מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
Halacha Brura and Berur Halacha Institute

סוגיות בעיון ללימוד הדף היומי

על מה כותבים תפילין

מסכת שבת, דף ע"ט ע"ב

סוגיה מספר 22

גמרא

אמר רב: דוכסוסטוס - הרי היא כקלף, מה קלף כותבין עליו תפילין, אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין. תנן: קלף - כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל, קלף אין, דוכסוסטוס לא! למצוה. תא שמע, הלכה למשה מסיני: תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס; קלף - במקום בשר, דוכסוסטוס - במקום שיער! למצוה. והתניא: שינה - פסול! אמזוזה. והתניא: שינה בזה ובזה - פסול! אידי ואידי אמזוזה... ואיבעית אימא: שינה בזה ובזה - תנאי היא, דתניא: שינה בזה ובזה - פסול, רבי אחא מכשיר משום רבי אחי בר חנינא, ואמרי לה משום רבי יעקב ברבי חנינא. רב פפא אמר: רב דאמר כתנא דבי מנשה, דתנא דבי מנשה: כתבה על הנייר ועל המטלית - פסולה, על הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס - כשרה. כתבה מאי? אילימא מזוזה, מזוזה אקלף מי כתבינן?! אלא לאו תפילין! וליטעמיך, תפילין אגויל מי כתבינן?! אלא כי תניא ההיא - בספר תורה. לימא מסייע ליה: כיוצא בו תפילין שבלו וספר תורה שבלה אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. טעמא דאין מורידין, הא מורידין - עושין! דכתיבא אמאי, לאו דכתיבא אדוכסוסטוס? לא, דכתיבא על הקלף. ומזוזה אקלף מי כתבינן? אין, והתניא: כתבה על הקלף, על הנייר ועל המטלית - פסולה. אמר רבי שמעון בן אלעזר: רבי מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת. השתא דאתית להכי - לרב נמי לא תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף, אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס: מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה - אף קלף כותבין עליו מזוזה.

רש"י

קלף אין דוכסוסטוס לא. הוי בשיעורא זוטא כי האי אלא בכדי לכתוב ב' פרשיות דמזוזה ואי דוכסוסטוס חזי לתפילין הוה ליה לשעוריה כשיעור זוטא דתפילין: למצוה. מצוה מן המובחר קלף בעינן וסתמא דכל איניש מצוה מעלייתא עביד הלכך לא מצנע דוכסוסטוס לתפילין וה"ל אין מצניעין כמוהו: למזוזה. אם כתבה על הקלף: הא דכתב אקלף אפילו במקום שיער. וכ"ש במקום בשר דהילכתא מזוזה במקום שיער והא דכתבה אדוכסוסטוס במקום בשר: רבי אחי מכשיר. ורב מוקי לדר' אחי אתפילין דכתבן על דוכסוסטוס ואמר כוותיה: נייר. של עשבים: גויל. מעובד בעפצים: מסייע ליה. לרב: כיוצא בו. רישא דברייתא תפילין של יד עושין אותן של ראש ואותן של ראש אין עושין אותן של יד לפי שאין מורידין כו': ס"ת שבלה. אין מחתכין ממנה יריעה שפרשיות שמע והיה אם שמוע בתוכה לקובען במזוזה: דכתיבי. הנך תפילין אמאי: לאו דכתיבי אדוכסוסטוס. שהוא כשר למזוזה הלכך הא מורידין עושין: השתא דאתית להכי. דמזוזה אקלף כשרה: לא תימא. במילתיה דרב דוכסוסטוס הרי הוא כו':

הגדרת גויל, קלף ודוכסוסטוס

כתיבה על דוכסוסטוס

כתיבה על גויל

כתיבה על קלף שבזמנינו

הגדרת גויל, קלף ודוכסוסטוס

סוגייתנו עוסקת בחומר שעליו כותבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות שמן הדין צריך להיות מעור בהמה כשרה, אלא שמהעור ניתן להפיק סוגים שונים של חומרים וכפי שיבואר להלן הם שונים בדיניהם. בסוגיה ובהלכה מוזכרים שלשה סוגים של חומרים: גויל, קלף ודוכסוסטוס.

רב האי גאון (מובא בערוך ערך דוכסוסטוס), רבנו חננאל, רש"י כפי שמובא במרדכי (סימן שע"ב) ורבינו תם (ספר הישר סימן רפ"ז) סוברים שגויל הוא העור כמות שהוא לאחר שעובד והוסרו ממנו השערות. אולם אם חולקים את העור לשני חלקים אז החלק החיצוני שכלפי השיער נקרא קלף מלשון קליפה, והחלק הפנימי שכלפי הבשר נקרא דוכסוסטוס, שכן בלשון יונית "דוך" הוא מקום, ו"סוסטוס" הוא בשר.

שיטה אחרת היא שיטת הרמב"ם בתשובה (מהדורת בלאו, סימן קל"ט) והרשב"א בתשובה (סימן תק"פ) שכותב בשם רב האי גאון להיפך, שהצד הסמוך לשיער הוא שנקרא דוכסוסטוס, בעוד שהצד הסמוך לבשר הוא הנקרא קלף. כשיטה זו סוברים גם בעל העיטור (הלכות תפילין נ"ה, ד'), הרמב"ן, הרי"ד והריא"ז (הלכה א', ה'). הריטב"א מסביר שלשיטה זו בלשון יון סוסטוס הוא שיער ולא בשר.

בגמרא נאמר ש"קלף - במקום בשר, דוכסוסטוס - במקום שיער" כלומר על הקלף כותבים בצד שכלפי הבשר ועל הדוכסוסטוס כותבים בצד שכלפי השיער. לפי השיטה הראשונה יוצא שכותבים תמיד על הצד הפנימי במקום בו נחלק העור. רמז לכך מביאים מהפסוק "כבד אלהים הסתר דבר..." (משלי כ"ה, ב'), דהיינו שכותבים בצדדים הפנימיים. המאירי (קרית ספר מאמר ראשון, ח"ג) מסביר שהטעם לכך הוא שצדדים אלו נוחים יותר לעיבוד.

לעומת זאת לדעה השנייה כותבים תמיד בצד החיצוני כלומר בקלף שהוא החלק הפנימי של העור כותבים כלפי הבשר, ובדוכסוסטוס שהוא החלק החיצוני כותבים כלפי השיער. הרי"ד מסביר שאלו הצדדים היפים יותר לאחר שהעור עובד וחולק.

לעיל הובא שהמרדכי כותב בשם רש"י שהוא סובר כדעת רב האי גאון ורבנו חננאל וכך נראה גם מדבריו בסוגייתנו (ד"ה דוכסוסטוס) שמסביר שדוכסוסטוס הוא העור שניטלה ממנו קליפתו העליונה. אולם רש"י במסכת מנחות (ל"א ע"ב) מפרש שדוכסוסטוס זה הקלף שלא נקלף. המאירי בסוגייתנו מבאר שישנה שיטה שמחליפה את הגויל בדוכסוסטוס, כלומר שהחלק של העור שנקלפה ממנו הקליפה החיצונה הוא שנקרא גויל, בעוד שדוכסוסטוס הוא העור שלא נחלק כלל.

הרמב"ם בהלכה שלפנינו פוסק שקלף הוא החלק החיצוני והדוכסוסטוס הוא הפנימי וזה כשיטה הראשונה שהובאה לעיל, ולא כמו שכתב בתשובה. אולם הר"ן והנמוקי יוסף מביאים בשם הרמב"ם בהלכותיו שהחלק הפנימי הוא שנקרא קלף והחיצוני דוכסוסטוס וזה מתאים לדעה השנייה ונראה שישנם גירסאות שונות בדבריו. אכן הכסף משנה מביא שיש גרסה אחרת בלשון הרמב"ם בהלכותיו, וכאמור הגרסה השנייה היא זו שמתאימה לדבריו בתשובה.

למעשה יש ספק מהי דעת הרמב"ם למסקנה, שכן הבית יוסף כותב שהעיקר כגרסה שלפנינו, ואילו בכסף משנה הוא מסתפק בדבר.

השולחן ערוך מכריע כשיטה הקוראת קלף לחלק החיצון ודוכסוסטוס לחלק הפנימי.

כתיבה על דוכסוסטוס

בברייתא שבסוגייתנו מובאת הלכה למשה מסיני שכותבים תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס. אמנם בתחילת הסוגיה אומר רב שכשם שאפשר לכתוב תפילין על קלף כך ניתן לכותבם גם על דוכסוסטוס. למסקנה הגמרא משנה את דברי רב כך שהוא דיבר על כתיבת מזוזה שיש לכותבה על דוכסוסטוס, אך אם כתבה על קלף - כשרה.

התוספות (ד"ה השתא) כותבים שלמסקנה אכן אין לכתוב תפילין על דוכסוסוטוס אלא על קלף בלבד ומוסיפים שכך היא גם שיטת הסוגיה במסכת מנחות (ל"ב ע"א). כך סוברים להלכה גם רבינו חננאל, הרי"ף (הלכות מזוזה דף ה'), רבינו תם (ספר הישר, שם), הרא"ש, (הלכות מזוזה (סימן ו') ועוד ראשונים.

לעומת זאת כותבים בעל ספר יראים (סימן שצ"ט) והמרדכי (הלכות קטנות סימן תתקנ"ט) שההלכה היא כרבי אחא שמכשיר תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס משום שהעמידו את דברי רב כמותו.

הפני יהושע מסביר לפי שיטה זו שמסקנת הגמרא בפירוש דברי רב: "אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס" לענין מזוזה אינה מכוונת לכך שהדוכסוסטוס פסול לתפילין, אלא מכוונת לדין לכתחילה, כלומר שמזוזה יכול לכתוב על הקלף לכתחילה, מה שאין כן בתפילין שהדוכסוסטוס כשר בדיעבד אך לא לכתחילה.

כתיבה על גויל

לגבי כתיבת תפילין על גויל, מהסוגיה נראה כדבר פשוט שאין כותבים עליו, שהרי אמרו: "וליטעמיך, תפילין אגויל מי כתבינן?!". הרי"ד (בפסקיו) מסביר בטעם הדבר שעל גויל יש לכתוב במקום השיער, בעוד שאת התפילין כותבים במקום הבשר. עוד הוא מוסיף שמכיוון שהגויל עבה מאוד אי אפשר להכניסו בבתים של התפילין.

לעומת זאת הרא"ש (הלכות תפילין) מביא בשם ספר שימושא רבא שיש נוסח בגמרא לפיו אמר אביי שהתפילין כשרים בגויל. בתוספות במסכת מנחות (ל"ה ע"א ד"ה שי"ן) ובאור זרוע (ח"א סימן תק"מ) הדברים מובאים בתור דעה שסוברת כך להלכה, אך הם עצמם דוחים דעה זו מכח סוגייתנו. לעומת זאת בעל ארחות חיים (הלכות תפילין סימן כ"ה) פוסק שכותבים תפילין על הגויל. אמנם ייתכן שכוונתו לדוכסוסטוס כנזכר לעיל שיש שמחליפים את הדוכסוסטוס בגויל.

כתיבה על קלף שבזמנינו

כאמור, לכתחילה כותבים תפילין על הקלף, וכפי שהתבאר השולחן ערוך פוסק שהקלף הוא החלק החיצוני של העור שכלפי השיער. אמנם זה היה נכון בזמן חז"ל שהיו חולקים את העור לשניים, לקלף ודוכסוסטוס, אך בזמנינו לא חולקים את העור, אלא מגרדים אותו משני צדדיו ומחליקים אותו כך. יש לדון לפי זה מה הגדר של הקלף שלנו.

התוספות (ד"ה קלף) כותבים שלקלפים שלנו דין קלף אף שמסירים את קליפתם העליונה ואינם נחשבים לדוכסוסטוס בשל כך. בהגהת מרדכי (הלכות קטנות, סימן תתקנ"ט) מובא בשם רבנו תם שהטעם לכך הוא שהסרת הקליפה העליונה אינה אלא תיקון בעלמא ואינה נחשבת לחלוקת העור כפי שהיה בזמן הגמרא. לפי זה כיוון שדינם של הקלפים שלנו כדין הקלף שבזמן הגמרא יש לכתוב עליהם במקום הבשר הפנימי.

בהגהות מיימוניות (אות ד') מובאת שיטה זו, אך מובאות שתי שיטות נוספות. שיטת רבנו שמחה שמתיר את הכתיבה על שני הצדדים של הקלף שלנו ושיטה נוספת שדינו של הקלף שלנו כדוכסוסטוס שכותבים בו על צד השיער.

בדומה לשיטת רבנו שמחה כותב המאירי בספרו קרית ספר, ומסביר שהקלף שלנו נקרא גם קלף מפני שמגרדים אותו הרבה מצד הבשר, וגם דוכסוסטוס מפני שמגרדים אותו הרבה מצד השיער. לשיטה זו צריך לומר שדברי הגמרא שכותבים על קלף במקום בשר אינם נובעים מדיני התפילין שצריך לכותבם במקום בשר אלא מתייחסים רק לכתיבה על הקלף ולכן כאשר כותבים תפילין על חומר שאינו מוגדר כקלף בלבד ניתן לכותבם גם במקום שיער. אולם מדברי הרי"ד נראה שהוא סובר שהדין לכתוב במקום בשר הוא מדיני התפילין, וממילא גם אם אפשר לכתוב תפילין על דבר שאיננו קלף, עדיין יש לכותבן במקום הבשר.

את השיטה השלישית המגדירה את הקלף שלנו כדוכסוסטוס ובכל זאת כותבים עליו תפילין יש לשייך לשיטה המכשירה כתיבת תפילין על דוכסוסטוס, וכפי שהתבאר לעיל כך סובריםבעל היראים והמרדכי.

נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך

שלש עורות הן: גויל, וקלף ודוכסוסטוס. כיצד? לוקחין עור בהמה או חיה ומעבירין השער ממנו תחלה, ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך מעבדין אותו בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו, וזה הוא הנקרא גויל.

ואם לקחו העור אחר שהעבירו שערו וחילקו אותו בעביו לשנים כמו שהעבדנין עושין עד שיהיו שני עורות, אחד דק הוא שממול השיער ואחד עבה והוא שממול הבשר, ועבדו אותו במלח, ואחר כך בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו, זה החלק שממול השיער - נקרא קלף, וזה שממול הבשר - נקרא דוכסוסטוס.

הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער, ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר, ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער, וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר - פסול.

(רמב"ם תפילין א', ו'-ח')

הלכה למשה מסיני - תפילין על הקלף ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל. וכותבין על הקלף במקום בשר, ואם שינה - פסל. מהו קלף ומהו דוכסוסטוס? העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים, והחלק החיצון שהוא לצד השער - נקרא קלף, והפנימי הדבוק לבשר - נקרא דוכסוסטוס, ולפי זה כי אמרינן כותבין על הקלף במקום בשר - היינו במקום היותר קרוב לבשר, דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס. וקלפים שלנו שאין חולקים אותם - יש להם דין קלף וכותבים עליהם לצד בשר, שמה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער - אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו, ואפילו אם היו חולקים העור לשנים - היה צריך לגרר ממנו כך, ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד.

(אורח חיים ל"ב, ז')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US