שנושכות זו את זו. שהן רחבות ועגולות כעין שלנו וכשמדביקין זו אצל זו בתנור נושכות זו מזו הלכך חדא היא: אבל כעכין. קויילו"ש בלע"ז ארוכין וקצרין ואין נושכין זה מזה: תנור מצרפן. אף תנור מצרפן אף על פי שלא נתנן לסל: ככרות של בבל כו'. אבל כעכין לא:

ההלכה בעניין צירוף על ידי סל תנאים בצירוף על ידי סל צירוף על ידי תנור צירוף על ידי נשיכה ההלכה בעניין צירוף על ידי סל בברייתא שמובאת בסוף הסוגיה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע האם הסל מצרף או התנור. אף שעל פי כללי הפסיקה הלכה כרבי יהושע במחלוקתו עם רבי אליעזר שהרי רבי אליעזר שמותי הוא (שבת ק"ל ע"ב), מכל מקום שיטת הסוגיה היא שהלכה כרבי אליעזר, וכך היא גם מסקנת הגמרא במסכת נדה (ח' ע"א). עם זאת, בדעת רבי אליעזר עצמו נחלקו האמוראים. דעת רבי יהושע בן לוי שהסל מצרף דווקא כיכרות שנושכות זו מזו, אך כעכין שאינם נושכים זה מזה אינם מצטרפים על ידי סל. כשיטה זו גם סובר הירושלמי (חלה ב', ב'). לעומת זאת, דעת רבי חנינא שהסל מצרף גם כעכין. להלכה, הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים כדעת רבי חנינא שהסל מצרף גם כיכרות שאינן נושכות זו את זו. הגר"א מנמק פסיקה זו בכך שזו היא מסקנת הבבלי בסוגייתנו, וכך סוברים אביי ורב יוסף כפי שעולה ממהלך הגמרא לעיל, ועל כן כך יש להכריע להלכה. תנאים בצירוף על ידי סל בדברי רבי אליעזר במשנה שנינו "הרודה ונותן לסל - הסל מצרפן לחלה". הריטב"א מדייק מלשון זו שמדובר באדם שרודה ומיד נותן את הפת בסל. שיטה זו מובאת גם במאירי והוא מוסיף ביאור ש"אם לא נצטרפו תיכף לרדיה, כבר הופקעה תורת חלה מהם, ואין בהם עוד צירוף". עוד הוא כותב שלשיטה זו הגרסה בדברי רבי אליעזר היא "הסל מצרפן דכתיב: והיה באכלכם מלחם הארץ", ומפרש שעיקר חיוב חלה חל בשעה שהעיסה הופכת ללחם דהיינו בשעת הרדייה. לעומת זאת, האור זרוע (הלכות חלה, סימן רכ"ו) סובר שהסל מצרף גם אם לא ניתנו שם הכיכרות תיכף לאחר הרדייה מהתנור. גם הוא מדייק כדבריו מדברי רבי אליעזר שאינו אומר "הרודה לסל" אלא "הרודה ונותן לסל", משמע שאין הנתינה לסל מיד לאחר הרדייה. הנצי"ב בספרו העמק שאלה (שאילתא ע"ג, אות י"א) מדייק מדברי הרמב"ם שגם הוא סובר כאור זרוע בעניין זה. הרמב"ם בפירוש המשניות כותב שהסל מצרף את הכיכרות שבתוכו אף אם אינן נוגעות זו בזו בתוך הסל. כך מסביר הפרי חדש גם את לשונו של הרמב"ם בהלכותיו. לעומת זאת, דעת התוספות (מ"ו ע"ב ד"ה הואיל), הרא"ש (הלכות חלה סימן ד') והסמ"ג (עשין קמ"א) היא שהסל מצרף רק כאשר הכיכרות שבו נוגעות זו בזו. הט"ז (אורח חיים תנ"ז, ב') ובעל חק יעקב (שם סק"ז) סוברים שדעת השולחן ערוך היא כדעת הרמב"ם שאין הכיכרות צריכות לגעת זו בזו כדי להצטרף לחיוב חלה. לעומת זאת, הגר"א מדייק ממשנה אחרת במסכת חלה כדעת התוספות שהסל מצרף רק את הכיכרות שבו שנוגעות זו בזו ועל כן הוא פוסק כשיטה זו. צירוף על ידי תנור כפי שכבר הובא לעיל, נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, שלדעת רבי אליעזר הסל מצרף את הכיכרות הנתונות בו לחיוב חלה, ואילו לדעת רבי יהושע התנור מצרף אותם. אמנם יש לשאול מה סובר רבי אליעזר לגבי צירוף על ידי תנור וכן מהי דעת רבי יהושע לגבי צירוף על ידי סל. רש"י (ד"ה תנור) כותב שלדעת רבי יהושע גם התנור מצרף לחיוב חלה, דהיינו שלשיטתו בנוסף לצירוף על ידי הסל ניתן לצרף גם על ידי תנור. מכך עולה שלדעת רבי יהושע רק הסל מצרף ולא התנור, שאם לא נאמר כך יוצא שאין מחלוקת כלל בין רבי אליעזר לרבי יהושע. גם הריא"ז סובר כך, אלא שהוא כותב שאף שלדעת רבי אליעזר אין התנור מצרף, מכל מקום אם הכיכרות נמצאות בתוך התנור ונושכות זו מזו שם - הרי הם מצטרפות. דהיינו לשיטתו ניתן לצרף כיכרות או על ידי נשיכה או גם ללא נשיכה אך רק על ידי צירוף בסל. לעיל הובא הסבר המאירי לשיטה הסוברת שרק נתינה לסל בסמוך לרדייה מצרפת לדעת רבי אליעזר מכיוון שהשעה שבה הבצק כבר נקרא לחם היא הקובעת. גם מהסבר זה עולה שלדעת רבי אליעזר אין התנור מצרף. יתירה מזו, מהסבר זה עולה שאף נשיכה בתנור לא תועיל לצרף ובזה שיטה זו חולקת על דברי הריא"ז שהובאו לעיל, וראה עוד בעניין צירוף על ידי נשיכה להלן. בטעם הדבר שרק הסל מצרף ולא התנור נראה לומר שני הסברים. ההסבר הראשון הוא שכאשר ניתנות כל הכיכרות בכוונה יחד בסל אחד נחשב הדבר לצירופם, מה שאין כן בנתינתם בתנור באותה שעה שמציאותם יחד בתוכו היא מקרית. הסבר נוסף ניתן לומר כדברי המאירי שכאשר הכיכרות עדיין בתנור ולא נגמרה אפייתן הן אינן חשובות להצטרף יחד עד שתיגמר אפייתן ויוציאו אותן מהתנור. לעומת דעות אלו, שיטת בעל השאילתות (פרשת צו, ע"ג), הרמב"ן (הלכות חלה כ"ז ע"ב), הרי"ד (בפסקיו) והריטב"א היא שלדעת רבי אליעזר הסל מצרף בנוסף לתנור, ואילו לדעת רבי יהושע רק התנור מצרף. בעל השאילתות מסביר כי ישנה מחלוקת בין התנאים האם צירוף לחלה נעשה רק בשעת הלישה או גם לאחר שהבצק נאפה והפך ללחם. במחלוקת זו סוברים הן רבי אליעזר והן רבי יהושע כדעה שניתן לצרף לחלה גם לאחר כשכבר הכיכרות אפויות. אולם רבי יהושע מצמצם חידוש זה וסובר שרק בעודן בתנור ניתן לצרפם, ואילו רבי אליעזר סובר שאף אם לא הצטרפו בתנור עדיין יכולים להצטרף בסל. להלכה, הרמב"ם פוסק שרק בסל מצטרפים הכיכרות לחיוב חלה אך לא בתנור. הפרי חדש מדייק מכך שהטור והשולחן ערוך מביאים רק את הדין שהסל מצרף ואינם מזכירים אפשרות של צירוף על ידי תנור שגם הם פוסקים כרמב"ם ואינם חוששים לדעת בעל השאילתות והרמב"ן. צירוף על ידי נשיכה במשנה (חלה פ"ב מ"ד) מבואר: "העושה עיסתו קבין, ונגעו זה בזה - פטורים מן החלה עד שישוכו. רבי אליעזר אומר: אף הרודה ונותן לסל - הסל מצרפן לחלה". דהיינו שלשיטת חכמים צירוף עיסות לחלה נעשה על ידי נשיכה של העיסות זו בזו, ואילו רבי אליעזר סובר שניתן לצרף לחמים אפויים על ידי נתינתם יחד בסל. בפשטות נראה כי רבי אליעזר מוסיף על דברי חכמים שבנוסף לצירוף על עיסות, ניתן גם לצרף לחמים אפויים ונמצא כי גם לדעת רבי אליעזר שהלכה כמותו עיסות מצטרפות בנשיכה. כך פוסקים הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך. אמנם עדיין יש לדון האם הנשיכה מועילה רק לעיסות, או שמא ניתן לצרף על ידי נשיכה גם כיכרות שבמהלך אפייתן נושכים זה מזה. שאלה זו עולה לפי הסוברים שלשיטת רבי אליעזר אין התנור מצרף לחלה ויש מקום לדון האם על ידי נשיכה בכל זאת יצטרפו הכיכרות. הרמב"ם כותב שאם הכיכרות נושכות זו בזו מצטרפות לשיעור חלה אף שאינן יחד בסל. הרשב"א (פסקי חלה, ש"ב ח"א) מדייק מלשון הרמב"ם שעוסק בכיכרות שנושכות זו בזו שמדובר בכיכרות לאחר שנגמרה אפייתם ומכאן שלדעת הרמב"ם נשיכה מצרפת לשיעור חלה גם בכיכרות שכבר נאפו והצורך בצירוף על ידי סל הוא רק לכיכרות שאינם נושכים זה מזה. הכסף משנה תמה על פירוש זה בדברי הרמב"ם שכן "מה נשיכה שייך אחר גמר אפייה". עוד הוא כותב שאין מניעה לפרש את המילה "כיכרות" כמתייחסת לכיכרות שטרם נאפו. למסקנה סובר הכסף משנה שדעת הרמב"ם שהכיכרות מצטרפות על ידי נשיכה גם בעודן בתנור בשעת אפייתן, לפי שפעמים הכיכרות נדבקים יפה במהלך האפייה עד למצב שכשמוציאים אותם הם נראים ככיכר אחד. כך מסביר את דעת הרמב"ם גם המאירי. לעיל הובאה דעת הריא"ז שגם סובר שלרבי אליעזר אם הכיכרות נושכות זו מזו בתנור - הם מצטרפות לחיוב חלה. אמנם הגר"א (בביאורו לשולחן ערוך) מסביר את דעת הרמב"ם שהנשיכה מועילה רק לעיסה, אך בתנור אין צירוף כלל אף לא על ידי נשיכה והרי זה כשיטת המפרשים המובאת במאירי שנזכרה לעיל שאין התנור מצרף כלל. גם הרשב"א עצמו סובר כך להלכה. מלשון הטור והשולחן ערוך שמזכירים נשיכה רק בעיסות ולא לכיכרות נראה שהם סוברים שאין הנשיכה מועילה לצרף כיכרות. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך ...עשה עיסה פחותה מכשיעור, ואפאה ונתן הפת לסל, וחזר ואפה פת אחרת ונתן לסל, אם נתקבץ בסל שיעור חלה - הסל מצרפן לחלה, ומפריש החלה מן הפת, שנאמר: "והיה באכלכם מלחם הארץ", מלמד שהוא מפריש מן האפוי. ואין התנור מצרפן לחלה. היו הככרות נושכות זו בזו, ונתקבץ מן הכל שיעור חלה - חייבין בחלה אף על פי שאינן בסל. (רמב"ם ביכורים ו', ט"ז-י"ז) שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור, אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט זו בזו - מצטרפים אם הם ממין הראוי להצטרף, כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד. ואם אינם נדבקים והם בסל אחד - הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת. (יורה דעה שכ"ה, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300