רצה לחזור בשניהם. קודם שהגיע ליד האשה והעבד: יחזור. ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכו דחוב הוא להן כדמפרש לקמיה: וחכמים אומרים בגיטי נשים. יכול לחזור אבל לא בשחרור: שזכין לו כו'. וזכה בהן השליח לצרכו: שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי. הילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזונות דבלאו הכי נמי אי בעי לא זיין ליה אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני: והלא הוא פוסל את עבדו. בגט זה: מן התרומה. אלמא חוב הוא לו: אמרו לו מפני שהוא קניינו. האי דמיפסל בגיטא מן התרומה מפני שהוא קניינו דכהן עד עכשיו וכי משחרר ליה לאו קניינו הוא ובגמרא מפרש מאי קאמר:

הקדמה סברת חכמים לפי המשנה והבבלי - הגט חובה לאישה הסבר הירושלמי בהבדל שבין גט אישה לשחרור עבד כשיש זכות לאישה בגירושין פסיקת ההלכה הקדמה במשנה נחלקו חכמים ורבי מאיר האם שטר שחרור הוא זכות לעבד או חובה, אך לגבי אישה כולם מסכימים שהגט הוא חובה לה, ולכן אין הבעל יכול לזכות לאישה את הגט על ידי אחר שלא מדעתה. זאת על פי הכלל ש"זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו". יש לעיין האם יש טעמים נוספים להלכה שאין מגרשים אישה על ידי נתינת הגט לאחר שלא מדעתה. כמו כן, לפי הסברה המבוארת במשנה יש לדון האם על אף האמור במשנה ניתן לזכות גט לאישה שלא מדעתה במצבים שונים בהם יש אומדן שהאישה רוצה להתגרש, והגט הוא לטובתה. סברת המשנה והבבלי - הגט חובה לאישה כאמור נחלקו במשנה חכמים ורבי מאיר באדון שמזכה שטר שחרור לעבד על ידי אחר. לפי רבי מאיר האדון יכול לחזור בו כל עוד השטר לא הגיע לידי העבד כיוון שהעבד עוד לא זכה בו ואי אפשר לזכות לו את השטר על ידי אחר כיוון שהוא חובה לעבד ו"אין חבין לאדם שלא בפניו". לעומת זאת, חכמים חולקים וסוברים שהשטר הוא זכות לעבד והעבד זוכה בו על ידי אחר מדין "זכין לאדם שלא בפניו". אבל לגבי אישה כולם מסכימים שאינה מגורשת על ידי אחר כיוון ש"אין חבין לאדם שלא בפניו". מהמשנה עולה שהמחלוקת בין חכמים לבין רבי מאיר היא בשאלה האם השחרור הוא חובה לעבד או זכות, אך כולם מסכימים שהדבר הקובע האם ניתן לזכות את השטר על ידי אחר הוא השאלה האם מדובר בזכות או בחובה. כך עולה גם ממסכת יבמות (קיח, ב). הגמרא שם מסתפקת במזכה גט לאשתו על ידי אחר אם האישה עתידה ליפול לפני יבם או שיש קטטה בין הבעל לאישה. הספק הוא האם זו זכות לאישה להתגרש או שמא האישה מעדיפה בכל זאת להישאר נשואה. לגבי גט במקום יבם הגמרא נשארת בספק, אך לגבי גט כשיש קטטה ביניהם מסקנת הגמרא היא שהאישה מעדיפה להישאר נשואה אף במקום קטטה, מפני הכלל שאומר ריש לקיש "טב למיתב טן דו, מלמיתב ארמלו", כלומר אישה מעדיפה לחיות בגופים שניים עם בעל כל שהו מאשר להיות בודדה. הסבר הירושלמי בהבדל שבין גט אישה לשחרור עבד הירושלמי מעלה את השאלה האם הכלל שבמשנה שזו חובה לאישה להתגרש וכן זכות לעבד להשתחרר תמיד נכון. בלשון הירושלמי: "הגע עצמך, הרי שהיה עבדו של קצין - הרי חובה הוא לעבד. הרי שהיתה אשתו של מוכה שחין - הרי זכות הוא לה". מסקנת הירושלמי שטעם חכמים שמחלקים בין עבד לאישה הוא שהאדון יכול למכור את העבד בעל כורחו לאדם אחר, ואילו הבעל אינו יכול לכפות את האישה שתלך להינשא לאיש אחר. בהבנת מסקנת הירושלמי נחלקו הפוסקים. בעל תרומת הדשן (שו"ת, סי' רלז) מבאר שלפי הסבר הירושלמי נדחה הטעם האמור שבמשנה, ועיקר החילוק לדעת חכמים בין גט אישה לבין שחרור עבד הוא שבשחרור עבד האדון יכול להוציא את העבד מרשותו בעל כורחו של העבד על ידי אדם אחר, דהיינו שיכול למכור את העבד לאחר בלי הסכמת העבד. לעומת זאת בגירושי אישה אין הבעל יכול להוציאה מרשותו על ידי אחר, ומכאן שכוח הבעל מוגבל יותר ולכן אינו יכול לגרשה בעל כורחה על ידי זיכוי הגט לה על ידי אחר. כך מבאר גם המהרש"א את מסקנת הירושלמי. הרש"ש מוסיף על דבריו שאין לתמוה על כך שבמשנה אמרו חכמים טעם אחר, שכן "דרך תנאים להעלים עיקר טעמם ולומר טעם שאינו". באופן אחר כותב הרא"ש בתוספותיו. הוא מבאר את דברי הירושלמי לגבי העבד, שמכיוון שהאדון יכול למוכרו לאחר בעל כורחו הרי שגם אם מדובר בעבד של קצין יש לו זכות במה שמשחררו והופכו לבן חורין, שכן בעודו עבד האדון יכול להעבירו לרשות אחרת שלא מדעתו. הרא"ש מוסיף שגם את הדין של אישה מוכת שחין יש לפרש על פי הסברות של זכות וחובה, וגם בזה יש חובה לאישה להתגרש, והירושלמי סומך על הסברה הידועה שאישה מעדיפה לחיות עם בעל כלשהו אף שהוא מוכה שחין. כך מפרש את הירושלמי גם המהרש"ל (ים של שלמה פ"ד סי' ז). נמצא אם כן שבדעת הירושלמי נחלקו השיטות. לפי בעל תרומת הדשן הירושלמי חולק על הסברה שמובאת במשנה ובבבלי ולדעתו אף כשיש זכות לאישה להתגרש אינה יכולה להתגרש על ידי אחר, בעוד שלפי הרא"ש אין הירושלמי חולק על הסברה שהעיקר תלוי בכך שאין חבין לאדם שלא בפניו, והוא מוסיף על הנאמר במשנה שאף באישה מוכת שחין זו חובה לאישה להתגרש ואין הבעל יכול לזכות לה את גיטה על ידי אחר. כשיש זכות לאישה בגירושין לעיל הובאו דברי הגמרא במסכת יבמות (קיח, ב) שם דנה הגמרא לגבי אישה שיש לה קטטה עם בעלה והבעל זיכה לה את הגט על ידי אחר, וכפי שהובא לעיל מסקנת הגמרא היא כי גם כשיש לאישה קטטה היא מעדיפה להישאר נשואה מאשר להיות בודדה. בפשטות נראה כי אין לחשוש כלל לגירושין, אולם הריטב"א (לקמן סב, ב) והר"ן (כח, א בדפי הרי"ף) כותבים שלפי מסקנת הגמרא הדבר נשאר בספק, והאישה ספק מגורשת. הבית יוסף מבאר שיטה זו שדברי הגמרא במסקנה "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" לא נאמרו כהכרעה שזו חובה לאישה, אלא כהוכחה שיש בזה גם צד חובה, אך אין הכרעה ברורה שזו חובה לאישה. כמו כן הובאו לעיל דברי הירושלמי שדן באישה מוכת שחין, וכאמור לפי הסבר הרא"ש אף בה אמרו שהיא מעדיפה להישאר נשואה. אבל לפי הסבר בעל תרומת הדשן בדברי הירושלמי לעולם אין האישה מתגרשת על ידי אחר שלא עשתה אותו שליח לקבל את גיטה, אף אם ברור לנו שזו זכות בשבילה להתגרש. הפוסקים מביאים מצבים נוספים בהם נראה שיש זכות לאישה להתגרש. אישה שבעלה השתמד, והסכים לגרשה ונתן את גיטה לשליח וחוששים שיחזור בו לפני שיגיע הגט לאישה. בכגון זה ברור שטובתה של האישה להתגרש בקבלת השליח, ואכן במרדכי (סי' תסז) מובא שרש"י הורה בכגון זה שהאישה מתגרשת בקבלת השליח את הגט, וכך מביא גם הר"ן בתשובותיו (סי' מח) בשם רבנו פרץ. לעומת זאת, בעל תרומת הדשן, על פי הסברו בדברי הירושלמי, חושש אף בכגון זה שיש זכות לאישה להתגרש, שאי אפשר לגרשה על ידי אחר בלי שמינתה אותו לשליח. גם הר"ן עצמו חולק על רבנו פרץ וסובר שלפי מסקנת הגמרא במסכת יבמות שגם כשיש לאישה קטטה עם הבעל עדיין הגירושין נחשבים לחוב לה, כך הדין גם אם הבעל משומד. יש להוסיף שהפוסקים הדנים על בעל משומד מוסיפים לבאר שיש מקום לחלק ולדון בכל מקרה לגופו, כגון האם הבעל השתמד מרצונו או באונס, והאם יש מקום לצפות שיחזור בתשובה וכיוצא בזה. הצד השווה בדיונים אלו הוא החשש שמא גם כשהבעל השתמד עדיין יש צד של חובה לאישה בגירושין. האור זרוע (הלכות גיטין סי' תשו) מתאר מצב נוסף שבו הגירושין הם זכות לאישה. הוא כותב שאישה שנאסרה על בעלה, כגון שזינתה תחתיו, יכול בעלה לזכות לה את הגט על ידי אחר ובכך תתגרש. פסיקת ההלכה הרמב"ם בהלכות שלפנינו כותב באופן סתמי שאין הבעל יכול לגרש את האישה על ידי אחר שלא מדעתה, ואינו מפרט שלפעמים הדין משתנה אם זו זכות לה. המחבר בשלחן ערוך מדגיש שהבעל אינו יכול לעשות שליח לקבלה שלא מדעת האישה, ואפילו היה מוכה שחין, ואפילו הייתה קטטה ביניהם והיא תובעת להתגרש. פסק זה מתאים למסקנת הגמרא במסכת יבמות שתמיד נוח לאישה להישאר נשואה, לפי ההסבר הפשוט במסקנת הסוגיה. עם זאת, המחבר מביא דעה נוספת, בשם 'יש מי שאומר', שהיא ספק מגורשת. על פי דבריו בבית יוסף נראה שהוא מתכוון לדעת הר"ן שסובר שבמסקנת הגמרא במסכת יבמות הדבר נשאר ספק. הרמ"א מביא את הדין שבאשת משומד הגירושין הם זכות גמורה לאישה, וכותב שיש אומרים שיכולה להתגרש על ידי קבלת אחר את גיטה גם שלא מדעתה, אך הוא מביא שגם בזה יש מחמירים. הט"ז (סק"ה) והב"ש (סק"ו) מבארים שסברת המחמירים היא שמא עדיין יש בזה חוב לאישה. אולם הט"ז עצמו תמה על כך איזה צד של חובה יש בדבר. לעומת זאת, הגר"א (סקי"ג) כותב שהמחמירים מסתמכים על הירושלמי שממנו עולה שבכל אופן אין האישה יכולה להתגרש על ידי אחר שלא מדעתה. הרמ"א מוסיף להביא גם את דינו של האור זרוע לגבי אישה שנאסרה על בעלה, שגם כאן יש מקילים שהוא יכול לזכות לה על ידי אחר, ושיש מחמירים. נספח: פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך שליח שנטל הגט וקודם שיגיע ליד האשה חזר הבעל ואמר לו 'גט ששלחתי עמך בטל הוא', או שקדם ואמר לאשה 'גט ששלחתי ליך בטל הוא', או ששלח שליח אחר לבטלו, או שאמר לאחרים 'גט ששלחתי לאשתי בטל הוא' - הרי זה בטל, ואף על פי שהגיע גט לידה, וכו'. (רמב"ם גירושין ו, טז) האיש עושה שליח להוליך גט לאשתו, וזה נקרא שליח הולכה, ואינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך יכול לחזור בו עד שיגיע גט לידה. ...אבל האיש אינו יכול לעשות שליח קבלה, שאינו יכול לעשות שליח לחובתה שלא מדעתה, ואפילו היתה אשת מוכת שחין, או שהיתה קטטה ביניהם ותובעת להתגרש. ויש מי שאומר בזו שהיא ספק מגורשת. הגה. ואם בעלה מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר גט - יש אומרים דהמומר יכול לזכות לה גט, ויש מחמירים גם בזה... והוא הדין לאשה הנאסרת על בעלה - מזכה לה גט על ידי אחר, ויש מחמירין בזה. (אבן העזר קמ, א, ה)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300