הפסח אחר חצות מטמא את הידים. דה"ל נותר מחצות ואילך ורבנן גזרו על הנותר לטמא את הידים כדמפרש טעמא בגמרא:

אלמא מחצות הוא דה"ל נותר. והא כתיב (שמות יב) לא תותירו ממנו עד בקר אלמא עד בקר לא הוי נותר: ר"א בן עזריה היא. דנפקא ליה מקרא דאכילת פסח עד חצות ומחצות הוי נותר והאי דכתיב לא תותירו ממנו עד בקר לשריפה אתא דעד בקר לאו בר שריפה הוא כדתניא בפ"ק דברכות (דף ט.) ר"א בן עזריה אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף אבל כר"ע דפליג עליה לא מיתוקמא דלדידיה לא ה"ל נותר עד הבקר ולא מטמא ידים אלא מבוקר ואילך ואף על גב דלדידיה נמי אכילת פסחים עד חצות כדין לכל הנאכלין ליום ולילה רבנן הוא דעבדי הרחקה יתירא להרחיק את האדם מן העבירה כדתנן בפ"ק דברכות (דף ב.) שמא יאכל ממנו לאחר שעלה עמוד השחר ויתחייב כרת ומוטב שיבואו קדשים לבית הפסול למעט זמן אכילתו שלא לאכול אחר חצות משיאכל עד בקר ויבא לידי כרת: שעת חפזון. שנחפזו לצאת והיינו עמוד השחר כדכתיב (שמות יב) לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ור"א בן עזריה סבר חפזון דמצרים בשעת מכת בכורות שעל ידיה נחפזו למהר לשלחם מן הארץ הכי מפ' בברכות (דף ט.): יכול יהא נאכל כשאר קדשים. ביום שחיטתו כדרך תודה שאף היא זמן אכילתה יום אחד ואוכל כל יום שחיטתה והלילה עד הבוקר מן התורה דכתיב (ויקרא ז) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר:

מהו דתימא אפקיה. רחמנא לחובת מצה בלילה הראשון מהיקישא דאקשיה רחמנא כפסח בהאי קרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו ואפקיה רחמנא בהאי קרא ששת ימים תאכל (עליו) מצות וביום השביעי מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות ולילה הראשון נמי במשמע אלמא אפקיה רחמנא מהיקישא דעל מצות ומרורים לחובת מצה לילה הראשון ואוקמיה ארשות: קמ"ל. דכי אהדריה קרא לחובת מצה בלילה הראשון בזמן הזה דכתיב בערב תאכלו מצות דהכי נפקא לן לעיל למילתא קמייתא אהדריה לאכילה עד חצות כבזמן דאיכא פסח:

הקדמה שיטת רבי אלעזר בן עזריה שיטת רבי עקיבא בסוף זמן אכילת קרבן פסח שיטת רבי עקיבא בסוף זמן אכילת מצה ההלכה במחלוקת התנאים פסיקת הטור והשולחן ערוך הקדמה במשנתנו למדנו כי בשר קרבן הפסח שלא נאכל עד חצות דינו כנותר שאסור באכילה וצריך לשורפו. הגמרא מעמידה את המשנה בשיטת רבי אלעזר בן עזריה הסובר שסוף זמן אכילת קרבן הפסח הוא בחצות, אך לדעת רבי עקיבא שחולק עליו וסובר שסוף זמן האכילה הוא בעלות השחר, אין הפסח נעשה נותר אלא לאחר עלות השחר. כאמור, הגמרא מסבירה שלרבי אלעזר בן עזריה הסובר שסוף זמן אכילת הפסח הוא בחצות, לאחר חצות הפסח נעשה נותר. לעומת זאת, בשאר הקדשים אנו יודעים שדין נותר חל עליהם רק אם לא נאכלו עד הבוקר, ויש לברר האם לקרבן הפסח דין שונה מכל הקדשים בזה, או שמא איסור נותר עליו מדובר במשנה הינו איסור מדרבנן, אך מהתורה אינו נעשה נותר אלא בבוקר. כמו כן יש לדון בדעת רבי עקיבא הסובר שמהתורה ניתן לאכול את קרבן הפסח כל הלילה, האם גזרו חכמים שלא לאוכלו אלא עד חצות כפי שגזרו בשאר הקדשים שסוף זמן אכילתם בבוקר שלא לאוכלם אלא עד חצות, כפי שלמדנו במשנה בתחילת מסכת ברכות : "...וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר, אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק אדם מן העבירה". עוד יש לשאול, אף אם נאמר שגזרו חכמים שלא לאכול את קרבן הפסח אלא עד חצות, האם אדם שלא אכל עד חצות מותר לו לאכול לאחר חצות, או שחכמים גזרו שלא לאכול כלל לאחר חצות. בשיטת רבי אלעזר בן עזריה רבא אומר שדין אכילת מצה כדין אכילת קרבן הפסח ולכן לשיטת רבי אלעזר בן עזריה אין לאכול את המצה לאחר חצות. גם בדעת רבי עקיבא נראה באופן פשוט שסוף זמן אכילת מצה מהתורה הינו עד עלות השחר כדין קרבן הפסח. אולם יש לדון באם אנו סוברים שלדעת רבי עקיבא גוזרים שלא לאכול את הפסח אלא עד חצות האם גזירה זו נוהגת גם באכילת המצה. לבסוף, יש לברר כמי נפסקה ההלכה במחלוקת התנאים. זאת לאור משנתנו שסותמת כדעת רבי אלעזר בן עזריה ולאור משניות נוספות שנוקטות גם הן כדעת אחת השיטות, וכן על פי כללי הפסיקה. יש להוסיף כי הנידון לגבי זמן אכילת המצה הוא לגבי סוף זמן אכילת המצה שחיובה מן התורה ובעניין זה נחלקו הראשונים לקמן (קי"ט ע"ב). לדעת רש"י והרשב"ם שם המצה שאנו יוצאים בה ידי חובת המצווה היא המצה שנאכלת בסוף, דהיינו מצת ה'אפיקומן'. אך לדעת הרא"ש ורוב הראשונים מצת המצווה היא המצה שנאכלת בתחילה שמברכים עליה 'על אכילת מצה'. שיטת רבי אלעזר בן עזריה כאמור, לדעת רבי אלעזר בן עזריה סוף זמן אכילת הפסח הוא בחצות, ומוסיף רבא שכך הדין גם לגבי זמן אכילת המצה. במשנה מבואר שלאחר חצות דין הקרבן כנותר, ועל כן הוא מטמא את הידיים כבשר נותר. בפשטות נראה כי לאחר חצות דין הבשר כנותר מן התורה, ועל כן יש לו את כל דיני נותר והוא מטמא את הידיים. כך אכן מבאר המרדכי (ל"ח ע"ד בדפי הרי"ף). לעומת זאת, רש"י במסכת ברכות (ט' ע"א ד"ה שם תזבח) כותב בדעת רבי אליעזר שרק בבוקר נעשה הפסח נותר, אף על פי שנאכל רק עד חצות מהתורה. לפי זה יוצא שדין נותר אינו תלוי בדין סוף זמן אכילת הפסח. כך כותב גם הריטב"א (מהדורת מוסד הרב קוק) על מסכת ברכות. אמנם על שיטתם קשה לכאורה מדברי הגמרא כאן שמעמידה את המשנה שסוברת שלאחר חצות הפסח נותר כרבי אלעזר בן עזריה. בעל קרן אורה בחידושיו למסכת זבחים (נ"ו ע"א) כותב שלדעת רש"י אין הפסח נעשה נותר להתחייב כרת אלא בבוקר, אך כיוון שקיים איסור אכילה מהתורה לאחר חצות גזרו בו חכמים טומאת הידיים. לפי דבריו יש לפרש את דברי הגמרא 'הפסח לאחר חצות מטמא את הידיים, אלמא מחצות הוה ליה נותר', שיאן הכוונה לנותר על כל דיניו, אלא כיוון שאסור באכילה מן התורה גזרו עליו שיהיה לו דין נותר מדרבנן. שיטת רבי עקיבא בסוף זמן אכילת קרבן פסח דעת רבי עקיבא היא כאמור שסוף זמן אכילת קרבן הפסח מן התורה הוא בעלות השחר. עם זאת, הרשב"ם (ד"ה ר"א בן עזריה) וכן רש"י לעיל (צ"ג ע"ב ד"ה בשעת) כותבים שגם לדעת רבי עקיבא סוף זמן אכילת קרבן הפסח הוא בחצות מדרבנן. כך כותבים גם בעל ארחות חיים, המאירי והמרדכי. גם מדברי התוספות (ד"ה אמר רבא) נראה כי לרבי עקיבא ישנו סייג שיש לאכול קודם חצות את הפסח. אמנם, לדעת התוספות אם אירע שלא אכלו את הפסח קודם חצות יש לאוכלו לאחר חצות. הם מוכיחים זאת מדין קריאת שמע שגם בה גזרו חכמים שאין לאחרה לאחר חצות, אך בדיעבד ניתן לקרותה עד עלות השחר. לעומתם, מדייק בעל עיניים למשפט (על מסכת ברכות) מדברי המרדכי שמגדיר את הפסח לאחר חצות גם לדעת רבי עקיבא כ'נותר' מדרבנן, שאין לאוכלו לאחר חצות אלא שאינו מטמא את הידיים. כך כותב גם בעל מנחת חינוך (מצוות עשה ו') מסברה, וזאת על פי הכלל שלחכמים יש כוח לבטל מצווה מן התורה בשב ואל תעשה. לעומת הדעות שהובאו לעיל, סוברים בעל הלכות גדולות והרשב"א (בחידושיו למסכת ברכות) שלדעת רבי עקיבא ניתן לאכול את הפסח לכתחילה עד עלות השחר. הרשב"א מוכיח כך מהסוגיה במסכת ברכות שמעמידה את הברייתא בה נאמר שאכילת פסחים עד עלות השחר כרבי עקיבא, ומשמעות הברייתא שמותר לכתחילה לאכול את הפסח עד עלות השחר. הרמב"ם פוסק שזמן אכילת הפסח מדרבנן עד חצות, וזה כשיטת התוספות שהובאה לעיל. לשונו היא "שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר". מלשון זאת מדייקים בעל בית הלוי (חלק א', סימן ל"ד, ג') והנצי"ב (בחידושיו למסכת זבחים, נ"ז ע"ב) שלאחר חצות אין הפסח נאכל כלל כדעת המרדכי והמנחת חינוך שהובאה לעיל. לעומתם, סוברים בעל מעשה רקח ובעל ערוך השלחן העתיד (קצ"ב, י"ח) שגם לדעת הרמב"ם ניתן לאכול את הפסח לאחר חצות. בעל מעשה רקח מדייק זאת מכך שהרמב"ם מדגיש שהאיסור מחצות הינו הרחקה מדרבנן בלבד, וזאת כדי ללמדנו שבדיעבד מותר לאכול עד עלות השחר. שיטת רבי עקיבא בסוף זמן אכילת מצה כאמור, רבא בסוגייתנו תולה את סוף זמן אכילת מצה בסוף זמן אכילת קרבן הפסח לדעת רבי אלעזר בן עזריה. לפי שיטת בעל הלכות גדולות והרשב"א הסוברים בדעת רבי עקיבא שקרבן הפסח נאכל לכתחילה עד עלות השחר פשוט שכך הדין גם באכילת מצה. אמנם לסוברים שבקרבן הפסח גזרו חכמים שלא לאוכלו אלא עד חצות יש לדון האם גזרו גם באכילת מצה. בעל אור זרוע כותב שאף שבאכילת קרבן פסח גוזרים לאכול עד חצות בלבד, מכל מקום אפשר שבאכילת מצה אין מקום לגזירה זו. גם המאירי (בסוגייתנו) כותב שאין לגזור באכילת המצה שהרי רק הפסח לאחר עלות השחר דינו כנותר, מה שאין כן במצה. גם מדברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה שכותב שמצוות אכילת המצה נוהגת כל הלילה נראה כי אין להקפיד לאוכלה קודם חצות. רבנו מנוח מבאר את שיטת הרמב"ם בדומה למאירי שבמצה אין לגזור כיוון שגם אם יאכלה לאחר עלות השחר לא יתחייב בכרת. לעומת זאת, המהרי"ל ובעל הגהות מיימוניות כותבים שגם את המצה יש לאכול לכתחילה קודם חצות אף לדעת רבי עקיבא, אך בדיעבד אפשר לאוכלה עד עלות השחר. ההלכה במחלוקת התנאים כאמור בסוגייתנו מעמידים את סתם המשנה כדעת רבי אלעזר בן עזריה. בדומה לזה גם הגמרא במסכת ברכות (ט' ע"א) מעמידה את המשנה בתחילת המסכת שם כדעת רבי אלעזר בן עזריה, וזאת כיוון שהמשנה שמונה את הדברים שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר אינה מביאה את מצוות אכילת קרבן הפסח. גם במסכת זבחים (נ"ז ע"ב) הגמרא מעמידה את המשנה (שם נ"ו ע"ב) שנוקטת שהפסח אינו נאכל אלא עד חצות כדעת רבי אלעזר בן עזריה. על פי משניות אלו כותבים התוספות והסמ"ג שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה. אמנם, במסכת מגילה (כ"א ע"א) הגמרא מסבירה את המשנה (שם כ' ע"ב) שמוסיפה "זה הכלל כל דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה" שמשפט זה בא לרבות את אכילת קרבן הפסח וכדעת רבי עקיבא, ונמצא אם כן שלפנינו סתירה בין סתם משנה במסכת מגילה שנוקטת כדעת רבי עקיבא, לבין סתם משניות במסכת ברכות, פסחים וזבחים שנוקטות כדעת רבי אלעזר בן עזריה. הרשב"א (במסכת ברכות) והר"ן (בסוגייתנו) מקשים על הפוסקים כדעת רבי אלעזר בן עזריה על פי שלושת המשניות שהוזכרו לעיל, מכיוון שאין להעדיף משניות מרובות על פני משנה אחת כדברי הגמרא במסכת יבמות (ק"א ע"ב) "מה לי חדא סתמא, מה לי תרי סתמי". האור זרוע כותב שאף על פי כן יש לפסוק כמשניות במסכת פסחים וזבחים כיוון שהם שנויות במסכת העוסקת בדינים אלו. לעומת זאת, המשנה במסכת מגילה הובאה שם בדרך אגב ולכן יש להעדיף לפסוק כמשניות ששנויות במקומן. בדומה לזה למדנו במסכת סנהדרין (ל"ד ע"ב) שיש לפסוק בענייני סדרי הדין כמשנה ששנויה "לגבי הילכתא דדינא". על פי ראיה זו הוא כותב שיש לפסוק אף כנגד הכלל הרגיל שהלכה כרבי עקיבא מחברו. כדעת רבי אלעזר בן עזריה פוסקים גם רבנו חננאל, הראב"ן, הראבי"ה, המרדכי והריא"ז. כך נוטים גם דברי הרשב"א (בחידושיו למסכת ברכות), הרא"ש (כאן ובמסכת ברכות) והר"ן (כאן, ובמסכת מגילה ז' ע"א בדפי הרי"ף). לעומת זאת, הרי"ץ גיאת (דף צ"ז) כותב שיש לפסוק כרבי עקיבא, כיוון שסתם המשנה כמותו כתובה במקום בו נקבצו הרבה הלכות פסוקות. הוא מבסס זאת על פי הגמרא במסכת בבא קמא (ק"ב ע"א) שיש להעדיף סתם משנה השנויה במקום בו נשנו יחד איתה עוד משניות שכולן הלכות פסוקות. אמנם הרא"ש במסכת ברכות דוחה ראיה זו וכותב שאין להשוות בין דברי הגמרא במסכת בבא קמא לנידון דידן, מכיוון ששם המשניות עוסקות כולן בדינים שהם כולם להלכה, וזה המכנה המשותף של כל המשניות שם, ולכן יש להעדיף משנה השנויה שם. לעומת זאת, במסכת מגילה המשותף למשניות שם אינו שהן הלכות פסוקות אלא שזמנן כל הלילה. עוד ראיה לפסוק כדעת רבי עקיבא מובאת בר"ן (בסוגייתנו), בדברי רבנו שמחה שמובא בהגהות מיימוניות (חמץ ומצה ח', י') ובדברי בעל העיטור (הלכות מצה ומרור, קל"ה ע"א). הם מדייקים מלשון רבא "אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו", ומשמע שזו רק שיטת רבי אלעזר בן עזריה אך אין הלכה כמותו. יש להוסיף שעל פי דיוק זה ניתן להוסיף שלדעת רבי עקיבא ניתן לאכול מצה כל הלילה. בעל אור זרוע דוחה ראיה זו וכותב שאין לדייק כך, ומוכיח זאת ממסכת בבא קמא (ק' ע"א) שם מובאת דעה בלשון דומה לזו שרבא מביא את דעת רבי אלעזר בן עזריה, וההלכה היא כאותה הדעה. עוד טעם לפסוק כדעת רבי עקיבא מביאים הראשונים על פי הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו. בתוספות רבי יהודה החסיד (על מסכת ברכות) מוסיף שכיוון שהגמרא במסכת ברכות מעמידה את דעת רבי יהושע כדעת רבי עקיבא, ודעת רבי אליעזר כדעת רבי אלעזר בן עזריה, יש לפסוק כרבי עקיבא שרבי יהושע סובר כמותו, והלכה כרבי יהושע במחלוקתו עם רבי אליעזר. כדעת רבי עקיבא פוסקים גם בעל הלכות גדולות ומהרי"ל. כך מדייקים גם בעל שלטי הגבורים (כ"ז ע"ב בדפי הרי"ף, ב') ובעל פרי חדש (תע"ז סק"א) שזו דעת הרי"ף שהשמיט את דברי רבא. גם הרמב"ם פוסק כדעת רבי עקיבא. בעל המאורות ובעל ארחות חיים פוסקים גם הם כרבי עקיבא, אלא שכותבים שראוי להחמיר כדעת רבי אלעזר בן עזריה כיוון שפוסקים רבים סוברים שהלכה כמותו. פסיקת הטור והשולחן ערוך לגבי סוף זמן אכילת קרבן הפסח אין התייחסות בטור ובשולחן ערוך, אך המסקנה ההלכתית של סוגייתנו באה לידי ביטוי לגבי ההלכה של סוף זמן אכילת המצה. הטור כותב לגבי אכילת מצה ש"יהא זהיר לאוכלו קודם חצות". הבית יוסף מסביר שסיבת ההחמרה היא כיוון שחוששים לדעות שפוסקות כרבי אלעזר בן עזריה, ועוד שאף לדעת רבי עקיבא ישנם הסוברים שיש לאכול את המצה קודם חצות. אמנם בעל שלטי הגבורים כותב שהטור פוסק כרבי אלעזר בן עזריה, ומשמע שהוא מבין שזהו דין גמור, ולא רק חומרא. השולחן ערוך מעתיק את לשונו של הטור, וכותב על כך בעל באר הגולה שהוא חושש לכתחילה לדעת רבי אלעזר בן עזריה. הגר"א לעומת זאת כותב שהפסק הוא כרבי עקיבא, אך גם לדעת רבי עקיבא יש להחמיר לאכול קודם חצות. למעשה, כותבים בעל דגול מרבבה (סק"א), הפרי מגדים (משב"ז סק"א) והמשנה ברורה (סק"ו) שמי שלא אכל את המצה קודם חצות יאכלנה לאחר חצות אך ללא ברכה. נספח - פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר, שנאמר 'בערב תאכלו מצות', בכל מקום ובכל זמן. ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה. (רמב"ם חמץ ומצה ו', א') כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. (רמב"ם קרבן פסח ח', ט"ו) לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד, זכר לפסח הנאכל על השובע, ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו, ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. (אורח חיים תע"ז, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300