היו לפניו מיני אוכלין. גרסי' ול"ג שני: ולא יברור. לקמיה פריך מאי קאמר ברישא תנא בורר והדר תנא לא יברור: בקנון. כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושים אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי: פטור אבל אסור. מותר לכתחלה לא הוי דדמי לברירה וחייב חטאת לא הוי דכלאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה וכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל: מידי קנון ותמחוי קתני. ה"ה נמי דפריך מידי נפה וכברה קתני אלא חדא מינייהו נקט: אוכל מתוך הפסולת. לא דרך ברירה היא: ובורר ומניח לאלתר. לאכול לאלתר שאין זה דרך בוררין: לאוצר. להצניע: נחמני. אביי: והתניא. לעיל חייב ואי בבורר ומניח לאלתר מותר לכתחלה הויא ופטור אבל אסור ליכא:

הקדמה הסוברים שכל ההסברים להלכה שיטת החידושים המיוחסים לר"ן שיטת הרי"ד ברירת פסולת מתוך אוכל ברירה בשני מיני אוכלים הקדמה סוגייתנו עוסקת בגדרים של מלאכת בורר. בתחילת הסוגיה מובאת ברייתא בה נאמר שמותר לברור ולאכול ולברור ולהניח, אך ישנה דרך שבה אין לברור, ואם בירר בכל זאת חייב חטאת. בפירוש הברייתא נחלקו אמוראים ולמעלה ציטטנו את הסברם של רב יוסף, רב המנונא ואביי. יש לברר האם ההסברים חולקים רק בפירוש הברייתא, אך להלכה כולם מסכימים לגבי הגדרים שמחייבים במלאכת ברירה, או שיש בינם מחלוקת גם להלכה. במידה ויש מחלוקת להלכה יש דון כאיזה דעה פוסקים. כמו כן יש לברר את הגדרים במלאכת הברירה על פי סוגיות נוספות שעוסקות בכך. בנוסף לכך יש לדון באיזה סוג של תערובת עוסקת הסוגיה והאם ישנם הבדלים להלכה בין סוגים שונים של תערובות. הסוברים שכל ההסברים להלכה רבנו חננאל (מובא בתוספות ד"ה והתניא ובעוד ראשונים) כותב שישנם שלשה חילוקים בדיני בורר לאלתר: הבורר ביד - מותר לכתחילה, בקנון ותמחוי - פטור אבל אסור, בנפה וכברה - חייב חטאת. לפי זה עולה שהוא פוסק ככל דעות האמוראים שהובאו לעיל, דהיינו שעל מנת שהברירה תהיה מותרת יש צורך שהיא תהיה לצורך שימוש מיידי כהסבר אביי וכן שתהיה ביד ולא על ידי שום כלי כהסבר רב יוסף. בנוסף לכך צריך גם לברור את האוכל מתוך הפסולת כדברי רב המנונא וכפי שעולה גם מהמשך הסוגיות. כך פוסקים גם הרמב"ן והרא"ש (סימן ד') וכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך כמבואר בהלכות שלפנינו. בחידושים המיוחסים לר"ן מוסברת שיטה זו שהאמוראים נחלקו ביניהם רק בפירוש הברייתא ולא בהלכה למעשה. כך משמע גם מלשון הקושיות שהקשו אחד על השני: "מידי ... קתני?!" - משמע שהקושיה היא על הפירוש בברייתא ולא על עצם הדין. שיטת החידושים המיוחסים לר"ן בעל החידושים המיוחסים לר"ן עצמו כותב שרב המנונא ואביי נחלקו לדינא, שלדעת אביי רק ברירה לאלתר מותרת ולדעת רב המנונא ברירת אוכל מתוך פסולת מותרת אפילו לא לאלתר אלא לבו ביום. הוא מסביר שלשיטת אביי אף שישנו חיוב חטאת בברירה לבו ביום, מכל מקום מותר לכתחילה לברור לצורך מיידי שאין זה נקרא כלל ברירה אלא דרך אכילה. רב המנונא מקל שמותר לברור אוכל מתוך פסולת אפילו לא לאלתר אלא לבו ביום שכיוון שבורר אוכל מפסולת ולא בורר לזמן מרובה אלא לבו ביום אין זה דרך ברירה. הוא מביא דעה נוספת שסוברת שלרב המנונא מותר לברור אוכל מתוך פסולת אפילו לצורך מחר מכיוון שברירת האוכל מתוך הפסולת ביד לעולם נחשבת שינוי ואין בה איסור ברירה. למעשה הוא מכריע שיש להחמיר כשיטת אביי, דהיינו שאין להתיר אלא ברירה לאלתר, ובנוסף לכך הוא מצריך גם את שאר התנאים דהיינו שהברירה תהיה ביד ולא בכלי, וכן שיברור אוכל מתוך פסולת. נמצא שלהלכה אין הוא חולק על שיטת רבנו חננאל. עם זאת בסוף דבריו הוא מביא שיש הסוברים שבדברים שאין דרכן להניחם באוצר מותר לבוררם גם לא לאלתר אלא להמשך היום ומביא כדוגמא לכך ברירת גרעיני הרימונים מתוך קליפתם. שיטת הרי"ד הרי"ד (בתוספותיו, מהדורת הרב זק"ש) כותב שברירת אוכל מתוך פסולת נחשבת לעולם לשינוי מצורת עשיית המלאכה בדומה לדעה בחידושים המיוחסים לר"ן שהסבירה כך את דברי רב המנונא. אלא שהוא סובר שדבר זה מוסכם על כולם ומוכיח זאת מהגמרא במסכת ביצה (י"ד ע"ב). את דברי אביי שמותר לברור לאלתר אי אפשר להעמיד בברירת אוכל מפסולת שזה מותר אפילו לאחר זמן ולכן הוא מפרש שעוסקים בברירת פסולת מתוך אוכל, ואפילו בכגון זה מותר לברור לאלתר. מדבריו נראה שהאמוראים בסוגייתנו לא נחלקו להלכה אלא רק בפירוש הברייתא וההלכה למעשה העולה מהסוגיה לפי פירושו היא שברירת אוכל מפסולת מותרת לכתחילה אפילו בכלי כשעושה זאת לאלתר, ואם בורר ביד מותר אפילו לברור ולהניח למחר. אולם ברירת פסולת מאוכל אסורה, אלא אם כן בורר ביד ולצורך שימוש מיידי. יש להעיר שמדבריו בפסקיו עולה שהוא חזר בו, וגם בבורר אוכל מתוך פסולת הוא מחייב אם בירר להניח. ברירת פסולת מתוך אוכל כאמור רב המנונא מפרש שברירת פסולת מתוך אוכל היא הדרך הרגילה של ברירה ולכן היא אסורה מן התורה. התוספות (ד"ה בורר ואוכל) מקשים על כך מהגמרא לקמן (קל"ח ע"א) שם נאמר שדרכו של בורר היא ליטול אוכל מתוך פסולת. הם מתרצים שכאן מדובר כשהאוכל מרובה מהפסולת ולכן דרך הברירה היא פסולת מתוך אוכל, בעוד ששם מדובר כשהפסולת מרובה על האוכל, שאז הדרך לברור את האוכל מתוך הפסולת. לפי זה יוצא שאין כלל שפסולת מתוך אוכל זוהי דרך ברירה, אלא תלוי בסוג התערובת: אם הרוב אוכל - הדרך לברור את הפסולת, ואם הרוב פסולת - הדרך לברור את האוכל. הרמב"ן והמאירי מביאים דעה זאת, אך חולקים עליה וסוברים שלעולם פסולת מתוך אוכל היא דרך ברירה. הם מסבירים שכוונת הגמרא לקמן היא שאם בורר על מנת להניח לזמן מרובה - אז אפילו אם בורר אוכל מתוך פסולת עובר מן התורה. הסברה שבשיטתם היא שההיתר לברור אוכל מתוך פסולת לאלתר אינה משום שזהו "שינוי" באופן עשיית המלאכה, אלא שכך היא "דרך האכילה" של תערובת פסולת ואוכל, וממילא כאשר בורר אוכל מפסולת שלא על מנת להשתמש בזמן המיידי - אין זה דרך אכילה וחייב על הברירה. להלכה הרמב"ם לא מחלק בין סוגי התערובות ומשמע כשיטת הרמב"ן שלעולם פסולת מתוך אוכל היא דרך ברירה. השולחן ערוך מעתיק את לשון הרמב"ם ושיטתו נראית כפי שהוסבר בדעת הרמב"ם, ואמנם הרמ"א כותב בפירוש שברירת פסולת מאוכל אסורה אפילו אם האוכל מרובה ואפילו כשבורר לאלתר. ברירה בשני מיני אוכלים רש"י גורס בברייתא שמובאת בתחילת הסוגיה: "היו לפניו מיני אוכלין" ועל זה הגמרא דנה לגבי גדרי הברירה. בפשטות נראה כי הכוונה שמיני האוכלים מעורבים בפסולת, וכך עולה לכאורה מדברי רב המנונא שמסביר את החילוק בברייתא בין ברירת אוכל מפסולת לברירת פסולת מאוכל. לעומת זאת התוספות (ד"ה היו) גורסים: "היו לפני שני מיני אוכלין", ומפרשים בשם רבנו חננאל שגם בשני מיני אוכלים ניתן להבחין בין "אוכל" ל"פסולת", כאשר המין שהוא רוצה בו עתה מוגדר כאוכל, והמין שאינו רוצה בו כפסולת. המאירי גם מביא גרסה זו, ומסיק שכל ברירה אסורה כשמתכוון להפריד מין אחד מחברו. פירוש נוסף לגמרא מובא בחידושים המיוחסים לר"ן לפיו זהו ההבדל בין תחילת הסוגיה לבין סיומה, שבתחילה עסקו בברירת אוכל מפסולת ובהמשך בשני מיני אוכלים, ובזה נחלקו רב אשי ורבי ירמיה מדפתי. ניתן אפוא להסביר שבתחילה סברה הגמרא שאין ברירה בשני מיני אוכלים, אבל למסקנה גם בזה יש איסור מלאכה, כמו שמתרצים ומסבירים את דברי רב אשי. על פי דרך זו אפשר להבין את מסקנת הגמרא בשני אופנים. אפשר להבין שלמסקנה גם בברירת שני סוגי אוכלים יש ברירה בדומה לברירת אוכל מפסולת, ויש להם את אותם הדינים. אולם ניתן להבין שאף שחידשנו שגם בברירת אוכל מאוכל יש איסור ברירה, מכל מקום זהו איסור שגדריו שונים מגדרי ברירת אוכל מפסולת. כאפשרות השנייה ניתן ללמוד מפסקי הרמב"ם שמפריד בין הסוגים בלשונו. הבית יוסף מסביר שלדעתו יש חילוק ביניהם להלכה שהבורר אוכל מפסולת צריך להקפיד לעשות זאת ממש סמוך לאכילתו, ואילו הבורר אוכל מאוכל יכול לעשות זאת גם לשימוש של עוד כמה שעות. ההסבר הנראה לכך, שבהפרדת אוכל מפסולת יש בעצם ההפרדה יש תיקון של האוכל, ותיקון זה אסור אלא אם כן נעשה בדרך של אכילה. אולם בהפרדת אוכלים זה מזה אין תיקון של האוכל, אלא המלאכה היא במיון המינים, ואיסור זה הוא רק כאשר ממיין לזמן מרובה ולא לכמה שעות. לפי מה שנאמר לעיל נחלקו התוספות והרמב"ם בסברת איסור ברירת מיני אוכלים. לפי התוספות האיסור הוא כדין ברירת אוכל מפסולת כאשר המין שהוא רוצה בו מוגדר כעת כאוכל, והמין שאינו רוצה בו מוגדר כפסולת, בעוד שלפי הרמב"ם יש כאן איסור שונה של מיון. בביאור הלכה (בסעיף ג') מובא ספיקו של הפרי מגדים לגבי מי שברר מין אחד מחבירו ודעתו להניח את שניהם לזמן מאוחר יותר האם יש בזה ברירה. הספק הוא אפוא שאם האיסור הוא כדברי התוספות - הרי אין לזה מקום כאן, בעוד שאם האיסור הוא בעצם ההפרדה והמיון - בודאי שאף כאן אסור. מדברי הרמ"א בסעיף ג' שמוסיף על דברי המחבר וכך לשון הסעיף לפי דבריו: "בורר אחד מאחד ומניח השני כדי לאכול מיד" עולה שלדעתו גם בברירת אוכל מאוכל ההיתר הוא רק בברירה לאלתר, ולא כפי שדייק הבית יוסף מדברי הרמב"ם שמותר אף לכמה שעות. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך הבורר אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר, בנפה ובכברה - חייב, בקנון או בתמחוי - פטור ואם בירר בידו לאכול לאלתר - מותר. והבורר פסולת מתוך האוכל, אפילו בידו אחת - חייב... הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו, אפילו לבו ביום - נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין - בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד, ואם בירר והניח לאחר זמן, אפילו לבו ביום, כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערבים - חייב. (רמב"ם שבת ח', י"ב-י"ג) הבורר אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר - בנפה ובכברה חייב, בקנון ובתמחוי - פטור אבל אסור, ואם בירר בידו כדי לאכול לאלתר - מותר. הגה. וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד - מקרי לאלתר, ואפילו אחרים אוכלים עמו - שרי, ולכן מותר לברור הירק שקורין "שלאטין" מן העלין המעופשין שבו, כל מה שצריך לאכול באותה סעודה. הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו להניחו, אפילו לבו ביום - נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים - בורר אחד מאחד ומניח (השני כדי) לאכול מיד... ואם בירר והניח לאחר זמן, אפילו לבו ביום, כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים - חייב. הבורר פסולת מתוך אוכל, אפילו בידו אחת - חייב. הגה. ואפילו האוכל מרובה ויש יותר טורח בברירת האוכל - אפילו הכי לא יברור הפסולת אפילו כדי לאכול לאלתר. (אורח חיים שי"ט, א'-ד')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300