דחמירא דידיה הוא. החמץ שבבית שלו הוא: ברשותיה קאי. שהרי עתה הבית שלו: לעשות לו מזוזה. אלמא מידי דמצוה עליה רמיא: חובת הדר. לפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך ביאתך נכנס ויוצא בה אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן דאי משום בל יראה ובל ימצא הא אמר לקמן דסגי ליה בבטול בעלמא אי מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא ואמר כל חמירא דבביתא הדין כו' ורבנן הוא דאצרוך בדיקה והשתא כי האי גוונא מיבעיא לן טורח זה על מי מוטל: מסירת מפתח. הוא קנין השכירות ואם עד שלא מסר המפתח נכנס ליל ארבעה עשר חלה חובת הבדיקה על המשכיר שעדיין היתה ברשותו ואף על פי שמסר לו ביום כבר חלה חובה עליו:

הקדמה שיטת רש"י - מסירת המפתח היא קניין השכירות שיטת התוספות שיטת הר"ן שיטת בעל העיטור הקדמה סוגייתנו עוסקת בחיוב בדיקת חמץ בבית מושכר כאשר השכירות נעשית בסמוך לפסח. הגמרא דנה בשאלה על מי חובת הבדיקה בכגון זה, האם המשכיר חייב בבדיקה כיוון שהחמץ שאולי נמצא בבית שייך לו, או שמא השוכר חייב בבדיקה כיוון שלמעשה החמץ נמצא ברשותו. מסקנת הסוגיה היא שהדבר הקובע לעניין זה הוא מסירת המפתח, דהיינו אם המפתח נמסר לשוכר בטרם יום י"ד בניסן, שזהו היום שבו חלה חובת בדיקת חמץ - אז חובת הבדיקה חלה על השוכר. אולם אם ביום י"ד המפתח עדיין היה בידי המשכיר - אז הוא חייב בבדיקה. בהלכה זו יש להבין האם מדובר כשהבית כבר נקנה לשוכר, דהיינו שכבר נעשה קניין על שכירות הבית. עוד יש לשאול מדוע דווקא מי שהמפתח בידו הוא החייב בבדיקה. שיטת רש"י - מסירת המפתח היא קניין השכירות כאמור, הסברה לחייב את השוכר בבדיקה אף שהחמץ איננו שייך לו היא משום שהחמץ ברשותו. מסקנת הסוגיה היא כנזכר שאם מסירת המפתח לידי השוכר קדמה ליום י"ד בניסן אז השוכר חייב בבדיקה. רש"י (ד"ה מסירת מפתח) מפרש שעל ידי מסירת המפתח מהמשכיר לשוכר נקנה הבית לשוכר. עולה מפירוש רש"י שהחיוב של השוכר הוא מפני שהוא קנה את שכירות הבית בקבלת המפתח. אמנם יש לדון האם גם קניין שכירות שנעשה באופן שונה מחייב את השוכר בבדיקה, אף שטרם נמסר לו מפתח. בשאלה זו נחלקו האחרונים. דעת הפרי חדש היא שכמו שקניין של מסירת מפתח מחייב את השוכר בבדיקה, כך הדין גם בשאר קנייני השכירות. לעומתו סובר הפרי מגדים (משבצות זהב, סק"א) שדווקא קניין של מסירת מפתח הוא המחייב את השוכר בבדיקה אך לא שאר קניינים, אלא אם כן בנוסף להם נמסר המפתח לשוכר קודם יום י"ד. נראה להסביר את מחלוקתם בהבנת מסקנת הגמרא. לפי הפרי חדש מסקנת הגמרא היא כפי שהגמרא הציעה בתחילת הסוגיה, שמי שהחמץ ברשותו הוא החייב בבדיקה ולכן אם השוכר קנה את הבית באחד הקניינים - הרי שהחמץ ברשותו והוא החייב בבדיקה. לעומתו, הפרי מגדים סבור שבמסקנה הגמרא מחדשת גדר חדש שמי שהמפתח בידו ולו הגישה החופשית לדירה - הוא החייב בבדיקה. התוספות ועוד ראשונים מקשים על שיטה זו ממספר מקומות בש"ס מהם עולה כי אין מסירת המפתח נחשבת לקניין. שיטת התוספות בגרסה שלפנינו הגמרא מעמידה את הספק בכגון שמשכיר בית לחברו ביום י"ד. מכך ניתן להבין שאם השכיר את הבית קודם - פשוט שהחובה חלה על השוכר. כך עולה גם מתוך דברי התוספות שמפרשים שכוונת הגמרא בדבריה שהמשכיר חייב בבדיקה מפני שהחמץ שייך לו היא משום שכבר התחייב בבדיקה בתחילת יום י"ד, אולם הם כותבים שאי אפשר לפרש שהסברה לחייב את המשכיר היא משום שהחמץ היה שייך לו שאם כן גם במשכיר ביום י"ג אפשר להגיד סברה זו. את מסקנת הגמרא מפרשים התוספות (ד"ה אם) שמסירת המפתח מחייבת את השוכר אף כשלא נעשה קניין על השכירות. נראה שהסברה בזה היא כפי שהוסבר לעיל בשיטת הפרי מגדים בדעת רש"י, שמי שהמפתח בידו ויכול להיכנס לבית באופן חפשי - הוא החייב בבדיקה. יש לדון בשיטת התוספות האם כשנעשה קניין גמור על השכירות לפני יום י"ד מתחייב השוכר בבדיקה אף שלא נמסר לו המפתח. דעת הב"ח ובעל תפארת שמואל (על הרא"ש, סק"א) שאם נעשה קניין על השכירות - השוכר חייב בבדיקה אף שהמפתח עדיין בידי המשכיר. הם מדמים זאת למה שכותבים התוספות בפשיטות בסוף דבריהם שהמפקיד מפתח אצל חברו - אין השומר חייב בבדיקת חמץ אף שהמפתח בידו. לשיטתם, הגמרא לא חזרה בה ממה שנקטה כדברי פשוט לפי התוספות בתחילת הסוגיה שאם השכירות הייתה לפני יום י"ד - השוכר חייב בבדיקה. לעומתם סוברים הפרי חדש, ובעל חק יעקב שלמסקנה הקניין אינו מעלה ואינו מוריד בעניין זה ומה שקובע הוא רק היכן נמצא המפתח. לפי פירוש זה הגמרא במסקנתה מחדשת גדר חדש ודוחה את ההבנה הפשוטה שהובאה קודם, ולפי גדר זה חיוב בדיקת חמץ חל רק על מי שהמפתח בידו ביום י"ד, ללא קשר לקניינים שנעשו בבית. מהשוואת השיטות ההלכתיות שהובאו עד כה עולה כי הבנות הפרי חדש בדעת רש"י והב"ח ובעל תפארת שמואל בדעת התוספות אינן חולקות להלכה, והפסק העולה הוא כי אם קודם יום י"ד נעשה קניין על השכירות או שנמסר המפתח לידי השוכר - השוכר מתחייב בבדיקה. אלא שלפי רש"י החיוב בכל המצבים הוא משום קניין, ואילו לפי התוספות במסירת המפתח מתחייב השוכר אף שלא היה קניין. לעומת זאת מהבנות הפרי מגדים בדעת רש"י, והפרי חדש ובעל חק יעקב בדעת התוספות עולה שהדבר היחיד שמחייב את השוכר בבדיקה הוא מסירת המפתח קודם יום י"ד. אלא שבעוד שלפי רש"י השוכר גם קנה את שכירות הבית בקבלתו את המפתח, הרי שלשיטת התוספות הוא מתחייב בבדיקה אף שלא קנה את שכירות הבית. שיטת הר"ן גם הר"ן מסכים לתוספות שאין מסירת המפתח מהווה קניין. אולם הוא מסביר שמדובר בכגון שנעשה כבר קניין על השכירות קודם יום י"ד, אלא שהשוכר מתעתד להתחיל להשתמש בבית רק ביום י"ד. על פי זה דברי הגמרא שהסברה לחייב את המשכיר היא בגלל שהחמץ שלו מתפרשים כפשוטם. עוד עולה כי מסירת המפתח מועילה רק משום שקדם לה כבר קניין על השכירות. על פי זה נראה כי מסקנת הגמרא היא שאכן מי שהחמץ ברשותו הוא שחייב בבדיקה, אלא שהחידוש הוא שהגדרת רשות לעניין זה תלויה במציאות של המפתח בידו. נראה לדייק מדברי הר"ן שהשוכר מתחייב על ידי מסירת מפתח רק כאשר הוא מתכונן להשתכן בבית ביום י"ד, אולם אם הוא כבר גר בפועל עוד קודם ליום י"ד - הוא מתחייב בבדיקה אף שלא נמסר לו המפתח. בחיבורו כסף משנה מביא מהר"י קארו את דעת התוספות וכותב עליה שהיא עיקר. אולם בשולחן ערוך הוא פוסק כשיטת הר"ן ובעל אליה רבה תמה עליו שלא הביא כלל את שיטת התוספות. שיטת בעל העיטור בעל העיטור בהלכות ביעור חמץ (דף קכ"א) מביא את הגמרא שלפנינו בשינוי גרסה. הוא גורס בתחילת הסוגיה שהספק הוא על המשכיר בית לחברו ביום י"ג. לפי זה הספק של הגמרא הוא האם אף על פי שהשוכר כבר גר בבית והחמץ ברשותו, בכל זאת המשכיר צריך לבדוק כיוון שהחמץ היה שייך לו. את מסקנת הגמרא יש להסביר לשיטתו שאכן אם המפתח נשאר אצל המשכיר, הרי שאף על פי שהשוכר כבר גר בבית בכל זאת המשכיר צריך לבדוק שהרי כאמור מדובר בחמץ שלו. נראה שהסברה היא שאמנם מעיקר הדין יש לחייב את המשכיר בבדיקת החמץ ששייך לו, אלא שאם כבר מסר את המפתח לשוכר האפשרות שלו לבדוק נחסמה ולכן החיוב עובר לשוכר. הרמב"ם אינו מפרש את זמן קניין השכירות. אולם, סתם לשונו מראה כי לדעתו תלוי הדין בשני תנאים על מנת שהשוכר יתחייב בבדיקה. האחד, שכבר יזכה בשכירות על ידי קניין, והשני, שיקבל את המפתחות עוד לפני שחל יום ארבעה עשר. מסקנה מפורשת כזו ללא סייג נובעת מגרסת בעל העיטור לפיה מדובר בסוגיה על המשכיר ביום שלושה עשר, וכן כותב גם המגיד משנה בדעת הרמב"ם. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך המשכיר בית לחבירו, אם עד שלא מסר לו המפתח חל ארבעה עשר, על המשכיר לבדוק, ואם משמסר המפתח חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק. (רמב"ם חמץ ומצה ב', י"ח) המשכיר בית לחבירו לצורך ארבעה עשר, וממנו ואילך, וקנהו באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו, אם עד שלא מסר לו המפתח חל ארבעה עשר - על המשכיר לבדוק, ואם משמסר לו המפתח חל ארבעה עשר - על השוכר לבדוק. (אורח חיים תל"ז, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300