על השטר, אין צריכים לעדים בשעת המסירה. בטעם הדבר שאין מצריכים עדים על המסירה משום "דבר שבערווה" מבאר רבי שמעון שקופ (שערי ישר שער ז, ד) שכיוון שהעדים החתומים מועילים לתת משמעות לשטר הגירושין, והכריתות בשעת המסירה נגרמת רק בגלל שניתן גט כשר שכשרותו נובעת מכך שיש בו עדות של שני עדים, יש להכשיר את הנתינה ולהחשיב את החתימה כעדות על הדבר שבערווה. באופן אחר ניתן לבאר את מחלוקת רבנו תם והרי"ף, שמחלוקתם תלויה בהבנת יסוד הדין של "אין דבר שבערווה פחות משנים". לפי רבנו תם משמעות הלכה זו היא שעל כל דבר שיש לו משמעות של עריות צריכים עדות של שני עדים כשרים, ואף אם מבחינת ידיעת המציאות אין צורך בעדים - מצד הגדרת החלות כ"דבר שבערווה" צריכים לעדים. לעומת זאת, לפי הרי"ף המשמעות של הלכה זו היא שאי אפשר להחיל חלות שמשמעותה דיני עריות ללא שהדבר יוכל להתברר על פי עדות ברורה, אולם כאשר עצם המציאות ברורה ו"אנן סהדי" על החלות - אין צריכים לעדים. לכן בכגון זה שיש עדות חתימה על כשרות הגט, והגט יוצא מתחת יד האישה דבר שמלמדנו שהאישה קיבלה אותו מהבעל - אין כאן פגם של "אין דבר שבערווה פחות משניים". הסוברים שלרבי אלעזר גם כשיש עדי חתימה צריכים עדי מסירה רבי אלעזר אומר במשנה לקמן שגט ללא חתימה של עדים כלל שנמסר בפני שני עדים - הינו גט כשר. עם זאת, הוא אומר שם שאף על פי כן תיקנו שיחתמו עדים על השטר מפני תיקון העולם. בגמרא לקמן (לו, א) מבואר שהתיקון הוא משום החשש שהעדים החתומים על השטר ימותו או ילכו למדינת הים, ושוב לא תוכל האישה לקיים את הגט שבידה. התוספות (שם) מבארים שכשהאישה מוציאה שטר שעליו חתומים עדים כשרים יש להניח שנמסר לה באופן מועיל בפני עדים, ולכן האישה יכולה להינשא על סמך גט כזה, אך כאשר האישה מוציאה גט שאין עליו עדים אפשר לטעון כנגדה שהגט מזויף, ולכן לא תוכל להינשא על פיו. הר"ן (על הרי"ף שם) חולק על הסבר זה וכותב שאין לסמוך על ההנחה הפשוטה שהגט ניתן בכשרות בפני עדים, כיוון שמותר לסופר לכתוב גט לבעל גם כשהאישה לא נמצאת, ויש לחשוש שהבעל נתנו לאישה ללא עדים ואין וודאות שהבעל יודע את ההלכות. לשיטת התוספות רבי אלעזר סובר שרק העדים שבפניהם נמסר השטר הם הכורתים, וגם לאחר התקנה שהעדים חותמים על השטר יש צורך למסור בפני עדים, ואם הגט נמסר שלא בעדים הינו גט פסול מן התורה. התוספות מוסיפים, כפי שהובא לעיל, שלדעת רבנו תם אף רבי מאיר מודה שצריכים לעדים בשעת המסירה, משום "דבר שבערווה", וודאי שכך הדין גם לדעת רבי אלעזר. גם רבנו אפרים (מובא בבעל המאור, מו, א בדפי הרי"ף) סובר שלפי רבא אלעזר לעולם צריכים עדי מסירה, ומוכיח זאת מלשונו של רבי אלעזר שאומר "עדי מסירה כרתי" ולא "אף עדי מסירה", ומכאן שלדעת רבי אלעזר רק עדי המסירה הם שיכולים לכרות. בעל המאור מסכים לדבריו, וכך היא גם דעת הרא"ש (בבא בתרא פ"י סי' ז). דעת הרי"ף והרמב"ם שלפי רבי אלעזר די בעדים החתומים על השטר בניגוד לשיטת התוספות ורבנו אפרים, הרי"ף (מז, ב בדפי הרי"ף) סובר שתיקון העולם לפי רבי אלעזר הוא שניתן לסמוך רק על העדים החתומים בשטר אף אם הגט לא נמסר בפני עדים, ומוכיח זאת, שאם לא כן מה תיקון העולם יש בחתימת העדים על הגט, כשאין בזה הוכחה שהגט נמסר בכשרות בפני עדים. לשיטתו אם גט שנחתם על ידי שני עדים נמסר ללא עדים, או בפני עדים פסולים - הגט כשר. עם זאת הרי"ף כותב שלכתחילה יש לגרש בפני עדי מסירה כיוון זהו עיקר הדין. גם הרמב"ם פוסק שלכתחילה גם אם יש עדים חתומים על הגט יש צורך לגרש בפני עדים, אך בדיעבד אף אם נתנו לה בינו לבינה הגט כשר, אלא שמביא שיש שהורה מן הגאונים שהוא פסול. הרמב"ן (בחידושיו לקמן פו, ב ובמלחמות ה' על הרי"ף שם) סובר שגם רבי אלעזר מודה שניתן לסמוך על עדי החתימה שבשטר, אלא שהוא מוסיף שגם שטר שאין עליו עדים כלל, אם נמסר בפני שני עדים כשרים - כשר. הר"ן אינו מקבל את הסבר הרמב"ן. הוא מוכיח מסוגיות שונות מהן עולה שלדעת רבי אלעזר רק עדי המסירה הם הכורתים ולא העדים החתומים בשטר, וכפי שהובא כבר כך משמע גם מפשטות לשונו של רבי אלעזר שלא אומר "אף עדי מסירה כרתי". כמו כן הוא מקשה על שיטת הרמב"ן ממסקנת הסוגיה שגם לפי רבי אלעזר יש לפסול גט שהעדים החתומים בו לא חתמו לשמה משום שהשטר "מזויף מתוכו", אלא שלשיטת הרמב"ן קשה מדוע חוששים כשהעדים לא חתמו לשמה, הרי מכל מקום חתימתם אינה מזויפת, ואף אם הגט ניתן שלא בעדי מסירה האישה מגורשת שהרי גט שאין חשש שהוא מזויף יוצא מתחת ידה ו"אנן סהדי" שקיבלה אותו מהבעל, ואם כן אין צורך בעדי מסירה. על כן הר"ן מבאר (מח, א בדפי הרי"ף) שגם הרי"ף מסכים שצריכים עדי מסירה לפי רבי אלעזר אף כשיש עדים חתומים על השטר, ואף על פי כן שטר חתום על ידי עדים כשרים שנמסר לאישה שלא בנוכחות עדים - כשר. הוא מחדש שהעדים החתומים על השטר הם בעצמם מהווים את עדי המסירה הנדרשים לדעת רבי אלעזר. לפי דבריו מיושבת קושיית הרא"ש על הרי"ף. הרא"ש הקשה היכן מצינו דין מהתורה שבו לכתחילה יש צורך בעדי מסירה, אך בדיעבד גם עדי החתימה מועילים כפי שכותב הרי"ף. אולם הר"ן מיישב שוודאי שמן התורה רק עדי המסירה כורתים, אלא שבדיעבד ניתן לסמוך על עדי החתימה כאילו הם גם עדי מסירה. בהבנת שיטת הר"ן נחלקו האחרונים. בעל נתיבות המשפט (סי' נב סק"א) כותב שלדבריו העדים החתומים הם עצמם מעידים על המסירה, ועל כן אילו נפסלו העדים בין שעת החתימה לשעת המסירה - הרי שהגט נמסר בפני עדים פסולים והגט פסול. לעומת זאת, בעל קצות החושן (משובב נתיבות, שם) סובר שאינם נחשבים כמעידים ממש, ועל כן אף אם נפסלו או מתו בין החתימה למסירה - הגט כשר. לעיל כבר התבאר מדוע אין לפסול גט שניתן שלא בפני עדים לפי דעת הרי"ף מצד "אין דבר שבערווה פחות משניים". המחבר בשלחן ערוך מביא את שתי הדעות, תחילה בסתם את דעת הרי"ף והרמב"ם שלכתחילה צריכים גם עדים על המסירה ובדיעבד אם נמסר הגט שלא בפני שני עדים כשרים - הגט כשר, אך בשם יש אומרים את דעת החולקים וסוברים שאם נמסר הגט שלא בפני עדים כשרים - הגט פסול, אך אם האישה מוציאה גט שיש עליו עדים - מכשירים את הגט מכיוון שמן הסתם נמסר בכשרות בפני עדים. דעת רבי אלעזר בגט שנכתב בכתב ידו ונמסר שלא בעדים כאמור לעיל, נחלקו הראשונים האם גט כזה נחשב שיש בו עדי חתימה לפי דעת רבי מאיר. לפי הסוברים שרבי מאיר לא מכשיר גט כזה - הדין פשוט שגם רבי אלעזר פוסל אותו אם לא נמסר בפני עדי מסירה. אולם לסוברים שרבי מאיר מכשיר גט כזה, וכפי שהתבאר לעיל שכתיבת הבעל מועילה במקום עדי חתימה, יש לדון לפי דעת הרי"ף שרבי אלעזר מסכים שכשיש עדי חתימה שאין צריכים לעדי מסירה. נראה כי לפי סברת הרמב"ן שרבי אלעזר מסכים לרבי מאיר שגם עדי חתימה כורתים - יש להכשיר גט כזה כדרך שמכשיר אותו רבי מאיר. אולם לדעת הר"ן שהכשר גט שיש בו עדי חתימה לפי הרי"ף הוא מכיוון שעדי החתימה הם גם עדי המסירה, מסתבר שבכגון זה שאין שני עדים חתומים בשטר אי אפשר להחשיב גט כזה כאילו ניתן בפני עדים. הרמב"ם פוסק (בהלכה יד): "אבל אם כתב הבעל את הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה - הרי זה גט פסול ופוסל לכהונה". מדבריו עולה שיש משמעות לגט לעניין זה שהאישה נחשבת לגרושה ופסולה לכהונה, והתוקף של הגט הוא מכוח כתיבת ידו של הבעל אף שלא נמסר בעדים. כך פוסק גם השלחן ערוך (קל, כ). נספח: פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך תקנת חכמים היא שיהיו העדים חותמין על הגט, שמא יתן לה גט בפני שנים וימותו ונמצא הגט שבידה כחרס מחרסי אדמה, שהרי אין בו עדים, לפיכך תקנו שיעידו מתוכו. ואף על פי שהעדים בתוכו - נותנו לה בפני שנים, בין אותן העדים החתומין עליו בין בפני שנים אחרים, שעיקר הגירושין בעידי מסירה. חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה, או שנמצאו עידי מסירה פסולין - הרי זה כשר, הואיל ועדים שבו כשרין והרי הגט יוצא מתחת ידה. ויש שהורה מן הגאונים שהוא פסול. (רמב"ם גירושין א, טו-טז) צריך שיהיו שני עדים כשרים בשעת מסירת הגט ( ושימסור לה הגט בפני שניהם ביחד), וכן צריך להחתים עליו עדים לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא היו אלא עדי חתימה ומסרו בינו לבינה - כשר. וכן אם היו עדי מסירה ולא היו בו עדי חתימה - כשר. ויש אומרים שאם נודע שניתן לה בלא עדי מסירה, אף על פי שעדים חתומים בו - פסול. ומיהו כשרואין אותו חתום, תולין שבודאי נמסר בעדי מסירה. וכו'. (אבן העזר קלג, א)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300