עד שלא תתארס - ונתארסה. ב"ש אומרים תמכור - בעודה ארוסה אבל משתנשא לא כדתני לקמן עד שלא ניסת וניסת וכו'. הואיל וזכה באשה - שהיא ארוסתו. לא יזכה בנכסים - בגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי אלכתחלה דב"ש או אדיעבד דב"ה. על החדשים - שנפלו לה משנשאת. אנו בושים - מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדתנן לקמן במתני'. עד שלא נשאת - כגון משנתארסה או קודם לכך ואחר כך נשאת. ה"ג - ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים. הואיל וזכה באשה - שנשאה. על החדשים - שנפלו לה משניסת. הידועים לבעל - בגמרא מפרש.

מאי שנא רישא דלא פליגי - הרי נתארסה ומשום דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו. בזכותה נפלו - עדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה אלא היא עצמה. בזכותו - כבר זכה בה ובנכסיה. אימר בזכותו כו' - דאירוסין עושה ספק נישואין שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא.

רבי שמעון חולק כו' - יש נכסים שמכרה קיים ויש נכסים שמכרה בטל. ידועין מקרקעי - ועל מנת אותן נכסים נשאה לפיכך מכרה בטל שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה.

סהקדמה נכסים שירשה האישה לפני האירוסין נכסים שירשה האישה לאחר האירוסין ולאחר הנישואין על מה חולק רבי שמעון ההגדרה של נכסים ידועים ושאינם ידועים ההלכה במחלוקת רבי שמעון וחכמים ההלכה לגבי הגדרת נכסים שאינם ידועים הקדמה משנתנו וסוגיית הגמרא עוסקות באישה שנפלו לה נכסים בירושה והיא רוצה למוכרם, אך הבעל מצידו מעכב את המכירה. באופן רגיל, נכסים שאישה נשואה יורשת דינם כנכסי מילוג, שהבעל אוכל את פירותיהם ואין לאישה זכות למוכרם. אולם יש לדון האם כך הדין גם בנכסים שנפלו לאישה לפני שנישאה, או אף לפני שהתארסה. כמו כן יש לברר האם האישה יכולה למכור את הנכסים בעודה ארוסה. המשנה מביאה דעות שונות של תנאים לגבי שאלות אלה. בעניין זה מובאת במשנה דעת רבי שמעון שמחלק בין נכסים ידועים לבעל לבין כאלה שאינם ידועים. יש לדון באיזה מצב מחלק רבי שמעון בעניין זה, וכמו כן מהי ההגדרה של נכסים ידועים ושאינם ידועים. בנוסף לכך יש לברר מהי ההלכה במחלוקת התנאים. נכסים שירשה האישה לפני האירוסין בכגון זה נאמר בתחילת המשנה שבית שמאי ובית הלל מסכימים שמותר לאישה למכור את הנכסים לכתחילה, וכפי שיבואר להלן מדובר בכגון שמכרה את הנכסים לפני שנישאה. אמנם, מתשובת רב האי גאון (מובא באוצר הגאונים חלק התשובות, סי' תקעז) משמע שאף זו אינה מוכרת לכתחילה, וכך ניתן לדייק גם מלשון הרמב"ם בהלכה ח שכותב בסתם שארוסה שמכרה - המכר קיים, ואינו כותב שבנכסים שנפלו לה לפני האירוסין רשאית למכור אף לכתחילה. בעל דינא דחיי (ל"ת פא) תמה על הרמב"ם וכותב תחילה שאולי הוא סבור שלפי מסקנת הגמרא אין הבדל בין נכסים שנפלו לפני האירוסין לבין אלה שנפלו אחריהם, וכשם שאם מוכרת לאחר הנישואין המכר בטל תמיד - כך גם במוכרת לאחר האירוסין הדין הוא תמיד אחד, שלא תמכור ובדיעבד אם מכרה המכר קיים. אולם לבסוף הוא כותב שכיון שבמסקנת הגמרא בדברי רב ושמואל אין שום רמז לכך שפוסקים בניגוד למשנה גם לגבי אישה שמוכרת לפני הנישואין - לא מסתבר לבאר בדרך זו את לשון הרמב"ם. על כן הוא מסיק שגם הרמב"ם מודה שמוכרת לכתחילה את הנכסים שנפלו לה לפני האירוסין, אלא שלא ראה צורך לכתוב את הדברים מפני פשטותם. יש להעיר שבירושלמי (הלכה א) מובאת המשנה בנוסח אחר, לפיו נאמר ברישא שאם נפלו לה נכסים לפני שהתארסה מודים בית שמאי ובית הלל "שאם מוכרת ונותנת קיים", ומשמע לכאורה שלכתחילה לא תמכור. אולם הרי"ף (לו, ב בדפיו, בהעתקת פירושו מלשון ערבי) מפרש שגם לפי הנוסח הזה הכוונה היא שמוכרת לכתחילה. השלחן ערוך כותב בסעיף יא שארוסה לא תמכור לכתחילה את הנכסים שנפלו לה משנתארסה, ומשמע שאת הנכסים שנפלו לה לפני האירוסין רשאית למכור לכתחילה. אם האישה כבר נישאה מפרש רש"י (ד"ה ב"ש אומרים) שאין לה למכור לכתחילה, ועל זה מובא בהמשך המשנה שרבן גמליאל סובר שהמכר קיים בדיעבד ורבי חנינא בן עקביא הביא שהיו שחלקו וסברו שאין המכר קיים. אמנם, להלכה פוסקים רב ושמואל כדברי הברייתא שמובאת בגמרא שרבותינו נמנו וגמרו שהבעל מוציא מיד הלקוחות בכל מקרה בו האישה מכרה את הנכסים לאחר שנישאה. כך אכן פוסקים הרמב"ם והשלחן ערוך שאישה שמכרה נכסי מלוג אף אם נפלו לה קודם שהתארסה - המכר בטל. נכסים שירשה האישה לאחר האירוסין ולאחר הנישואין בנכסים שנפלו לאישה לאחר האירוסין נחלקו בית שמאי ובית הלל, שלדעת בית שמאי מותר לה למכור את הנכסים לכתחילה, ואילו בית הלל סוברים שאסור לה למכור לכתחילה, אך בדיעבד המכר קיים. אמנם, מחלוקתם היא רק אם מכרה לפני שנישאה, אך אם האישה נישאה - כאמור לעיל נפסקה ההלכה כרב ושמואל שהמכר בטל. אם הנכסים נפלו לאישה לאחר הנישואין מבואר במשנה שאף בית שמאי מודים שאם מכרה אותם - מכרה בטל. לגבי החילוק בין נכסים ידועים לשאינם ידועים ראה עוד בהמשך. על מה חולק רבי שמעון בסיפא של המשנה מובאת דעת רבי שמעון שמחלק בין נכסים הידועים לבעל, שמכרה בטל, לבין נכסים שאינם ידועים לו, שמכרה קיים. הראשונים נחלקו על אלו נכסים נאמרו דבריו. רש"י במהדורא קמא (מובא בשיטמ"ק) מבאר שדברי רבי שמעון נאמרו בין על נכסים שנפלו לה לפני הנישואין ובין על נכסים שנפלו לה לאחר הנישואין. כך מפרשים גם רבנו קרשקש, המאירי והטור. השיטה מקובצת מביא ראיה לפירוש זה מאריכות הלשון של המשנה שאומרת שרבי שמעון מחלק בין נכסים לנכסים, ואינה אומרת בקיצור: "במה דברים אמורים? בנכסים הידועים וכו' ", ומשמע שבא להורות שאין חילוק בין נכסים שנפלו לפני הנישואין לבין נכסים שנפלו אחרי הנישואין אלא בין נכסים ידועים לנכסים שאינם ידועים. לעומתם, מפרש הרא"ה שחילוקו של רבי שמעון נאמר רק על הסיפא שעוסקת בנכסים שנפלו לה לפני שנישאה, אבל בנכסים שנפלו לאחר מכן - מודה רבי שמעון שתמיד מכרה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות. המאירי מביא ראיה לפירוש זה מדברי המשנה לעיל (סה, ב) שאישה שהוזקה על ידי אחר וזכתה בדמי בושת ופגם, כסף זה דינו כנכסי מילוג, וילקח בו קרקע והבעל אוכל פירותיה, כלומר שדינם כדין נכסי מילוג רגילים שאם האישה מכרתם - המכר בטל. מכאן הוא מסיק שכך הדין גם בנכסים שאינם ידועים, כפי שראוי להגדיר לדעתו את הדמים שמקבלת על מה שחבלו בה. עם זאת, המאירי עצמו אינו מקבל את השיטה הזו, ועיין עוד להלן על ההגדרה של נכסים שאינם ידועים. שיטה שלישית לרבנו יהונתן שמפרש שרבי שמעון מחלק את חילוקו בדין של הרישא העוסקת בנכסים שנפלו לה לאחר שנישאה, ומשמע שרוצה לומר שבנכסים שנפלו לה לפני הנישואין מודה רבי שמעון שמכרה קיים אפילו בנכסים הידועים לבעל, וכן מובא בשיטה מקובצת בשם תלמידי הרשב"א. נראה כי בעלי שיטה זו מבינים שרבי שמעון בא להקל בנכסים שאינם ידועים שמכרה קיים, ולא להחמיר בנכסים ידועים שאין מכרה קיים בהם גם כשנפלו לה לפני שנישאה. עם זאת, אפשר שלפי מסקנת רב ושמואל שכאשר אישה מוכרת לאחר הנישואין הבעל תמיד מוציא מהלקוחות כך הדין גם בנכסים ידועים שנפלו לפני הנישואין והאישה מכרתם לאחר הנישואין. ההגדרה של נכסים ידועים ושאינם ידועים רבי יוסי ברבי חנינא מבאר שמטלטלין קרויים נכסים שאינם ידועים וקרקעות הם נכסים ידועים. רש"י מסביר שכשאדם נושא אישה הוא עושה זאת על דעת שיקבל את הקרקעות שעתידה לרשת ומצפה להן. הרי"ד מוסיף שאת הקרקעות אי אפשר להסתיר ועל כן דעתו של הבעל עליהן. רבי יוחנן חולק ומבאר שגם המטלטלין נחשבים לנכסים ידועים, ונכסים שאינם ידועים הם אותם שנפלו לה בירושה במדינת הים. על פי הגדרת רש"י שנכסים שאינם ידועים הם אותם שאין הבעל מצפה לראותם כותב הרא"ש (בתוספותיו) שאם נפלו לה נכסים באותה מדינה - אף אם הבעל טרם ידע על נפילתם הם נחשבים לנכסים ידועים. עם זאת, השיטה מקובצת מעיר שאפשר שרש"י מפרש כך רק בדעת רבי יוסי ברבי חנינא, ואין ראיה שגם רבי יוחנן סובר כך, אולם גם הנימוקי יוסף מבאר שנכסים שאינם ידועים הם אותם שאין הבעל מצפה להם. לעומת זאת, הר"י מיגש (מובא ברשב"א ובר"ן) כותב שלאו דווקא כשנפלו לה נכסים במדינת הים, אלא כל שלא ידע הבעל שנפלו לה נכסים - הרי הם בגדר נכסים שאינם ידועים, וכך כותבים הרא"ה, הריטב"א והמאירי. לפי זה כותבים הרשב"א, הרא"ה והר"ן שאם נודע לבעל על נפילת הנכסים לפני שהאישה מכרה - הרי הם נחשבים לנכסים ידועים. בדומה לזה כותב רבנו יהונתן שאם לא הגיעה השמועה לבעל לא תיקנו לו בנכסים אלו פירות, כיון שאין זה שכיח, ועל כן אם מכרה אותם - המכר קיים. אמנם, נראה שלשיטת רש"י והנימוקי יוסף כפי שהובאה לעיל, בנכסים שנפלו במדינת הים אפשר שאף אם הדבר נודע לבעל ואחר כך האישה מכרה אותם המכר קיים. אכן, הרא"ש (שם) מסתפק בדבר זה, אולם בפסקיו הוא מכריע שהמכר קיים רק אם לא נודע עליהם לבעל לפני המכירה, אבל אם נודע לו עליהם לאחר שנפלו ולפני שמכרה, אף על פי שבתחילה לא היה מצפה להם- נעשו כנכסים הידועים ודינם כנכסי מילוג, שהבעל אוכל פירות ומוציא מידי הלקוחות. הרא"ש משווה זאת למתנה שהאישה מקבלת, שנחשבת כנכסי מילוג למרות שהבעל לא היה מצפה שתקבל את המתנה, וכן לדין של דמי בושתה ופגמה שהם של האישה שנחבלה ונעשים לנכסי מילוג לאחר שנודע עליהם, אף על פי שלא הייתה שום ציפייה לקבלתם. בטעם הדין כותב הרא"ש בשם הרמ"ה שתיקנו פירות לבעל בתמורה להתחייבותו לפדותה, כדי שלא יאמר שיש לה רכוש משלה בשביל הפדיון, לכן בנכסים שאינם ידועים אין סיבה לתקן שיאכל פירות, אך משנודע לו עליהם חוזר הטעם למקומו ודינם כנכסי מילוג. ההלכה במחלוקת רבי שמעון וחכמים כאמור, דעת רבי שמעון שיש לחלק בין נכסים ידועים לשאינם כאלה. מהמשנה נראה כי רבי שמעון הוא דעת יחיד ונראה אם כן שאין לפסוק הלכה כמותו. אמנם למעשה רבים פוסקים הלכה כרבי שמעון מטעמים שונים. רב צמח גאון (מובא באוצה"ג חלק התשובות סי' תקפג) מסביר שמכך שהאמוראים, ורבי יוחנן בתוכם טורחים לבאר את דבריו, ובנוסף מביאה הגמרא סתם ברייתא כדעתו - נראה שהלכה כמותו. עוד הוא מוכיח מדברי הגמרא לקמן (עט, א) שמשווה את דין המבריחה נכסיה מבעלה לדין מוכרת נכסים שאינם ידועים כדעת רבי שמעון, שסתם הגמרא סוברת שהלכה כרבי שמעון. כדעה זו פוסקים גם רבנו חננאל (מובא בתוספות עט, א ד"ה עשאום), הרי"ף (לז, ב), התוספות (שם), הרשב"א, הריטב"א, המאירי, הריא"ז (הלכה א, ב), הרא"ש (סי' ג) והר"ן. אולם בעל הלכות גדולות (הוצ' מקיצי נרדמים, ח"ב עמ' 271) מביא את המשנה בלי להזכיר את דעת רבי שמעון, ומשמע שאינו פוסק כמותו. זו גם דעת הרי"ד (לקמן עט, א) שכותב שמהסוגיה לקמן בדין מבריחה נכסיה אין ראיה שהלכה כרבי שמעון, משום שכוונת הגמרא שם לומר שבדין מבריחה ההלכה כמו שאמר רבי שמעון בנכסים שאינם ידועים, למרות שבאותו עניין עצמו אין הלכה כמותו אלא כרבים. ההלכה לגבי הגדרת נכסים שאינם ידועים הרא"ש (סי' א), רבנו קרשקש והר"ן פוסקים הלכה כרבי יוחנן, כפי שמוכח מהברייתא המובאת בגמרא. טעם אחר מובא באוצר הגאונים (התשובות סי' תקפד) שכך הוא הכלל תמיד שהלכה כרבי יוחנן במחלוקתו עם רבי יוסי ברבי חנינא. הרשב"א (לקמן עט, א) מביא גרסה אחרת בגמרא לפיה רבי ינאי נחלק עם רבי יוחנן, ועם זאת הוא כותב שאף לפי גרסה זו הלכה כרבי יוחנן ולא כרבו רבי ינאי, מפני שהברייתא מסייעת לו. לעומתם, המרדכי (סי' רז) כותב שיש פוסקים כרבי יוסי ברבי חנינא במחלוקתו עם רבי יוחנן, ומסתמכים על הגמרא במסכת בבא קמא (לט, א) האומרת שרבי יוסי ברבי חנינא הוא דיין היורד לעומק הדין והלכה כמותו. לפי שיטתם מסביר המרדכי שהברייתא אינה סותרת בהכרח את דברי רבי יוסי ברבי חנינא, שכן ניתן לפרש שנכסים שאינם ידועים הם גם מטלטלין וגם קרקעות שנפלו לאישה במדינת הים, ועליהן מדובר בברייתא. הרמב"ם פוסק שאם נפלו לאישה נכסים במדינה אחרת ולא ידע הבעל עליהם ומכרתם - המכר קיים, כרבי שמעון ולפי הסברו של רבי יוחנן. בעל מעשה רקח מבין מלשונו שמצריך שני תנאים: שיהיו הנכסים במדינה אחרת, ושלא ידע הבעל על קיומם. אולם מלשון הרמב"ם בפירוש המשניות משמע שאינו מצריך אלא תנאי אחד, והוא שהנכסים במדינה אחרת. השלחן ערוך מחלק בין נכסים ידועים לשאינם ידועים, וכותב הבית שמואל (סקמ"ב) שמלשונו משמע כשיטת הר"י מיגש שהדין תלוי בידיעה, ואם לא ידע שנפלו נחשבים כאינם ידועים למרות שהיה מצפה להם. זאת בניגוד לשיטת הרא"ש והטור שנכסים נחשבים כאינם ידועים רק אם לא היה מצפה להם ולא ידע שנפלו לה. החלקת מחוקק (סקל"ד) מבין שלדעת הרמב"ם והשלחן ערוך בנכסים שאינם ידועים מכרה קיים גם אם נפלו לה לאחר הנישואין. פסיקה זו אינה כדעת הרא"ה שכפי שהובא לעיל סובר שאם נפלו לה הנכסים לאחר הנישואין המכר בטל אף בנכסים שאינם ידועים. נספח: פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך כל נכסים שיש לאשה, בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג - הבעל אוכל כל פירותיהן בחייה, ואם מתה בחיי בעלה - יורש בעלה הכל. לפיכך, אם מכרה האשה נכסי מלוג אחר שנשאת, אף על פי שאותן הנכסים נפלו לה קודם שתתארס - הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות כל ימי חייה, אבל לא גוף הקרקע, שאין לו כלום בגוף נכסי מלוג עד שתמות. מתה בחייו - מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים, ואם הדמים שלקחה מן הלקוחות קיימין בעצמן - מחזירן ללקוחות, ואינו יכול לומר שמא מציאה הן. במה דברים אמורים? בנכסים הידועין לבעל, אבל אם נפלו לה נכסים במדינה אחרת, ולא ידע בהן הבעל, ומכרה אותן - מכרה קיים, וכן ארוסה שמכרה קודם הנישואין - מכרה קיים, שאין לבעל בנכסי ארוסתו כלום עד שיכנוס. (רמב"ם אישות כב, ז-ח) האשה שמכרה מנכסי מלוג אחר שנשאת, אף על פי שאותם הנכסים נפלו לה קודם שתתארס - הבעל מוציא פירות מיד הלקוחות כל ימי חייה, אבל לא גוף הקרקע, ואם מתה בחייו - מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים, (ויש אומרים דאף בחייה מוציא גוף הקרקע מיד הלוקח בלא דמים)... במה דברים אמורים שאם מכרה משנשאת מוציא הבעל מיד הלקוחות? בנכסים הידועים לבעל, אבל אם נפלו לה נכסים ולא ידע בהם הבעל - לכתחלה לא תמכור, ואם מכרה אותם קודם שידע בהם - מכרה קיים, וכן ארוסה לכתחלה לא תמכור נכסים שנפלו לה משנתארסה, ואם מכרה קודם הנשואין - מכרה קיים, (אפילו נכסים הידועים לו). נכסים שאינם ידועים לבעל, כשיודעו לו - מיד נעשו נכסי מלוג, וכו'. (אבן העזר צ, ט, יא-יב)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300