ערבי פסחים סמוך למנחה. מנחה קטנה קודם למנחה מעט חצי שעה בתחלת שעה עשירית דתנן (לעיל דף נח.) תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה נמצאת מנחה קטנה בט' ומחצה וסמוך ליה היינו חצי שעה קודם בסוף שעה תשיעית ותחלת שעה עשירית: לא יאכל אדם כו'. כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה:

אפילו ערבי שבתות כו'. אליבא דרבי יהודה כדי שיהא קידוש וסעודת שבת חביב עליו: משום חיובא דמצה. שלא תהא נאכלת על השובע וחיובא דמצה לילה הראשון חובה דכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות: אלא מחוורתא כרב הונא. דלרבי יוסי איצטריך ומן המנחה דקתני הך ברייתא סמוך למנחה קאמר: מכלל דפליג רבי יוסי בתרווייהו. אפי' בערב הפסח והיכי מוקי למתני' כר' יוסי: מכלל דפליגי להפסקה. הא דא"ר ירמיה הלכה כרבי יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי בע"פ להפסקה הוא דפליגי דאי התחיל לאכול אף בע"פ אינו מפסיק אבל להתחיל מודי ר' יוסי דאסור ומתני' בהתחלה ולר' יוסי איצטריך דקמ"ל דמודי ר' יוסי בערב הפסח דאין מתחילין: דתניא. דבהפסקה נמי פליגי: מפסיקין לשבתות. אם התחיל סעודתו בהיתר קודם המנחה והיה אוכל והולך עד שתחשך אפי לר' יהודה מפסיק סעודתו מיד כשיחשיך ומקדש היום:

...שמעינן מהכא דבערבי פסחים אסור לאכול מסוף ט' שעות ולמעלה כסתם מתני' אבל בערבי שבתות וי"ט מותר לאכול מן המנחה ולמעלה דהא סתם לן תנא דמתני' כרבי יוסי מדנקט ערבי פסחים מכלל דבשאר י"ט שרי וקי"ל נמי (עירובין ד' מו:) הלכה כר' יוסי מחבירו דר' יוסי אפי' להתחיל ולאכול אחר ט' שרי בהדיא לקמן בשמעתין דאמר אלא הא דתניא ושוין שמתחילין אימת אי בע"ש הא פליג ר' יהודה ומיהו לענין הפסקה אין הלכה כר' יוסי בערבי פסחים אלא כר' יהודה שאם התחיל לאכול קודם ט' ונמשך אכילתו עד שחשיכה צריך לעקור את השולחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח ובשבתות ובי"ט לא יפסיק אלא פורס מפה ומקדש ואח"כ גומר סעודתו:

תני חדא שוין. ר' יהודה ורבי יוסי דפליגי לעיל בין באכילת ערב שבת מן המנחה ולמעלה בין בהפסקה: שאין מתחילין. לאכול מן המנחה ולמעלה: כאן קודם תשעה. שוין שמתחילין לאכול ומשהתחילו בהיתר אוכלין עד שתחשך אפילו לרבי יהודה: כאן לאחר ט'. הוא דפליגי דלרבי יהודה אין מתחילין כדתניא לעיל בהדיא לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מט' שעות ולמעלה כו' רבי יוסי אומר כו':

הקדמה דעת רבי יוסי פסק ההלכה במחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה קביעת סעודה בערב שבת הקדמה משנתנו עוסקת באיסור אכילה בערב פסח, ואומרת שאין לאכול בערב פסח סמוך למנחה, וכן הלכה. בגמרא מובאת בעניין זה מחלוקת תנאים לגבי אכילה בערבי שבתות וימים טובים. דעת רבי יהודה שבכל ערב שבת וערב יום טוב אסור לאכול מן המנחה ולמעלה, ואילו רבי יוסי חולק ומתיר. מסקנת הגמרא היא כהסברו של רב הונא, שמשנתנו היא בשיטת רבי יוסי המתיר אכילה בערבי שבתות וימים טובים, ואף על פי כן הוא מודה שבערב פסח סמוך למנחה אין לאכול משום המצווה לאכול מצה. במחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי יש לברר מהי שיטתו של רבי יוסי - האם בכל מצב הוא מתיר לסעוד בערב שבת. כמו כן יש לברר מה פסק ההלכה במחלוקת זו. בשאלה זו יש לדון האם מכיוון שסתם המשנה כאן היא בשיטת רבי יוסי, יש לפסוק כמותו גם לגבי אכילה בערבי שבתות וימים טובים. דעת רבי יוסי בעל הלכות גדולות (הלכות קידוש והבדלה) כותב שגם לדעת רבי יוסי אין להתחיל בסעודה סמוך למנחה, ומה שהוא אומר "אוכל והולך עד שתחשך" היינו שאם התחיל קודם לכן אין צריך להפסיק, אך מכל מקום אין להתחיל בשעה זו סעודה. הרשב"ם (ד"ה אמר לו רשב"ג) דוחה הבנה זו בדברי רבי יוסי, שהרי בהמשך מביאה הגמרא ברייתא שאומרת "ושוין שמתחילין" דהיינו שגם רבי יהודה שאוסר לאכול בערב שבת מודה לרבי יוסי במצבים מסוימים שמותר להתחיל בסעודה, ושואלת הגמרא על כך, "אימת, אי נימא בערב שבת, הא מיפלג פליגי!" ומכאן שלדעת רבי יוסי מותר אף להתחיל בסעודה בערב שבת סמוך למנחה. אפשר שבעל הלכות גדולות יתרץ שלמסקנת הגמרא שברייתא זו עוסקת קודם תשע שעות ורק בכגון זה מתיר רבי יהודה להתחיל סעודה, גם לרבי יוסי הדין כך שההיתר להתחיל סעודה הוא רק קודם לתשע שעות. עוד אפשר לתרץ שדברי בעל הלכות גדולות שגם לפי רבי יוסי אסור להתחיל בסעודה לאחר תשע שעות עוסקים בסעודה גדולה, אך הגמרא לקמן שמתירה להתחיל סעודה בערב שבת לאחר תשע שעות עוסקת בסעודה קטנה וכך כותב הב"ח. להלן יתבאר שישנם עוד שיטות שמבדילות בין אכילה רגילה לבין קביעת סעודה. כאמור, הרשב"ם דוחה את הבנת בעל הלכות גדולות וסובר שלדעת רבי יוסי מותר אף להתחיל סעודה בערב שבת. כך כותבים גם התוספות (ד"ה אין מפסיקין), הרא"ש, הרי"ף ועוד ראשונים. פסק ההלכה במחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה הרשב"ם (שם) כותב שההלכה היא כדעת רבי יוסי. את פסיקתו זו הוא מבסס על שני טעמים. הראשון שסתימת המשנה בתחילת פרקנו היא כדעת רבי יוסי, שמשמע ממנה שרק בערבי פסחים אסור לאכול סמוך למנחה אך בערבי שבתות וימים טובים אין איסור בדבר. עוד הוא כותב שיש לפסוק כרבי יוסי על סמך הכלל שהלכה כרבי יוסי מחברו (עירובין מ"ו ע"ב). כך פוסקים גם התוספות, הרי"ף, הרא"ש, בעל הלכות גדולות ועוד ראשונים. אלא שכפי שכבר הובא לעיל לדעת בעל הלכות גדולות גם לפי רבי יוסי אין להתחיל בסעודה סמוך למנחה, בעוד שלפי שאר הראשונים מותר גם להתחיל. המאירי גם הוא כותב שהלכה כרבי יוסי, אלא שהוא מוסיף ש"מכוער הדבר" לאכול סמוך לערב. כך כותב גם בעל שבלי הלקט (עניין שבת, ס"ז) ומוסיף שלכן "מאן דעביד כרבי יהודה - טפי עדיף". שיטה שונה בפסיקת ההלכה מובאת בתוספות בשם רבנו יחיאל, הסובר שהלכה כרבי יוסי רק לעניין שאם התחילו אין מפסיקים, אולם לגבי תחילת סעודה אין הלכה כמותו אלא כרבי יהודה שאוסר להתחיל בסעודה בערב שבת סמוך למנחה. את שיטת רבי יוסי הוא מפרש אמנם כשאר הראשונים שמותר אף להתחיל בסעודה סמוך למנחה, אלא שבזה אין הוא פוסק כרבי יוסי, ונמצא שלהלכה הוא מסכים לשיטת בעל הלכות גדולות. רבנו יחיאל מוכיח כדבריו ממה שרבי יוחנן הוזקק לפסוק הלכה כרבי יוסי שאין מפסיקים סעודה בערב שבת ומשמע שלעניין תחילת סעודה אין הלכה כמותו, שאם הלכה כמותו שמותר להתחיל בסעודה, כל שכן שאין צריך להפסיקה. כך פוסקים גם הרי"ד ורבי אליעזר ממיץ (מובא באור זרוע הלכות ערב שבת סימן כ"א). הרא"ש דוחה שיטה זו וכותב שאין להוכיח מכך שרבי יוחנן פוסק כרבי יוסי לעניין הפסקה שאין הלכה כמותו לעניין תחילת סעודה. הוא מסביר שתחילת סעודה והפסקת סעודה הם שני עניינים שונים שאינם תלויים זה בזה, ולכן ייתכן שאף במצב בו מותר להתחיל מכל מקום צריך להפסיק, וכמו כן במצב בו אסור להתחיל - מכל מקום אם התחיל אין צריך להפסיק. על פי זה מובן שאף אם הלכה כרבי יוסי שמותר להתחיל בסעודה סמוך למנחה, מכל מקום הוצרך רבי יוחנן לפסוק הלכה כמותו גם בעניין ההפסקה שאין צריך להפסיק. הרא"ש מוכיח כדבריו מכך שרבי יוסי עצמו שמתיר להתחיל סעודה בערב שבת הוצרך לומר בברייתא שאין מפסיקין, ומכאן שאין זה פשוט שאם מותר להתחיל סעודה שאין צריך להפסיקה. אולם בעל קרבן נתנאל (סק"ז) דוחה ראיה זו מכיוון שניתן לפרש שדברי רבי יוסי ש"אין מפסיקין" אמורים לגבי ערב פסח שבו גם לדעת רבי יוסי אין להתחיל כפי שאכן מפרש זאת רבנו יחיאל המובא בתוספות (ד"ה מכלל). המרדכי מביא את שיטת רבנו יחיאל וכותב שראוי להחמיר כדבריו. גם המהרי"ל מחמיר לכתחילה כשיטה זו, אלא שכותב שבערב יום טוב שהוא שבת ועדיין לא אכל סעודה שלישית יכול לסמוך לכתחילה על הראשונים שסוברים שמותר להתחיל סעודה בערב יום טוב סמוך למנחה כדי לקיים את מצוות סעודה שלישית. הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה וכן בהלכות שבת פוסק כרבי יוסי שמותר לאכול ולשתות עד שתחשך, אולם בהלכות שבת הוא מוסיף שיש להימנע מקביעת סעודה, ובעניין זה ראה עוד להלן. גם המחבר בשולחן ערוך פוסק שאכילה ללא קביעות סעודה מותרת עד הלילה. הרמ"א (סימן תקכ"ט) כותב שאסור לאכול מהמנחה ומעלה בערב שבת ובערב יום טוב, אלא שכדברי מהרי"ל אם ערב יום טוב הוא שבת יכול לקיים את מצוות סעודה שלישית גם לאחר המנחה אך אז יסעד רק במעט פת. אמנם המשנה ברורה (סק"ה) מבאר שאין מדובר באיסור גמור, אלא רק במצווה להימנע מקביעת סעודה כפי שמבואר בשולחן ערוך בסימן רמ"ט. קביעת סעודה בערב שבת במסכת גיטין (ל"ח ע"ב) למדנו: "שתי משפחות היו בירושלים... ואחת קבעה סעודתא בערב שבת - ושתיהן נעקרו". מכאן שדבר מגונה הוא לקבוע סעודה בערב שבת, ואולי אף איסור יש בדבר. לכאורה יש להקשות על כך מהמבואר בסוגייתנו שלפי רבי יוסי, שלדעת רוב הפוסקים הלכה כמותו, מותר אף להתחיל בסעודה סמוך למנחה. הרמב"ן, הרשב"א והר"ן במסכת גיטין מתרצים ששם הביקורת על אותה משפחה הייתה על כך שקבעה סעודה באופן קבוע ותדיר בערב שבת, וההיתר המובא בסוגייתנו להתחיל בסעודה בערב שבת סמוך למנחה הוא רק באופן אקראי. הרמב"ם כותב (בהלכות שבת): "אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת, ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך. ואף על פי כן, מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה, כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול". לכאורה דבריו סותרים זה את זה, שכן בתחילה הוא אוסר קביעת סעודה בערב שבת ואינו מפרש שהאיסור הוא דווקא מן המנחה ולמעלה. לאחר מכן הוא מתיר אכילה בכל ערב שבת עד שתחשך, ולבסוף אינו אוסר קביעות סעודה בערב שבת, אלא כותב שראוי להימנע מכך מן המנחה ולמעלה. המגיד משנה מסביר שישנם שלשה דינים שונים באכילה בערב שבת. הדין שמוזכר בתחילת ההלכה הוא האיסור לקבוע סעודה גדולה שבדרך כלל אין רגילים לסעוד כמותה ביום חול. דין זה נלמד מהאמור בגמרא במסכת גיטין, והאיסור הוא במשך כל היום. הדין השני הוא דינו של רבי יוסי שמותר לאכול כל היום אף לאחר המנחה, אלא שבהמשך מובא שאף על פי כן ראוי להימנע מקביעת סעודה מהמנחה ולמעלה. גם הבית יוסף מסכים לביאור המגיד משנה בדברי הרמב"ם. בביאור הלכה (בסימן רמ"ט) מובא שקביעות סעודה הינה סעודה כדרך שרגילים לאכול ביום חול, אך אכילת מעט פת כדי להשקיט את רעבונו אינה מוגדרת כקביעות סעודה ועל כן היא מותרת לכתחילה גם לאחר המנחה. בדומה לזה מסביר הט"ז (רמ"ט סק"א) שישנם שלשה דינים, אלא שהוא מסביר שמה שמוזכר בתחילת דברי הרמב"ם שאין לקבוע סעודה בערב שבת ומשמע שכל היום בכלל האיסור, מדובר ב"סעודה ומשתה", דהיינו בסעודה שיש בה גם משתה. טעם איסור זה הוא שמא ישתכר האדם בסעודה ויכנס לשבת כשהוא שיכור ועל ידי כך יבטל לגמרי את מצוות השבת. חשש זה קיים כבר מהבוקר. סעודה בלא משתה אינה אסורה, אלא שכאמור ראוי להימנע ממנה מן המנחה ולמעלה. פירוש נוסף לדברי הרמב"ם כותב הטור (על פי הסבר הבית יוסף) שתחילת דברי הרמב"ם ש"אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת" הם כלל שמפורט בהמשך דבריו. דהיינו שאין האיסור כולל אכילה עראית ולכן מותר לאכול עד שתחשך, אולם ראוי להימנע מקביעות סעודה אך רק מן המנחה ולמעלה. לשיטתו עולה שקודם המנחה אין שום איסור בקביעת סעודה אפילו גדולה ביותר, ורק לאחר המנחה ראוי להימנע מקביעת סעודה, ומשמע שכל קביעות סעודה בכלל זה. לפי כל הפירושים שהובאו לעיל, אף שהרמב"ם פוסק כדעת רבי יוסי מכל מקום הוא סובר שיש להימנע מקביעת סעודה סמוך למנחה. הב"ח כותב ששיטת הרמב"ם היא כדעת בעל הלכות גדולות שגם רבי יוסי מודה שאין להתחיל סעודה מן המנחה ולמעלה. הטור עצמו חולק על הרמב"ם וסובר שעל פי הגמרא במסכת גיטין יש לפסוק שקביעות סעודה אסורה כל היום, ומה שמתיר רבי יוסי לאכול עד שתחשך זוהי רק אכילה ללא קביעות סעודה. השולחן ערוך פוסק כדברי הרמב"ם ועל פי הבנת המגיד משנה. הרמ"א מוסיף שאף שיש להימנע בערב שבת מסעודה גדולה שאינו רגיל בה בחול, מכל מקום אם מדובר בסעודת מצווה שזמנה חל בערב שבת, כגון סעודת ברית מילה או פדיון הבן נוהגים בכך היתר. נספח - פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך ...וכן אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה כמעט כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה... אבל בשאר ערבי שבתות או ערבי ימים טובים, אוכל והולך עד שתחשך. (רמב"ם חמץ ומצה ו', י"ב) אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת, ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך. ואף על פי כן, מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה, כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול. (רמב"ם שבת ל', ד') ...וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת, שדבר זה בכלל הכבוד. (רמב"ם יום טוב ו', ט"ז) אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול. וכל היום בכלל האיסור. הגה. וסעודה שזמנה ערב שבת כגון ברית מילה או פדיון הבן, מותר, כן נראה לי, וכן המנהג פשוט. ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה, אפילו סעודה שרגיל בה בחול, כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול מתשע שעות ולמעלה. (אורח חיים רמ"ט, ב') הגה. ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב כמו בשבת שזהו מכלל הכבוד. מיהו אם ערב יום טוב שבת, יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד יום טוב. (אורח חיים תקכ"ט, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300