ומצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה: ורמינהו. אמתני' דקתני תבלין מצטרפין שני מינין לכשיעור: ב' וג' שמות. פלפל לבן שחור וארוך או אפילו מן ג' מינין והם (שם אחד) של איסור אסור אם תיבלו בהן את הקדרה: ומצטרפין. לתבלה אם אין בכל אחד כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו: ואמר חזקיה. הא דקתני מצטרפין: במיני מתיקה. עסקינן שכולן מיני מתיקת קדירה אבל מין אחר אין מצטרף ומתניתין לא מפליג:

כדי לתבל ביצה קלה צירוף תבלינים שונים צירוף תבלינים שמטעימים באופן שונה כדי לתבל ביצה קלה במשנה נאמר שהשיעור המחייב בהוצאת תבלין הוא כדי לתבל ביצה קלה. לעיל (פ' ע"ב) למדנה שביצה קלה היא ביצת תרנגולת, שקלה להתבשל. הגמרא לעיל דנה בשיעור של הוצאת חומרי בעירה ומסיקה שהשיעור הוא כדי לבשל כגרוגרת מביצה קלה, ולא את כל הביצה. כך מפרש גם רש"י בתחילת המשנה (ד"ה ביצה קלה) את האמור במשנתנו ששיעור החיוב בהוצאת עצים הוא כדי לבשל ביצה קלה, שהכוונה לגרוגרת מביצת תרנגולת. נראה אם כן, שגם לגבי הוצאת תבלינים יש לפרש שהכוונה בביצה האמורה כאן היא לכגרוגרת מביצת תרנגולת. כך אכן כותבים רבינו יהונתן והרמ"ך בהשגותיו על הרמב"ם. האור שמח (י"ח, ג') מביא לכך ראיה מהירושלמי (פרק ח', ה') שם אמרו שכל ביצה שנשנתה במסכת - הכוונה לגרוגרת ממנה. לעומת זאת, מדברי הרמב"ם משמע לכאורה שהכוונה לביצה שלמה, שהרי לא פירש שמדובר על גרוגרת כדרך שמפרש בהלכה ד' לגבי הדין של המוציא קנה. בעל צפנת פענח (תשובה, ח"א סימן קע"ט) אכן מסביר שהרמב"ם מחלק בין הדין של הוצאת תבלין לבין הדין של הוצאת עצים, שתבלין מוציאים כדי לתבל ביצה מגולגלת, בעוד שאת העצים מייחדים לבישול כל סוגי המאכלים, ושיעור מאכל כפי שלמדנו פעמים רבות הוא בכגרוגרת. הוא מביא ראיה ממסכת עירובין (מ"א ע"א) וממסכת תרומות (פ"י מי"ב) שאמנם היו רגילים לתבל ביצים מגולגלות. ניתן להוסיף עוד שאין הבדל גדול בכמות התבלין שצריכים לצורך תיבול סוגים שונים של מאכלים, וכשהמשנה נוקטת "ביצה" מסתבר שכוונתה לכמות המאכל ולא רק לסוג המאכל. זאת בניגוד לבישול מאכלים שבו יש הבדל גדול בין סוגים שונים של מאכלים במשך זמן הבישול וכמות חומר הבעירה שצריך לשם כך, ואפשר להסביר ששיעור "ביצה" האמור שם הוא לעניין סוג המאכל ולא כמותו. צירוף תבלינים שונים במשנה נאמר שהמוציא כמה סוגים של תבלינים - הרי הם מצטרפים זה עם זה להשלים יחד לשיעור הוצאה. בעל שפת אמת מסביר שאם יש הבדל בכמות התבלין שנצרכת מסוג אחד לתיבול ביצה לעומת הכמות שנצרכת מהסוג השני אפשר לצרף את הסוגים לפי היחס ביניהם. למשל אם לצורך תיבול ביצה יש צורך בכמות של 10 יחידות מתבלין א' או 8 יחידות מתבלין ב' והוציא 5 יחידות מתבלין א' ועוד 4 יחידות מתבלין ב' - מתחייב בכך. החזון איש (יורה דעה סימן כ"ה, ד"ה והנה) מדייק בלשון הרמב"ם בהלכה א' שכותב שאינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור שמועיל כלום, שגם בצירוף של כמה תבלינים מתחייבים רק אם אכן תערובת זו של התבלינים מועילה לתבל את המאכל. צירוף תבלינים שמטעימים באופן שונה על דברי המשנה מביאה הגמרא את המשנה במסכת ערלה (פ"ב מ"י) שם גם נאמר שתבלינים שונים מצטרפים ושם הדיון הוא לגבי תבלינים של ערלה שבקדרה. על המשנה הזאת אומר חזקיה שמצטרפים רק כאשר מטרת כל התבלינים היא למתק, אך אם תבלין אחד ממתק ואחר מחדד את טעם התבשיל - אינם מצטרפים. מסקנת הגמרא שגם את משנתנו שמחייבת בהוצאה כשמצרף כמה תבלינים יש לפרש רק כאשר מטרת כל התבלינים שווה. משנה זו ודברי חזקיה מובאים גם במסכת עבודה זרה (ס"ו ע"א) בהקשר למחלוקת אביי ורבא לגבי צירוף איסורים שונים. רש"י שם (ד"ה ורבא) מפרש שרבא חולק על חזקיה. לפי זה מכיוון שבמחלוקת אביי ורבא שם נפסקה ההלכה כרבא, יש לדחות גם את מסקנת סוגייתנו שמעמידה את המשנה שמחייבת בצירוף תבלינים רק כאשר כולם באים למתק. אכן בדברי הרמב"ם כלל לא מוזכר תנאי זה, ומסביר הרדב"ז (על הרמב"ם, מאכלות אסורות י"ד, ו') שהרמב"ם פוסק כרבא גם לעניין שבת. גם המאירי כותב במפורש שמצטרפים תבלינים שונים גם כשזה בא למתק וזה לחדד בדומה לצירופם לעניין תבליני איסור שבקדירה. לעומת זאת, התוספות במסכת עבודה זרה (ד"ה ורבא) מסבירים שרבא אינו חולק על חזקיה, ולפי זה ניתן לפסוק גם כרבא וגם כחזקיה ואין סתירה בין הסוגיות. להלכה לשיטה זו אכן אין לצרף סוגים שונים של תבלינים כאשר הם מטעימים את התבשיל בצורה שונה. הסבר נוסף הוא של בעל ההשלמה, שבסוף דבריו כותב שאמנם לעניין צירוף איסורים רבא חולק על חזקיה וסובר שגם תבליני איסור שמטרתם שונה מצטרפים לפי המשנה במסכת ערלה, אולם בנוגע להלכות שבת ניתן לקבל את סברת חזקיה. הסברה בכך היא שלגבי איסורי שבת מצרפים דברים רק כאשר מטרתם שווה. דוגמא לדבר - מיני מאכל שונים מצטרפים אף שטעמם שונה (כמבואר לעיל ע"ו ע"ב) מפני שעיקר חשיבותם היא בכך שהם זנים ומשביעים את האדם. לעומת זאת סוגים שונים של צבעים - אינם מצטרפים יחד מכיוון שעיקר חשיבותם היא הצביעה בהם, ובצבעם הם שונים זה מזה. לפי זה גם תבלינים שעיקר חשיבותם היא במה שהם מטעימים את התבשיל יש לצרפם לעניין הוצאת שבת רק כאשר הטעמתם שווה. בדומה לכך מסבירים הרמב"ן והר"ן (בחידושיו) שדין התבלין שונה ממאכל, שלתבלין אין חשיבות מצד עצמו כאוכל, וחשיבותו היא רק מצד הטעם שהוא נותן לתבשיל ומכיוון שכך אין לצרף תבלינים שמטרתם שונה. נספח: פסק הרמב"ם המוציא תבלין - כדי לתבל ביצה, ומצטרפין זה עם זה. וכו'. (רמב"ם שבת י"ח, ה')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300