אריח. הוא הכתב: לבינה. הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב והאריח חצי לבינה: שלא תהא להם תקומה. שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו:

הקדמה כתיבת עשרת בני המן אופן כתיבת שאר השירות שירת האזינו הקדמה בסוגייתנו מובאים דברי רבי שילא שמבדיל באופן כתיבת השירות שבכתבי הקודש. הוא אומר שכל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה חוץ מכתיבת עשרת בני המן שבמגילה שאף שהם נכתבים בצורת שירה, מכל מקום נכתבים אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה, וכמו כן רשימת מלכי כנען המנויים שנכבשו על ידי יהושע (יהושע פרק יב). הטעם לכך מובא בגמרא שזה כדי שלא תהא תקומה למפלתם. יש להבין מה הכוונה באריח ולבנה, ומתוך כך כיצד באופן מעשי נכתבות השירות השונות. באותו עניין יש לבאר את הפירוש לכך שכתיבה בצורה של אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מרמזת על כך שלא תהא תקומה למפלתם, בניגוד לכתיבה של שירה רגילה שהיא אריח על גבי לבינה. עוד יש לדון מה דין מגילה שלא נכתבו בה עשרת בני המן באופן זה, האם היא נפסלת. שאר השירות שאינן עשרת בני המן ומלכי כנען הן שירת הים (שמות טו), וכן שירת דבורה (שופטים ה) ושירת דוד (תהילים יח). מלבד זאת ישנה גם שירת האזינו, אלא שהפוסקים מביאים בשם מסכת סופרים שדינה שונה כפי שיבואר להלן, ויש להבין כיצד זה מתיישב עם האמור בסוגייתנו שרק לעשרת בני המן ומלכי כנען דין שונה. כתיבת עשרת בני המן רש"י (ד"ה אריח וד"ה לבינה) מבאר שאריח זהו הכתב ולבינה זהו הרווח החלק שמשאירים בשורה בין כתיבה לכתיבה. הוא מבאר שהלבינה היא כפליים מהאריח. שיעור זה מתאים למה שלמדנו במסכת בבא בתרא (ג, ב) שאורך הלבינה שלשה טפחים ואורך האריח טפח וחצי. על פי זה הוא מבאר שבעשרת בני המן (וכן במלכי כנען) יש לכתוב את הכתב מעל גבי הכתב והחלק מעל גבי החלק באופן כזה שהחלק שיעורו כפליים מהכתב. לשיטת רש"י (ד"ה שלא) ביאור העניין שלא תהא להם תקומה הוא שכאשר הכתב מעל גבי הכתב כביכול אין להם מקום להניח בו את רגליהם. הב"ח (בהלכות מגילה) מסיק שלפי פירוש רש"י אין מניעה לכתוב את עשרת בני המן גם בשלשה טורים באופן כזה שהכתב נמצא מעל גבי הכתב. בספר צרור החיים מביא שלפי פירוש רש"י ניתן לכתוב בכל טור שני מילים, דהיינו את המילה "ואת" ואת אחד מבניו של המן. רבנו תם (מובא בר"ן ד, א בדפי הרי"ף ובמרדכי סי' תשצ) חולק על רש"י וכותב שאין זה נראה שהאריח הוא הכתב והלבינה היא החלק שאין זה במשמעות המילים. על כן הוא מבאר שהן האריח והן הלבינה הם כתב, אלא שאריח זהו כתב קצר ולבינה היא כתב ארוך, כשם שהלבינה ארוכה מהאריח. הוא כותב שאת עשרת בני המן יש לכתוב באופן כזה שהמילים הארוכות יהיו אחת מעל השנייה וכן המילים הקצרות, דהיינו המילים "ואת" שהן הקצרות בטור אחד, ובטור השני רשימת בני המן שהן מילים ארוכות יותר. בדומה לזה גם ברשימת מלכי כנען בטור אחד כותבים את המילים "מלך פלוני" וזהו טור ה"לבינה", ובטור השני כותבים "אחד" וזהו טור ה"אריח". כשיטת רבנו תם עולה גם מדברי בעל הלכות גדולות אשר מבאר שהאריח זוהי המילה שחוזרת על עצמה: "ואת", והלבינה היא שמות בני המן. רבנו תם מסביר שהכוונה שלא תהא תקומה למפלתם היא שכאשר הטורים מסתיימים בצורה שווה דומה הדבר לחומה שאין בה בליטות שאי אפשר להוסיף עליה חיזוקים. גם מדברי רבנו יהונתן עולה שהוא מבאר כרבנו תם, שכן הוא כותב שצורת כתיבת שאר השירות היא כלבנים שאינן מונחות בדיוק זו על זו, אלא כל אחת מונחת על שתי הלבנים שמתחתיה באופן שגם אם נטלת אחת מהלבנים התחתונות אין כל הבניין נופל, בניגוד לכתיבת עשרת בני המן ומלכי כנען שהמילים כתובות בדיוק זו מעל גבי זו כך שאם נטלת התחתונה, כל אלו שמעליה נופלות. בירושלמי (ד, ז) נפסק שכתיבת עשרת בני המן כפי המבואר בסוגייתנו מעכבת אף בדיעבד. הרמב"ם אינו מביא בהלכותיו את ההלכה הנוגעת לאופן כתיבת עשרת בני המן, והמגיד משנה תמה על כך. בספר קובץ (על הרמב"ם) מיישב שאפשר שלהבנת הרמב"ם יש מחלוקת בדבר בין התלמודים, ולדעת הבבלי אין זה מעכב בדיעבד, ואת הדין לכתחילה לא ראה הרמב"ם צורך להביא משום שידוע הדבר אצל הסופרים. השלחן ערוך פוסק כדברי הירושלמי שמגילה שלא נכתבו בה עשרת בני המן באופן שבכל השורות החלק בין הכתב - פסולה. אופן כתיבת שאר השירות כאמור לפי רש"י אריח הוא הכתב והלבינה זהו החלק, לפי זה שאר השירות שנכתבות אריח על גבי לבינה הכוונה היא שהחלק מעל גבי הכתב והכתב מעל גבי החלק באופן שאורך החלק כפול מהכתוב. בפשטות נראה שהכוונה לכך שבשורה הראשונה כותב בתחילתה ובסופה ומשאיר באמצע חלק, ובשורה השנייה כותב רק באמצע השורה ומניח את תחילתה וסופה חלק. כך מפרש בעל ראש יוסף את שיטת רש"י. יתירה מזו, גם מדברי רבנו יהונתן, שכפי שהובא לעיל מסכים לפירוש רבנו תם בביאור המושגים אריח ולבינה נראה שמסכים שכותב באופן זה, אלא שלשיטתו הכתוב באמצע השורה השנייה צריך להיות מקצתו מתחת לכתב שבשני קצות השורה הראשונה. לעומת זאת, הרמב"ם כותב שאת שאר השירות כותבים באופן שבשורה הראשונה יש רווח אחד באמצע ובשורה השנייה ישנם שני רווחים ושלשה כתבים. כך פוסק להלכה גם השלחן ערוך. שירת האזינו במסכת סופרים (א, י) נאמר שאין לקרוא בספר שכתבו בו את האזינו כשירה או שירה כהאזינו. מכך מוכח שאין לכתוב את פרשת האזינו כשאר השירות. אכן מבואר בפוסקים ששירת האזינו נכתבת בשני טורים, והטעם מוסבר בר"ן ובמרדכי שאף בה יש מפלתן של רשעים, כגון "מראש פרעות אויב" ו"כי דם עבדיו יקום". לפי זה יש להקשות מדוע לא נזכר בסוגייתנו ששירת האזינו אינה נכתבת כשירה אלא כעשרת בני המן ומלכי כנען. הר"ן והמרדכי מסברים לשיטתם שהיא כשיטת רבנו תם, שבשירת האזינו בשני טורים הכתב ארוך, כלומר יש בה רק לבינים ואין בה אריחים, ובסוגייתנו לא נזכרו אלא שירות שיש בהן לבינה וגם אריח. הריטב"א מבאר שאין כוונת הגמרא כאן דווקא לעשרת בני המן, אלא לכל שירה שיש בה מפלתן של רשעים, כגון שירת האזינו שיש לכתבה אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. בדרך אחרת כותב המאירי שנזכרו בסוגיה רק שירות שנאמרו על הנס. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך ...צורת שירת האזינו: כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה, ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים... שירת הים כותבין אותה בשלשים שיטות, שיטה ראשונה כדרכה, ושאר השיטות - אחת מניחין באמצעה ריוח אחד, ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש, ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח. (רמב"ם ספר תורה ח, ד) כתב השירה כשאר הכתב, או שכתב שאר הכתב כשירה - פסול, ודוקא שכתב השירה כשאר הכתב בלא פיזור, אבל אם שינה בפיזור ממה שנהגו - לא פסל, ובלבד שיהא אריח על גבי לבינה. שירת הים כותבים אותה בשלשים שיטות, שטה ראשונה כדרכה, ושאר שיטות אחת מניחין באמצע ריוח אחד, ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצע עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש, ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח. צורת שירת האזינו - כל שיטה יש באמצע ריוח אחד, ונמצאת כל שיטה חלוקה לשתים, וכו'. (יורה דעה רעה, ג-ה) עשרת בני המן צריך לכתבה כשירה, ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב, אלא מניח חלק בין כתב לכתב, ואם לא עשה כן - פסולה. (אורח חיים תרצא, ג)

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300