הקדמה התרועה השברים התקיעה הקדמה במשנה נאמר ששיעור התקיעה הוא כשלש תרועות ושיעור התרועה כשלש יבבות. הגמרא מקשה על המשנה מברייתא בה מובא לגבי התקיעה ששיעורה כתרועה אחת ולגבי התרועה ששיעורה כשלשה שברים. על הסתירה בעניין שיעור התקיעה מתרצת הגמרא שהתנא במשנתנו נקט את שיעור תקיעה של כל שלשת הסדרים של התקיעה, ואילו התנא בברייתא השווה שיעור של תקיעה אחת לתרועה שבאותו הסדר. אמנם לגבי הסתירה בעניין שיעור התרועה מבארת הגמרא שאכן נחלקו בכך התנאים, ויסוד המחלוקת הוא מהו ביאור המושג "תרועה" שמופיע בפסוק. על פי תרגום המילה "תרועה" והשוואתו לפסוק המתאר את בכייתה של אם סיסרא עולה שהתרועה היא השמעת קול בדרך של צער, והמחלוקת היא האם מדובר בכעין גניחות או ביללות קצרות. כאמור, הגמרא מסבירה שתרועה היא קולות יללה וכפי שמפרש רש"י (ד"ה ילולי יליל) מדובר בקולות קצרים הסמוכים זה לזה, ולפי התנא של המשנה כך יש לבאר את ה"תרועה" שנזכרת בפסוק. במשנה נאמר ששיעור התרועה כשלש יבבות, ויש להבין בפועל כמה קולות קצרים יש לתקוע, והאם ניתן להוסיף על מספר הקולות. אמנם דעתו של התנא שבברייתא היא שביאור ה"תרועה" שכתובה בפסוק הוא קול של שברים. לא התבאר בגמרא מהו אורך כל שבר ויש לדון בדבר. כמו כן יש לדון האם יש קול אופייני לשבר. לגבי התקיעה מבארת הגמרא שאין מחלוקת בדבר ושיעורה הוא כתרועה. אמנם עדיין יש לעיין האם משתנה אורך התקיעה בהתאם למחלוקת התנאים לגבי אופן תקיעת ה"תרועה" האמורה בפסוק. יש לדון עוד בשאלה זו ביחס לתקנת רבי אבהו שמובאת בהמשך הגמרא (לד, א) שיש לתקוע: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה בסדר אחד, האם בסדר זה יש להאריך בשיעור התקיעה כשיעור שברים ותרועה יחד. התרועה רש"י (ד"ה שלש יבבות) מבאר ששיעור התרועה הוא של שלשה קולות קצרים סמוכים זה לזה ודברי המשנה ששיעור תרועה כשלש יבבות הכוונה לשלש קולות קצרים. כך סובר גם הרשב"א. לעומתם, מביאים התוספות (ד"ה שיעור) את שיטת ריב"ם וריב"א שמבארים שכל יבבה מורכבת משלשה קולות קצרים, כך שיוצא שאורך התרועה למעשה הוא של תשע קולות קצרים, וכך סובר גם הראב"ד (בדרשתו). התוספות כותבים שניתן להוסיף על מניין התרועות וכך הוא המנהג הפשוט, וכך סוברים גם הרמב"ן ועוד ראשונים. השולחן ערוך מביא את שתי השיטות, ומוסיף שאין הקפדה להוסיף על מספר התרועות. השברים רש"י (ד"ה שברים) מבאר שהשברים ארוכים מיבבות, ולשיטתו ששיעור התרועה הוא שלשה קולות קצרים על כורחנו שהשברים ארוכים יותר, שאם לא כן אין כל הבדל בין השברים לתרועה. עם זאת, לא מבואר בדבריו מהו האורך המזערי של השברים, ואפשר שאם כל שבר באורך שני קולות קצרים ("שני כוחות") די בכך. לעומת זאת, הרשב"א אף שכאמור מסכים לשיטת רש"י ששיעור התרועה הוא שלשה כוחות, סובר שאורך כל שבר הוא לפחות שלשה כוחות, ונמצא שאורך כל השברים הוא כתשעה כוחות. כך סובר גם הראב"ד (בהשגה ובדרשתו). לשיטות אלו נראה כי אין להאריך בשבר יותר מדאי, שאם כן יצא מגדר שבר וייחשב כתקיעה. כך עולה מדברי התוספות (שם) וכך כותבים בפירוש הריטב"א והראב"ד. אמנם, הרשב"א כותב שיכול להאריך בשבר, ובלבד שבאותו סדר יאריך גם בתקיעה כשיעור שלשת השברים יחד. הרמב"ן חולק על הדעות הנ"ל וסובר שאין אורך קבוע לשברים, והמאפיין את השבר הוא צורת השמעתו כקול שבור שאין סופו כתחילתו, לעומת התקיעה שהיא קול ישר. הטור מביא את שיטת בעל העיטור שסובר שאין הבדל בין השברים לתרועה באורך אלא באופן השמעתם, שהשברים נעשים בהפסקה ואילו הקולות של התרועה נעשים ברציפות. הבית יוסף מבאר תחילה שדעת בעל העיטור היא כשיטת הריב"א והריב"ם שהובאו לעיל ששיעור התרועה כתשעה כוחות. אמנם הוא כותב שיותר נראה לפרש את שיטת בעל העיטור כרש"י ששיעור התרועה כשלשה כוחות, אך בעל העיטור חולק על רש"י לגבי השברים וסובר שאינם צריכים להיות ארוכים מהתרועה, וההבדל בינם הוא שהתרועה נעשית ללא הפסקה. התקיעה כאמור, מסקנת הגמרא היא כי לגבי שיעור התקיעה לא נחלקו התנאים ולפי כולם שיעורה הוא כשיעור התרועה. אמנם, כפי שהתבאר ישנה מחלוקת לגבי אורך התרועה, ויש לעיין אם כן לפי כל השיטות מהו שיעור התקיעה למעשה. התוספות, הרמב"ן, הריטב"א והר"ן בשם הגאונים כותבים שאורך כל תקיעה הוא כאורך התרועה שבאותו סדר, דהיינו שאורכה משתנה בהתאם לאורך התרועה. יתירה מזו, כשתוקעים כתקנת רבי אבהו שברים ותרועה יחד באותו הסדר יש להאריך בתקיעה כשיעור שברים ותרועה יחד. התוספות כותבים על פי סברה זו שבתקיעה של סדר תר"ת לפי שיטת רש"י אורך התקיעה הוא כשיעור שלשה כוחות. על פי זה הם כותבים שלשיטת רש"י אין להאריך בשבר כשיעור שלשה כוחות, שאם כן אותו קול נחשב לתקיעה. כפי שהתבאר לעיל, הרמב"ן חולק על סברה זו וכותב שההבדל בין השבר לבין התקיעה אינו באורך אלא באופן ההשמעה. עם זאת, הר"ר חזקיה (מובא במרדכי ובהגהות אשרי) חולק על התוספות וסובר שאין להשוות את התקיעה שבסדר תש"ת לזו שבסדר תר"ת, זאת מאחר וכל סדר נעשה על פי דעה שונה, ובסדר של תר"ת התקיעה נעשית על פי התנא של המשנה שסובר שאורך התקיעה שלשה כוחות, ואילו התקיעה בסדר תש"ת נעשית על פי התנא שבברייתא שסובר שאורך התקיעה כשיעור שלשה שברים שהם לכל הפחות ששה כוחות, ונמצא שאין הקפדה אם יאריך בשבר של סדר תש"ת עד ששה כוחות. כך פוסק למעשה גם בעל תרומת הדשן (סימן קמא). לעומת זאת, הריטב"א מסכים לשיטת התוספות וכותב שלא מסתבר שישנה מחלוקת גדולה כל כך בין התנא שבמשנה לתנא שבברייתא, שיהיה אורך השבר של הברייתא כאורך התקיעה של המשנה. דעת הראב"ד והרשב"א שאורך התקיעה הוא קבוע, ושיעורו תשעה קולות. הראב"ד (בדרשה) מסביר שאף שמתחילה הסבירה הגמרא שבין למשנה ובין לברייתא אורך התקיעה כתרועה, אלא שהתנא במשנה נקט את שיעור התקיעה והתרועה של שלושת הסדרים, מכל מקום למסקנה שישנה כבר מחלוקת בין המשנה לברייתא לגבי אופן עשיית התרועה, שוב ניתן להסביר את המשנה כפשוטה. דהיינו לפי המשנה אורך התקיעה כשלש תרועות שכל תרועה מורכבת משלשה כוחות, ולמעשה אורכה הוא כשיעור תשעה כוחות. יש להעיר שאף שהראב"ד והרשב"א נחלקו באורך התרועה, שלפי הראב"ד אורכה כתשעה כוחות ולפי הרשב"א שלשה, לגבי התקיעה שניהם מסכימים ששיעורה תשעה כוחות. הרשב"א מוכיח כדבריו מכך שבפסוק נאמרה לשון סתומה לגבי התקיעה "והעברת שופר", ולא מצינו מחלוקת לגבי פירוש הפסוק, והמחלוקת היחידה היא בביאור ה"תרועה", ואם כן יש להשוות את כל הדעות ולפי כולם אורך התקיעה תשעה כוחות. לפי זה גם בסדר תשר"ת אורך התקיעה נשאר קבוע בשיעור תשעה כוחות. לעומתו כותב הר"ן שחכמים קבלו ששיעור התקיעה תלוי באורך התרועה, וכך יש להבין גם בפסוק שהרי התקיעה נסמכה לתרועה בפסוק. הרמב"ם בפירושו למשנה מבאר ששיעור כל התקיעות שווה לשיעור כל התרועות. לפי זה יוצא ששיעור התקיעה הוא חצי משיעור התרועה. כך הוא כותב גם בהלכותיו ששיעור התרועה הוא כשתי תקיעות. הרמב"ן מקשה עליו שמלשון הברייתא "שיעור תקיעה כתרועה" לא משמע כדבריו. עם זאת, הגר"א (בביאורו לשולחן ערוך) כותב שלשון הגמרא "תקיעה דכולהו בבי ותרועות דכולהו בבי" מתיישבת רק לפי פירוש הרמב"ם. השולחן ערוך נוקט כדעה ששיעור התקיעה משתנה לפי אורך התרועה שבאותו הסדר, ומסיק לפי זה שלשיטת רש"י יש להקפיד לא להאריך בשבר יותר משלשה כוחות. הרמ"א לעומתו כותב כמסקנת בעל תרומת הדשן שאין מקפידים בכך. נספח א - טבלה לסיכום שיטות הראשונים   תרועה שבר תקיעה רש"י ג כוחות ארוך יותר מכוח אחד כתרועה: תוספות - אין להאריך בשבר ג כוחות. הר"ר חזקיה - אין להקפיד בכך ריב"א וריב"ם ט כוחות   תקיעה כתרועה, ובסדר תשר"ת - כשיעור שברים ותרועה רשב"א ג כוחות לפחות ג כוחות לשבר, אך יכול להאריך ובלבד שיאריך בתקיעה כנגד כל השברים. ט כוחות רמב"ן קול שבור (ואין שיעור לאורכו) קול ישר, ושיעורו כתרועה של אותו הסדר ראב"ד ט כוחות ט כוחות ט כוחות נספח ב - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך שיעור תרועה - כשתי תקיעות. שיעור שלשה שברים - כתרועה. וכו'. השגת הראב"ד. כל זה - שיבוש המעתיק הוא. אלא שיעור תקיעה - כשלש תרועות, שיעור תרועה - כשלשה שברים, ודע שאין מחלוקת בין התנאים אלא בענין התרועה מה היא וכמה שיעורה, כי התנא האחד אומר כי התרועה היא טרימוטי ושיעורה שלש טרימוטות, והוא שיעור קטן, והתנא האחר אומר כי התרועה היא שברים והם שלשה, והוא שיעור גדול, אבל שיעור התקיעה אחד הוא לשניהם, כתשע טרמוטות או כשלשה שברים, שהן שיעור אחד, ומי שאומר שברים - הוא שאומר שיעור תקיעה כתרועה, ומי שאומר טרמוטות - הוא שאומר תקיעה כשלש תרועות. (רמב"ם שופר ג, ד) יש אומרים ששיעור תקיעה כתרועה, ושיעור תרועה כשלשה יבבות, דהיינו שלשה כוחות בעלמא כל שהוא, והם נקראין טרומיטין, ולפי זה צריך ליזהר שלא יאריך בשבר כשלשה טרומיטין, שאם כן יצא מכלל שבר ונעשה תקיעה, ויש אומרים דאין לחוש אם האריך בשברים קצת, ובלבד שלא יאריך יותר מדאי, וכן נוהגין, וצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת יותר מבשל תש"ת, ובשל תש"ת יותר מבשל תר"ת, ומיהו אם מאריך הרבה בכל תקיעה - אין לחוש, שאין לה שיעור למעלה, וכן בתרועה יכול להאריך בה כמו שירצה, וכן אם מוסיף על שלשה שברים ועושה ארבעה או חמשה - אין לחוש. ויש אומרים ששיעור יבבא שלשה טרומיטין ושיעור תרועה כשלש יבבות, שהם תשעה טרומיטין, ושיעור תקיעה גם כן תשעה טרומיטין כתרועה, ולפי זה אין לחוש אם האריך קצת בשברים, וצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת כשיעור שנים עשר (גרסת המגן אברהם והגר"א - שמנה עשר) טרומיטין, ומי שלא האריך בתקיעה כשיעור הזה והאריך בשברים - לא קיים המצוה לא כמר ולא כמר. (אורח חיים תקצ, ג)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300