חומר בקדש מבתרומה כו' - שמטבילים כלי בתוך כלי ששניהם טמאים. אבל לא לקדש - בגמרא מפרש טעמא.

שכבידו של כלי חוצץ - כבידו של כלי הפנימי, המכביד על החיצון שהוא מונח בתוכו - חוצץ בפני המים, ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה, ולקמן (כב, א) פריך: אי הכי - אפילו תרומה נמי.

בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד - וההיא לאו טבילה היא, שאין המים הנכנסין לתוכו חיבור למי המקוה, ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי, ותנן כו' דלאו חיבור הוא. עירוב מקוואות - מקוה חסר בצד מקוה שלם, והצינור ביניהן המחברן. אם יש ברוחבו כשפופרת הנוד - כקנה שנותנין בפי הנוד של עור. וכחללה ועוביה - והן שתי אצבעות חוזרות למקומן, שאדם יכול לגלגל בתוך חללו שתי אצבעות לכל צד - הוי עירוב, ומטבילין אף כלים, והאי נמי חשש טומאה דאורייתא היא.

גרגותני - סל גדול מאד, שבו מסננין היין בעת הבציר, ונותנין אותו תחת קילוח הגת והיין מסתנן בו ויורד לבור, כדאמרינן במסכת עבודה זרה (נו, ב): שלא החזיר גרגותני לגת. טהורין - אף לקודש, ורבא לטעמיה, דאוקי טעמא גזירה משום כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, ובסל ובגרגותני ליכא למיחש להכי.

והני מילי - דאמרינן המטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד טמאים - בכלי טהור, שלא היה הכלי החיצון צריך להטביל. אבל - אם הוא צריך להטביל. מיגו דסלקא טבילה לגופו של כלי - ליטהר תוכו על ידי מים הנכנסין דרך פיו, דכטומאתו כן טהרתו - סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו. הרי אלו טהורין - לתרומה, ולא חלק בין פיו רחב לפיו קצר. ואם לא טבל כו' - כדמפרש לה: ואם אין צריך להטבילו. המים המעורבים - למקוה, ואתה בא לטהר על ידיהן כלים שבתוכם, עד שיהו מעורבין דרך פה רחב כשפופרת הנוד.

והא דרבי אילא - דאוקי טעמא משום חציצה, וסל וגרגותני נמי כשאר כלים דמו, והמטביל כלים לתוכן - אינן טהורין לקודש, ורבא דאוקי טעמא דמתניתין משום עירוב מקואות, והא בסל וגרגותני ליכא למיחש וטהורין - תנאי היא.

למאן קאמרינן חברים - למי אנו אומרים הוראה זו שלא יטביל כלי בתוך כלי - לחבר, דאילו עם הארץ לא אתי קמן למשאל, הלכך, לתרומה ליכא למיחש, דהא מידע ידיע שיעור עירוב מקואות, ולענין כבידו של כלי נמי, אם כבד הוא - מגביהין אותו. אי הכי קודש נמי - על כרחך מתניתין דקתני אבל לא לקודש בחבר עסקינן, דאי עם הארץ - מי ציית לך, ומי אתי קמן למשאל טעמא? תרומה נמי חזי ליה - ישראל עם הארץ, ומטביל ומשתמש בו תרומה, ואחר כך נותנה לכהן. לא מקבלינן - תרומה מעם הארץ אלא בשעת הגיתות והבדים, שהכל מטהרים את כליהן על פי חכמים, כדתנן (לקמן /חגיגה/ כד, ב): עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של תרומה - לא יקבלנה ממנו.

הקדמה הטבלה בתוך סל וגרגותני שיטת הרמב"ם הטבלה בתוך כלי טמא הקדמה במשנה למדנו שאחד הדברים בהם החמירו חכמים בקודש יותר מאשר בתרומה הוא לגבי טהרת כלים טמאים, שאסרו להטביל כלים טמאים בתוך כלי לצורך שימוש לקודש, אך התירו לתרומה. בגמרא נחלקו רבא ורבי אילא מהו הטעם שאסרו להטביל לקודש בתוך כלי. רבי אילא מסביר שחוששים לחציצה באותו מקום שהכלי הפנימי מכביד על הכלי החיצון, ורבא מסביר שגזרו שמא יבואו להטביל בתוך כלי שאין בפיו כשיעור שפופרת הנוד, ובכגון זה אין הטבילה מועילה לפנימי אלא אם כן החיצוני גם טמא. התוספות (ד"ה אבא שאול) מדייקים מלשון הברייתא שמובאת בגמרא בה נחלקו אבא שאול וחכמים לגבי טבילה בתוך סל וגרגותני, שהטבילה של כלי בתוך כלי אינה עולה לקודש אפילו בדיעבד, אלא שהם מקשים מדוע באמת אין הטבילה עולה אף בדיעבד. גם מלשון המאירי והרמב"ם משמע שמדובר על הדין בדיעבד ולא רק לכתחילה. בגמרא מובא שההבדל להלכה בין רבי אילא לרבא יהיה לגבי הטבלה בתוך סל וגרגותני, שלפי רבי אילא עדיין יש לחשוש לחציצה ואילו לפי רבא אין לחשוש בכגון זה לכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד. בעניין זה יש לדון האם לדעת רבא התירו לטבול בתוך סל וגרגותני גם כשאין בפיהם כשפופרת הנוד, או שרק לא חששו למציאות כזו, אך כאשר אכן אין בפיהם כשפופרת הנוד אין להטביל בהם. עוד יש לדון בשיטת הרמב"ם שלפי הנראה פוסק מחד כרבא ומאידך כרבי אילא שאוסר להטביל לקודש אף בסל וגרגותני. לגבי הטבלה בתוך כלי טמא, שמובא בגמרא שמותר אף אם אין בפי החיצון כשיעור שפופרת הנוד, יש לעיין האם בכגון זה התירו להטביל אף לקודש. הטבלה בתוך סל וגרגותני כאמור, ההבדל להלכה שמובא בגמרא בין טעמו של רבי אילא לבין טעמו של רבא הוא בכגון שמטביל כלי טמא בתוך סל וגרגותני, וכפי שמבארת הגמרא לפי רבי אילא הטבילה אינה מועילה כיוון שעדיין יש לחשוש לחציצה על ידי כובד הכלי, בעוד שלרבא הטבילה מועילה. בטעם הדבר שבכגון זה מועילה הטבילה לשיטת רבא מובא בגמרא על פי הגרסה שלפנינו ש"סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד - ליכא". רבנו חננאל והמאירי מבארים שאין זה מצוי שלא יהיה בפיהם רוחב כשפופרת הנוד. על פי זה נראה שאם יזדמן סל שאין בפיו כשפופרת הנוד - אין להטביל בו. בדומה לזה מבאר הרי"ד (בתוספותיו ובפסקיו) שכיוון שפיהם של הסל והגרגותני שווים לשוליהם אין חשש שיבואו לטעות ולהטביל בהם כשפיהם צר, ורק בכלים אחרים ששוליהם רחבים ופיהם צר יש מקום לטעות כיוון שלא שמים לב שהפה צר משיעור של שפופרת הנוד. לעומת זאת, הר"ש בפירושו למסכת מקוואות (ו, ה) והראבי"ה (מהדורת דבליצקי, תתקפח) כותבים שמותר להטביל בתוך סל וגרגותני אף שאין בפיהם כשפופרת הנוד מפני שהם מנוקבים ודומים לשק וקופה שמותר להטביל בתוכם כלים אף שאין בפיהם כשפופרת הנוד. בעל ספר ראשון לציון מקשה על פירוש זה מלשון הגמרא "סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד - ליכא", ומשמע שלפי רבא הטעם שמותר להטביל בסל וגרגותני הוא משם שיש בפיהם כשפופרת הנוד. הוא מיישב בדוחק שכוונת הגמרא שאין איסור להטביל כלי בסל וגרגותני מפני שגם אם אין בפיהם כשפופרת הנוד עולה לו הטבילה שהרי הם מלאים נקבים ודינם כשק וקופה. אמנם, יש להעיר כי גרסת הגמרא כפי שמובאת על ידי הראבי"ה עצמו היא: "סל וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת הנוד לרבא ליכא", ולגרסה זו הפירוש הוא שלפי רבא אין לחשוש שלא יהיה בפיהם כשפופרת הנוד משום שאין זה פוסל את הטבילה. עוד יש להעיר כי בדקדוקי סופרים מובא שיש שאין גורסים כלל את המשפט "סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד - ליכא". בעל שו"ת חכם צבי (סי' מ) דוחה את השוואת הר"ש והראבי"ה בין סל וגרגותני לבין שק וקופה מאחר ובשק האריג עצמו מחלחל ודרכו נכנסים המים, מה שאין כן בסל וגרגותני שעשויים מנצרים, אין המים חודרים דרך החומר ממנו מורכב הסל אלא דרך הנקבים שבין הנצרים, ואם כן יש לדון את הנקבים על פי השיעור של עירוב מקוואות שהוא בשיעור של שפופרת הנוד. נראה, כי סברת הר"ש והראבי"ה היא שיש לדון על הכלי בכללותו ולא על החומר ממנו הוא עשוי, והכלי בכללותו אינו נידון ככלי אטום למים שיש בו נקבים אלא ככלי שהמים חודרים לתוכו מכל מקום ועל כן ניתן להטביל בו. הרמ"א בשלחן ערוך כותב שסל וגרגותני עדיפים מכלי שניקב כשפופרת הנוד כיוון שאינם מחזיקים כלל מים, ומשמע שהוא פוסק כשיטת הר"ש והראבי"ה שמתירים להטביל בסל וגרגותני גם כשאין בפיהם כשפופרת הנוד. שיטת הרמב"ם הרמב"ם בהלכות אבות הטומאות פוסק כרבא שהטעם שאין מטבילים בתוך כלי לקודש הוא מחשש שיבוא להטביל בתוך כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד. לפי זה נראה כי מותר להטביל בתוך סל וגרגותני אף לקודש. לעומת זאת, בהלכות מקוואות פוסק הרמב"ם שמותר להטביל כלים בתוך סל וקופה לצורך תרומה, אך לא לקודש, וזה נראה כדעת רבי אילא. בעל ראשון לציון מבאר שלאחר שהגמרא מחדשת שלרבא אפשר להטביל כלי טמא בתוך כלי טמא גם כשאין בפיו כשפופרת הנוד, הרי היא חוזרת בה ממה שאמרה בתחילה, שהרי ניתן לפרש שהמחלוקת היא כשמטביל בתוך כלי טמא, שלרבי אילא הטבילה אינה מועילה מפני שעדיין יש לחשוש לחציצה, ולרבא הטבילה מועילה. נמצא שלפי המסקנה גם רבא סובר שאין מטבילים לקודש בתוך סל וגרגותני גזירה שמא יטביל בכלים אחרים שפיהם צר. אמנם הגמרא עצמה מביאה שרבא אמר במפורש שמי שמילא סל וגרגותני בכלים והטבילם - טהורים, אך לדעת בעל ראשון לציון יש לפרש שכוונתו היא רק לעניין חולין ותרומה, ולא לקודש, ועיקר החידוש בדברי רבא נמצא בסוף דבריו במה שאומר שהטובל במקווה שחילקו בסל וגרגותני - לא עלתה לו טבילה. באשר לדברי הגמרא בסוף הסוגיה שמחלוקת רבא ורבי אילא בעניין סל וגרגותני תלויה במחלוקת תנאים כותב בעל ראשון לציון שהדברים נאמרו רק לפי תחילת הסוגיה, ולא לפי המסקנה שלא נחלקו רבא ורבי אילא בזה. בדומה לזה כותב בעל שיח יצחק (כב, א), ומסביר שכיוון ובירושלמי (הלכה א) נפסק להלכה כאבא שאול שאוסר להטביל בסל וגרגותני לקודש, ובסוגייתנו משמע שהלכה כרבא - מעדיף הרמב"ם לפרש שלפי המסקנה רבא אינו חולק על אבא שאול. תירוץ נוסף מביא בעל שיח יצחק שהרמב"ם לגבי סל וגרגותני אינו פוסק כדעת רבא משום שהוא סובר שיש מקום לגזור גם עליהם מפני עמי הארץ שאינם בקיאים בהבחנה בין סוגי הכלים. הרש"ש (על המשנה) מתרץ בדרך אחרת שהרמב"ם גורס בגמרא גרסה הפוכה, לפיה רבי אילא הוא זה שמתיר להטביל בסל וגרגותני ורבא אוסר, ובדברי רבא בהמשך הוא גורס שכלים שהוטבלו בסל וגרגותני - טמאים. לפי גרסה זו יוצא שרבא סובר כאבא שאול, והרמב"ם פוסק כרבא על פי הירושלמי שפוסק כאמור כאבא שאול. באופן אחר מתרץ החפץ חיים בליקוטי הלכות (זבח תודה ד"ה וה"מ) שהרמב"ם מבין שרבא מתיר להטביל כלי טמא בתוך סל וגרגותני בתנאי שהם בעצמם טמאים וצריכים טבילה, אבל אם הסל והגרגותני טהורים - גזרו שמא יבואו להטביל בכלים אחרים שאין בפיהם כשפופרת הנוד, וכן בכלי חיצון טמא גזרו שמא יבואו להטביל בכלי חיצון טהור, ורק בצירוף שני התנאים שמטביל בסל וגרגותני, והם עצמם טמאים - מותר להטביל לקודש. אמנם יש להעיר על כך שמדברי הרמב"ם בהלכות אבות הטומאות משמע שטבילה בתוך כל כלי טמא מועילה, ואין הוא מסייג זאת רק לסל וגרגותני. הטבלה בתוך כלי טמא בגמרא מבואר שכאשר מטביל כלי בתוך כלי ומטרתו לטהר גם את הכלי החיצוני, מתוך שעולה הטבילה לכלי החיצוני עולה הטבילה גם לכלי הפנימי. רש"י (ד"ה והני מילי) מבאר שהחידוש הוא שאף שאין בפי החיצון כשפופרת הנוד - מכל מקום עולה הטבילה גם לפנימי. אמנם, רש"י (ד"ה הרי אלו טהורין) כותב שהטבלת כלי בתוך כלי כשהחיצון טמא מועילה לתרומה, ומשמע שאין היא מועילה לקודש. בדומה לזה כותב רש"י במשנה (ד"ה חומר בקודש) שהטבלת כלי בתוך כלי מועילה כשהחיצוני טמא לתרומה אך לא לקודש. כאמור, רבא מסביר שהחמירו בקודש בטבילת כלי בתוך כלי מחשש שיבואו עמי הארצות להטביל בתוך כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, ולפי זה לכאורה אין מקום לגזור כשהחיצון טמא, שהרי בכגון זה מועילה הטבילה אף אם אין בפיו כשפופרת הנוד. המהרש"א מסביר שלפי רש"י גזרו על טבילת כלי בתוך כלי לקודש גם כאשר החיצון טמא מאותה הסיבה, דהיינו שחוששים שמא יראה זאת עם הארץ ויבוא להטביל גם כשהכלי החיצון אינו טמא. כאמור, לפי רש"י גוזרים על טבילה בתוך כלי לקודש גם כשהחיצון טמא, אולם אין מבואר בדבריו האם גזרו גם כאשר יש בפי החיצון כשפופרת הנוד. אכן, במאירי מובאת שיטה הסוברת כרש"י שגזרו לקודש גם על טבילת כלי בתוך כלי טמא, אולם אם יש בחיצון כשיעור שפופרת הנוד והוא גם טמא לא גזרו. כשיטה זו מדייק בעלי גידולי טהרה (חלק השו"ת, סי' יג) גם מדברי הרמב"ם שכותב בהלכות אבות הטומאות שאם הכלי החיצון טמא מועילה הטבילה לכלי שבתוכו אפילו לקודש, אך בהלכות מקוואות מדגיש שכאשר הכלי החיצון טמא, אף אם פיו צר - הטבילה מועילה, אך משמע שמועילה רק לתרומה וחולין ולא לקודש. הוא מסביר ששיטה זו סוברת כרש"י שיש לחוש לגזירת הרואה שלא יבחין בין כלי חיצון טמא לבין כלי חיצון טהור, אולם כשפי החיצון רחב כשפופרת הנוד - אין לחוש, שכן כאן רק בצירוף שני חששות יש מקום לגזור, חשש שיטעו בין כלי חיצון טהור לטמא ויטעו בין כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד לבין כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, ואין גוזרים גזירה לגזירה. יש להוסיף שלפי דעת בעל ליקוטי הלכות ההיתר להטביל בתוך כלי טמא לקודש לשיטת הרמב"ם הוא רק בתוך סל וגרגותני כפי שהובא לעיל. לעומת זאת, התוספות (ד"ה מאי איכא), רבינו יהונתן והמאירי סוברים שכאשר החיצוני טמא מותר להטביל בתוכו כלים אף לקודש, אף אם אין בפיו כשפופרת הנוד. עם זאת, התוספות מוסיפים שלדעת רבי אילא גם כשהחיצון טמא יש לגזור בטבילה לקודש מחשש לחציצה, ורק לפי רבא אין לגזור שמא יטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, שהרי טבילה בתוך כלי טמא מועילה אף כשאין בפיו כשפופרת הנוד. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך אחת עשרה מעלות עשו חכמים לקדש על התרומה, ואלו הן: יש לאדם להטביל כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש, גזירה שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת הנוד ונמצאו הכלים שבתוכו כאלו טבלו במים שבכלי, לא במקוה. במה דברים אמורים? בשהיה הכלי הגדול שיש בתוכו הכלים הטמאין טהור, אבל אם היה טמא, מתוך שעלתה לו טבילה - עלתה טבילה לכלים שבתוכו, אפילו להשתמש בהן בקודש. (רמב"ם אבות הטומאות יב, א) כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים והטביל הכל - עלתה להן טבילה, אף אל פי שפי הכלי צר ביותר, שהרי המים נכנסין לו, ומתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול - עלתה טבילה לכלים שבתוכו. ואם הטהו על צדו והטביל - לא עלתה להן טבילה, עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד. וכן אם היה הכלי טהור ונתן לתוכו כלים טמאים והטבילן - לא עלתה להן טבילה, עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד. במה דברים אמורים? לתרומה, אבל לקדש - אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורין כלל, ואפילו היו בסל או בקופה, כמו שביארנו. (רמב"ם מקוואות ג, כו) כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים והטביל הכל - עלתה להם טבילה, אף על פי שפי הכלי צר ביותר, שהרי המים נכנסים לו, ומתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול - עלתה טבילה לכלים שבתוכו, ואם הטהו על צדו והטביל - לא עלתה להם טבילה, עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנאד, וכן אם היה הכלי טהור ונתן לתוכו כלים טמאין והטבילן - לא עלתה להם טבילה, עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנאד. הגה. ומותר לטבול כלים בסל או בשק, דכיון דאינו מחזיק מים - עדיף טפי מניקב כשפופרת הנאד. (יורה דעה רא, ט)

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300