יש נדר בתוך נדר וכו' אמר הריני נזיר אם אוכל וכו' - מפרש בגמ' דאם אוכל לאו דוקא דה"ה נמי אם אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב על כל אחת ואחת אלא איידי דתנא גבי שבועה שלא אוכל תנא נמי גבי נזיר אם אוכל וחייב על כל אחת ואחת דאמרינן לומר דחייב לנהוג נזירות על כל קבלה וקבלה וכי אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב שתי נזירות ומונה שלשים יום ומביא קרבן וחוזר ומונה שלשים יום ומביא קרבן ונפקא לן בגמרא מנזיר להזיר וקרי ליה להאי גוונא נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השתא לא חיילא נמי בתר זימנא אלא ודאי מהשתא הוא דחיילא ומש"ה קתני יש נדר בתוך נדר. שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת - כלומר בשבועות לא משכחת תרי חיובי לא ללקות שתים באכילה אחת דמכיון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה הוה ליה מושבע ועומד ותו לא חיילא עליה שבועה שניה ולא למנות שתים גם כן דלא משכחת לה מה שאין כן בנזירות דנהי דאינו לוקה שתים על אכילה אחת מ"מ משכחת בה תרי חיובי בשכפל נדרו ב' פעמים דהיינו למנות שתים מה שאין כן בשבועות. כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכי אכיל טובא ומתרין ביה מחייב על כל אכילה ואכילה - איידי דקתני שבועה שלא אוכל תנא נמי הריני נזיר אם אוכל ולעולם גבי נזיר לא צריך למימר אם אוכל, זו הגרסא כתובה במקצת נוסחאות והכי פירושא כיון דאמר הריני נזיר וכו' חדא דאית בה תרתי קשיא ליה חדא למה ליה למתלייה לנזירות באכילה דהא מכיון דאמר הריני נזיר הריני נזיר הוה ליה נזיר וחייב למנות שתים וקשיא ליה תו דאיתלי לנזירות באכילה בהריני נזיר אם אוכל חדא זימנא סגי דהא קי"ל בפ' שבועות שתים בתרא (שבועות כז:) דמי שנשבע שלא אוכל ככר זה על כל זית וזית שבו נשבע הלכך מי שתלה נזירותו באם אוכל על כל זית וזית שבו תלה נזירותו וכי אכיל טובא כלומר זיתים הרבה ומתרין ביה בין כל זית וזית לומר שאם יאכלנו יתחייב עליו נזירות אחת חייב על כל אכילה ואכילה ונראה בעיני דלהכי בעינן דליתרו ביה בין כל זית וזית משום דלא עדיפי אכילות הללו להתחייב עליהם נזירות כשתלאו בהן מלהתחייב עליהן קרבן ומלקות כשנשבע שלא יאכל ככר זו וכשם שלהתחייב קרבן ומלקות בעינן חלוק בין כל זית וזית אי למלקות בהתראה אי לקרבן בשתי העלמות ה"נ כשתלה נזירות בהם בעינן שיהו התראות מחלקות דודאי נהי דאמרינן דמי שנשבע שלא יאכל ככר זו על כל זית וזית נשבע אפי' הכי אם לא התרו בו אלא התראה אחת אינו לוקה אלא אחת דבכל איסורין שבתורה על כל זית וזית שבהן הוא חייב ואפ"ה אינו לוקה שתים אלא בהתראות חלוקות ולקרבן נמי אינו חייב אלא אחת אלא בשתי העלמות ה"נ כי תלה נזירות באכילת ככר צריך שיהו התראות מחלקות בין כל זית וזית שבו דאי לא לא מקריא אלא אכילה אחת ולא מחייב עלה אלא חד נזירות כנ"ל וראיתי למפרשים אחרים בזה מה שלא נראה בעיני, ומתרצה איידי דקתני שבועה שלא אוכל וכו' דאין ה"נ דבהריני נזיר הריני נזיר סגי ליה ואי נמי תלה נזירותו באם אוכל בחד הריני נזיר אם אוכל סגי ליה אלא דאיידי דאיצטריך למתלי לשבועה באכילה למכפל בה נמי שלא אוכל שלא אוכל דאי לא פשיטא שאינו חייב אלא אחת תלה ליה נמי לנזירות באכילה וכפליה. דמגו דמתוסף יומא יתירא - כלומר דכשאמר הריני נזיר למחר יש במשמעות דבריו שימנה מיום מחרת ואילך ל' יום נמצא שנתחייב מחמת נדר שני יום א' מוסף על נזירות ראשונה וכיון דקי"ל במסכת נזיר דהאומר הריני נזיר יום זה בלבד מונה שלשים אף זה כיון שנתחייב מחמת נדרו שני למנות יום אחד מוסף על נזירות ראשונה על כרחו מונה ל' ושמואל אמר אפי' הריני נזיר היום הריני נזיר היום נזירות חלה על נזירות דמשמע ליה דמנזיר להזיר נפקא לן דבכי האי גוונא מונה שתי נזירות. לרב הונא אדתני אין שבועה בתוך שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר - וא"ת ולשמואל נמי מי ניחא הא לדידיה נמי הוה ליה לפלוג ולמיתני אין נדר בתוך נדר ומשכחת לה באומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה שאינו חייב אלא אחת דהא במתני' לא תנן יש נדר בתוך נדר אלא למנות שתים כדפרי' וכיון שכן לשמואל גופיה מצי לפלוגי בנדר גופיה וי"ל דכי מקשי לרב הונא ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר לא מקשי לומר אדמפליג בין נדר לשבועה לפלוג בנדר גופיה כדרך כל לפלוג וליתני בדידיה שבש"ס דאי הכי מקשינן לשמואל נמי תקשי כדפרישית אלא כי האי גוונא לא מקשינן דלא קשיא כלל דתנא אחומר בנדרים מבשבועות קאי ומש"ה בעי למתני חומרא דאיכא בנדר מבשבועות לענין נדר בתוך נדר הלכך לא שייך לאקשויי לפלוג וליתני בדידה אלא הכי מקשינן לרב הונא היכי פסק תנא ותנא יש נדר בתוך נדר דמשמע בכל ענין הוה ליה לפרושי מילתיה כי היכי דלא ניטעי ביה ובתר הכי ליתני מאי דחמיר כהאי גוונא נדר משבועה והא מילתא קשיא לרב הונא אבל לשמואל לא קשיא כלל דהא לדידיה בנזירות בכל ענין יש נדר בתוך נדר מאי אמרת מ"מ בקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה אין נדר בתוך נדר והא כי האי גוונא ליכא למטעי במאי דתנא תנא דנזירות קתני ולא קונמות ואדרבה מדנקיט מילתיה בנזירות ולא בקונם אשמעי' דבקונמות אין נדר בתוך נדר. אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ותיובתיה דרב הונא - כלומר חיילי שתי נזירות כי האי גוונא דאי לא מה עלתה לו שניה בראשונה הרי לא חלה שניה כלל ואם תאמר ומאי קושיא נהי דאילו לא נשאל על הראשונה לא חיילא שניה וכדרב הונא כי מתשיל עלה משכחת רווחא וחיילא וכדאמר רבא לקמן דאף על גב דאין שבועה חל עלשבועה אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו ולקמן נמי מסייעינן ליה לרבא מהא מתניתא י"ל משום דאכתי לא קים לן בהא דרבא וסבירא לן דאי לא חייל השתא לא חיילא נמי בתר זמנא מש"ה לא מפרש להו כדרבא. אי נמי בשקבל עליו שתי נזירות בבת אחת - כלומר דכה"ג חיילי תרוייהו שהרי אין אחת מהן קודמת לחברתה דנימא שלא תחול שניה אחריה. מתיב רב המנונא כו' - אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעיא, דודאי כיון דמתוסף יומא יתירא בשביל נזירות שניה וכל מה שמנה עד אותו יום בשביל נזירות ראשונה היה פשיטא שצריך למנות ל' יום שאין נזירות פחותה מל' יום. הכא במאי עסקינן שקבל עליו ב' נזירות בבת אחת - כלומר וקרא להכי אתא וא"ת ולהא קרא למה לי פשיטא דה"ל כאומר הריני נזיר ששים יום י"ל אי לאו קרא ה"א שימנה ס' יום כאחד ויביא קרבן ואתא קרא ואשמועינן דשתי נזירות חלוקין הוו ועל כל ל' מגלח ומביא קרבן זהו פי' שמועה זו על נכון, וראיתי לקצת מפרשים שנדחקו להעמידה לומר דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר שאף בענין זה חמור נדר משבועה שהאומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה חייב ב' ומי שנשבע ב' פעמים שלא יאכל ככר אחד ואכלו אינו חייב אלא אחת ורב הונא ה"ק דדוקא באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הוא דחייב שתים על אכילה אחת משום דס"ל שנדר חל על נדר לחייבו שתים בכולל מה שאין כן בשבועה דאפילו בכולל לא חיילא אבל בלא כולל אפילו בנדרים אין נדר חל על נדר והשמועה עולה לפירוש זה בקושי ודוחק דא"כ למה ליה לתנא דמתניתין למתנייה האי דינא בנזירות לתנייה בנדרים ועוד דהיכי הוה ס"ד לאוקמי הא דמי שנזר שתי נזירות וכו' באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דא"כ מאי מנה את הראשונה והלא כשמנה את הראשונה מנה גם את השניה דשניהם מנין אחד להם אלא שהוא חייב כשעובר על נזירותו שתים ועוד מאי עלתה לו שניה בראשונה והרי אין השניה חלה אלא לענין שאם אכל ענבים בתוך ימי נזירותו חייב שתים ולמה הוא צריך שתעלה לו ועוד דאמרינן בהך תיובתא אחריתי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעיא בתמיה ומאי קושיא אין הכי נמי דקרא בעיא לחייבו שתים בכולל דהא בשבועות כה"ג אינו חייב אלא אחת אלא ודאי פירושא קמא עיקר. הלכך נקטינן - דכי היכי דאין שבועה חלה על שבועה לחייבו ב' כך אין נדר חל על נדר ואם אמר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה אינו חייב אלא אחת דכי תנא יש נדר בתוך נדר דוקא למנות שתי נזירות הוא דאמרינן כדכתיבנא מיהו להא מילתא עדיפי נדרים מבשבועות שהנדרים חלין על השבועות ואין השבועות חלות על הנדרים כיצד נשבע שיאכל ככר זה ואח"כ אסרו עליו בקונם אסור לאכלו כדאמרינן לעיל קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל אסור ובודאי דכי היכי דנדר חל על דבר מצוה חייל נמי אשבועה שמצוה ושבועות שתיהן איסור גברא הן וחייל עלייהו איסור חפצא דנדרים לבטלן בשב ואל תעשה ואפשר ג"כ שכשם שהנדר חל על השבועה לבטלה כך הוא חל לקיימה שהנשבע שלא יאכל ככר זו וחזר ואסרו עליו בקונם ואכלו חייב שתים וכן בדין אם לבטל הן חלין לקיים לא כל שכן ומההוא טעמא גופיה דכתיבנא דכיון דשבועות ליתנהו אלא איסור גברא כי אמר קונם מיתוסף ביה איסור חפצא אבל אין השבועות חלות על הנדרים לא לבטל ולא לקיים שאם אסר על עצמו ככר וחזר ונשבע עליו שיאכלנו פשיטא שאינו רשאי לאכלו וכן נמי נשבע עליו שלא יאכלנו אינו עובר אלא משום בל יחל וליכא למימר דכי היכי דאיסור חפצא דנדרים חייל אאיסור גברא דשבועות ה"נ איסור גברא דשבועות ליחול אאיסור חפצא דנדרים משום דבנדרים כי היכי דאית בהו איסור חפצא איסור גברא נמי אית בהו שהרי מכיון שנאסר עליו קאי עליה בלא יחל דברו והאי לאו איסור גברא הוא ככל לא תעשה שבתורה הלכך אין מקום לשבועה שתחול על הנדרים והכי איתא בירושלמי פ"ק דמכילתין בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה כנבלה הוא מכאן ואילך כמיחל שבועות על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין אמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואח"כ נדר הנדרים חלים על האיסורין.

הקדמה האופן בו מתחייב בשתי נזירויות נזירות בתוך נזירות נדר בתוך נדר נדר על שבועה ושבועה על נדר הקדמה המשנה מבדילה בין נדר לשבועה בכך שנדר חל על נדר בעוד ששבועה אינה חלה על שבועה. המשנה מביאה דוגמה לכך שנדר חל על נדר כשאדם נודר נזירות אם יאכל פעמיים, שחייב על כל אחת ואחת. לעומת זאת אדם שנשבע פעמיים שלא יאכל ואכל אינו חייב אלא אחת. רב הונא סובר שדין זה הוא רק כאשר כאשר בנזירות השנייה מוסיף יום על הנזירות הראשונה, אולם שמואל חולק וסובר שגם במקבל על עצמו פעמיים את אותם ימי הנזירות אומרים שהנזירות חלה על הנזירות. יש לברר כמי נפסקה ההלה במחלוקת זו. כאמור, הדוגמה שמביאה המשנה לקבלת נזירות פעמיים היא כאשר אדם תולה את קבלת הנזירות באכילה מסוימת, ויש לדון האם ישנם אופנים נוספים לקבל שתי נזירויות. עוד יש לדון מה המשמעות של קבלת שתי נזירויות, האם הכוונה שצריך לנהוג שתי תקופות שונות של נזירות, או שבתקופה אחת חלים עליו שתי נזירויות. המשנה פותחת בכך שיש נדר בתוך נדר והדוגמה היא של נזירות, ויש לברר מדוע לא נקטה דוגמה של נדר רגיל, כגון שאדם אוסר על עצמו אכילת כיכר פעמיים. עוד יש לדון מה הדין בנדר על שבועה ובשבועה על נדר. האופן בו מתחייב בשתי נזירויות כאמור, הדוגמה שמביאה המשנה לנדר בתוך נדר היא באדם שנודר פעמיים שיהיה נזיר אם יאכל, ואכל, חייב על כל אחת ואחת. הרשב"א המאירי והרי"ץ (מובא בשטמ"ק) בפירושו הראשון מבארים שמדובר שאדם נדר פעמיים שאם יאכל ככר זה יהיה נזיר, ואכלו, ובאכילה זו מתחייב בשתי נזירויות שהרי תלה פעמיים קבלת נזירות באכילת ככר זה. לפירוש זה הנאמר במשנה: "חייב על כל אחת ואחת" הכוונה שחייב לנהוג נזירות על כל קבלה שקיבל. אמנם, הרי"ץ בהמשך מביא פירוש נוסף לפיו מדובר שהאדם נדר שאם יאכל ביום זה יתחייב בנזירות, ואכל פעמיים, ולכן מתחייב פעמיים בנזירות על כל אכילה. נראה שלשיטתו בכגון זה כיוון שלא תלה את הנזירות באכילה מסוימת אי אפשר לחייבו על אכילה אחת שתי נזירויות כיוון שאפשר לפרש שבכל נדר כיוון לאכילה אחרת. לפירוש זה כוונת המשנה: "חייב על כל אחת ואחת" שחייב על כל אכילה נזירות, וראה עוד להלן פירוש נוסף. הרשב"א, הר"ן, הנמוקי יוסף וראשונים נוספים מביאים גרסה בגמרא לפיה הגמרא מקשה שאפשר להביא דוגמה של נזירות בתוך נזירות גם אם נודר סתם שיהיה נזיר ולא תולה את הנזירות באכילה, וכמו כן אף כשתולה את הנזירות באכילה יכול להתחייב בשתי נזירויות אם מתרים בו על כל אכילה, שבכגון זה מתחייב בנזירות על כל אכילה. הגמרא מתרצת שאכן גם בדוגמאות אלו הוא מתחייב בנזירות, אלא שהמשנה נקטה דוגמה זו משום שהדוגמה של שבועה שאינה חלה בתוך שבועה עוסקת בכגון זה שנשבע שלא יאכל פעמיים, ולכן גם בנדר נקטו אותה לשון. בגמרא נחלקו רב הונא ושמואל. לפי רב הונא נזירות חלה על נזירות רק כאשר מוסיף בנזירות השנייה יום נוסף שאינו כלול בנזירות הראשונה, כגון שאומר "הריני נזיר היום, הריני נזיר מחר", אולם באומר פעמיים "הריני נזיר היום" אין הנזירות השנייה חלה. לעומת זאת, שמואל סובר שגם האומר פעמיים "הריני נזיר היום" מתחייב בשתי נזירויות. עם זאת, ממהלך הגמרא עולה שגם רב הונא מסכים שאם נודר בבת אחת שתי נזירויות - שתיהן חלות. להלכה כותבים הרי"ף והרא"ש ששי לפסוק כשמואל הואיל וסוגיית הגמרא כמותו, ונראה שכוונתם לכך שהגמרא מרבה להקשות על רב הונא, ועוד, שרב הונא אינו מתרץ את הקושיה עליו ממשנתנו. כך פוסקים גם המאירי והרמב"ם. נזירות בתוך נזירות במשנה פשוט שנזירות חלה בתוך נזירות, אלא שלא מפורש האם הכוונה שצריך למנות שתי תקופות של נזירות, וסתם נזירות היא שלשים יום, או שבתקופה אחת מונה שתי נזירויות ואם עובר על הנזירות מתחייב פעמיים משום כל נזירות. התוספות כותבים שאי אפשר להתחייב שתי נזירויות בתקופה אחת באופן שאם יעבור על הנזירות יתחייב משום שתי הנזירויות כיוון שאין איסור חל על איסור, וזו גם הסיבה ששבועה אינה חלה על השבועה. לעומת זאת, כשמקבל על עצמו פעמיים נזירות אפשר לפרש שכוונתו לשתי תקופות, ובכגון זה שתיהן חלות ואין בזה איסור חל על איסור. כיוצא בזה כותב רבי אברהם מן ההר שבנזירות שאפשר לפרש שכוונתו להוסיף תקופה נוספת - מסתבר שזו כוונתו. נראה שהסברה היא שיותר מסתבר שאדם בדיבור נוסף מתכוון לחדש איסור ולא לחזק איסור שכבר קיים ממילא. גם הרשב"א והמאירי כותבים שאי אפשר למנות בתקופה אחת שתי נזירויות. כך כותב גם הר"ן ומוסיף שמונה שתי נזירויות נפרדות, דהיינו בתחילה מונה שלשים יום שבסיומן מביא קרבן, ולאחר מכן מונה שלשים יום נוספים שלאחריהן מביא קרבן נוסף. לעומת זאת, רנב"י (מובא בשיטה מקובצת) כותב שאדם שנדר פעמיים נזירות לוקה פעמיים על אכילת ענבים ושתיית יין. הוא מבאר את כוונת המשנה "חייב על כל אחת ואחת" שחייב באכילה אחת של ענבים או שתיית יין משום כל נזירות ונזירות שנדר, ולא כפירושים שהובאו לעיל שעל ידי אכילתו מתחייב בקבלת נזירות. כך משמע גם מדברי הריטב"א. הר"ן מקשה על פירוש זה מדברי הגמרא שמביאה בהקשר למשנה את הברייתא שמי שנזר שתי נזירויות, מנה את הראשונה ולאחר מכן נשאל עליה - השנייה עולה לו במקום הראשונה שמנה כבר, ומשמע שמדובר על שתי תקופות שונות. הרמב"ם בפירוש המשנה כותב שהנזירות חלה על הנזירות כדברי המפרשים שמונה שתי נזירויות, וכך הוא פוסק גם בהלכותיו. נדר בתוך נדר כאמור, התוספות כותבים שנדר לא חל על נדר כיוון שאין איסור חל על איסור. בדומה לזה כותב הר"ן שנדר לא חל על נדר כיוון שנדר הוא איסור חפצא, ובנדרו השני אינו מוסיף שום איסור על החפץ. כך כותבים גם ראשונים נוספים. הרי"ד (בתוספותיו) כותב שכך ניתן לדייק מלשון המשנה "יש נדר בתוך נדר" ומשמע שדין זה אינו נוהג בכל הנדרים. לעומת זאת, הרמב"ן במסכת שבועות (מלחמות ה', יב, ב בדפי הרי"ף) והריטב"א כותבים שגם נדר חל נדר, ואם אסר על עצמו כיכר פעמיים בנדר ואכל את הכיכר - חייב משום שני הנדרים. הר"ן מקשה עליהם מדוע נוקטת המשנה דוגמה בנזירות ולא בנדרים, אולם הריטב"א כותב שהמשנה מביאה דוגמה זו כיוון שהפסוק שמלמד שנדר חל על נדר נאמר בנזירות, אך למדים נדרים שהם איסור חפצא מנזירות שגם היא איסור חפצא, ולא למדים שבועות שהם איסור גברא. רבי אברהם מן ההר כאמור מפרש לגבי נזירות שמדובר על קבלה של שתי תקופות נזירות, אך עם זאת סובר שכשאדם נודר פעמיים מאותו כיכר שני הנדרים חלים. את ההבדל ביניהם הוא מבאר שבנזירות כפי שכבר הובא מסתבר לפרש את כוונתו לשתי תקופות, אך כשאדם נודר פעמיים מאותו כיכר אי אפשר לפרש כך את דבריו ועל כורחנו שכוונתו לאסור פעמיים את הכיכר. מאידך גיסא, רנב"י (בשיטה מקובצת) שכאמור סובר שנזירות חלה על נזירות לעניין זה שלוקה פעמיים על אכילת ענבים או שתיית יין באותה תקופה כותב שאין נדר חל על נדר. הוא מבאר שאין ללמוד נדרים שהם איסור חפצא מנזירות שלדעתו היא איסור גברא. הרמב"ם אינו מביא בהלכותיו דוגמה של נדר שחל על נדר כשאוסר על עצמו דבר פעמיים, והלחם משנה (נדרים ג, ב) מסביר בדעתו שבכגון זה הרמב"ם סובר כדעות שהובאו לעיל שאין נדר חל על נדר, שאין איסור חל על איסור. המחבר בשלחן ערוך כותב בסי' רלט שיש מי שאומר שאם אדם אסר על עצמו כיכר בקונם פעמיים אין הנדר חל אלא פעם אחת, ומכך ניתן להבין שאין דין זה מוסכם. אמנם, הש"ך (סקל"ב) כותב שהמחבר נוקט לשון זו כיוון ודין זה מפורש רק בר"ן, אך למעשה כך סוברים שאר הראשונים, ודין זה מוסכם להלכה. אכן, גם מדברי המחבר עצמו עולה שאין נדר חל על נדר, שכן בסי' רכט (סעיף ג) הוא משווה בין נדר לשבועה לעניין זה שאם נשבע עליהם פעמיים ונשאל על הראשון - השני חל, ומשמע שכל עוד לא נשאל על הראשון השני לא חל אף בנדר, וכך כותב בדעתו הש"ך (סקי"ג). עם זאת, יש לציין שכפי שאומר רבא בגמרא להלן, גם כשאין נדר חל על נדר, אם נשאל על הנדר הראשון חל הנדר השני. נדר על שבועה ושבועה על נדר המשנה עוסקת באדם שנודר פעמיים או נשבע פעמיים. יש לברר מה הדין אם אדם נדר מחפץ שכבר נשבע לאוכלו או לאוסרו או נשבע לאסור חפץ שכבר נדר ממנו. הר"ן כותב שבכגון זה נדר חל על שבועה, אף שכאמור לעיל שיטתו היא שנדר אינו חל על נדר. הוא מבאר, שכיוון שנדר הוא איסור חפצא ושבועה היא איסור גברא, הרי הנדר מחדש בנוסף לשבועה איסור בגוף החפץ, ולכן יש לו מקום לחול. הוא משווה זאת לכך שנדר חל המצווה, וזאת משום שהמצווה היא חיוב על האדם והנדר הוא בחפץ. לעומת זאת שבועה אינה חלה על נדר כיוון שאף נדר כולל בתוכו איסור גברא, שהרי אם אדם אוסר את החפץ עליו הרי שגם על האדם ישנו איסור תורה של הנאה מהחפץ. הר"ן מוסיף, שמסתבר שנדר חל גם על קיום שבועה, כגון שאם נשבע שלא לאכול כיכר אסור יכול אחר כך להוסיף ולאסור את הכיכר עליו בנדר. לעומת זאת הרשב"א בתשובה (ח"ד סי' קט) כותב שנדר יכול לחול רק על ביטול מצווה, כגון שאוסר הנאת הסוכה עליו ובכך מבטל את מצוות ישיבה בסוכה, אולם אי אפשר לנדור לקיים מצווה, כגון שאוסר על עצמו אכילת חלב בנדר. אבל הוא מביא שיש מרבותיו שחילקו בעניין זה בין איסור הבא מאליו, כגון איסור נבילה שאינו יכול לחזור ולאוסרו לבין איסור שהאדם עצמו חידש, שבאיסור זה יכול להוסיף ולאוסרו. הרשב"א עצמו אינו מקבל חילוק זה וסובר שגם באיסור שאדם חידש אינו יכול לחזור ולאוסרו. המחבר בסי' רטו (סעיף ה) פוסק שאין נדר לקיים איסור, בין איסור הבא מאיליו בין איסור הבא ממנו. נספח: פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך ארבעה דברים יש בין נדרים לשבועות ביטוי, ששבועת ביטוי אין שבועה חלה על שבועה ובנדרים יחול נדר על נדר... כיצד יחול נדר על נדר? האומר הרי עלי קרבן אם אכלתי ככר זו, הרי עלי קרבן אם אוכלנה, ואכלה - חייב על כל אחת ואחת, וכן כל כיוצא בזה. (רמב"ם נדרים ג, א-ב) האומר "הריני נזיר אם אוכל ככר זו, הריני נזיר אם אוכלנה, הריני נזיר אם אוכלנה", ואכלה - הרי זה חייב בנזירות כמנין שאמר, ומונה אחת אחר אחת כל אחת מהן שלשים יום, ומגלח בסוף כל שלשים ומביא קרבנותיו. רמב"ם (נזירות ג, יט) אסר עליו ככר שני פעמים או שנשבע עליו שני פעמים, אף על פי שנשאל עליו והתירו לו - אסור עד שישאל עליו ויתירו לו פעם שנית. (שלחן ערוך יורה דעה רכט, ג) יש מי שאומר שאם אמר קונם ככר זו עלי, וחזר ואמר קונם ככר זו עלי - אינו חייב אלא אחת. (שלחן ערוך יורה דעה רלט, טו)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300