הטמנה בדבר המוסיף הבל

הקדמה לגמרא שלפנינו שתי גרסאות עיקריות. הגרסה שלפנינו שהיא גרסת רש"י, הרשב"א, הרא"ש ועוד ראשונים. לגרסה זו רבא מבאר תחילה שאין טומנים בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת מפני החשש שימצא את הקדרה שהצטננה ויבוא להרתיחה. בהמשך מבאר רבא שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל אפילו לפני השבת גזירה שמא יטמין ברמץ ויבוא לחתות בגחלים שבו. לעומת זאת לגרסת רבנו חננאל, הרי"ף והרמב"ם רבא מבאר תחילה את האיסור להטמין בדבר המוסיף הבל לפני שבת שזה אסור שמא ירתיח. בהמשך מבאר רבה את האיסור להטמין בדבר שאין מוסיף הבל משחשכה שמא יטמין ברמץ ויחתה בגחלים. הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל כאמור לפי הגרסה שלפנינו הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל אסורה רק בשבת מפני החשש שמא כשיבוא להטמין את הקדרה יימצא שהיא הצטננה ויבוא להרתיחה. לעומת זאת לפני שבת אין איסור בדבר כיוון שגם אם ירתיחנה הרי הדבר מותר. בבין השמשות אף שיש לגזור על השבות כאן אין לגזור מפני שאין חשש שמא יימצא שהקדרה הצטננה משום שסתם קדרות בבין השמשות הן רותחות. לגרסת הרי"ף האיסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל הוא שמא יטמין ברמץ ויחתה. לגרסה זו הפירוש הוא שמא בשעה שמטמין יבוא לחתות, ולכן אם מטמין לפני שבת אין מקום לגזור, מפני שגם אם יחתה אין איסור בדבר. גם בבין השמשות אין לחשוש שמא יחתה בשעה שמטמין מכיוון שמן הסתם הקדרה רותחת. לגבי הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל למעשה אין נפקא מינה בין הגרסאות וההסברים ולפי כולם האיסור נוהג רק בשבת עצמה ולא בבין השמשות ובוודאי שגם לא בערב שבת. הטמנה בדבר המוסיף הבל לפי הגרסה שלפנינו האיסור להטמין בדבר המוסיף הבל הוא שמא יבוא להטמין ברמץ ויחתה. חשש זה קיים גם אם מטמין בערב שבת שיש לגזור שמא אחר כך בשבת עצמה יבוא לחתות. לפי זה בוודאי שגם בבין השמשות יש מקום לגזור. לגרסת הרי"ף האיסור הוא שמא ירתיח. אביי מקשה על כך שאם כך גם בבין השמשות יש לגזור ועל כך משיב רבא שבבין השמשות "סתם קדרות - רותחות הן". בביאור גמרא זו לגרסת הרי"ף נחלקו הראשונים. הרמב"ם מסביר שהחשש בהטמנה בדבר המוסיף הבל הוא שמא יימצא שהקדרה בשבת רותחת יותר מידי ויבוא לגלותה כדי שתנוח מרתיחתה ואחר כך ישוב ויטמינה, וההטמנה אסורה בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל כפי שהובא לעיל. הרמב"ן והר"ן מסבירים שאף שדבר שהיה מוטמן כבר וחזר והתגלה אין איסור לחזור ולהטמינו כמבואר במשנה לקמן (נ"א ע"א) זה דווקא בדבר שאינו מוסיף הבל, אך אין בכלל ההיתר הזה לחזור ולטמון בדבר המוסיף הבל. את המשך הגמרא שבבין השמשות אין לחשוש לכך מסביר הרמב"ם שאין לחשוש שמא הקדרה תרתח כאשר מטמינה בבין השמשות מפני שסתם קדרות בבין השמשות כבר רתחו ונחו מרתחתן ואין לחשוש שישובו לרתוח. לפי זה יוצא שהטמנה מבעוד יום בדבר המוסיף הבל - אסורה, אך הטמנה בבין השמשות - מותרת. הראב"ד (בהשגה) מקשה שלא מסתבר שהטמנה מבעוד יום תהיה אסורה ובבין השמשות - מותרת. עוד הוא מקשה שבגמרא כתוב שסתם קדרות בבין השמשות "רותחות הן" ואילו לפי פירוש הרמב"ם הכוונה לכך שכבר רתחו ונחו מרתחתן. בנוסף לזאת מקשה הרשב"א מניין לאביי שהטמנה בדבר המוסיף הבל מותרת בבין השמשות שהקשה מכך על רבא, הרי את המשנה שהתירה הטמנה בבין השמשות ניתן להעמיד בהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, שבזה כאמור לכל הדעות מותר להטמין. לכן מסבירים הרמב"ן והר"ן שקושיית אביי היא אכן מהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל. הוא מקשה שאם חוששים שמא כשמטמין בדבר המוסיף הבל יבוא לגלות ולחזור ולהטמין והטמנה בשבת אסורה, יש לחשוש גם שמא הקדרה בבין השמשות תהיה רותחת ולפיכך יגלה אותה, ולאחר מכן בשבת כשתצטנן יבוא להטמינה ולכן יש לאסור להטמין בבין השמשות גם בדבר שאינו מוסיף הבל. המסקנה היא שסתם קדרות בבין השמשות כבר נחו מרתחתן ולכן אין לחשוש שיגלה את הקדרה. בדומה לכך מסביר הראב"ד שאביי למד מתוך דברי רבא שאסר הטמנה בדבר המוסיף הבל מבעוד יום שמא ירתיח, שמכיוון שגילה דעתו שרוצה שהתבשיל יהיה רותח שהרי הטמינו בדבר המוסיף הבל, יש לחשוש שמא ירתיח. אם כן, גם אם רואים שהאדם שהה ולא הטמין את התבשיל מבעוד יום אלא רק בבין השמשות בזה הוא מגלה את דעתו שרצונו שהתבשיל יישאר רותח ולכן מטמינו סמוך ככל האפשר לשבת, ולכן גם כאן יש לגזור שמא ירתיח. על כך רבא משיב שמכיוון שהקדרה רותחת בבין השמשות אין לחשוש שעד הערב תצטנן. הצד השווה בפירושים אלו בניגוד לפירוש הרמב"ם הוא שהטמנה בדבר המוסיף הבל אסורה גם בבין השמשות. נמצא אם כן בסיכומם של דברים, שלפי הראשונים שגורסים כפי הגרסה שלפנינו הטמנה בדבר המוסיף הבל אסור גם מבעוד יום וגם בבין השמשות ובוודאי שגם בשבת. אולם לפי גרסת הרי"ף נחלקו הראשונים. לדעת הרמב"ם הטמנה בדבר המוסיף הבל מותרת בבין השמשות, אך לדעת הרמב"ן, הר"ן והראב"ד גם בבין השמשות היא אסורה, וכך פוסק השולחן ערוך. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך מן הדין היה שטומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום, וישאר התבשיל טמון בשבת, שהרי משהין על גבי האש בשבת. אבל אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום, גזירה שמא תרתיח הקדרה בשבת ויצטרך לגלותן עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת, ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור. לפיכך, מותר להטמין בדבר המוסיף הבל בין השמשות, שסתם קדרות בין השמשות כבר רתחו ונחו מבעבוען, וכיון שנחו שוב אינן רותחין. וכן מן הדין היה לטמון התבשיל בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת עצמה, אבל אסרו חכמים דבר זה גזירה שמא יטמין ברמץ ויהיה בו ניצוצות של אש ונמצא חותה בגחלים. לפיכך אסרו להטמין דבר חם בשבת, ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. השגת הראב"ד. מעולם לא נראה ולא נשמעו תהפוכות כאלה: מבעוד יום אסור, בין השמשות מותר! ובגמרא סתם קדרות בין השמשות רותחות הן, והא אומר כבר נחו! ואמת הרב ז"ל כך כתב הגירסא, אבל הפירוש שלו מקולקל ביותר, וכך הוא הפירוש לזאת הגירסא: בדבר המוסיף גזרו ואפילו מבעוד יום, גזירה שמא ירתיח, פירוש, דכיון דאטמין בדבר המוסיף - גלי דעתיה דרותח קא בעי ליה לאורתא וזמנין דפסיק רתחיה משום דאריך זמניה ומרתח ליה משחשיכה, אי הכי בין השמשות נמי ליתסר בדבר שאינו מוסיף, דכיון דשהה מלהטמין - מחזי דרותח קא בעי ליה לאורתא, אמר ליה: סתם קדרות המטומנות בין השמשות - רותחות הן לאורתא ולא תפסוק רתיחתן. כך ראוי לפרש הגרסא, אלא שיש לנו גרסא אחרת מיושרת. (רמב"ם שבת ד', ב'-ג') אין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל, אבל בספק חשיכה - טומנין בו. ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום, וכו'. (אורח חיים רנ"ז א')