שאף הן היו באותו הנס - שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים וגו'.

הקדמה הסוברים שנשים חייבות רק בשמיעה ולא בקריאה הסוברים שנשים חייבות כגברים אך אינן קוראות להם הסוברים שנשים מוציאות גברים ידי חובתם פסיקת ההלכה צירוף נשים למניין הקדמה בסוגייתנו קובע רבי יהושע בן לוי שגם הנשים חייבות בקריאת המגילה מפני שאף הן היו בנס הפורים, ומבאר רש"י (ד"ה שאף הן) שאף עליהן גזר המן השמדה, וכיוון שגם הן ניצלו מהסכנה - גם הן מחויבות בתקנת קריאת המגילה לזכר הנס. הטעם לכך שצריך סיבה מיוחדת לחייב את הנשים בקריאת המגילה הוא מאחר וקריאת המגילה היא מצוות עשה שהזמן גרמא היה לנו לפטור את הנשים מחיוב זה כשאר מצוות עשה שהזמן גרמן אילולא הטעם שאף הן היו באותו הנס. מדברי רבי יהושע בן לוי משמע בפשטות כי חיובן בקריאה זהה לזה של הגברים, ואם כן מעיקר הדין נראה שאישה יכולה להוציא גברים ידי חובתן בקריאת המגילה. כך נראה גם מדברי הגמרא במסכת ערכין (ג, א) המפרשת את הנאמר במשנה לקמן (יט, ב) "הכל כשרין לקרות את המגילה" שהכוונה לרבות את הנשים, ובפשטות הכוונה שהנשים כשרות לקרוא את המגילה ולהוציא את הרבים ידי חובתם. לעומת זאת, בתוספתא (מגילה ב, ד) נאמר: "נשים ועבדים וקטנים - פטורין, ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן". בתוספתא זו נאמר בפירוש שאין נשים יכולות להוציא גברים ידי חובה בקריאה, ויש לעיין האם ניתן ליישב תוספתא זו עם דברי רבי יהושע בן לוי שנאמרו בסוגייתנו. עוד יש לדון בגדר חיוב הנשים בקריאת המגילה, האם הנשים מצטרפות למניין עשרה בקריאת המגילה, שהרי אף הן חייבות בקריאתה. הסוברים שנשים חייבות רק בשמיעה ולא בקריאה בעל הלכות גדולות (ח"ב עמ' 403 מהד' מקיצי נרדמים) כותב שנשים חייבות לשמוע מקרא מגילה, אך אינן חייבות בקריאתה, וכך מפרש גם רבנו חננאל את דברי רבי יהושע בן לוי. הראבי"ה (ח"ב תקסט) מסכים לשיטה זו, וכותב שבעל הלכות גדולות גורס כך בגמרא, דהיינו שרבי יהושע בן לוי עצמו נוקט שחיוב הנשים הוא רק בשמיעת מגילה. בהמשך דבריו, מפרש בעל הלכות גדולות (עמ' 406 שם) את התוספתא שהובאה לעיל כשיטתו, דהיינו שהנשים פטורות מקריאת המגילה, אך לא משמיעתה, ועל כן אינן מוציאות את הרבים ידי חובתם. התוספות (ד"ה נשים) והרא"ש (סי' ד) כותבים שיש לפרש את המשנה לקמן שאומרת שהכל כשרין לקרות את המגילה, שכדברי הגמרא במסכת ערכין שהכוונה לנשים, שהנשים כשרות לקרוא את המגילה לנשים אחרות, אך לא להוציא אנשים. גם הראבי"ה שכאמור מסכים לבעל הלכות גדולות, כותב כדבר פשוט שאישה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאת המגילה. לעומת זאת, בעל בית מאיר חולק, וסובר שלדעת בעל הלכות גדולות אין האישה יכולה להוציא כלל אפילו נשים בקריאת המגילה. הוא מוכיח כדבריו מהלשון שנאמרה בתוספתא "נשים פטורות", ואם האישה יכולה להוציא את עצמה בקריאה אין לשון זו מדויקת, שהרי הנשים חייבות בקריאת המגילה כמו הגברים אלא שאינן מוציאות אותם ידי חובתם, אלא מכאן שכאשר אין האישה יכולה לשמוע את הקריאה מגבר הרי היא פטורה לגמרי מהקריאה. יש להוסיף את דברי המגן אברהם (סק"ו) שמביא את דברי הזהר שאין הנשים קוראות את המגילה אלא שומעות מאחר, ומדבריו נראה שמבין שלפי הזהר אף אינן קוראות להוציא את עצמן ידי חובתן. אמנם, הגר"א (בביאורו לשלחן ערוך) סובר כי ניתן לפרש את דברי הזהר שאין נשים מוציאות גברים ידי חובה, אך את עצמן מוציאות. יש לציין כי להבנת בעל קרבן נתנאל (כאן אות מ) בדעת התוספות במסכת סוכה (לח, א ד"ה באמת) אישה אינה מוציאה גברים כיוון שאינה חייבת כמותם בקריאת המגילה, אך גם אינה מוציאה נשים רבות אחרות מפני שיש זלזול בדבר. בעל טורי אבן מסביר את ההבדל שבין חיוב הנשים לחיוב הגברים בכך שחובת הקריאה לגברים מקורה מרוח הקודש ואילו החיוב לנשים הוא מתקנת חכמים מפני שאף הן היו באותו הנס שתוקפה נמוך מחיוב על פי רוח הקודש. באופן נוסף נראה להסביר שבקריאת המגילה ישנם שני עניינים. העניין הראשון הוא שקריאת המגילה היא כקריאת הלל כפי שמובא בגמרא לקמן (יד, א). העניין השני שבקריאת המגילה הוא משום פרסום הנס כפי שלמדנו לעיל (ג, ב). חיוב הנשים בשמיעת המגילה הוא רק בצד של פרסום הנס, כדרך שחייבו נשים בהדלקת נר חנוכה ובארבע כוסות בליל הסדר שאף הן היו באותו הנס, וגם שם התקנה היא משום פרסום הנס (כמובא במסכת שבת כג, ב ובמסכת פסחים קיב, א). עיקר התקנה בפרסום הנס הוא בשמיעת סיפור הנס שבמגילה ולא בקריאתו. אולם, חיוב האנשים הוא גם מהטעם של קריאת הלל ובזה יש חיוב אמירה על כל אחד, וכיוון שאין הנשים מחויבות בזה - אינן מוציאות את האנשים. הסוברים שנשים חייבות כגברים אך אינן קוראות להם התוספות במסכת סוכה (שם) כותבים בשם בעל הלכות גדולות לגבי קריאת מגילה על ידי אישה שאינה מוציאה את הרבים ידי חובתם ומנמקים זאת משום הזלזול שבדבר. לעיל הובאו דברי בעל קרבן נתנאל שמסביר שהנשים אף אינן מוציאות נשים רבות, וודאי שאינן מוציאות אף גבר יחיד כיוון שאינן מחויבות כמותו, אולם נראה כי ההבנה הפשוטה יותר בדברי התוספות היא כי הנשים אכן מחויבות כמו הגברים, אך אינן מוציאות אותם משום הזלזול שבדבר. גם הסמ"ג (הלכות מגילה) סובר כי הנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובה. הוא כותב שאין להשוות זאת להדלקת נר חנוכה שגם בה הנשים מחויבות מפני שהיו באותו הנס, ומוציאות את הגברים ידי חובה משום שקריאת המגילה דומה לקריאת התורה. מדבריו משמע שרק משום שתקנת קריאת המגילה דומה לתקנת הקריאה בתורה אין הנשים יכולות להוציא את הגברים ידי חובה. המגן אברהם (סק"ה) מביא בשם הרא"ם בביאורו לסמ"ג שאף שעיקר הבעיה היא כשנשים מוציאות רבים ידי חובתם, מכל מקום לאחר שתיקנו שאינן מוציאות את הגברים, אף את היחיד אינן מוציאות, שחכמים לא חילקו בתקנתם. הסבר נוסף לכך שאין הנשים מוציאות את הגברים מובא בספר האשכול (הלכות חנוכה ופורים סימן ט) מפני שקול באישה - ערווה. על כך כותבים בספר המאורות (דף יט, ב ד"ה הכל) ובספר כל בו שאמנם גם בנר חנוכה צריכה לברך, אולם אין האנשים צריכים להיות נוכחים באותה שעה. בספר כף החיים (סקי"ג) כותב באותו עניין שבנר חנוכה יש ברכה בלבד שהיא קצרה, מה שאין כן במגילה שקריאתה ארוכה וגזרו בה שלא תקרא אישה לגברים. הסוברים שנשים מוציאות גברים ידי חובתם רש"י (במסכת ערכין שם, ד"ה לאתויי) כותב שהנשים אף יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם. כך פוסקים גם הריא"ז (פרק ב הלכה ג, ב), הנמוקי יוסף, בעל ספר המכתם, רבינו יהונתן, בעל ספר המאורות, בעל אור זרוע (סימן שסח) והמאירי. גם הרשב"א והריטב"א נוטים לפסוק כשיטה זו, וכותבים שאין להקשות מהתוספתא שהובאה לעיל לפיה אין הנשים מוציאות את הרבים כיוון שתוספתא זו משובשת. גם המאירי כותב כך, ומוכיח כדבריו מגוף התוספתא, שהרי אם הנשים פטורות וודאי שאינן מוציאות את הרבים, והתוספתא לא הייתה צריכה להשמיע זאת. בעל אור זרוע מוסיף שאין לפסוק כנגד דבריו המפורשים של רבי יהושע בן לוי על פי התוספתא שלא הוזכרה בסוגייתנו. הגר"א (בביאורו לשלחן ערוך) מוכיח כשיטה זו מהגמרא במסכת ערכין שהובאה לעיל, שהרי הגמרא מפרשת גם את הרישא של התוספתא בה נאמר "הכל חייבין במקרא מגילה" שבאה לרבות את הנשים, ואם כן וודאי שאי אפשר לגרוס בסיפא שנשים פטורות ממקרא מגילה. עם זאת, הריטב"א כותב שאף שהנשים יכולות להוציא את הרבים, "אין זה כבוד לציבור והן בכלל מארה". פסיקת ההלכה המגיד משנה מדייק מדברי הרמב"ם שסובר כשיטת רש"י שאישה יכולה להוציא אנשים ידי חובה, ושחיובה שווה לחיוב האנשים. המחבר בשלחן ערוך מביא תחילה את דברי הרמב"ם ואחר כך מביא את שיטת בעל הלכות גדולות שהנשים אינן מוציאות את האנשים. הרמ"א מביא להלכה את דברי הראבי"ה שאישה הקוראת לעצמה מברכת לשמוע מגילה, ומשמע שפוסק שאישה חייבת רק בשמיעה וממילא אינה יכולה להוציא אנשים. המשנה ברורה (סק"ז) כותב שיכולה אישה להוציא אישה אחרת, אולם בשער הציון (סקט"ו) הוא פוסק כדעת בעל קרבן נתנאל שאף אינה מוציאה נשים רבות מפני הסברה של הזלזול שבדבר. צירוף נשים למניין בעל העיטור (דף קי, ב) כותב שאין הנשים מצטרפות למניין למקרא מגילה כדרך שאינן מצטרפות לזימון בברכת המזון. בעל ארחות חיים והכל בו מפרשים דעה זו גם בדעת הסוברים שנשים יכולות להוציא אנשים בקריאת מגילה, אך אף על פי כן אינן מצטרפות למניין. לעומת זאת, מדברי המאירי משמע שהוא מסביר דעה זו רק בשיטת הסוברים שאין הנשים יכולות להוציא את האנשים בקריאתן, אך לסוברים שיכולות להוציא את האנשים פשוט שגם מצטרפות למניין. הר"ן (דף ו, ב בדפי הרי"ף) סובר שהנשים מצטרפות למניין וכותב שאין להשוות זאת לאי צירופן לזימון שכן בזימון אין הנשים מוציאות אנשים ידי חובה, מה שאין כן במגילה שיכולות להוציא אנשים לא מסתבר שאינן מצטרפות למניין. הוא מוסיף שאין לחשוש לפריצות כדרך שחששו בזימון, משום שצירופן לזימון גורם לשינוי במטבע הלשון של הזימון וניכר הדבר, אך בקריאת מגילה אין צירופן ניכר ואינו מביא לשינוי בנוסח הברכה. באופן אחר מחלק הנימוקי יוסף שבזימון חששו לפי שהוא אחרי הסעודה כשיש חשש שכרות ופריצות, בעוד שקריאת המגילה קודמת לסעודה ואין חשש שצירוף הנשים יביא לפריצות. הרמ"א (סימן תרצ סעיף יח) כותב להלכה שיש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה, והלבוש פוסק שאינן מצטרפות. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך קריאת המגילה בזמנה - מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנתנביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים. וכו'. (רמב"ם מגילה א, א) הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכים את הקטנים לקרותה. אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא - יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך, אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה - השומע ממנו לא יצא. ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים. הגה. ויש אומרים אם האשה קוראה לעצמה - מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה. (אורח חיים תרפט, א-ב)

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300