שזורעין בתוכה ה' זרעונין. ולא הוי עירבוב שיש בה כדי להפריש ביניהם הפרש הראוי: ד' מד' רוחות הערוגה. ממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן: ואחת באמצע. גרעין אחד ואע"פ שכל אצל הקרנות סמוכין זה לזה ואין ביניהם הרחקה ג' טפחים ויונקים זה מזה אין כאן בית מיחוש דגבי כלאים היכרא הוא דבעינן דלא להוי עירבוב דהא אכלאים קפיד קרא אבל ליניקה לא חיישינן אפילו בכלאי הכרם דאורייתא כדתנן (ב"ב דף כו.) זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע"ג דינקו מתתאי וכ"ש כלאי זרעים דרבנן דלא חיישינן ליניקה כדתנן גבי ראש תור לקמן בשמעתין וגבי ב' שורות והרי יש כאן היכר גדול רוח זו זרועה צפון ודרום וזו זרועה מזרח ומערב אבל בין זרע האמצעי לזרעוני הרוחות צריך הרחקה כדי יניקה דאין שם היכר ואי הוו מקרבי הוי עירבוב והמפרש ד' גרעינין בד' הרוחות טועה דאי ההרחקה משום יניקה ט' זרעונין יש לזרוע בו ד' בד' הקרנות ואחד בכל רוח ורוח באמצעו וא' באמצע הערוגה ויש בין כל אחד ואחד ג' טפחים כשיעור יניקה טפח ומחצה לכל אחד הלכך לכל הרוח הוא ממלא עד סמוך לקרן ואפילו אין בין זרע שברוח זו לזרע שברוח זו ג' טפחים לא איכפת לן דלענין כלאים היכר בעלמא הוא דבעינן כדפרישית: זרועיה. ובגמ' מפרש היכי משמע ה' זרעונים בו' טפחים:

הקדמה שיטת רש"י שיטת רבנו חננאל והר"י מיגש שיטת רבנו תם הקדמה במשנה למדים מפסוק שניתן לזרוע בערוגה אחת שגודלה ששה על ששה טפחים חמשה מינים שונים של זרעים ואין בכך איסור כלאים. בהמשך הגמרא מבואר שהשיעור של ששה טפחים בערוגה הוא משום שלחכמים ידוע שבזריעת חמישה מינים שונים בששה טפחים הזרעים לא יונקים אחד מהשני. יש להבין בסוגיה זו באיזה אופן זורעים את הזרעים בערוגה כדי שלא יינקו אחד מהשני, והאם באמת צריך שבכל מצב לא תהיה יניקה משותפת. כמו כן יש לברר מהו המרחק של שיעור יניקה בזרעים. בסוגיה זו רבו השיטות, ואנו בחרנו להתמקד בשלוש שיטות מרכזיות כדי לא להלאות את הקוראים. כמו כן לא דנו בפרשנויות השונות של דברי הגמרא, אלא התמקדנו בשאלות שהוצגו לעיל. המעוניין בהרחבה נוספת - יעיין בבירור הלכה. שיטת רש"י רש"י (ד"ה ואחת באמצע) סובר ששיעור יניקת כל זרע הוא טפח וחצי. לפי זה הוא מסביר שכדי שהזרעים לא יינקו אחד מהשני יש צורך להרחיקם זה מזה בשיעור של שלשה טפחים. לפי רש"י הצורה שבה זורעים חמישה מינים בערוגה היא שורת זרעים לאורך כל פאה, ובאמצע זרע נוסף. את השורות בפאות זורעים עד לפינות שם משאירים רווח. הר"ן (בחידושיו) כותב שהרווח צריך להיות של טפח, ועדיין יש להסתפק האם הכוונה לטפח בהמשך השורה של הזרעים, או לטפח בין השורות המאונכות, כלומר באלכסון. לפי זה יוצא שבין הזרעים שבצדדים לבין הזרע שבאמצע יש שלשה טפחים כנדרש, אולם בין השורות המאונכות אין שלשה טפחים. רש"י מסביר זאת בכך שאין צורך מעיקר הדין בהפרדה של יניקה, אלא בהפרדה של היכר ולכן כשרואים שורות שונות מאונכות זו לזו יש היכר ביניהן, אך בין השורות לבין הזרע שבאמצע אין היכר ולכן יש צורך בהיכר של שיעור יניקה. הוא מוכיח כלל זה מההלכה שנאמרה לגבי כלאי הכרם, שאם יש גדר בין הזרעים לגפנים מותר לסמוך את הזרעים והגפנים לגדר אף שהשורשים יונקים מתחת לגדר ואין שיעור הרחקה. כמו כן יש להוכיח זאת מההלכה לגבי כלאי זרעים שמובאת בהמשך הסוגיה (פ"ה ע"ב) של "ראש תור", דהיינו פינה של שדה שנכנסת לתוך שדה אחרת שאין צריך להקפיד בה על שיעור יניקה מכיוון שיש היכר שהזרעים שייכים לשדה השנייה. משיטת רש"י עולה שהרווח של שיעור היניקה כולל גם את מקום הזרע עצמו, שהרי השיעור של שלשה טפחים בין הצדדים לבין הזרע האמצעי כולל את מקום הזרעים וכך כותב רש"י בפירוש בהמשך (פ"ה ע"א ד"ה תוציא שמתחיל בעמוד קודם). עוד עולה משיטת רש"י שהרחקה בכדי שיעור יניקה משמעותה שהיניקות לא יתערבבו זו בזו כלל ולכן צריך להרחיק טפח וחצי לכל זרע, וביחד - שלשה טפחים. שיטת רבנו חננאל והר"י מיגש רבינו חננאל והר"י מיגש (תשובה סימן כ"ו) מסכימים לשיטת רש"י ששיעור היניקה של זרע הוא טפח וחצי, אולם לדעתם די בהרחקה של טפח וחצי בין זרע לזרע מכיוון שההקפדה היא שהזרעים לא יינקו זה מזה ולא שהיניקות של הזרעים לא יתערבו. הם מסבירים את צורת הזריעה שזורעים בכל צד שורה ברוחב טפח לאורך שלשה טפחים ובמרכז ערוגה בגודל טפח על טפח. כך יוצא שגם בפינות נשמר רווח של טפח וחצי. המאירי מסביר שאף שגם לשיטה זו אין הרחקה באלכסון בין השורות המאונכות זו לזו כשיעור של טפח וחצי, מכל מקום אין הקפדה בכך משום שבין השורות ישנו היכר. הפני יהושע כותב שגם את שיטת הרמב"ם בהלכות יש לפרש כשיטת זו, ולפי דבריו זוהי גם שיטת השולחן ערוך שמעתיק את לשון הרמב"ם. שיטת רבנו תם רבנו תם (ספר הישר, חלק החידושים סימן רס"ז, מובא בתוד"ה אמר) חולק על השיטות שהובאו לעיל וסובר ששיעור היניקה של זרע הוא שלשה טפחים. הוא מביא ראיה לדבריו ממקומות שונים בש"ס, כמו למשל מהגמרא במסכת בבא בתרא (י"ז ע"א) שצריך להרחיק את הזרעים מהכותל שלשה טפחים כדי למנוע נזק לכותל מהשורשים ומכאן ששיעור התפשטות היניקה של השורשים הוא שלשה טפחים. עם זאת הוא מסכים לשיטת רש"י שיש להרחיק רק שיעור של שלשה טפחים מפני שההקפדה היא שלא יינקו הזרעים זה מזה ולא שלא יתערבו היניקות וכפי שהובא לעיל כך סוברים גם רבנו חננאל והר"י מיגש. למעשה הוא מבאר את צורת הזריעה בדומה להסבר רש"י שהובא לעיל, אלא שלדעתו יש להקפיד על מרחק של שיעור יניקה, דהיינו שלשה טפחים גם בפינות, ולכן הוא מסביר שזורע בכל פאה באמצעה שורה של טפח ושלש חמישיות, כך שנשאר בצדדים רווח של שני טפחים וחמישית. לפי החשבון יוצא שגם המרחק באלכסון בין השורות המאונכות זו לזו הוא מעט יותר משלשה טפחים. משיטה זו עולה שתמיד יש צורך בהרחקה של שיעור יניקה, אולם מסתבר שרבנו תם אינו חולק על האמור לעיל שהגדר בהרחקת כלאים הוא שיהיה היכר, וכפי שכבר הובא כך משמע מהלכות שונות של דיני כלאים. נראה אם כן שבזריעת חמשה מינים שונים בתוך ערוגה אחת אין היכר אלא אם כן מקפידים שלא יינקו זה מזה. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא מעט מעט, כמו שבארנו - מותר לזרוע מהם אפילו חמשה מינין בתוך ערוגה אחת, שהיא ששה טפחים על ששה טפחים, והוא שיזרע ארבעה מינין בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע, וירחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה, אבל יתר על חמשה מינין לא יזרע אף על פי שמרחיק ביניהם, לפי שמינין הרבה בערוגה כזו הרי הן כנטועין בערבוביה. השגת הראב"ד. זה השיעור לא מצא כי אם לרב רבו בפירוש ערוגה במסכת שבת ולא ידעתי מאין היה לו. (רמב"ם כלאים ד', ט'; שלחן ערוך יורה דעה רצ"ז, ל"ד)

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300