המדביק במזיד רב ביבי הסתפק האם התירו למדביק פת בשבת לעבור על איסור קל של שבות ולרדותה כדי שלא יעבור על איסור חמור מן התורה של אפייה. מסקנת הגמרא שרב ביבי עוסק במצב בו המדביק היה מזיד. לפי הגרסה שלפנינו רב אחא בריה דרבא שנה בדברי רב ביבי בפירוש שהיה פשוט לו שהתירו לו לרדותה כדי שלא יעבור על איסור דאורייתא שחיובו סקילה וכך עולה מדברי רוב הראשונים. אולם התוספות (ד"ה מתני) מביאים גרסה שונה לפיה רב אחא בריה דרבא שנה בדברי רב ביבי במפורש שהסתפק במזיד, ולדבריו ספק זה לא נפשט. גם מדברי רבנו חננאל נראה שגרס כך. בהגהות אשרי מסיק על פי גרסה זו שלהלכה אסור לו לרדות את הפת אפילו אם הניחה במזיד, שמספק יש להחמיר. את שיטה זו נראה להטעים על פי דברי הריב"א המובאים בתוספות (ד"ה קודם) שאם האדם לא רודה את הפת רק בגלל שחכמים אוסרים עליו לעשות זאת - אינו חייב בסקילה. המדביק בשוגג הגמרא דוחה את ההעמדה בשוגג, כלומר שרב ביבי מסתפק האם כשהאדם שוגג יש מקום להתיר לו לרדות כדי שלא יתחייב בחטאת, שהרי אם נודע לאדם על העבירה לפני שהתחייב עליה שוב אינו שוגג שמביא קרבן. עם זאת יש לדון לפי מסקנת הגמרא שדברי רב ביבי אמורים לגבי מזיד האם ניתן להסיק מכך מה הדין בשוגג. יש לעיין בדבר, האם דחיית הגמרא את ההעמדה בשוגג היא משום קושי לשוני, שלא ניתן לומר שרב ביבי דיבר על חיוב חטאת כאשר לאדם יש ידיעה לבסוף, או שהדחייה היא בגלל קושי ענייני, שאין להתיר איסור שבות אלא אם כן זה נועד להציל את החוטא מחיוב של חטאת או סקילה אך אם הוא רק יעבור על איסור ללא חיוב - לא מתירים את איסור הרדייה. הרמב"ן כותב שאכן מתחילה סברה הגמרא שההיתר הוא רק על מנת להינצל מחיוב חטאת, אך את מסקנת הגמרא הוא מפרש שהתירו למדביק במזיד לרדות על מנת שלא יעבור על איסור שבת שיש בו חיוב סקילה אף אם לא יתחייב ממש בסקילה וממילא הוא הדין למדביק בשוגג ונזכר אחר כך שהתירו לו כדי שלא יחלל שבת אף שאינו מתחייב בקרבן. אף הרשב"א (בחידושיו לדף ג' ע"ב) סובר שלמסקנה ההיתר הוא גם לשוגג ומוכיח זאת מהסוגיה הקודמת שעסקה במי שהוציא את ידו המלאה בפירות החוצה ושם רש"י פירש שמדובר בשוגג והגמרא שם השוותה דין זה לדינו של רב ביבי, מכאן שרב ביבי עוסק גם בשוגג. אמנם התוספות ישנים כותבים שאם לא נתיר לאדם לרדות את הפת כשהוא הדביק במזיד הוא אכן יתחייב בסקילה מכיוון שהוא כבר פשע בעשיית המלאכה וזאת בניגוד לדברי ריב"א שבתוספות שהובאו לעיל. לפי דבריהם אפשר שההיתר לעבור על שבות ולרדות את הפת הוא רק כדי למנוע חיוב סקילה, אך אם הדביק בשוגג שאפילו בחטאת לא יתחייב אין להתיר לו. כך אכן פוסקים הראב"ן והמאירי שרק למדביק במזיד התירו לרדות ולא למדביק בשוגג. המאירי אף מעלה אפשרות לפיה המדביק במזיד אמנם אינו מתחייב בסקילה ואף על פי כן התירו לו לרדות מכיוון שאיסורו חמור ודומה לאיסור סקילה אך לא התירו למדביק בשוגג שלא יכול לבא לידי חיוב חטאת. גם לשיטת ההגהות אשרי שהובאה לעיל הסוברים שלמסקנת הסוגיה אפילו במזיד אין להתיר לו לרדות את הפת, נראה שכל שכן שגם בשוגג אין להתיר לו. שיטת הרמב"ם והשולחן ערוך הרמב"ם כותב הלכה זו לגבי מי ששכח והדביק פת, כלומר שהאדם הדביק בשוגג ואף על פי כן התירו לו לרדות כדי שלא יעבור על מלאכה דאורייתא. בפשטות יש לומר שכל שכן שאם הדביק במזיד יש להתיר לו לרדות. אולם בעל מרכת המשנה מחדש שאפשר שכוונת הרמב"ם להתיר רק לשוגג. הוא מפרש שאמנם הסוגיה עוסקת במזיד, אך כיוון שלמסקנה הספק לא נפשט יש להחמיר. אולם בשוגג יש להקל על פי הסוגיה הקודמת שמתירה למי שהוציא בשוגג את ידו עם פירות החוצה להחזירה כדי שלא יבוא לידי חיוב חטאת של הוצאה מרשות לרשות, כך גם כאן יש להתיר לאדם לעבור על איסור קל כדי שלא יעבור על איסור חמור כשהאיסור נעשה בשוגג. מכל מקום השולחן ערוך פוסק שאפילו אם הדביק במזיד התירו לו לרדות, הרי שהוא סובר שלמסקנה התירו בין לשוגג ובין למזיד. ראוי להעיר שכל הדיון בסוגיה זו הוא לגבי רדיית פת מהתנורים שהיו בזמנם של חז"ל שהיו מדביקים את הפת בדפנות התנור והייתה זו אומנות מיוחדת לרדות את הפת, אך בתנורים שלנו השולחן ערוך (סעיף ז') פוסק שאין בהם איסור רדייה. אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך בסוגיה מבואר שלאחרים אין היתר לרדות את הפת כדי להציל את המדביק מהאיסור כיוון שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. עם זאת הראשונים מקשים על כלל זה המבואר בסוגייתנו ממקומות אחרים בש"ס מהם עולה שמתירים לאדם לעשות עבירה כדי להציל את חברו מעבירה גדולה יותר או כדי לזכותו. בבירור הלכה מבוארות בהרחבה שלוש שיטות ראשונים מרכזיות בעניין זה: א. שיטת בעלי התוספות, שהכלל האמור כאן מוגבל וישנם מקרים בהם כן אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. בדבריהם מבואר שאם החוטא פשע אין לעבור עבירה כדי להצילו, אך אם לא פשע מותר לעבור כדי לזכות את השני ובפרט אם מדובר במצווה גדולה. חילוק נוסף הוא במצב שהעבירה של השני נגרמת כתוצאה ממעשיו של הראשון, שאז יש לו מצווה להצילו אף אם צריך לעבור לשם כך עבירה קלה. ב. שיטת הרמב"ן, שאמנם באופן עקרוני מקבל את הכלל האמור בסוגייתנו, עם זאת הוא כותב שאם מדובר בעבירה חמורה אפשר שישנה מצווה על האדם לחטוא כדי להציל את חברו, ובסוגייתנו כאן לא התירו לאחרים לרדות את הפת מכיוון שעוסקים במי שהדביק פת בשוגג, אך אם הדביקה במזיד אפשר שיש מצווה לאחרים לרדותה כדי שלא יעבור הלה על איסור חמור. בזה סברתו של הרמב"ן הפוכה משל התוספות שסוברים שככל שהחוטא עבר עבירה חמורה ראוי פחות לאחר לחטוא כדי להצילו. ג. שיטת הרשב"א, שמקבל את הכלל המובא כאן כפשוטו. בתשובה (ח"ז סימן רס"ז) הוא דן לגבי אישה שהוציאוה מביתה להביאה לשמד, האם מותר לחלל שבת בשביל להצילה. הרשב"א נוטה לאסור על פי המבואר בסוגייתנו שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. הבית יוסף (אורח חיים סוף סי' ש"ו) מביא את דבריו, וכותב שלפי שיטת התוספות נראה שיש להקל, שאין לך מצווה חשובה כהצלה מן השמד. כמו כן כאן כשהחוטא לא פשע ולכן יש לחלל את השבת כדי להצילה מן השמד. כך פוסק להלכה השולחן ערוך (שם, סעיף י"ד) שמי ששלחו לו שהוציאו את בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצווה עליו לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה אפילו אם זה כרוך באיסור דאורייתא. [הדברים כאן נכתבו בקיצור, והרוצה לעמוד על שרשי המחלוקת יעיין בבירור הלכה בהרחבה, שם מובא דיון בשיטות הראשונים ובסוגיות השונות שבש"ס שדנות בנושא זה. כמו כן מובא שם דיון לגבי שיטת הרמ"א בפסק ההלכה]. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך שכח והדביק פת בתנור בשבת ונזכר מותר לו לרדותה קודם שתאפה ויבוא לידי מלאכה. (רמב"ם שבת, ט' ה') אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור, אלא כדי שיקרמו פניה המדובקים בתנור... ואם נתנו בשבת, אפילו במזיד, מותר לו לרדות קודם שיאפה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה. (אורח חיים רנ"ד, ה'-ו')

' לע"נ האדל בת שניאור זלמן, נלב"ע כ"ד ניסן '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמה | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | צרו קשר

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | השיטה | EXAMPLE |
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US