שיטת הרמב"ם

הקדמה דעת רבה מבוארת בסוגיה שאין להניח כד מים בפי הקומקום. רבי זירא מקשה על דבריו מכך שמותר להניח מיחם על גבי מיחם ורבה עונה לו שיש חילוק בין הנחת המיחם על גבי המיחם ששם הוא רק מעמיד את החום, אך בהנחת כד יש משום "הולדת חום". יש להבין מהו טעם האיסור, שהרי אם מדובר שהמים היו קרים והתחממו יש לכאורה בדבר איסור מן התורה משום בישול בתולדות האור ומה טעמו של רבי זירא שהקשה על רבה. כמו כן מדברי רבה משמע שאין האיסור משום בישול אלא שמוליד חום. הסבר התוספות - האיסור גזירה שמא ישכח ויבשל התוספות (ד"ה מאי שנא) מביאים את הסברו של הרשב"א (מבעלי התוספות) שמדובר באופן שאם יניח את המים זמן רב יוכלו המים להגיע לשיעור חום שהיד סולדת בו, אך כוונת המניח הייתה רק להפשיר את המים ולהורידם מעל המיחם קודם שיתחממו. רבי זירא חשב להתיר להניחם על המיחם זמן מועט כדי שיפשירו בלבד, ורבה אסר זאת מחשש שמא ישכח את המים שם ויעבור על בישולם. על פי זה הוא מסביר שמה שלמדנו לעיל (מ' ע"ב) שמותר לתת קיתון של מים כנגד המדורה כדי להפשירם מדובר שמניח במקום שאינם יכולים להגיע לחום של היד סולדת בהם, אך במקום שיכולים להגיע לחום של היד סולדת - אסור, מחשש שמא ישכחם. לעומת זאת, מדברי רש"י לעיל (מ' ע"ב) עולה שהוא מתיר להפשיר מים כנגד המדורה אפילו במקום שיכולים להגיע לחום שהיד סולדת. עם זאת, ניתן לומר שגם הוא יודה שבהנחת כד על פי קומקום יש להחמיר כיוון שהמים מתחממים שם מהר יותר, וכך כותב במפורש המאירי. להלכה, השולחן ערוך פוסק כדעת התוספות, דהיינו שאין להניח להפשיר לא כנגד מדורה ולא על גבי מיחם אם יכול להגיע שם לשיעור חום של היד סולדת בו. רבנו יונה (מובא בר"ן דף כ"ב ע"א בדפי הרי"ף) מקשה על פירוש זה שלא מובן מדוע מובא דין זה בפרקנו שדן בהלכות הטמנה ולא בפרק הקודם שדן בהלכות בישול. שיטת רבנו יונה - האיסור משום הטמנה בדבר המוסיף הבל רבנו יונה (שם) מפרש שמדובר שהטמין קומקום רותח בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל. לאחר מכן בשבת רצה להטמין על גבי הקומקום כד צונן על פי הדין שאין איסור הטמנה בצונן כמבואר לקמן (נ"א ע"א). רבה אסר זאת מכיוון שההטמנה המותרת היא רק בדבר שאינו מוסיף הבל, אך כאן המיחם החם מוסיף הבל בכד הצונן ומוליד בו חום ועל כן הדבר אסור. שיטת הרמב"ן - יש איסור בחימום על ידי אדים הרמב"ן מפרש שהוא הניח את הכד על פי הקומקום באופן שאין הכד יכול להתחמם מהקומקום עצמו, אולם אף על פי כן המים התחממו על ידי האדים שעלו מן הקומקום. רבי זירא סבר שהדבר מותר מכיוון שרק בישול על ידי מגע ישיר בתולדת האור אסור בשבת, וראיה מההיתר להניח מיחם על גבי מיחם אף שהתחתון מלא מים חמים והאדים עולים ומחממים את העליון. רבה אמר לו שאין ללמוד ממיחם על גבי מיחם מכיוון ששם העליון חם, והמיחם התחתון רק משמר את חומו, אך בהנחת כד על פי קומקום יש משום הולדת חום, וזה אסור גם על ידי אדים. יש לציין ששיטת חימום זו על ידי אדים כיום הפכה למקובלת במטבחים גדולים, ואם כן יש לדון על שימוש בה בשבת לאור שיטת הרמב"ן בסוגייתנו שמסביר שגם חימום על ידי אדים אסור. שיטת הרמב"ם הרמב"ם מחלק בין הנחת כלי שיש בו דבר חם על גבי מיחם לבין הנחת כלי שיש בו דבר צונן על גבי מיחם. לגבי כלי שיש בו דבר חם כותב הרמב"ם שאין זה נחשב להטמנה ולכן הדבר מותר, אולם הנחת כלי שיש בו דבר צונן אסורה משום שהוא מוליד בו חום. המגיד משנה מבאר שהאיסור אינו משום הטמנה שהרי הטמנה אסורה גם בדבר חם, ולכן הוא מפרש את שיטת הרמב"ם בדומה להסבר התוספות שהאיסור הוא מחשש שישכח את הכד עד שיתחמם בשיעור של היד סולדת בו ויעבור על איסור בישול. אמנם בהלכה אחרת (פרק כ"ב, ד') המגיד משנה עצמו מבאר את שיטת הרמב"ם בניגוד לדעת התוספות, דהיינו שמותר להפשיר כנגד המדורה גם במקום שיכול להגיע שם לשיעור חום של היד סולדת בו. נראה שהביאור בדבריו הוא כפי שהובא לעיל שיש לחלק בין הנחה כנגד המדורה שהחום שם אינו רב והחשש שישכח שם את הכד עד שיגיע לחום בשיעור של היד סולדת בו קטן, לבין הנחה על פי מיחם שהחשש שם הוא גדול יותר. אמנם ניתן לומר הסבר אחר בדעת הרמב"ם. בעבר התבאר (סוגיה מספר 10) שלדעת הרמב"ם טעם איסור ההטמנה בדבר המוסיף הבל הוא מפני שהוא מוסיף חום בתבשיל ועל ידי כך יכולה לצאת תקלה שכדי למנוע רתיחת יתר יגלה את הכיסוי ולאחר מכן ישוב ויכסה. חשש זה קיים גם אם הקדרה לא טמונה מכל צדדיה בתוך הדבר שמוסיף הבל. לעומת זאת טעם איסור ההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל הוא מחשש שיבוא להטמין ברמץ שיש בו גחלים ואיסור זה אינו חל אלא אם כן הקדרה טמונה מכל צדדיה בדומה להטמנה ברמץ. על כן אין לאסור הנחת מיחם שהוא כבר חם על גבי מיחם, שהרי אין כאן תוספת חום ולכן אינו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כמו כן אין הקדרה טמונה מכל צדדיה ולכן אין לגזור שמא יטמין ברמץ. אולם כלי שיש בו דבר קר יש לאסור להניחו על גבי מיחם מפני שמוליד בו חום ויש לגזור בו את גזירת הטמנה בדבר המוסיף הבל. סיוע להסבר זה ניתן להביא מכך שהרמב"ם מביא הלכה זו בפרק ד' בהלכות שבת שעוסק בדיני הטמנה, ומכך ניתן להסיק שגם טעם הלכה זו הוא מדיני ההטמנה. עם זאת הרמב"ם מתיר להניח קיתון מים כנגד המדורה להפשירו למרות שמוליד בו חום, משום שאין זה דומה לבישול כיוון שמניחו כנגד המדורה ולא על גבה וכמו כן לא קיים החשש שיגלה ויחזור ויכסה. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת, וקדרה על גבי קדרה, וקדרה על גבי מיחם, ומיחם על גבי קדרה. וטח פיהם בבצק, לא בשביל שיוחמו אלא בשביל שיעמדו על חומם, שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על גב כלי חם כדי שיהיו עומדין בחמימותן - מותר. אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת, ואם הניחו מבערב - מותר, ואינו כטומן בדבר המוסיף. (רמב"ם שבת ד', ו') אסור ליתן צונן (על המיחם) אפילו להפשיר, כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שיהיה יד סולדת בו, שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה, ואם אינו חם כל כך - מותר. (אורח חיים שי"ח, י"ז)