שלש אומניות עושין מלאכה. בכל מקום וטעמא מפרש בגמרא: רצענין. אושכפין: לצורך המועד תנן. הא דר"מ: או דילמא שלא לצורך המועד תנן. ומשום הכי אין מתחילין אבל לצורך המועד אפילו אתחולי נמי שרי כו': גומרה בארבעה עשר. אפילו במקום שלא נהגו לעשות מלאכה: לא נהגו לא. אפילו גמר דהא בגמר קיימי':

הקדמה דברי רבי מאיר דברי חכמים פסיקת ההלכה הקדמה המשנה מביאה מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים לעניין מלאכה בערב פסח: רבי מאיר סובר שמותר רק לגמור מלאכה בערב פסח אך אין להתחילה, וחכמים אומרים שבשלוש האומנויות המפורטות במשנה מותר אפילו להתחיל. באופן פשוט נראה שחכמים מסכימים לדברי רבי מאיר שאסור להתחיל בשאר מלאכות בערב פסח, אלא שהם סוברים שיש שלוש מלאכות יוצאות מן הכלל, שכפי שהגמרא מפרשת הן מלאכות קלות יותר, ולכן מותר אפילו להתחילן בערב פסח. אבל יש להסתפק לגבי איזה מקום המשנה דיברה: האם מדובר במקום שנוהגים לעשות מלאכה בערב פסח לפני חצות, וגם שם אין להתחיל מלאכה אלא רק לסיימה, או שמא גם במקום שנוהגים שלא לעשות מלאכה, מותר לגמור מלאכה שהתחיל בה קודם, ולדעת חכמים - מותר להתחיל במלאכה באחת משלוש האומנויות. הגמרא מוסיפה להסתפק האם ההיתר הוא רק במלאכות שהן לצורך המועד. במסקנה, הספק נפשט מהברייתא האומרת, "רבי מאיר אומר: כל מלאכה שהיא לצורך המועד - גומרה בארבעה עשר, ושאינה לצורך המועד - אסור. ועושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות במקום שנהגו". מכך מסיקה הגמרא: "מקום שנהגו - אין, לא נהגו - לא, ושמע מינה לצורך המועד אין, שלא לצורך המועד לא, שמע מינה". אלא שגם בפירוש דברי הגמרא הללו יש להסתפק: האם מדובר במקום שנהגו לעשות מלאכה בערב פסח לפני חצות, או במקום שלא נהגו? וכפי שיבואר להלן, נחלקו הראשונים בכך. לשאלות אלו יש השלכה הן להבנת דעת רבי מאיר, שכפי שהובא לעיל נראה שחכמים מודים לו, וכן להבנת דברי חכמים. דברי רבי מאיר כאמור, הגמרא הסתפקה בדעת רבי מאיר, האם הוא מתיר לגמור מלאכה רק לצורך המועד או שמא אף שלא לצורך המועד מותר לגמור מלאכה, ואילו לצורך המועד מותר אפילו להתחיל. במסקנה הספק נפשט מהברייתא, שרק לצורך המועד התיר רבי מאיר. מהר"ם חלאווה מסביר שיש הבדל בין הרישא של הברייתא לבין הסיפא. ברישא עוסקת הברייתא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח לפני חצות, ואף על פי כן רבי מאיר מתיר לגמור את המלאכה שהותחלה קודם לכן, אך רק אם היא לצורך המועד. אולם בסיפא נאמר שבמקום שנהגו לעשות מלאכה מותר לעשות, ובזה מותר אף להתחיל במלאכה. לפי דבריו, הוכחת הגמרא: "מקום שנהגו - אין, לא נהגו - לא, ושמע מינה לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא" היא שכיוון שהרישא עוסקת במקום שלא נהגו, ניתן להוכיח מכך שמה שהותר לגמור מלאכה שהותחלה קודם לכן במקום שלא נהגו לעשות - הוא רק בעשיית מלאכה לצורך המועד. עוד נראה, שמאחר שההגבלה בהיתר לעשות מלאכה שהיא רק לצורך המועד נאמרה רק במקום שנהגו שלא לעשות, הרי שבמקום שנהגו לעשות, הדבר מותר אף אם איננו לצורך המועד. כשיטה זו פוסק גם הראב"ד בהשגותיו לרמב"ם, וכך כותבים גם המאירי והר"ן. לעומתם, מדברי הרמב"ם עולה שכל הברייתא עוסקת במקום שנהגו לעשות מלאכה. על פי זה יוצא שגם במקום שנהגו לעשות, הותר רק לגמור מלאכה, ורק כשהיא לצורך המועד. אולם במקום שנהגו שלא לעשות - אין לעשות שום מלאכה, ואפילו לגמור מלאכה לצורך המועד. כשיטת הרמב"ם סוברים גם הסמ"ג (ל"ת ע"ה), הרוקח (הלכות פסח רס"ט) וארחות חיים בשם רבנו שמואל. שיטת חכמים כאמור, נחלקו הראשונים בדעת רבי מאיר. על פי מחלוקת זו ניתן גם ללמוד מהי דעת חכמים שמוסיפים על דברי רבי מאיר במשנה ומתירים להתחיל בשלוש האומניות, שהרי אם אנו מעמידים את דברי רבי מאיר במציאות מסוימת, יש להניח שחכמים עוסקים באותה מציאות. לפי שיטת מהר"ם חלאווה, שרבי מאיר מתיר לגמור מלאכה גם במקום שלא נהגו לעשות מלאכה, הרי שמשנתנו שמביאה את דברי רבי מאיר שמתיר לגמור מלאכה עוסקת גם במקום שנהגו שלא לעשות. על פי זה ניתן להסיק שלפי חכמים מותר להתחיל בשלוש המלאכות אף במקום שלא נהגו לעשות. לעומת זאת, משיטת הרמב"ם עולה שהמשנה עוסקת במקום שנהגו לעשות, שהרי רבי מאיר שמתיר במשנתנו לגמור מלאכה דיבר רק במקום שנהגו לעשות. לפי זה, גם ההיתר שהתירו חכמים להתחיל בשלוש האומנויות הוא רק במקום שנהגו לעשות. בדברי הרמב"ם לא נזכר כלל שצריך שהמלאכה תיעשה לצורך המועד. אולם המאירי והפרי חדש מסבירים שהרמב"ם שמתיר לגמור מלאכה במקום שנהגו לעשות, מתיר זאת רק לצורך המועד. גם הלחם משנה מסביר כך את שיטת הרמב"ם ומדייק כך מלשונו של הרמב"ם עצמו בסוף ההלכה: הרמב"ם מנמק את האיסור להתחיל במלאכה בערב פסח בכך ש"אין העם צריכים לכך צורך הרבה", ומכאן שצורך מועט יש בכך. על פי זה, נראה שכל ההלכה עוסקת במלאכה שיש בה לפחות צורך מועט, ורק אותה התירו לגמור במקום שנהגו לעשות. לעומתם, בעל המכתם כותב שלשיטת חכמים מותר לגמור מלאכה שהותחלה קודם ערב פסח גם אם אינה לצורך המועד. פסיקת ההלכה השולחן ערוך פוסק כדעת הרמב"ם, שההיתר לעשות מלאכה בערב פסח במקום שנהגו לעשות מלאכה הוא רק לגמור מלאכה שהותחלה קודם. מאידך, הרמ"א מביא את שיטת המקילים, המתירים לגמור מלאכה שהותחלה קודם, גם במקום שנהגו שלא לעשות, אם היא לצורך המועד, או אם מדובר בשלוש האומנויות. הלבוש פוסק בניגוד לכל השיטות שהובאו לעיל, שבכל מקום אין להתחיל במלאכה, אלא שבמקום שנהגו לעשות, מותר לגמור כל מלאכה, ואילו במקום שנהגו שלא לעשות, מותר לגמור מלאכה רק אם היא לצורך המועד. נראה שהוא מסביר את הברייתא בדומה לפירושו של מהר"ם חלאווה, דהיינו שהרישא עוסקת במקום שנהגו שלא לעשות והסיפא במקום שנהגו לעשות. אולם שלא כדברי מהר"ם חלאווה, הוא מסביר שכל הברייתא עוסקת רק בגמר מלאכה. על פי זה, יוצא שההבדל בין מקום שנהגו לעשות מלאכה לבין מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה הוא האם גמר המלאכה מותר גם שלא לצורך המועד. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך ואפילו במקום שנהגו לעשות, לא יתחיל בתחילה לעשות מלאכה בארבעה עשר, אף על פי שהוא יכול לגמרה קודם חצות, אלא שלש אומניות בלבד הן שמתחילין בהם במקום שנהגו לעשות ועושין עד חצות, ואלו הן: החייטין והספרין והכובסין. אבל שאר אומניות, אם התחיל בהן קודם ארבעה עשר הוא שיגמור עד חצות, שאין העם צריכין לשאר אומניות צורך הרבה. השגת הראב"ד. לא כן צורת ההלכה, אלא לרבי מאיר כל מלאכה שהיא לצורך המועד גומרה בארבעה עשר אפילו במקום שלא נהגו לעשות. ושלא לצורך המועד עושין במקום שנהגו לעשות. ואתו רבנן למימר דהנך שלוש אומניות אתחולי נמי מתחלינן אפילו במקום שנהגו שלא לעשות, ולהתיר באו ולא לאסור, מדלא קאמר וחכמים אומרים אין עושין אלא שלש אומניות וכו' וכן מפורש בתוספתא. (רמב"ם שביתת יום טוב ח', י"ט) אפילו במקום שנהגו לעשות, לא יתחיל בתחלה מלאכה בארבעה עשר, אף על פי שהוא יכול לגומרה קודם חצות, אלא שלש אומניות בלבד הם שמתחילים בהם במקום שנהגו לעשות, ועושין עד חצות, ואלו הם: החייטים והספרים והכובסים. אבל שאר אומניות, אם התחיל בהם קודם ארבעה עשר הוא שיגמור עד חצות. הגה. ויש מקילין לומר ששלשה אומניות הנזכרים מתחילין ועושין עד חצות אפילו במקום שנהגו שלא לעשות, ואם התחיל מבעוד יום בשאר אומנות והיא לצורך המועד, עושין עד חצות. והכי נהוג. (אורח חיים תס"ח, ה')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300