|
הקדמה
בסוגייתנו מובאת מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש לגבי טלטול מנורה שניטלת ביד אחת בשבת, אך מנורה שניטלת בשתי ידיים לכל הדעות אסור לטלטלה. רבה ורב יוסף מסבירים שמנורה שניטלת בשתי ידיים אסורה בטלטול כיוון שאדם קובע לה מקום. אביי מקשה על דבריהם מדברי רבי חייא שגם דבר שאדם קובע לו מקום אינו אסור בטלטול ולכן הוא מעמיד את מחלוקתם במנורה קטנה של חדקים ונחלקו האם יש לגזור במנורה כזאת משום מנורה של חוליות שאסורה בטלטול מחשש שמא יחבר את חלקיה אך מנורה גדולה של חדקים לדברי הכל אסורה שיש לגזור בה משום מנורה של חוליות.
מהדיון בגמרא בדברי אביי עולה שלכל הדעות אין להרכיב מנורה של חוליות בשבת ומפרש רש"י (ד"ה בשל) שהאיסור מפני שהוא עושה כלי. אלא שעל כך יש להקשות מדברי הגמרא במסכת ביצה (כ"ב ע"א) שמסבירה את דברי בית הלל שמותר לזקוף מנורה ביום טוב שמדובר במנורה של חוליות, והם סוברים ש"אין בניין בכלים". בנוסף לכך מהגמרא בסוף הפרק (מ"ז ע"ב) משמע שההלכה היא שמותר לחבר חלקי מיטה מתפרקת כאשר החיבור הוא חיבור רפוי, וצריך אם כן לדון מה היחס בין כל הסוגיות שהובאו לעיל.
הסבר הרשב"א והר"ן בשיטת הרי"ף שהשמיט סוגיה זו
הרי"ף משמיט את הנאמר בסוגייתנו. הרשב"א והר"ן (כ"א ע"ב בדפי הרי"ף) מסבירים השמטה זו בכך שדעת הרי"ף שסוגיה זו נדחית מההלכה בגלל הסוגיה במסכת ביצה ממנה עולה שמותר להרכיב מנורה של חוליות בשבת ש"אין בניין בכלים". אמנם גם את דברי הרי"ף צריך לסייג שלא כל הרכבה מותרת, שהרי הרי"ף עצמו כותב לגבי מלבנות המיטה (חלק של המיטה שמתחבר מתחת לרגלי המיטה על מנת להגביהם מן הארץ) שאם חיברן בשבת ותקע אותם במסמרים ויתדות חייב חטאת, ומסבירו הר"ן שחיובו משום מכה בפטיש. לכן צריך לומר שרק כשמהדק חלקים זה ללא חיבור נוסף - אין איסור בדבר.
הרשב"א עצמו חולק על הרי"ף, שכן ממהלך סוגייתנו משמע שדברי רבי יוחנן שאוסר הרכבת חוליות של מנורה התקבלו להלכה. לכן הוא מפרש שאמנם הלכה כדברי בית הלל שאין בניין בכלים, אך אף על פי כן אין זה סותר את האמור בסוגייתנו שאסור להרכיב מנורה של חוליות כיוון שיש הבדל בין המקרים כפי שיבואר להלן. כך סוברים גם עוד ראשונים וכפי שיפורטו השיטות בהמשך.
הסוברים שיש לחלק באיכות חיבור החלקים
הרשב"א מפרש שמחלוקת בית שמאי ובית הלל במסכת ביצה היא במנורה שחלקיה מחוברים בצורה רפויה, שאז סוברים בית הלל שמותר לחברה. כיוצא בזה מצינו בסוגיה לקמן (מ"ז ע"ב) העוסקת בהרכבת מיטה מתפרקת שכאשר החלקים מחוברים ברפיון דעת רבן שמעון בן גמליאל שמותר להרכיבה בשבת, וכך נראית גם מסקנת הסוגיה להלכה. לעומת זאת בסוגייתנו מדובר במנורה שחלקיה מחוברים בצורה שאינה רפויה לגמרי ולכן לכל הדעות אסור לחברם. התוספות (ד"ה דחוליות) מעירים על כך שהסבר זה לא מיישב את הדעה שסוברת (בסוגיה לקמן) שאסור להרכיב מיטה גם כשהחלקים מחוברים ברפיון.
גם הרשב"א עצמו מקשה על הסברו מכך שבמסכת ביצה מבואר שרבן גמליאל החמיר בהרכבת מנורה כדברי בית שמאי ולשיטתו מחלוקתם במנורה רפויה, ואילו לקמן רבן שמעון בנו של רבן גמליאל מקל בהרכבת מיטה רפויה ולא מסתבר שרבן שמעון יפסוק בניגוד למנהג אבותיו.
המאירי (במסכת ביצה, שם) מחלק בדומה לרשב"א, אלא שהוא כותב שיש בעניין זה שלוש דרגות. יש דבר שהוא רפוי לגמרי ובזה דנה הגמרא לעניין מיטה לקמן ורבן שמעון בן גמליאל מקל. יש דבר שהוא רפוי במקצת ובזה נחלקו בית הלל ובית שמאי במסכת ביצה, ורבן גמליאל החמיר כדברי בית שמאי. ויש דבר שאיננו רפוי כלל אלא תקוע בחזקה ובזה כולם אוסרים, ועל כך דנה סוגייתנו. גם הרשב"א עצמו מחלק כך בספרו עבודת הקודש (בית מועד שער ג', ג').
בדומה לזה כותבים בעל העיטור (הלכות יום טוב, מחלוקת כ') והרי"ד (בתוספותיו) שבסוגייתנו מדובר במנורה שצריך אומן על מנת לחבר את חלקיה ולכן לכל הדעות אסור לחברה ואסור אף לטלטלה. כך פוסק גם הריא"ז (הלכה ד', ט"ז) שמסביר שישנם שלשה גדרים בעניין. יש דבר שמחזירים אותו בחזקה וצריך לתקוע ולהדק יפה את חלקיו כדרך שהאומנים עושים והרכבת דבר זה אסור מן התורה. על דבר זה אומרת הגמרא לקמן (מ"ז ע"א): "המחזיר קנה מנורה בשבת - חייב חטאת". יש דבר שהדרך לחברו ברפיון, ואותו מותר להרכיב לכתחילה, ובזה עוסקת הסוגיה במסכת ביצה. לעומת זאת יש דבר שהדרך אמנם להרכיבו בחזקה ועל ידי תקיעה והידוק אך הוא מרכיבו ברפיון שאז הדין שאסור מדרבנן לעשות זאת שמא יבא לחברו באופן האסור מהתורה.
שיטת ר"י - יש לחלק עד כמה הכלי מפורק
דעת ר"י (בתוספות שם) שהסוגיה במסכת ביצה עוסקת במנורה שלא התפרקה לגמרי, אלא החלקים עדיין מחוברים זה בזה ולכן לדעת בית הלל אין שום איסור בהרכבתה, ועל כך לא נחלקו. כדבריו משמע קצת מהלשון האמורה שם: "זקיפת" מנורה, ולא חיבור חלקיה. לעומת זאת בסוגייתנו, וכן בסוגיה לקמן לגבי מיטה הדיון הוא בכלים שחלקיהם מתפרקים לגמרי, ובזה הסוגיה לקמן מחלקת בין חלקים שמחוברים ברפיון לבין חלקים שמחוברים בחזקה. עם זאת נראה שגם לפי שיטתו יש להסביר את סוגייתנו במנורה שחלקיה מחוברים בחזקה ולכן לכל הדעות אסור לחברה.
הסוברים שיש חילוק בין שבת ליום טוב
התוספות במסכת ביצה (כ"ב ע"א ד"ה ובית הלל) כותבים בהסבר הראשון שההיתר לזקוף מנורה אמור רק ביום טוב כדברי הגמרא במסכת ביצה, אולם בשבת חכמים החמירו והדבר אסור. גם הרשב"א בספרו עבודת הקודש (שם) מחלק בדרך זו, ומוסיף שבמנורה שיש צורך להדקה בחזקה גם ביום טוב הדבר אסור, אלא שהסוגיות עוסקות בסתם מנורה שאינה מהודקת לגמרי וגם אינה רפויה לגמרי. במנורה זו לשיטת בית הלל מותר לחברה ביום טוב, אך בסוגייתנו מבואר שהדבר אסור בשבת.
הפסיקה במחלוקת האמוראים בסוגיה
כאמור נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מה דינה של מנורה של חידקי קטנה, לדעת ריש לקיש מותר לטלטלה ולדעת רבי יוחנן גוזרים גם על הטלטול. בעל ספר ההשלמה, בעל המאורות, הר"ן (בחידושיו) והטור כותבים שהלכה כרבי יוחנן לפי הכלל הרגיל שהלכה כמותו כאשר הוא נחלק עם ריש לקיש. כך פוסק גם השולחן ערוך.
מאידך גיסא מובא בארחות חיים (סימן שס"ו) ובספר כל בו (ל"ב, ב') שמנורה של חידקי קטנה מותרת בטלטול, דהיינו כשיטת ריש לקיש, וכן כותב הריא"ז (הלכה ד', י"ח). שיטתם לכאורה קשה שהרי היא נוגדת את הכלל שפוסקים כרבי יוחנן, ואולי הם נטו להקל משום שבדיני מוקצה פוסקים כרבי שמעון שמקל במוקצה וכך כותב המגיד משנה בדעת הרמב"ם.
השולחן ערוך פוסק שאסור לטלטל את כל סוגי המנורות בין של פרקים ובין שיש בהם חריצים. המגן אברהם (סקי"ד) מסביר שמדובר רק בסוג של מנורות שהדרך להדקן בחזקה, אך מנורות שדרכן להיות רפויות - אין איסור לא בהרכבתן וממילא גם לא בטלטולן.
שיטת הרמב"ם
בדברי הרמב"ם ישנן כמה קושיות. ראשית, בהלכות שבת הוא פוסק כפי שעולה מסוגייתנו שאסור לחבר חלקי מנורה, ואילו בהלכות יום טוב (ד', י"ג) הוא פוסק כדברי בית הלל שמותר להעמיד מנורה של חוליות. נראה כי הביאור הפשוט בדבריו הוא כדברי המפרשים שיש חילוק בין שבת לבין יום טוב, וכך מבארים את שיטתו הרמ"ך (בהשגותיו להלכות יום טוב), בעל מרכבת המשנה (הלכות שבת) והמגן אברהם (סימן תקי"ט סק"ד).
עוד יש לעמוד על שיטתו באיסור הרכבת כלי מפורק, שכן בהלכה אחרת (פרק כ"ב, כ"ו) הוא כותב שאין מחזירים מנורה של חוליות, ואם החזיר - פטור, שאין בניין בכלים, אך אם הייתה רפויה - מותר להחזירה. לפי זה יש לפרש גם את ההלכה שלפנינו שאינה עוסקת ברפויה. המגיד משנה סובר שדעת הרמב"ם כדעת הרשב"א, דהיינו שההיתר להחזיר מנורה רפויה הוא רק ברפויה לגמרי, אך כשהיא רפויה ואינה רפויה - יש איסור לזוקפה בשבת.
הרמב"ם מחלק בהלכה שלפנינו בין איסור טלטול מנורה של חוליות שהוא אסור שמא תתפרק המנורה ויבא לתקנה, לבין איסור טלטול מנורה של חדקים גדולה שהוא אסור מפני כובדה של המנורה. דבריו קשים, שהרי אם האיסור בטלטול מנורה של חדקים גדולה הוא מפני כובדה יש לאסור גם במנורה שאינה של חדקים. בנוסף לכך נראה כי מסקנת הסוגיה היא שאיסור הטלטול אינו בגלל כובדה של המנורה כדעת רבה ורב יוסף, אלא כאביי שהאיסור הוא גזירה משום מנורה של פרקים. עוד יש להקשות שנראה כי הוא פוסק כדעת ריש לקיש שמותר לטלטל מנורה קטנה בעוד שהכלל הוא שפוסקים כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש.
הכסף משנה מבאר שמקורו של הרמב"ם בהלכה זו הוא על פי הסוגיה לקמן (קכ"א ע"ב-קכ"ב ע"א) שם מדובר על פמוטות של בית רבי, ולפי פירוש רש"י (קכ"ב ע"א ד"ה של) יוצא שאסרו את הטלטול כשהן גדולות ומפני כובדן. עם זאת גם לפירוש זה קשה מדוע יש לאסור דווקא במנורה של חדקים, ואפשר שהפירוש בדברי הרמב"ם הוא שאפילו מנורה של חדקים, אם היא קטנה - מותר לטלטלה ולא גוזרים בה משום מנורה של פרקים, ובאמת במנורה גדולה הטלטול אסור גם כשאינה של חדקים.
אחרת היא דעת המגיד משנה והר"ן (בחידושיו) אשר מבארים את הרמב"ם בהתאם לסוגייתנו ומפרשים שהוא פוסק כריש לקיש ולכן הוא אוסר רק במנורה גדולה שיש בה חידקי. המגיד משנה מסביר שהוא פוסק כריש לקיש מפני שהלכה כרבי שמעון במוקצה, וכנראה מתכוון לומר שבגלל זה ראוי להקל בכל דיני הטלטול בשבת, גם כשיסודם מטעם גזירה, כמו כאן שאסרו את הטלטול מפני החשש שיבוא להחזיר ולתקן.
אולם עדיין יש להקשות מדוע מנמק הרמב"ם את האיסור מפני כובדה של המנורה, ויתכן שבאמת אין זו הגרסה הנכונה ברמב"ם, כפי שנראה מהשינויים בגירסאות המובאים ברמב"ם מהדורת פרנקל. עם זאת, בעל מעשה רקח מסביר את הרמב"ם גם לפי הנוסח שלפנינו, ומבאר שרק במנורה גדולה ראוי לגזור את הגזירה משום שאין דרך לטלטלה בלי שיבחינו בכך, מה שאין כן במנורה קטנה שניתן לטלטלה בצנעה - לא ראו צורך לגזור בה את הטלטול.
נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך
מנורה של חליות, בין גדולה בין קטנה - אין מטלטלין אותה, שמא יחזירנה בשבת. היו בה חדקים והיא נראית כבעלת חליות, אם היתה גדולה הניטלת בשתי ידים - אסור לטלטלה מפני כובדה, היתה קטנה מזו - מותר לטלטלה.
(רמב"ם שבת כ"ו, י"א)
מנורה, בין גדולה בין קטנה, אם היא של פרקים - אין מטלטלין אותה, דחיישינן שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי, ואפילו אם אינה של פרקים אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים - אסור לטלטלה.
(אורח חיים רע"ט, ז')
|